לפני יותר מ-80 שנה הם היו ילדים שראו את עולמם חרב. לאחר המלחמה עלו לישראל, הקימו משפחות והיו שותפים לבניית המדינה. לרגל תשעה באב, שלושה שורדי שואה שהשתתפו במצעד החיים מביטים בדאגה על הפילוג בחברה הישראלית ומשיבים על השאלה מה מאיים יותר מכל על עתידו של העם היהודי. המסר המשותף שלהם פשוט: אהבו את המדינה, אהבו אחד את השני.
"תרבו באהבת חינם"
שורד השואה אברהם בלוי (85) נולד בהונגריה בזמן המלחמה. הוא נשוי, אב לשישה ילדים, סב ל-40 נכדים ונינים רבים. את המלחמה עבר כילד בגטו בבודפשט וסבל מאנטישמיות בידי ההונגרים. הוא זוכר את הקרבות על העיר, ואת התנאים הקשים.
לקראת השחרור הוא היה כמעט על ערש דווי, רק בן 4. בלוי עלה לישראל, התגייס לנח״ל והשתתף במלחמות ישראל. כיום מתגורר בלוי עם אשתו בבני ברק. במשך יותר מארבעה עשורים בלוי עבד כמורה, מנהל ומפקח חינוכי, ואף כתב 12 ספרים בנושאי תנ״ך והיסטוריה יהודית.
"הפילוג בעם היהודי מדאיג אותי יותר מהאיום האיראני. לפני שלושה שבועות נסעתי לחתונה של נכד בחו"ל, ישבתי וראיתי יהודי זקן, ניגשתי לעזור לו, תגובתו הייתה שממני, איש חרדי, הוא לא רוצה שום טובה", שחזר בלוי. "לא כעסתי עליו. שנאת האחים שחיה בקירבנו מדאיגה אותי מאוד והיא חוצה מדינות".
למרות המצב בלוי לא נותר אופטימי: "נצח ישראל לא ישקר. הקמנו, עשינו, בעולם התורה, בעולם המדע, אף עם לא יכול היה לעשות את זה. אני מאמין שכל עוד הנר דולק אפשר לתקן, והאחריות מוטלת על כל אחד ואחת מאיתנו".
הבקשה של אברהם לט׳ באב: "בית המקדש חרב על שנאת חינם. תרבו באהבת חינם, שכל אחד ישתדל להיות קשור למורשת היהודית בכל צורה שהוא חושב, שכל אחד יקבל על עצמו משהו שמקשר אותו לעם ישראל".
"אל תקחו את מדינת ישראל כמובנת מאליה"
דבורה ויינשטיין נולדה שלוש שנים לפני פרוץ מלחמת העולם השנייה (1936) בסרביה-בוקובינה, עיירה שבה חיו 7,000 יהודים. כשהמלחמה הגיעה לאזור היהודים נותרו חסרי הגנה, רבים נרצחו והעיירה נשרפה. דבורה ומשפחתה צעדו בקור חודשים רבים בתנאים קשים והיא איבדה רבים מבני משפחתה. כשהמלחמה הסתיימה דבורה הייתה בת 9. ב-1948 עלתה לישראל.
דבורה ויינשטיין
(צילום: זיו קורן)
"הפילוג הפנימי זו הסכנה הגדולה ביותר שלנו. בעשור האחרון איבדנו את הערך שעליו נבנתה המדינה - הערבות ההדדית. אני זוכרת את ילדותי במעברה, גרנו ביחד אנשים מכל קצוות תבל, בליל של שפות, ריחות וטעמים. לא הבנו אחד את השני תמיד, אבל חיינו אחד עם השני. החיים היו קשים אבל ידענו שחיינו תלויים זה בזה. זה הערך שחיבר אותנו כעם, והוא נעלם. אחרי רצח רבין היינו בשבר גדול, אבל הצלחנו במאמץ לאחות אותו. בעשור האחרון הפילוג הפנימי יצא משליטה, יש אלימות מסוכנת בתוכינו", אמרה ויינשטיין. "אנחנו נמצאים היום באותו מצב של חורבן בית המקדש. אחד שונא את השני ולא מוצאים שפה משותפת. כל אחד חי על חשבון השני, ואין כבוד הדדי. קשה לי לראות את זה".
ויינשטיין הוסיפה: "מדינת ישראל בשבילי היא הכול. היא הסיבה שאני חיה. הצורך לעלות לארץ ישראל זה מה שהחזיק אותי בחיים כילדה בשואה. אמא שלי לחשה לי, בכל פעם שהייתי על סף מוות, 'את חייבת לחיות כדי להגיע לארץ ישראל'. והגעתי. ארץ ישראל הייתה חבל ההצלה שלי ושל אמא שלי, שנשארנו לבד אחרי שאיבדנו את כל המשפחה בשואה".
המסר של דבורה לט׳ באב הוא לדור הצעיר: "אל תקחו את מדינת ישראל כמובנת מאליה. אל תחפשו דרכון שני, הישארו במדינה והילחמו עליה. אין אף מקום בעולם שבו נוכל לחיות כיהודים בביטחון. זה הבית היחיד שלנו. המשימה של לשמור על המדינה עוברת אליכם".
"הגשימו את הציווי 'ואהבת לרעך כמוך'"
רינה צ'צ'קס אקסלברד נולדה בפולין בשנת 1933. אביה וסבה נרצחו בבורות ירי, והיא ואמה ניצלו. הן חיו בגטו עד שעברו להסתתר במחבוא בבור במשך 18 חודשים. אחרי המלחמה עלתה רינה לישראל, שירתה בצה״ל ובהמשך עבדה כגננת. היא נישאה לשורד שואה פרטיזן ונולדו להם שבעה ילדים.
רינה צ'צ'קס אקסלברד במחנה בירקנאו
(צילום: זיו קורן)
גם רינה מודאגת מאוד מהפילוג, אך היא מודאגת לא פחות מהבידוד הבינלאומי: "מדאיג אותי שמדינות, שבעבר תמכו בישראל, מגנות באופן בוטה וחסר אמפתיה. זה גם גולש לאזרחי העולם, אני רואה את ההפגנות נגד מדינת ישראל, ומפחיד אותי שאנטישמיות מרימה ראש. אם בעבר היינו טסים לחול ומתגאים בהיותנו ישראלים, היום צריך להצניע את זה. אני גם חוששת מירידה של ישראלים מהארץ, בעולם שהופך לאנטישמי. אנחנו צריכים את כולם כאן, להילחם על המדינה מכאן".
על המצב בישראל, היא אמרה: "הפילוג בתוכנו הוא איום אבל אני לא חוששת ממנו לטווח הארוך. אני בטוחה שנדע לשים את המחלוקות בצד כשההנהגה תפעל כנגד הפילוג. האחריות היא על כל אחד מאיתנו – זה בידיים שלנו".
צ'צ'קס אקסלברד הוסיפה: "מדינת ישראל היא כמו קסם עבורי, אני מעריכה את קיומה בכל יום ויודעת להעריך אותה ושמחה בקיומה. אני רואה במדינת ישראל חומת מגן על העם היהודי. אסור לנו להתייחס למדינה כמובנת מאליה, אנחנו חיינו בלי מדינה לעם היהודי – ולכן אנחנו נלחמים עבורה. אנחנו צרכים להיות מאושרים שיש לנו מדינה ולשמור על קיומה מכל משמר. כגננת וכאמא דאגתי להעביר את זה ולעודד את אהבת הארץ לילדים".
זה המסר של רינה לט׳ באב: "אהבו את המדינה, אהבו אחד את השני והגשימו את הציווי 'ואהבת לרעך כמוך'".
ד״ר שמואל רוזנמן, יו״ר מצעד החיים, אמר כי חשוב להקשיב לדברי הניצולים: "כששורדי השואה מזהירים - עלינו להקשיב, כשהם כה מודאגים - עלינו להרגיע. הם, שראו במו עיניהם את חורבן יהדות אירופה וצפון אפריקה, עלו לכאן והיו שותפים לבניית הבית הלאומי. הם זוכרים את ימי קיבוץ הגלויות במדינה הצעירה, שבהם איש לא שאל אם אתה דתי או חילוני, ימין או שמאל. כולם ידעו שיש לנו גורל אחד. המסר שלהם לט' באב הוא תזכורת שהמדינה לא תוכל להתקיים בלי אותה ערבות הדדית שעליה נבנתה".
