אם תשאלו ישראלים מה מסמל בעיניהם את יום העצמאות, סביר להניח שרובם יזכירו את טקס הדלקת המשואות בהר הרצל, חידון התנ"ך, מטס חיל האוויר, מנגלים ושידור של סרטי פולחן כמו "גבעת חלפון אינה עונה". אבל מתברר שלאורך השנים היו מספר ניסיונות לחבר "הגדת יום העצמאות", כמחווה להגדה של פסח, בניסיון להעניק לחג הלאומי הזה נופך היסטורי, תרבותי ויהודי.
פרופ' אסא כשר עקב, ליקט וחקר לאורך השנים את התחום, ובימים אלה רואה אור ספרו "הגדות יום העצמאות" (הוצאת ידיעות ספרים). הוא מציין כי במרץ 1952, שר החינוך והתרבות פרופ' בן-ציון דינור עמד בראש "הוועדה לחינוך אזרחי וסגנון חיים ישראלי", אשר פרסמה החלטה הקוראת "לפנות לציבור שיערוך סעודות חג משותפות למשפחות, קרובים, שכנים וידידים, ביום ג', ד' אייר בערב, החל משעה שבע. בשעת הסעודה ייקראו דברים מענייני החג. השר יפנה בכרוז לקהל בעניין זה".
במקביל, השר דינור גם החליט כי ראוי שחיילי צה"ל יקיימו בערב יום העצמאות טקס חגיגי שבו ישתו לחיים ויקראו הגדה, בדומה להגדה של פסח במתכונת שהייתה מקובלת בקיבוצים החילוניים. המשימה הוטלה על הסופר אהרן מגד. בין השאר כתב מגד בהגדה שלו: "וְהִיא שֶעָמְדָה לַאֲבוֹתֵינוּ וְלָנוּ, שֶלֹא אֶחָד בִּלְבַד עָמַד עָלֵינוּ לְכַלוֹתֵנוּ וְאָנוּ מִתְגוֹנְנִים וְנִצָלִים מִיָדָם. וַיְהִי כַּאֲשֶר שָמְעוּ הָעַרְבִים כִּי נִתְּנָה לָנוּ הָאָרֶץ לִהְיוֹתָהּ לִמְדִינָה לְיִשְׂרָאֵל וַיֹאמְרוּ: אֲנַחְנוּ הָרַבִּים וְהֵם הַמְעַטִים, אֲנַחְנוּ בְּרֶכֶב וּבְפָרָשִים וְהֵם בְּחֹסֶר כֹּל, הָבָה נַעֲלֶה עֲלֵיהֶם וְנַכְרִיתֵם וְלֹא יִשָאֵר עוֹד שָׂרִיד וּפָלִיט לְבֵית יִשְׂרָאֵל".
ההגדה העלתה על נס את גבורת הלוחמים. בעיתון "המודיע" של אגודת ישראל כתבו שההגדה הזו היא "חילול קודש פומבי וחירוף וגידוף כלפי שמיא (השמיים, י"ט) בצורה שטרם נעשתה בארץ על-ידי מוסד רשמי".
לדברי פרופ' כשר, נציגי הרבנות הצבאית וחברי כנסת של המפד"ל, שהזדעזעו גם הם מהטקסט שטוען כי לא הקדוש ברוך הוא אלא צה"ל הוא ששומר עלינו, דאגו לכך שרוב העותקים של ההגדה נשרפו (!) – לא פחות. עיתון "הצופה" של המגזר הדתי-לאומי שיבח את החלטת המטכ"ל אשר "סיכל במהירות הראויה ובאופן מוחלט את אחד הניסיונות הרבים 'לתקן' את המקורות לפי רוח הזמן ומנע שערורִיה תרבותית ולאומית", כלשונו.
כשר משוכנע שמדובר בטעות היסטורית ואומר: "אילו התגובה של מנהיגים ביהדות האורתודוקסית להגדת העצמאות של אהרן מגד הייתה ברוח ההשלמה דה פקטו ובתנאי השוויון הנדרשים, יכלה ההיסטוריה של הגדות העצמאות להיות שונה בתכלית – להיות רווחת יותר, עמוקה יותר, יציבה יותר. הטעות ההיסטורית הראשונה ממשיכה לתת את אותותיה, אבל אפשר לנסות להפיג את השפעתה השלילית בתהליך חברתי ותרבותי מתמשך".
הכבוד של הרב גורן לנופלים
הגדה נוספת שפרופ' כשר הצליח לאתר, לאחר מסע ציד מאתגר, היא זו של הרב שלמה גורן, שהיה הרב הצבאי הראשי הראשון של צה"ל, מקום המדינה ועד 1971. בשל מעמדו הייחודי, הרב גורן קבע בין השאר איך יישמרו שבת וכשרות בבסיסי הצבא, והוא זה שקבע כי בהלווייה צבאית החייל ייטמן בארון, בניגוד למסורת היהודית.
13 צפייה בגלריה
הרב שלמה גורן. תיקן ברכה מיוחדת
(צילום: אלכס אגור, במחנה, באדיבות ארכיון צה''ל במשרד הביטחון)
הרב גורן גם עודד ודחף את הציבור הדתי-לאומי להתייחס לחג העצמאות כאל חג דתי, הכולל ברכת "שהחיינו" ואמירת הלל. הוא גם תיקן ברכה מיוחדת: "ברוך אתה ה'... שעשה לנו ניסים בארץ ישראל בזמן הזה". נוסף על כך, טען הרב שיש לקיים ביום הזה מנהגים מיוחדים, ובין השאר "כל משפחה יהודית תכין לליל חג העצמאות ארוחה חגיגית... מעין מסיבת ליל הסדר של פסח". הוא כתב כי "רצוי לארגן מסיבות ליל העצמאות ציבורי-קהילתי... משום פרסומא ניסא (פרסום הנס, י"ט), וכל ילד במשפחה ישתדל ללבוש לפחות מלבוש אחד מתוצרת ישראל. לארוחה זו יש להכין יין ישראלי, עליו יקדשו בתחילת הארוחה".
נוסח ההגדה של הרב גורן חובר בשנת ה-30 למדינה, כאשר הוא כיהן כרב הראשי לישראל. הוא נפתח בכותרת "כבוד לגיבורי ישראל" ונכתב בה: "המסובים קמים וקוראים הפסוקים: 'הַצְּבִי יִשְׂרָאֵל עַל בָּמוֹתֶיךָ חָלָל, אֵיךְ נָפְלוּ גִבּוֹרִים' (שמואל ב', א', י"ט). 'וָאֶעֱבֹר עָלַיִךְ וָאֶרְאֵךְ מִתְבּוֹסֶסֶת בְּדָמָיִךְ, וָאֹמַר לָךְ בְּדָמַיִךְ חֲיִי, וָאֹמַר לָךְ בְּדָמַיִךְ חֲיִי' (יחזקאל, ט"ז, ו')".
בנו של פרופ' כשר, רב-סרן יהורז כשר ז"ל, מפקד פלוגת טנקים בחיל השריון, נפל בעת שירותו הצבאי ב-1991, כשמעד מצוק במהלך טיול בצפון סיני. לדברי האב השכול, המחווה של הרב גורן, הכוללת בפתח ההגדה שלו פסוקים של כבוד לנופלים, "ראויה לשבח כפול – הן על עצם הקדשת חלק מן ההגדה לביטוי כבוד לנופלים והן על ברירת הפסוקים מתוך קינת דוד על שאול ועל יהונתן בנו, ובמיוחד מתוך הדברים המרגשים כל כך של הנביא יחזקאל".
בין קטעי ההגדה שיבץ הרב גורן גם לא מעט שירים ובהם "אני מאמין", "דוד מלך ישראל חי וקיים", "ירושלים של זהב", "וקרב פזורינו מבין הגויים", "הללויה", "עושה שלום במרומיו", "שייבנה בית המקדש", "לשנה הבאה בירושלים הבנויה" ולסיום "התקווה".
ההגדה של הרב גורן כוללת גם הנחיה לשתות חמש כוסות יין – אחת יותר מכפי שנהוג בליל הסדר. כך נכתב בהגדה: "להשלמת מצוות ארבע הכוסות שאנו שותים בליל פסח, כנגד ארבע לשונות הגאולה שבתורה, 'והוצאתי', 'והצלתי', 'וגאלתי', 'ולקחתי'. כוס חמישית זו נקבעה כנגד לשון הגאולה החמישית שבאותה פרשה שמות: 'וְהֵבֵאתִי אֶתְכֶם אֶל הָאָרֶץ'".
המנהג של שתיית חמש כוסות, שמופיע לראשונה בתלמוד הבבלי, הופיע גם בהגדה לפסח שערך סבו של פרופ' כשר, הרב מנחם מנדל כשר. "הוא היה חרדי ובעל רעיונות ציוניים בעת ובעונה אחת, והיה גם חתן פרס ישראל לספרות תורנית", מציין נכדו.
13 צפייה בגלריה
מתוך הגדה ליום העצמאות באנגלית מאת הרב שלמה גורן, הוצאת המגבית היהודית המאוחרת, ניו יורק, 1978
על השאלה מדוע קריאת ההגדה של הרב גורן לא הפכה פופולרית, משיב פרופ' כשר: "הגיע הזמן להתחיל לקרוא אותה בערב יום העצמאות. הרב גורן, למרות העובדה שהיה אדם אמיץ, לא טרח להפיץ את הגדת העצמאות שלו, ולכן היא לא נכנסה לשימוש מעשי. עם זאת, הוא הרשה לתרגם אותה לאנגלית ולהפיץ בעזרת המגבית היהודית המאוחדת את הגרסה באנגלית".
יש לציין כי הספר של פרופ' כשר לא כולל את כל הניסיונות לייצר הגדות ליום העצמאות, כמו למשל המקראה של הרב יואל בן נון שנכללה בספרו "נס קיבוץ גלויות" (הוצאת ידיעות ספרים). "להערכתי נכתבו יותר מ-100 טקסטים של הגדות ליום העצמאות", אומר כשר. "אלה שלא הזכרתי בספר, אין הדבר משום שהן אינן חשובות או שיש לי הסתייגות מהן. אני מזכיר הגדות שיש בהן עניין מיוחד, כמו למשל 'פרקי קריאה לסעודת מצווה ביום העצמאות של מדינת ישראל', שחיבר הרב דוד מישלוב לקראת יום העצמאות ה-40 למדינה".
הרב מישלוב היה חברו ופקודו של הרב גורן וממייסדי הרבנות הצבאית. כמו גורן, גם מישלוב בנה את הטקסט שלו סביב שתיית חמש כוסות, והוא הוסיף גם הצעה להדליק עשרה נרות לאורך הסעודה. היו לו גם הצעות מעשיות מבחינה חזותית, כמו למשל: "מומלץ לקשט את החדר במינים שנשתבחה בהם ארץ ישראל, בדגל מדינת ישראל, ובתמונות מנופי הארץ".
סיפורי עלייה והתיישבות
כשר מזכיר כאמור גם יוזמות חילוניות לכתיבת הגדות ליום העצמאות, הראשונה שבהן היא זו של קבוצת דגניה ב' ב-1949. הוא מזכיר גם את הגדת העצמאות שחוברה בקיבוץ גבעת ברנר במלאת 10 שנים למדינת ישראל, עם הצעות לעיצוב שולחן החג: "שבעה מיני מאכלים יונחו על השולחן בכלים מיוחדים: יין, חלה בצורת מגן דוד, דבש, מים, זיתים, תפוזים, פירות העונה". המחברים גם כתבו שהם "מזמינים את משתתפי הערב לספר סיפורים משלהם, סיפורי עלייה, התיישבות וכדומה, המתאימים לתוכנו של הערב".
מתברר שגם הקריין דן כנר תרם למחקר של פרופ' כשר, כאשר שלח לו הגדה שחיבר אביו, ד"ר ישראל צבי כנר, ב-1968 – כולל גרסה מחודשת ומחויכת של השיר "כי לו נאה" ("אדיר במלוכה") מליל הסדר.
סופר הילדים לוין קיפניס חיבר "הגדה של עצמאות" המיועדת לילדים, שבה ארבעת הבנים הם אלוף, סרן, סמל וטוראי. ההגדה יצאה לאור בהוצאת קרני ב-1973.
הקרן הקיימת לישראל ומרכז פרנקל לחינוך יהודי במשפחה הוציאו בשנות ה-90 הגדה ליום העצמאות עם יוזמה מקורית: "ליד השולחן מונחת מזוודה ישנה, ובה מניחים המשתתפים מזכרות, תמונות, פמוטים, תעודות, מפות וכדומה – חפצים הקשורים בעלייה ארצה ובהקמת המדינה. כל משתתף שיש לו חפץ במזוודה יניחו על השולחן ויספר את הסיפור המלווה אותו".
13 צפייה בגלריה
גרסה חדשה לארבעת הבנים. מתוך הגדת העצמאות לילדים מאת לוין קיפניס, "מדינתי ישראל", 1973
13 צפייה בגלריה
"המזוודה הציונית". מתוך הגדה ליום העצמאות של קרן קיימת לישראל ומרכז פרנקל לחינוך יהודי במשפחה, 2002
יוזמה חדשה במיוחד היא "ההגדה השמחה ליום העצמאות" שחיבר יורם טהרלב ב-2019, שלוש שנים בלבד לפני פטירתו. בין השאר נכתב בה: "כל שלא אמר שלושה דברים אלו ביום העצמאות לא יצא ידי חובתו, ואלו הם: פסח, מצה ומרור. פסח – שפסחו אבותינו על המחלוקות ביניהם כשלחמו על הקמת המדינה; מצה – שמצא עם ישראל מצע משותף בכתיבת מגילת העצמאות, בלי מצה ומדון; מרור – המלחמות שבאו עלינו בזו אחר זו ומיררו את חיינו".
לסיום טוען פרופ' כשר שהגיע הזמן לחבר הגדת עצמאות חדשה, שתכלול גם את מלחמת חרבות ברזל ואת שני סבבי הלחימה מול איראן. "הגדות ליום העצמאות אמורות לבטא את הזהות של המדינה, את רוחה ואת ערכיה, את גורלה ואת תולדותיה", לדבריו. "מלחמת 'חרבות ברזל' ממלאת תפקיד בלעדי בכל הפרקים הללו של הזהות, הרוח והערכים, הגורל וההיסטוריה. על כן יהיה צורך לכתוב מחדש או להוסיף קטעים מרכזיים בכל הגדות העצמאות שנעשה בהן שימוש בחגיגות משפחתיות או קהילתיות".
