120 שנים חלפו מאז שבנימין זאב הרצל נפטר מסיבוך של דלקת ריאות קשה, כשהוא בן 44. אחרי מותו, עוד שרשרת של טרגדיות פקדה את בית משפחת הרצל. חוזה מדינת ישראל הלך לעולמו ב-3 ביולי 1904, וכעבור שלוש שנים הלכה לעולמה גם רעייתו ז'ולי בגיל 39. לבני הזוג נולדו שלושה ילדים – פאולינה, הנס וטרודה – וכולם סיימו את חייהם בנסיבות טרגיות ובטרם עת.
פאולינה נפטרה בבורדו שבצרפת ב-1930 בגיל 40, לאחר שהתמכרה לסמים ולקתה במחלת הטיפוס. כשבוע לאחר מותה, אחיה הנס, שהיה צעיר ממנה בשנה וסבל מבעיות נפשיות לאורך חייו, התאבד בירייה. הבת השלישית, טרודה, התחתנה ונולד לה בן – נכדו היחיד של הרצל – אבל גם היא הייתה מעורערת בנפשה ואושפזה לעיתים תכופות. במלחמת העולם השנייה היא נשלחה למחנה הריכוז טרזיינשטט, שם נספתה ב-1943, כנראה מרעב, כשהיא בת 50. בנה היחיד, סטפן תיאודור נוימן, נשלח לפני המלחמה לאנגליה ובהמשך שירת בצבא הבריטי כקצין בחיל התותחנים. ב-1946, לאחר שנודע לו מה עלה בגורלם של הוריו, הוא התאבד בקפיצה מגשר, כשהוא בן 28 בלבד.
הספר "נסיכים ללא בית" של אילזה שטרנברגר, שרואה אור בימים אלה בעברית בתרגומו של יובל אור (הוצאת ידיעות ספרים), מגולל את סיפורה האישי של משפחת הרצל, וחושף פרטים על חיי הנישואים האומללים של הרצל ואשתו ז'ולי, ועל גורלם המר של צאצאיהם.
כדי להבין את הסיפור המלא יש לחזור לעיתונאי וסופר יהודי ממוצא הונגרי בשם מרסל שטרנברגר, שחי בפריז בשנות ה-20 וה-30 של המאה ה-20. שטרנברגר היה חברו של הנס הרצל משנת 1925 ועד התאבדותו של האחרון כעבור חמש שנים. אחרי מותו של הנס, נחרד מרסל משלל הפרסומים שהופיעו בעיתונות היהודית וגינו בארסיות את המרתו לנצרות של מי שהיה בנו של חוזה המדינה. כדי להגן על הנס, כתב מרסל את זיכרונותיו על חברו, כאשר אשתו אילזה סייעה לו. הספר, עם הקדשה קצרה של אלברט איינשטיין, היה אמור לצאת לאור בשנת 1934 בצרפתית, תחת השם "Une Vie Manque" (חיים מבוזבזים).
אלא שלאחר עלייתו של היטלר לשלטון, חלה תפנית: מנהיגי הציונות דאז, בראשותו של הרב סטיבן וייז מארה"ב, ביקשו משטרנברגר להמתין עם פרסום הספר בטענה שהמועד איננו מתאים, מפני שהדבר עלול לעורר מחלוקת בקרב העם היהודי בתקופה שבה אחדות נדרשת יותר מתמיד. בתום התלבטות קשה, נעתר שטרנברגר לבקשה וכתב היד נדד עם בני הזוג עקב המלחמה מצרפת לבלגיה (שם מרסל הפך לצלם הרשמי של בית המלוכה הבלגי), דרך אנגליה, ארה"ב ומקסיקו, עד שמרסל ואילזה החליטו שהגיע הזמן לשכתב את הספר ולהוציא אותו לאור, הפעם באנגלית. רצה הגורל וזמן קצר לאחר מכן, מרסל – שהפך לצלם פורטרטים מהנחשבים באותה עת וצילם רבים ממנהיגי העולם בשנות ה-40 וה-50, כמו גם גיבורי תרבות באותם ימים – נהרג בתאונת דרכים, מה שהוביל שוב להקפאת הפרויקט למשך כמעט 30 שנה.
במהלך השנים שחלפו נאספה כמות גדולה מאוד של חומר שקודם לכן לא הייתה בהישג יד, והוא חיזק את ההוכחה שההגנה של מרסל על הנס הייתה מוצדקת לחלוטין. לקראת שנות ה-80 של המאה הקודמת צללה אילזה לשלל העדויות והמחקרים שנאספו בארכיון הציוני הלאומי בירושלים, והבינה שהסיפור של הנס אינו שונה מסיפורן של שתי הבנות האחרות של הרצל ואשתו יפת התואר. בשנת 1994 הודפס הספר בהוצאה מצומצמת, ועד מהרה נשכח ונעלם מהעין.
7 צפייה בגלריה
מרסל שטרנברגר. נחרד מהפרסומים וביקש להגן על הנס
(צילום: מהאלבום הפרטי, באדיבות יובל אור)
כעת יוצא ספרה של שטרנברגר לאור בעברית, לציון 120 שנים לפטירת האיש שביוזמתו כונס הקונגרס הציוני הראשון באוגוסט 1897, מי שכונה "מלך היהודים" והביא את הציונות לתפקד כתנועה לאומית-מדינית ממוסדת. בספר פורסת שטרנברגר תיעוד נרחב של מכתבים, קטעי יומנים ועדויות, שמתקשרים לאירופה שלפני מלחמת העולם הראשונה ובין שתי מלחמות העולם, ולהולדת הציונות – אחד הניסים הפוליטיים הגדולים של המאה ה-20.
המתרגם יובל אור יזם את הוצאת הספר בעברית ממקום מגוריו במזרח אפריקה. "בשנים האחרונות, מלבד קולנוע וטלוויזיה, אני עוסק בעיקר בחקלאות אורגנית בחווה הנמצאת למרגלות הר קניה", הוא מספר. "אני נמצא על הקו שבין יפו לניירובי בירת קניה, שדווקא בה – מוזר ככל שזה יישמע – התוודעתי מקרוב להרצל ולפועלו, ופשוט התאהבתי באדם המיוחד הזה. זה קרה אחרי שהתגלה לי באופן מקרי לחלוטין שמיקומה המיועד של 'תוכנית אוגנדה', למרות שמה, נמצא בכלל בקניה".
"התוכנית שהציעו הבריטים להרצל בקיץ 1903 כללה הכשרת חבל ארץ נרחב ליישוב כמיליון יהודים שסבלו מפרעות ומהרג ברוסיה, באוקראינה וברומניה. האזור שהוצע הוא מחוז ואסין גישו בצפון-מערב קניה, במרחק של כמעט יום נסיעה ממקום מגוריי בניירובי", אומר אור. "מתוך סקרנות בלבד, התעקשתי לבדוק את הנושא, וכך התחלתי לרכוש ידע רב על התוכנית ועל הרצל, תוך שאני נעזר במיטב החוקרים וההיסטוריונים, הן בארץ והן בחו"ל. ככל שהיטבתי לחקור, כך הבנתי שרב הנסתר על הגלוי, והחלטתי לנסות וליצור מיני סדרה תיעודית בשם 'המסע' על האירוע הנשכח שהסעיר בתחילת המאה הקודמת את התנועה הציונית הצעירה וכמעט קרע אותה לגזרים".
אור מציין כי "הרצל, שהעלה את הנושא בקונגרס השישי, לא צפה את התנגדות יריביו להצעה הבריטית וההתנפלות האישית עליו, מה עוד שראה בה רק 'מקלט לילה' עבור חלק מעמנו, דבר שכנראה החיש את מותו פחות משנה לאחר מכן".
משפחת הרצל התרוששה
המהדורה העברית החדשה של הספר תושק בערב ט"ו בשבט, 12 בפברואר, באירוע שיתקיים בהר הרצל. לדברי המארגנים, התאריך הנבחר מסמל את חזרת העם היהודי לארצו, את בנייתו המחודשת ואת הקשר למורשת קק"ל, שאנשיה השתתפו בהוצאת הספר לאור. הוא גם סמוך לתאריך שבו פורסם לראשונה ספרו של הרצל "מדינת היהודים" (14 בפברואר, 1896).
"השקעתי בפרויקט זמן רב ומשאבים כספיים לא מבוטלים, שחלקם הצלחתי לגייס מכמה חברים, ובמקביל ניסיתי ליזום הפקת סרט עלילתי בשם 'עשרה ימים' שעוסק בפגישתו של הרצל בירושלים עם קיסר גרמניה וילהלם השני ב-1898", מספר המתרגם, יובל אור. "מעבר לכך התחלתי לכתוב מחזה בשם 'דורי', בעקבות שם החיבה שהעניקו לו הוריו בצעירותו. המחזה מתרכז בהרצל האדם עצמו, בחייו האישיים, בחיי משפחתו, באהבתו הגדולה לשלושת ילדיו ובניגודים העמוקים באופיו".
עד מהרה הוא הבין שאין בידיו די חומרים כדי לפתח מחזה מרגש ומעניין, ופנה לאפיקים אחרים. "ביומניו ובאיגרותיו כתב הרצל בפתיחות מפתיעה על חיי נישואיו מעוטי האושר לז'ולי, בד בבד לתיאור יחסיו עם ג'נט אימו השתלטנית וקשת העורף", הוא מזכיר. "אפשר להבחין בבירור גם בקרבתו לאביו יעקב, שתמך בו כספית מצעירותו ואף גיבה אותו בכל פעילותו הציונית, למרות שהיא רוששה את חסכונותיו ואת כל כספי הנדוניה הנדיבה שקיבל מאביה של ז'ולי, מה שהותיר את המשפחה כמעט חסרת כול (לאחר מותו של הרצל, אלמנתו וילדיו התקיימו בזכות התנועה הציונית שדאגה לממנם מכספיה)".
באמצעות שניים מידידיו, שאף הם מעידים על אהבתם והערכתם הרבה לדמותו של הרצל, התוודע אור לספר בגרסתו האנגלית. אחד מהידידים האלה הוא ד"ר מוטי פרידמן מקק"ל, שניהל בעבר את המרכז החינוכי הר הרצל ואת מוזיאון הרצל, והאחר הוא עו"ד דויד מטלאו מטורונטו, האספן הפרטי הגדול בעולם של פריטים הקשורים להרצל. מטלאו הוא חבר קרוב של הדי אור, אחיו של יובל, והוא הפגיש בין יובל לליסה כהן, נכדתה של אילזה שגרה בקליפורניה. מבלי שהכירה את אור קודם לכן, הסכימה ליסה להפקיד בידיו את הספר ולהעניק לו את הזכויות עליו כדי שיוציא אותו לאור בעברית.
כהן ומטלאו, שהבינו את חשיבות הוצאת הספר בעברית, אף סייעו כספית בכך, נוסף על התקציב הראשוני הנדרש. "לא ידעתי בהתחלה עד כמה מורכבת וסוחטת רגשית עתידה להיות המשימה שלקחתי על עצמי, שכן ימים ולילות 'ביליתי' מול המחשב עם דמעות בעיניי", משחזר אור, שתחילה בחר ב"הוצאה גלילית" הפועלת בלהבות הבשן, בבעלותם של אורנה ריין וחיים בלוצרקובסקי (בלוצר). במהלך העבודה על הספר הפגיש ד"ר פרידמן את יובל עם אנשי קק"ל ו"ידיעות ספרים", והם העמידו לרשותו את כל מה שנדרש להשגת היעד. באצילות הסכימו בעלי הוצאה גלילית לוותר ולהעביר את הוצאת הספר ל"ידיעות ספרים". פרופ' גור אלרואי, נשיא אוניברסיטת חיפה, נרתם למאמץ והסכים להיות העורך ההיסטורי של הספר.
7 צפייה בגלריה
בנימין זאב הרצל ואימו ג'נט. "ביומניו ובאיגרותיו כתב הרצל בפתיחות מפתיעה"
(צילום: Everett Collection / Shutterstock)
המשימה שאור לקח על עצמו ארכה כארבע שנים. ומה הלאה? הוא מקווה שהספר יעורר עניין, מה שיסייע בין השאר למציאת תקציב השלמות וגוף משדר להפקת "המסע" שעליו הוא עמל כבר יותר משבע שנים. כמו כן, הוא חולם על הסרט העלילתי "עשרה ימים" וכולו תקווה להצליח וליזום את "חידון הרצל", שבו ישתתפו מדי שנה בתי ספר תיכוניים בישראל ביום הרצל, מה שיסייע להטמיע את מורשתו של האדם שעשה כל שביכולתו למען הקמת מדינת ישראל – מטרה שמשפחתו הקרובה שילמה עליה מחיר כבד.
במקרה שאדם בסביבתכם נמצא במשבר ועלול להיות אובדני, אל תהססו – דברו איתו, עודדו אותו לפנות לעזרה מקצועית והדגישו את חשיבות פנייה זו. נסו לסייע לו לפנות לאנשי מקצוע בקהילה או לגורמי תמיכה ארציים: ער"ן בקו החם 1201 או בוואטסאפ 052-8451201, באתר האינטרנט של סה"ר sahar.org.il, או headspace.org.il
