מדינת ישראל, באמצעות יד ושם, הגדירה כבר בשנות ה-50 את המונח "חסיד אומות העולם", והתואר חולק עד היום ליותר מ-28 אלף איש – לא-יהודים שהצילו יהודים במהלך השואה. אבל מה לגבי יהודים שהצילו יהודים? האם זאת הייתה חובתם המוסרית הברורה מאליה, או שיש להוקיר בצורה מיוחדת את אלה שסיכנו את חייהם כדי להציל אחרים, גם אם הם מבני עמם?
בשנים האחרונות גברה המודעות להוקרה של יהודים שהצילו יהודים, וגם אם אין לכך הכרה רשמית של יד ושם, המונח "מציל יהודי" תופס אחיזה. מאז שנת 2000 מתקיים מדי שנה טקס "אות המציל היהודי" ביוזמת ארגון בני ברית, ועד כה הוענק האות ליותר מ-650 איש.
אריה ברנע, לשעבר יו"ר עמותת "עמך", חבר הנהלת יד ושם, מרצה לנושא שואה ויו"ר הוועדה שמחליטה על הענקת אות המציל היהודי, מסביר כי "הנושא של יהודים שהצילו יהודים היה נוכח פה ושם בטקסים ואזכורים של יד ושם, אך העמדה שלהם הייתה שקשה מאוד להגדיר בדיוק מי עזר למי ואיך, ויש סכנה גדולה שייפגע ציבור רחב שלא מגדירים אותו כמציל או גיבור. טיעון נוסף היה שעזרה של יהודי ליהודי היא עניין צפוי ומובן מאליו, ואין צורך לציין את זה, בעוד שגוי שעוזר ליהודי הוא הגיבור האמיתי".
אז מה השתנה בגישה בשנים האחרונות?
"אני באופן אישי, כמרצה באוניברסיטה לשואה, חשבתי אחרת. לא בתור אופוזיציה ליד ושם, אלא כאדם שעוסק בנושא. המסר שלי היה שיהודי שחייו עמדו בסכנה, ולקח על עצמו סכנה נוספת ביודעין כדי לעזור לאנשים זרים, הוא גיבור גדול. זה כמובן לא מפחית מגבורתו של הפולני או היווני שהצילו יהודים".
אריה ברנע, חוקר שואה ויו"ר אות המציל היהודיצילום: באדיבות המצולםאיך מחליטים על קריטריונים להענקת האות?
"הוועדה להענקת אות המציל היהודי קמה בשנת 2000 על ידי ניצול השואה חיים רוט שחבר לארגון בני ברית, והוחלט על שיטת עבודה וקריטריונים ברורים. אחד העקרונות הוא שהמידע העומד לרשותנו יבוא מכמה מקורות ולא רק מהעדות של האדם עצמו. מעבר לכך, צריך להיות מדובר באדם שסיכן את חייו סכנה נוספת, מעבר לזו שהיה נתון בה, בהיותו יהודי תחת שלטון הנאצים או בני בריתם ועוזריהם, ושהיהודי הזה התאמץ להציל ממוות יהודים נרדפים אחרים שאינם קרובי משפחתו. היו מקרים שבהם קיבלנו בקשות להעניק את התואר ליהודים שבאותו זמן פעלו לשם הצלה בניו יורק, בתל אביב ובשווייץ, ולא הסכמנו. כתבנו מכתב הערכה למשפחה, שהכול באמת נעשה למטרה טובה וחשובה, אבל רק מי שסיכן את עצמו ממש יוכל לקבל את האות".
ברנע אומר כי הם מקבלים כל העת פניות, ועד כה הוענקו 650 אותות ונדחו כמה עשרות. לדבריו, "חובת ההוכחה היא על מגיש הבקשה ולעיתים אנחנו מבקשים השלמות או תימוכים נוספים. יש אנשים שנפגעים מכך שסבא שלהם לא קיבל, אבל זה המחיר של תקנות ועבודה מסודרת וערכית".
המקום הראשון בעולם שמוקדש לנושא
בימים אלה צועד פרויקט המציל היהודי צעד קדימה ומתחיל גם לקבל נוכחות פיזית, בדמות מרכז "חבלי הצלה" – מוזיאון שמוקדש לנושא ופועל בתוך מוזיאון וילפריד לאמנות המזרח הרחוק, בקיבוץ הזורע בצפון.
"וילפריד ישראל, האדם שעל שמו קרוי המוזיאון ושתרם בצוואתו את האוסף הייחודי שלו לקיבוץ, הציל יהודים רבים בשואה, וזה היה חיבור טבעי", אומר ברנע. "בנינו בשטח המוזיאון מבנה מיוחד שמוקיר את המצילים ואנחנו מציגים את סיפוריהם של עשרה יהודים בולטים שהצילו יהודים. זה בעצם המקום הראשון בעולם שמוקדש לנושא הזה".
בין השאר מוצג במוזיאון סיפורם של הפנטומימאי הנודע מרסל מרסו שהוביל ילדים ברגל להצלה בשווייץ, פאני בן עמי שהצילה 30 ילדים בצרפת ונפתלי בקנרוט-ברוניצקי, אגרונום יהודי פולני שהעסיק יהודים ובכך מנע מהנאצים לשלוח אותם למחנות. עוד מוצג סיפורו של דוד גור, שזייף מסמכים שסייעו להצלת יהודים בהונגריה, וסיפורה של עורכת הדין היהודייה הלן קאזס בן עטר, שסיפורה הוגדר כמפעל הצלה של אישה אחת לאחר שהצילה יהודים רבים במרוקו.
מלבד תיעוד הסיפורים וההוקרה, מה הייעוד שאתה רואה למוזיאון הזה?
"כמובן חשוב שהציבור יידע על הגבורה והסיפורים, ושהמצילים ומשפחתם יקבלו הוקרה, אבל המטרה הראשית בעיניי היא לחנך לערך של חיי אדם והמשך קיום העם היהודי. אנחנו רוצים לחנך על דרכי המופת של מצילים בשואה".
נורית אשר-פניג, מנכ"לית המוזיאון, מוסיפה כי "מרכז המורשת 'חבלי הצלה' הוקם כחלק אינטגרלי ממוזיאון וילפריד ישראל לאמנות המזרח בקיבוץ הזורע בשל היותו של וילפריד ישראל המציל היהודי הראשון ואולי הגדול ביותר בהיבט של היקפי ההצלה. הנהלת המוזיאון רואה לנכון להעלות על נס את סיפורו מעורר ההשראה של וילפריד ושל כל הגיבורים היהודים בתקופת השואה, שסיפורם כמעט אינו ידוע. אני מזמינה את הציבור הרחב בישראל לבוא למוזיאון, לתת עדויות גם אם הם בעקיפין. אנו מבקשים את עזרת הציבור – ברצוננו לחשוף ולחקור את תופעת ההצלה בשואה ולהנציח גם עבור הדורות הבאים את הנרטיב החשוב של ההצלה".
היא מציינת כי "מרכז 'חבלי הצלה' הוקם בשיתוף עם הוועדה להוקרת גבורתם של היהודים בשואה, באוצרותם של רונית לוסקי ושיר מלר ימגוצ'י, ובעיצובו של סטודיו Present, בניהולו של נדב חזות. המרכז הוקם בזכות תרומתם הנדיבה של תורמים פרטיים, ותמיכה של ועדת העזבונות".
