ההתנגדות של ד"ר ישראל נתנאל רובין לקבלה מתחילה כבר בהסתייגות שלו מהמונח "קבלה". ודאי שלא תמצאו אותו משתמש בכינוי "תורת הסוד", בהקשר שלה. "הכינוי 'קבלה' הוא מלכתחילה כינוי אפולוגטי שאנשים הצמידו לעצמם כדי לטעון שהדברים שלהם מקובלים על הדורות הקודמים, אבל למעשה זו המצאה שלהם", הוא מסביר.
הביקורת של רובין, דוקטור למחשבת ישראל, לא נולדה בחלל ריק. לאורך הדורות היו רבנים שהתנגדו לקבלה בחריפות. רבי מאיר בן שמעון המעילי, שחי בפרובאנס, התבטא באיגרת כבר בזמן אמת נגד "פתאים וסכלים", כלשונו, שהפיצו "דברים שאין להם שורש וענף לא מתורת משה, ולא מן הנביאים והכתובים, ולא מן התלמוד הערוך בידינו... כל דבריהם כמוץ לפני רוח וכקש, דברי תוהו שאין בהם ממש; הריסת התורה וסתירה, דברי מינוּת וכפירה".
9 צפייה בגלריה
מדונה במרכז הקבלה בתל אביב, 2004. "יש לאנשים נטייה למיסטיקה ולסודות"
(צילום: David Rawlings / The Kaballah Centre via Getty Images)
בספרו "הקבלה: אסונה של אמונת ישראל" (הוצאת ידיעות ספרים), מוותר ד"ר רובין לחלוטין על התקינות הפוליטית. את הכתוב בספרי הקבלה הידועים הוא מכנה "פטפוטים", "הזיות" ו"הבלים". כשמצטטים בפניו מילים חריפות שכתב, הוא מצחקק. ניכר שהוא נהנה מעמדת הילד שצועק "המלך עירום". ספרו אומנם רציני, מרובה במובאות ובהערות שוליים, אבל גם גדוש בהומור עוקצני.
לדבריו, הקבלה התפתחה כתגובת נגד לרציונליזם המזוהה עם הרמב"ם. דיוקנאות של ארבעה אישים מופיעים בכריכת ספרו – רבנים המסמלים בעיניו את ההתנגדות לקבלה בעולם היהודי: הרמב"ם, רבי משה בן מימון, שאומנם חי במאה ה-12 לפני התפשטות הקבלה אבל התווה עקרונות שלדברי רובין סותרים את האמונה בה; הרב אליהו דלמדיגו בן המאה ה-15; רבי יהודה אריה ממודנה, שפעל במאה ה-17; והרב יחיא קאפח, שנפטר במאה ה-20. קאפח היה כנראה המתנגד הבוטה והחריף ביותר לקבלה מבין האישים שרובין נתלה בהם, בייחוד בספרו הפולמוסי "ספר מלחמות השם", ובין השאר הצהיר שהמאמינים בקבלה נחשבים כעובדי עבודה זרה: "ספר תורה ותפילין ומזוזה שנכתבו על ידי ישראל האדוק בקבלה הלזו – פסולים, כי השמות שבהם נתקדשו לשם אֵל אחר".
אתה כותב בספר: "בי אין טיפת כבוד לקבלה ולמאמיניה, אני בז להם מעומק ליבי". לשם מה לבוז לאדם על אמונתו? זו בסך הכול אמונה.
"יש בימינו איזו תרבות לכבד כל דבר. כשמכבדים כל דבר, בסוף הגבול בין אמת לשקר מיטשטש. הרי איך היהדות התחילה? כשאברהם קם וניפץ את אליליו של תרח אביו".
זו אגדת חז"ל, מדרש. הסיפור הזה לא מופיע אפילו בתנ"ך.
"בסדר, זו אגדה, אבל זה לא פוסל אותה. הרעיון עצמו אמיתי".
אולי גם בקבלה יש רעיונות אמיתיים? אולי יש בה בכלל ממד של משל?
"אני דן בספר באלה שטוענים שהקבלה היא משל. גם אם זה משל, חשוב לגנות את הקבלה בלי להתחשב ברגשות המאמינים בה, כי לא מדובר כאן רק בתאוריה, אלא בדבר שמשפיע על חיינו כאן, כולנו, יום-יום ועכשיו".
איך מתמטיקה נהייתה כפירה?
רובין חובש כיפה לראשו. הוא עורך דין במקצועו ומתגורר בירושלים. אין לו התנגדות למנהגים כמו סדר ט"ו בשבט או חגיגות ל"ג בעומר, שהושפעו עמוקות מהקבלה, אלא רק לרעיונות שבעיניו סותרים מהותית את המסורת היהודית שקדמה לה. לצד טענות ידועות על כך שתורת המיסטיקה היהודית חותרת תחת האמונה באל אחד ומאנישה את האל, הוא גם קושר בין ספרי הקבלה להתנגדות העכשווית של ההנהגה החרדית ללימודי ליבה.
הוא מאשים את הרמב"ן, רבי משה בן נחמן, בכך שהקבלה התפשטה ועברה מהשוליים למיינסטרים של העולם היהודי. "הקבלה התחילה מאנשים שהיו עמי הארץ ולא ידעו ללמוד גמרא", הוא טוען. "לעומת זאת, החידושים של הרמב"ן על התלמוד נלמדים עד היום בכל הישיבות. כשאחד כמוהו, עם כל הסמכות שלו והתלמידים שלו, אימץ את הקבלה – זה מה שנתן לה את הדחיפה החזקה. לכן הוא האשם העיקרי בהשתלטות של הקבלה על היהדות".
הרמב"ן, שכתב על הפילוסוף היווני אריסטו שהוא "רשע", הוא בעיני רובין גם אחד האשמים ביחס המזלזל של חלקים מהעולם היהודי כלפי "חוכמת האומות" – המדע. הוא לא היחיד. הרמ"ק, רבי משה קורדובירו, שהיה ממקובלי צפת במאה ה-16, כתב דברים ברוח דומה על המתמטיקאי היווני אוקלידס הנחשב לאבי הגאומטריה: "התכונה הכוזבת שהמציא אוקלידס בפתיותו". מההקשר שבו נכתבו הדברים – "תנועת השמיים" – ייתכן שהרמ"ק בלבל בין אוקלידס לחכם יווני אחר, שעסק גם באסטרונומיה.
9 צפייה בגלריה
רובין. מאחור: העתק ממוסגר מהציור "מותו של סוקרטס" של הצייר הצרפתי ז'אק-לואי דויד
(צילום: אלכס קולומויסקי)
רובין מזכיר שורה של רבנים בדורות שונים, לאו דווקא כאלה המזוהים עם קשר ישיר לקבלה, שראו במדע דבר שלילי: רבי נחמן מברסלב, שכתב כי "צריך כל אחד לשמור את שכלו משכליות חיצונית" וכי "שאר החוכמות הן רק חוכמות בטלות, ואינן חוכמות כלל"; הרב הליטאי יעקב קניבסקי, שאמר על העיון ב"ספרים של לימודי חול כגון חשבון" שהוא "מזיק לנפש"; הפוסק החרדי הרב משה פיינשטיין, שקבע: "לבני תורה (...) עצם לימודי חול, אף כשאין לימודי כפירה (...) הוא איסור"; הרבי מלובביץ', רבי מנחם מנדל שניאורסון מחב"ד, שהביע צער על ילדים הזוכים להשכלה כללית: "לומדים עִמו אנגלית ושאר חוכמות חיצוניות כדי לטמא את מוחו של הילד"; והרב הליטאי חיים גריינימן, שהתיימר לקבוע כי "להתקדמות הרפואה אין לייחס שום הוספת חיים או מניעת סבל". על כל אלה כותב רובין בספרו: "האם תמיד היו ה'גדולים' שלנו מטומטמים כאלו?"
למה אתה קורא לרבנים האלה כך?
"תראה מה אני מצטט מהם. לפי קניבסקי, ספרים של לימודי חול, כגון חשבון, מזיקים לנפש. מה זה חשבון? חיבור, חיסור, חילוק, כפל, חזקות ושורשים. איך לפי התלמוד, איך לפי תורת משה, מתמטיקה מזיקה לנפש? לפי פיינשטיין, עצם לימודי החול, אף כשאין לימודי כפירה, הם איסור".
"הסגירוּת ושנאת האדם, שנאת המדע ושנאת התבונה, שמאפיינות כיום את החרדים שמדינת ישראל מפטמת אותם, הן בעיקר תוצאה של הקבלה. אמונה בקריעת ים סוף לא סותרת לימוד מתמטיקה וחיים שפויים של אזרח במאה ה-21. אמונה בקבלה כן סותרת את זה"
אבל אתה מדבר פה על אישים שהיו גדולים בתורה, על כך קשה לחלוק, ואתה משתמש נגדם בכינוי קשה מאוד. האם לא היה נכון לרסן את עצמך? האם לא נראה לך ש"מטומטמים" זו מילה חריפה מדי?
"שאלה מצוינת. אם היינו עוסקים כאן בדיון תאורטי, בסדר. אבל הנקודה שלי היא שאנחנו לא נצא מהבור שהקבלה הורידה אותנו אליו, עד שלא נעמיד את ה'גדולים' האלה, כמו שקוראים להם, בפרופורציות הנכונות. אדם יכול להיות גדול בתחום אחד, לא משנה מה, ומטומטם לחלוטין בתחום אחר. אם אנחנו רוצים לשמוע איזה תירוץ על קושייה בתלמוד, נלך לדבר עם גדולים כאלה, אבל לא ניתן להם לנהל את חיינו – כי אם כן ניתן להם, אנחנו נגיע למקום שאנחנו נמצאים בו עכשיו, של ציבור שיוביל את ישראל לחורבנה.
"בסופו של דבר העולם החרדי הוא איום על עתיד ישראל. כשהחרדים יצמחו מבחינה דמוגרפית, לא תהיה כאן מדינה. איך הגענו למצב שבו לימודי ליבה נחשבים כפירה? איך מתמטיקה נהייתה כפירה? אני מביא דוגמאות של גדולי עמנו בעבר: הרמב"ם עסק במתמטיקה, באסטרונומיה וברפואה. יש כיום מכתשים בירח על שם אבן עזרא ורלב"ג, גדולים שהטרימו תגליות. פעם היו לנו ענקים. איך הגענו למצב שבו 'שתיים ועוד שתיים שווה ארבע' זו כפירה?"
9 צפייה בגלריה
ישיבת פוניבז' בבני ברק. "גם הליטאים הושפעו מהקבלה"
(צילום: Erik Marmor / Getty Images)
לדעתך גם החרדים הליטאים הושפעו כל כך מהקבלה, מהבחינה הזאת?
"בהחלט. לא כמו החסידים, אבל הקבלה שולטת כיום על כולם, בוודאי. הרעיונות הללו, המצב הזה של הסתגרות, שנאה ללא-יהודי, שנאה למדע – מצב שהוא הפוך מהרמב"ם, שהעריץ את אריסטו".
בעיניך הקבלה היא אסון גם של היהדות וגם של מדינת ישראל?
"היא תחילה אסון של היהדות, מטעמים תאולוגיים, והיא האסון של מדינת ישראל מבחינה מעשית – מפני שהסגירוּת ושנאת האדם, שנאת המדע ושנאת התבונה, שמאפיינות כיום את החרדים שמדינת ישראל מפטמת אותם, הן בעיקר תוצאה של הקבלה. אם אנשים היו חיים לפי הרמב"ם ואבן עזרא, הם היו נראים כמו הרמב"ם ואבן עזרא. אמונה בקריעת ים סוף לא סותרת לימוד מתמטיקה וחיים שפויים של אזרח במדינה במאה ה-21. אמונה בקבלה כן סותרת את זה".
התייחסות לגויים כטמאים
רובין מצביע על ספר התניא שחיבר רבי שניאור זלמן מלאדי, מייסד חסידות חב"ד, כדוגמה לספר שאימץ בהשראת הקבלה תפיסה גזענית כלפי מי שאינם יהודים. בעל התניא הושפע בפרט מהספר "עץ חיים" של רבי חיים ויטאל, תלמידו של האר"י, ומצטט ממנו.
"בקבלה, לגוי יש נפש טמאה מיום לידתו, ללא קשר לשאלה מה עשה. ממילא גם מדע שמייצר הגוי נחשב 'קליפה'. אומנם גם ביהדות המסורתית יש מושג של בחירת ישראל – 'אתה בחרתנו מכל העמים' – אבל משמעה אינה להוריד את האחר, אלא להיות אור לגויים"
"בקבלה, הנפש של הגוי היא נפש טמאה", הוא אומר. "בהלכה אין דבר כזה: גוי, לא יהודי, הוא גם כן אדם שיש לו אחריות מוסרית ומחויב בשבע מצוות בני נח. אם הוא מקיים אותן, כותב הרמב"ם, יש לו חלק לעולם הבא. יש גויים רשעים, בסדר, אבל זה בגלל דברים שהם עשו – כי הם הציקו ליהודים, כי הם עשו עבירות. בקבלה, לגוי יש נפש טמאה מיום לידתו, ללא קשר לשאלה מה הוא עשה. ממילא גם מדע שמייצר הגוי נחשב 'קליפה'. הטירוף הזה תוקע את חיינו כאן".
אפשר לומר שהקבלה גם מעודדת תפיסה של עליונות יהודית שמובילה גם לגזענות? כי למשל הרב יצחק גינזבורג, שמחובר מאוד לעולם הקבלה, הוא אחד מההוגים המרכזיים של הימין הקיצוני בישראל.
"כן. אני לא רוצה להיכנס לדיון על אישים מסוימים, אבל זה בהחלט קיים. אומנם גם ביהדות המסורתית יש מושג של בחירת ישראל – 'אתה בחרתנו מכל העמים', אומרים בתפילה ובקידוש – אבל משמעה של הבחירה בישראל אינה להוריד את האחר. משמעה של הבחירה בישראל – להיות אור לגויים, להעלות את האחר. בקבלה האחר הוא טמא, גם תינוק גוי הוא טמא, ואין לו תקווה. בקבלה כל גוי שעושה משהו חיובי זה רק לטובת עצמו או כדי להתייהר, כמו שכתוב בספר התניא, שכביכול מסתמך שם על הגמרא. אין בה מציאות של גוי שהוא מוסרי – לצורך העניין גם לא ראול ולנברג, שהציל יהודים בשואה. זו שלילת האנושיות. אני לא שמאלני, אבל זה לא קשור לשמאלנות. זה קשור לאנושיות, לשפיות".
"הזוהר – הזיוף הגדול ביותר בעולם היהודי"
ספר הזוהר, שנחשב כיום בעולם הדתי כחלק בלתי נפרד מארון הספרים היהודי, מכונה בפיו "הזיוף הגדול והמצליח ביותר בעולם היהודי בכל הזמנים". רבי משה די ליאון היה האיש שהפיץ את הספר לראשונה במאה ה-13, וחוקרים רבים סבורים שהוא חיבר את הספר בעצמו. בעולם הדתי מקובל לייחס את הזוהר לרבי שמעון בר יוחאי, אבל שפתו של הספר משלבת ארמית בבלית, ואינה ארמית ארץ-ישראלית טהורה שאפיינה את תקופת התנאים. רובין מציין שהארמית של הזוהר מלאכותית ומלאה שגיאות.
אתה חושב שלמרות הכול יש בקבלה גם רעיונות יפים? בספרך אתה מודה שבספר הזוהר יש קסם פנטסטי.
"ברומן ארוטי גם יש דברים יפים. השאלה היא מה המקום שאתה נותן לזה. לקחת את זה כחלק רציני של הדת? לא. כרומן ארוטי – למה לא?"
רומן ארוטי? כך היית מגדיר את הזוהר?
"בוודאי. אני מסביר איך הזוהר הילך קסם על אנשים, ואי-אפשר להכחיש שמבחינה אמנותית יש שם משהו שלפני כן לא ראו כמוהו".
9 צפייה בגלריה
כריכת ההוצאה הראשונה של ספר הזוהר בדפוס, מנטובה, 1558. מבין איך הוא הילך קסם על אנשים
אמונה יסודית בקבלה היא האמונה במערכת הספירות. לפי האמונה הזו, עשר הספירות – כתר, חוכמה, בינה, חסד, גבורה, תפארת, נצח, הוד, יסוד ומלכות (יש מי שמונים את "דעת" במניין הספירות, לאחר "בינה", ומציבים את "כתר" בנפרד משאר הספירות) – הם רבדים שונים שדרכם האלוהות מופיעה בעולם הגשמי ומשפיעה עליו.
"אני לא הראשון שחושב שהאמונה בספירות היא עבודת אלילים", אומר רובין. "ריב"ש, רבי יצחק בר ששת מהמאה ה-14, כתב ש'הנוצרים מאמיני השילוש, והמקובלים מאמיני העשיריוּת'. הוא השווה את עשר הספירות האלה לנצרות. הרי גם אם תשאל נוצרים, הם יגידו שהם מונותאיסטים ומאמינים באחדוּת האל. הם יגידו לך כל מיני פלפולים, שהאחד הוא שלושה והשלושה אחד. בשורה התחתונה, הם לא מאמינים באל אחד". עוד אמונה שסותרת לדעתו את האמונה באל אחד היא האמונה ב"סטרא אחרא" (בארמית: הצד האחר), הכינוי בקבלה לכוחות שטניים, רעים וטמאים הפועלים במציאות, במקביל לכוחות הקדושה.
9 צפייה בגלריה
עץ החיים הקבלי: תרשים לפי קבלת האר"י של עשר הספירות ו-22 אותיות האלף-בית, שמרכיבות יחד את "32 נתיבות החוכמה"
"פורנוגרפיה של האלוהות" – כך מכנה רובין את העיסוק במין ובארוטיקה בספרי הקבלה. הוא מציין חוקרות קבלה שהתמרמרו מזווית פמיניסטית על השוביניזם בקבלה, שבה הנקבה משנית ופסיבית לעומת הזכר, וקובע: "הקבלה היא אוסף הזיות מיניות שנכתבו בידי גברים למען גברים, ומקומן של הנשים בה הוא רק מושא פסיבי של הזיות אלו".
דבריו נוגעים לאמונה הקבלית בזיווג בין הכוחות האלוהיים השונים. מערכת היחסים המינית העיקרית המתוארת בקבלה, בייחוד בספר הזוהר ובכתבי האר"י (רבי יצחק לוריא), היא בין הפן הזכרי של האלוהות, המכונה "זעיר אנפין" (בארמית: קְטן פנים) או "קודשא בריך הוא" (הקדוש ברוך הוא), ובין הפן הנקבי, המכונה "מלכות" או "השכינה". זיווגים נוספים מתוארים בין ספירות שונות.
"רבי יצחק בר ששת כתב ש'הנוצרים מאמיני השילוש, והמקובלים מאמיני העשיריוּת'. הוא השווה את עשר הספירות לנצרות. הרי גם אם תשאל נוצרים, הם יגידו שהם מונותאיסטים ומאמינים באחדוּת האל. הם יגידו לך כל מיני פלפולים, שהאחד הוא שלושה והשלושה אחד"
"אנשים צריכים לדעת שמצד אחד ישנו הרמב"ם, שאצלו האלוהות היא מופשטת מגוף, ומצד שני ישנה הקבלה שאצלה האלוהות היא זיווג של זכר ונקבה", אומר רובין. "לפי הרמב"ם אלוהים הוא לא גוף ולא דמות הגוף, ואתה לא יכול לשאול עליו אם הוא זכר או נקבה, כי אין לו איברי מין".
יגידו לך שאפשר לומר שגם הרעיונות של הרמב"ם הם רעיונות חדשים שמנותקים ממסורת הדורות שקדמו לו.
"זה לא נכון, כי כבר בתנ"ך כתוב: 'וְנִשְׁמַרְתֶּם מְאֹד לְנַפְשֹׁתֵיכֶם כִּי לֹא רְאִיתֶם כׇּל תְּמוּנָה בְּיוֹם דִּבֶּר ה' אֲלֵיכֶם בְּחֹרֵב מִתּוֹךְ הָאֵשׁ: פֶּן תַּשְׁחִתוּן וַעֲשִׂיתֶם לָכֶם פֶּסֶל תְּמוּנַת כׇּל סָמֶל תַּבְנִית זָכָר אוֹ נְקֵבָה' (דברים ד', ט"ו–ט"ז). הקבלה מנוגדת לתורה המפורשת".
9 צפייה בגלריה
ד"ר ישראל נתנאל רובין. העיסוק במין בקבלה? "פורנוגרפיה של האלוהות"
(צילום: אלכס קולומויסקי)
לצד החופש המיני בספרות הקבלה, הוא אומר כי "הקבלה מלאת טירוף בנושאים המיניים, שמתבטא בעיקר באובססיה סביב הוצאת זרע לבטלה". הוא מסביר שדורות של תלמידי ישיבות ייסרו את עצמם באשמת הקבלה. האיסור על אוננות והוצאת זרע לבטלה צריך בעיניו להיחשב לכל היותר כמו האיסור לדבר לשון הרע, שאנשים נורמליים חוטאים בו באופן יומיומי בשיחות בין חברים, אבל הקבלה גרמה לאיסור לצאת מפרופורציות. ספר הזוהר הגדיל לעשות כאשר קבע כי "אין לך חטא בעולם שאין לו תשובה חוץ מזה, ואין לך חוטאים שאינם רואים פני השכינה חוץ מזה" (בתרגום מארמית).
הדברים השפיעו בין השאר על רבי יוסף קארו, מחבר "שולחן ערוך", שנחשב לספר ההלכה החשוב ביותר בעולם האורתודוקסי. הוא קבע כי "עוון זה חמור מכל עבירות שבתורה". האר"י פיתח את העיסוק בנושא: הוא התייחס לזרע כאנרגיה שמטרתה יצירת נשמות חדשות, וכתב שהוצאת זרע לבטלה מייצרת "מזיקים" – שדים או כוחות טמאים.
לא באמת שער ליהדות
על בסיס עבודת הדוקטורט שלו באוניברסיטה העברית, פרסם רובין לפני כעשור את הספר "מה שאלוהים לא יכול" (הוצאת ראובן מס). "הדוקטורט שלי היה על הנמנעות בחוק האל. זאת אומרת, האם יש דברים שאלוהים לא יכול לעשות?" הוא מסביר. "אלוהים הוא כול יכול לפי הדתות המונותאיסטיות, האם בכל זאת ישנם דברים שהוא לא יכול לעשות? מבחינה פופולרית זה מתקשר לפרדוקס הידוע: האם אלוהים יכול לברוא אבן שהוא לא יכול להרים? התשובה שלי, התשובה של הרמב"ם, היא שהוא לא יכול. זו למעשה הפואנטה של הספר שלי, שיש מקרים שבהם יכולת היא לא ביטוי לשלמות, אלא חיסרון. למשל, אם אי אפשר לטעות. האם חוסר היכולת לטעות הוא חיסרון? לא. זו שלמות".
ב-2023 התפרסם ספרו "כפירותיו של הרמב"ם" (ידיעות ספרים), העוסק בפרשנות הרדיקלית לרבי משה בן מימון. "כתבתי על הפרשנות האפיקורסית לרמב"ם מימי הביניים. היו פרשנים יהודים שנשענו על כל מיני רמזים שהרמב"ם פיזר, ויוצא מתוכם שהרמב"ם לא באמת האמין בתורה מן השמיים, בהשגחה, בשכר ועונש ובדברים כאלה", הוא מסביר. לפי הפרשנות הזו, הרמב"ם רק חשב שאנשים צריכים להאמין בכל אלה כדי לקיים חברה מתוקנת.
9 צפייה בגלריה
כריכת הספר "הקבלה – אסונה של אמונת ישראל". ניפוץ של מערכת הספירות
(צילום: הוצאת ידיעות ספרים)
כואב לו שבעיני אנשים מסוימים, הקבלה היא השער ליהדות. "לפי הקבלה, כל התורה והמצוות באות לתקן את אלוהים, לזווג את ה'פרצופים' (בקבלת האר"י: המבנים הרוחניים שדרכם האור האלוהי מתגלה – ש"מ) שלו", הוא אומר. "כמו שאמרים לפני כל מצווה: 'לשם ייחוד קודשא בריך הוא ושכינתיה' (הקדוש ברוך הוא ושכינתו). לדעת המקובלים, כל המצוות נועדות לתקן את אלוהים. ההשקפה של הרמב״ם היא שהמצוות דווקא נועדו למען האדם. רבי אליהו דלמדיגו כתב על זה: 'אנחנו בני האדם לא נוכל לתקן עצמנו, ואיך נוכל לתקן העליונים?'"
איך אתה מסביר את זה שדווקא הקבלה קורצת לא פעם לאנשים שלא נולדו יהודים, כמו מדונה?
"זה כי הם לא יודעים מה כתוב שם. יש לאנשים נטייה למיסטיקה ולסודות. כשהעולם לא מסתדר להם, הם בורחים לשם. כמו שחולה סרטן, שאין לרפואה מה להציע לו, ילך להומאופתיה, לרפואה אלטרנטיבית וכל השטויות האלה. אנשים כמו הרב שרגא ברג כנראה בררו למדונה את מה שכתוב שם. אני מבטיח לך שברג לא הקריא למדונה את הקטעים שהזכרתי".
יש חוקרים מכובדים שעוסקים בקבלה באקדמיה. אתה מסוגל להבין את הבחירה שלהם לעסוק דווקא בתחום הזה?
"חוקר תלמוד בשם שאול ליברמן אמר פעם לגרשם שלום, שהיה חוקר הקבלה הגדול ביותר: 'שטויות הן שטויות, אבל ההיסטוריה של השטויות היא מדע'. אני חושב שהקבלה היא אוסף של שטויות והבלים, אבל ודאי שאנשים כמו גרשם שלום וישעיה תשבי עשו תפקיד גדול בכך שחקרו אותה. למעשה, באווילות של הקבלה אנחנו יכולים להכיר כיום במידה רבה לאור המחקרים שלהם".
