פרופ' דב גולדברגר מקפיד להתפלל בבית הכנסת בקביעות, אבל מודה שיש קטעים בתפילה שגורמים לו להרגיש לא בנוח. "במסגרת תפילת שמונה עשרה, אומרים חמש פעמים ביום 'תְּקַע בְּשׁוֹפָר גָּדוֹל לְחֵרוּתֵנוּ וְשָׂא נֵס לְקַבֵּץ גָּלֻיוֹתֵינוּ' – אבל הקדוש ברוך הוא כבר תקע בשופר! הוא תקע משנות ה-80 של המאה ה-19 דרך גרונם של אישים רבים כמו הרצל, אנשי הקונגרס הציוני, בלפור, ויצמן, בן גוריון והרב גורן", הוא אומר בצורה נחרצת.
"אומרים בתפילה: 'הַטֵּה אֱלֹהַי אָזְנְךָ וּשֲׁמָע פְּקַח עֵינֶיךָ וּרְאֵה שֹׁמְמֹתֵינוּ' ו'אַל תִּתֵּן נַחֲלָתְךָ לְחֶרְפָּה לִמְשָׁל בָּם גּוֹיִם'. מה אלו הדיבורים הללו?" הוא תוהה. "75 שנים אני חי כאן במדינת ישראל, ילדיי ונכדיי נהנים ממדינה יהודית מפוארת, מהיכן מגיעות האמירות הגלותיות הללו? איך אנחנו אומרים בתפילה דברים שאנחנו לא מסוגלים להרגיש אותם?"
6 צפייה בגלריה
מתפללים בקבר רחל. "אנחנו אומרים בתפילה דברים שאנחנו לא מסוגלים להרגיש אותם"
(צילום: אלי מנדלבאום)
גולדברגר, יליד 1946 שעלה לארץ עם משפחתו כתינוק, חש שהתפילה היהודית בארץ ישראל חייבת להתרענן ולהתעדכן. "אנו חיים בישראל הריבונית, ברוך ה', מדינה עם הישגים בכל התחומים וביניהם פריחה היסטורית של לימוד התורה", הוא מציין, "איך יכול להיות שכל זה לא בא לידי ביטוי בתפילה שלנו, שאנחנו אומרים את אותם הטקסטים שהתאימו לאלפי שנות הגלות?"
את השאלה הזו העמיד איש החינוך לפני מספר שנים במוקד ספרו "לחשב מסלול מחדש" (הוצאת דני ספרים). גולדברגר, מאנשי החינוך הידועים בארץ, שימש כפרופסור לחינוך באוניברסיטת בר-אילן וכיהן כמשנה למנכ"ל משרד החינוך, מנכ"ל משרד הרווחה, יועץ הוועדה לפרסי ישראל ושורה ארוכה של תפקידי חינוך נוספים.
לא מדרון חלקלק
נקודת המוצא של גולדברגר היא דווקא אהבתו ללא סייג לתפילה. מכריו מעידים כי הפרופסור שומר המצוות מגיע שלוש פעמים ביום לבית הכנסת, בכל פעם כעשר דקות לפני תחילת התפילה, וכי מעולם לא שוחח שיחה בטלה בבית הכנסת – ולמעשה לא עזב מעודו את כיסאו הקבוע במהלך התפילה מלבד בפעמים שבהם נקרא לעלות לתורה.
6 צפייה בגלריה
פרופ' דב גולדברגר. "השינויים שאני מציע אינם רדיקליים, לטעמי הם מינוריים"
(באדיבות המצולם)
לצד זאת, גולדברגר מודע לקשיים שכרוכים בתפילה, שאותה הוא מגדיר כ"מצווה המתמשכת הקשה ביותר": "נסה לדמיין את עצמך נדרש לקרוא בכל יום את אותו עיתון, את אותו מאמר, שלוש פעמים ביום במשך עשרות שנים – היית עומד בזה? הרי זה בלתי נתפס".
"אני מציע להשמיט פסוקים שנוספו על ידי פייטנים במהלך הגלות ומתארים מציאות שאינה רלוונטית לנו. כך למשל במקום 'תְּקַע בְשׁוֹפָר גָּדוֹל לְחֵרוּתֵנוּ וְשָׂא נֵס לְקַבֵּץ גָּלֻיוֹתֵינוּ', אפשר לשנות ל'תקעת בשופר גדול לחירותנו ונשאת נס לקבץ גלויותינו במדינת ישראל העצמאית'"
גולדברגר לא מבקש לקצר את התפילה או לייצר שינויים מהותיים בה, אלא להסיר את הגורמים המפריעים בה לטעמו. מהם הגורמים? הרחקת המתפלל מהתפילה מפני שהוא חש שהיא אינה רלוונטית עבורו, והעובדה המטרידה שהוא, בפשטות, משקר במהלכה.
לשקר, הוא מזכיר, אסור ביהדות – ובטח שבתפילה. הפסוק בתהילים מורה כי "דֹּבֵר שְׁקָרִים לֹא יִכּוֹן לְנֶגֶד עֵינָי", אבל אנחנו המתפללים, לדבריו, משקרים ללא הרף ואומרים אמירות שאין בהן ממש: "אנו מתפללים על ירושלים – 'העיר החרֵבה והבזויה והשוממה. מבלי בניה היא יושבת'. זה רציני?"
פרופ' גולדברגר טוען גם לכפיות טובה, היעדר הודאה והימנעות מהכרת הטוב כלפי האל: "איך אפשר להתעלם מכל הטובה שגמל אותנו הקדוש ברוך הוא? איך אין למשל תפילה שחוברה ליום העצמאות שכוללת את המילים 'עצמאות' ו'מדינת ישראל'?"
6 צפייה בגלריה
מתפללים בכותל בתשעה באב. "מתפללים על ירושלים: 'העיר החרֵבה והבזויה והשוממה. מבלי בניה היא יושבת'. זה רציני?"
(צילום: הקרן למורשת הכותל המערבי)
אתה מציע לשנות את כל סדר התפילה?
"השינויים שאני מציע לא מקצרים את התפילה וגם לא נוגעים בליבתה. לא השמטת שמונה עשרה ולא ביטול חזרת הש"ץ, אבל כן השמטת פסוקים רבים שנוספו על ידי פייטנים במהלך הגלות ומתארים מציאות שאינה רלוונטית לנו. רוצים היהודים בגולה לומר זאת? בבקשה, אך לא כאן בארץ ישראל. כך למשל את ברכת קיבוץ הגלויות שהזכרנו, 'תקע בשופר גדול', אפשר לשנות ל'תקעת בשופר גדול לחירותנו ונשאת נס לקבץ גלויותינו במדינת ישראל העצמאית'".
לא חששת שיכנו אותך "רפורמי" שמבצע שינויים בתפילה?
"הטענה הזו, הנושאת את שם הקוד 'מדרון חלקלק' – הגורסת כי המתחיל בשינויים בתפילה עלול להוביל לפגיעה בעיקרי הדת – אינה רצינית. האם מישהו מעלה בדעתו שאם לא נאמר 'אל תעש עמנו כלה בגלותינו' אנו נפסיק לשמור שבת? הרי יש בטענה הזו משום חוסר כבוד".
בהקשר הזה, גולדברגר מבקש להזכיר כי חלק ניכר מהפיוטים והקטעים בתפילה נאמרים רק בחלק מהעדות והנוסחים, עובדה דתית שניכרת במיוחד סביב תפילות הימים הנוראים: "אז מה, הספרדים שלא אומרים את רוב פיוטי האשכנזים הם רפורמים? ברור שלא".
אנחנו "דלים וריקים"?
לא רק פסוקי הגלות, המוות והחורבן, שבפשטות אינם אקטואליים לגבי יהודים שחיים במדינת ישראל, מפריעים לגולדברגר – אלא גם תפילות אחרות שהפכו לחלק משגרת חיינו. הוא מכוון בעיקר לטקסטים שאינם מבטאים אמת.
6 צפייה בגלריה
מטס יום העצמאות. "איך אפשר להתעלם מכל הטובה שגמל אותנו הקדוש ברוך הוא?"
(צילום: אלכס קולומויסקי)
כך בווידוי ובקטעים נוספים שבהם מתוודים בפני האל כי חטאנו, עווינו ופשענו: "האם אנו חשים 'דלים וריקים', כי 'אין בנו מעשים', או כי 'הנני העני ממעש'? שליח הציבור אומר בתפילה 'מה אני ומה חיי, רימה ותולעה' או שאנו 'כבהמות נדמו' – האם זה מה שאנו מרגישים?"
מה אתה מציע לעשות?
"יש לנו זכות מלאה לפרט גם את מעשינו הטובים ולא רק את הרעים. הדבר מגיע לנו בזכות ולא רק בחסד. אחרת זו גם בושה לקדוש ברוך הוא, שאלו הם יצוריו".
גולדברגר לא מבקש למחוק את הווידוי אלא מציע להוסיף לצידו גם תפילה הנושאת את הכותרת "יש בנו מעשים", שם אפשר לכלול היגדים כמו: אהבנו, אמרנו יופי, התפללנו, נתנו צדקה, חיבקנו, נהגנו בכובד ראש, התנדבנו, כיבדנו הורים ומורים, כמהנו, למדנו תורה, ניסינו, ריחמנו והתחזקנו.
לבטל את כל נדרי
כאשר פרסם גולדברגר את ספרו, התקנות שהוא מבקש להציע, שלפחות בחלקן נשמעות מהפכניות לאוזן דתית אורתודוקסית, עברו תחת עיניו של רב בכיר שאישר כי הן מגובות במקורות התורניים אך הסתייג מביצועם האופרטיבי מאחר שלדבריו "אסור לשנות". גולדברגר אומר כי לא לשם כך הוא ביקש את עצתו של הרב, שכן הספר לא יועד לו אלא למאות אלפי המתפללים שחשים כי התפילה במתכונתה הנוכחית קשה עבורם.
כך למשל הוא מצביע על מספר תקנות שטעמן המקורי כבר לא רלוונטי, אלא שאיש אינו חפץ או אינו מעז לשנות אותן: דחיית בקשת הגשם לתאריך ז' בחשוון, תפילת "כל נדרי", ציון ראש השנה במשך יומיים, האבלות בין פסח לל"ג בעומר, הגיית נוסח התפילה בשפה הארמית ועוד. הדוגמאות והמקורות שהוא מביא לקוחים מספרות השו"ת של ימי הביניים לצד קטעי עיתונות וציטוטי רבנים מהמאה ה-21, המשמשים בסיס לטיעוניו.
חז"ל קבעו כי אין לבקש את "ברכת הגשמים" ("ותן טל ומטר") אלא ביום השביעי בחודש חשוון. הסיבה לכך היא שהעם ששב מהעלייה לרגל לבית המקדש בחג הסוכות היה מצוי עדיין בדרכים, ועל כן ממתינים לשבוע אחרי ראש חודש חשוון, "כדי שיגיע אחרון שבישראל לנהר פרת" ולא יילכד בגשם ובדרכים הבוציות. "האם זה רלוונטי היום?" שואל גולדברגר, "זוהי תקנה מנהלתית נהדרת, חשובה מאין כמותה לאותם ימים, אך היום, בעידן התחבורה המודרנית, האם ניתן להישען על נימוק בנוסח 'עד שיגיע האחרון שבישראל לנהר פרת'? הצורך בתפילת גשם כה גדול עבור החקלאים ועבורנו, אין אנו יכולים לעכב אותו בשם תקנות מנהלתיות שפג תוקפן".
יש לו טענה גם לגבי תפילת "כל נדרי" ביום הכיפורים. עשרות מנגינות נוגות חוברו לטקסט שסביבו מצטופפים המוני ישראלים בפתח היום הקדוש, אלא שגולדברגר מזכיר כי תפילה זו נדחתה בידי הגאונים מהמאה התשיעית. "הקושי בתפילה הזו אינו נעוץ רק בעובדה שהיא נאמרת בארמית ואין לאף אחד באמת מושג מה הוא ממלמל, אלא כי יש בה בעייתיות ערכית, מוסרית וחברתית: איך אנו מתירים בהינף יד נדרים והבטחות שנטלנו על עצמנו, ובכלל היכן מוזכרת בתורה התרת נדרים מהסוג הזה?"
הוא לא נבהל מהאפשרות לשנות את התפילה גם במקרה הזה, ומציע להחליף את "כל נדרי" בקטע אחר שהולם את השעה המרוממת הזו: "ונתנה תוקף", למשל. לחלופין, אפשר לדעתו לחבר טקסט חדש שישקף את רוח התקופה ועידן השיימינג, ובו יכריז המתפלל על צערו כי העליב, קילל, הרים את הקול ואולי אפילו הלבין את פני חברו ברבים.
"השינויים הרבים שלי אינם רדיקליים, לטעמי הם מינוריים", משוכנע גולדברגר, שלא חושש להיתקל בהתנגדות עזה לדבריו. "אדרבה, אני מזמין את הקוראים לעיין, להתווכח, לבחון את המקורות, להרהר בשינויים. אם הדבר יעורר שיח – והיה זה שכרי".
