השנה הייתה 1987 ובאופן מפתיע קיבלתי שיחת טלפון ממי שעד היום אינני יודע מיהו, אך נאמר לי כי הרב משה דוד רוזן, הרב הראשי ליהדות רומניה, מבקש להיפגש איתי. כאשר שאלתי בתמימותי היכן הפגישה? ומה נושא השיחה? נמסרה לי כתובת ברחוב אורי בתל-אביב, בבית דירות מהודר, ושם הרב ימתין לי. ואכן הגעתי בזמן שנקבע ובדלת המתינו לי במאור פנים הרב רוזן ואשתו הרבנית עמליה. עוד בטרם התיישבנו הוא שאל בעברית יפה - "ביקרת כבר ברומניה?" תשובתי השלילית גררה מיד הזמנה. "אז השנה תצטרף אלי ל'מסע החנוכיות'". עכשיו הבנתי עוד פחות. חנוכיות מדליקים בבתים, איזה מסע עושים עם חנוכיות. התשובה הייתה תחילה של שיחה ארוכה.
הנושא שלשמו הוזמנתי היה ספרו האוטוביוגרפי של הרב רוזן. כפי שהוא סיפר לי אז, הוא עסק בהשלמת הספר וביקש את עזרתי הן בעריכה והן בהוצאה לאור. באותם ימים ערכתי עבור הוצאת "מודן" ספרים בנושאי ארץ-ישראל ויהדות והוא ביקש שספרו יהיה אחד מהם. הצעתי לעודד מודן את ההצעה ומיד לאחר שאישר נפגש אף הוא עם הרב רוזן.
4 צפייה בגלריה
הדלקת חנוכייה. הרב רוזן מימין לחנוכייה
(צילום: אדוארד סרוטה - המחלקה לתרבות, אומנות ומדיה בפדרציה של הקהילות היהודיות ברומניה)
סיפור הוצאת הספר נמשך כמה שנים, כבר לא בהוצאת "מודן" ובינתיים היה "מסע החנוכיות", שאותו אני מגדיר כ"מסע ההתעוררות" בעקבות שרידי הקהילות היהודיות ברומניה. 800 אלף יהודים היו ברומניה ב-1939, יותר מ-400 אלף נרצחו בשואה. רוב היהודים ששרדו עלו לארץ בשנים 1960-1950 ובימי כהונתו של הרב רוזן כבר הראשי של רומניה היו כ-30 אלף יהודים פזורים במדינה כולה, ערים, עיירות, כפרים ואף מקומות יישוב נדחים. בשיחתנו התייחס הרב רוזן ל-36 קהילות שאותן הוא מבקר ב"מסע החנוכיות".
חנוכה 1987-תשמ"ח נחוג באמצע דצמבר אותה שנה. רומניה מושלגת, הכבישים קפואים, העצים עירומים מעלים, הקור נורא, בעיקר בגלל הרוח הקרה. מאוד לא נעים לצאת מהמלון לרחוב או לנסוע במכונית, שבקושי יש בה חימום, במרחבי המדינה שכבישיה, גם הראשיים, היו צרים ומסוכנים.
שבוע לפני חנוכה הגיעו כרטיסי הטיסה. המזוודה הוקדשה לבגדים חמים וביום ראשון התייצבתי בכניסה לבית הכנסת הקוראלי בבוקרשט. כאשר הגעתי מצאתי במקום כמה עשרות צעירים וכן את אנשי פדרציית הקהילות ומזכירו של הרב שאמר לי. "אתה תיסע במכוניתו של הרב, עם הרב והרבנית". בספרו האוטוביוגרפי, שאותו הייתי אמור לערוך, כתב הרב על "מסע החנוכיות": "במצב שבו חסרו רבנים בהרבה מקהילותינו שמחוץ לבוקרשט, הנהגתי ביקור חנוכה מידי שנה בשנה בכל אזורי רומניה. היינו יוצאים בשיירת חנוכה , שכללה מאות בנים מאושרים ומחייכים, כדי לבקר בכל הקהילות הקטנות, , בכפרים ובעיירות. המקהלה והתזמורת שהצטרפו לנסיעה שמחו שמחה רבה, וכולנו חווינו חוויה גדולה".
4 צפייה בגלריה
הדלקת חנוכייה ברומניה הקומוניסטית
(צילום: אדוארד סרוטה - המחלקה לתרבות, אומנות ומדיה בפדרציה של הקהילות היהודיות ברומניה)
"למדתי מיהודי ארצות-הברית כיצד להאריך את חג החנוכה הנמשך על פי המסורת שמונה ימים. אנחנו מאריכים אותו לארבעה-עשר או חמישה-עשר ימים... הארכתי את חגיגות חנוכה גם ברומניה ולא בגלל צורך באיסוף כספים, אלא בשל סיבות רוחניות, כדי להספיק ולבקר ב-36 הקהילות שלנו" (הרב משה רוזן;' והסנה איננו אוכל'; עמ: 342-343 )
תיאורו הקצר של הרב רוזן מסתיר, לפי דעתי, את הסוד הגדול שמאחורי "מסע ההתעוררות", שנקרא "מסע החנוכיות". הנסיעה עם הרב רוזן הייתה נעימה מאד. כיוון שתפקידו כרב ראשי היה תפקיד ממלכתי המעניק מכונית מפוארת יחסית, שהעמיד לרשותו השלטון הקומוניסטי של צ'אוצ'סקו.
כך זכינו בנסיעה חלקה כאשר לפנינו ומאחורינו דהרו מכוניות משטרה עם פנס מהבהב, והשיירה כולה כללה כ-15 כלי רכב. השלטונות הרומניים, ובעיקר המשרד לענייני דתות, קיבל לפני המסע פירוט מדויק של המקומות שבהם נבקר ומתי נבקר בכל אחד מהם ולכמה זמן.
ממשרדו של הרב רוזן נשלח לוח זמנים מפורט. בארכיון של הרב, השמור באוניברסיטת בר-אילן, בארכיון הציונות הדתית, מצאנו, לדוגמה, את לוח הזמנים המדויק של המסע בשנת 1978. בכל מקום שאליו הגענו המתינו לנו יהודים וביניהם, כמובן, שוטרי-חרש ואנשי הק.ג.ב. המעקב אחרי השיירה היה קפדני ביותר. אלא שבכל שנה, בתוך השיירה עצמה, הסתתר ממש כך, פקיד מפדרציית הקהילות היהודיות. מה היה תפקידו של אותו יהודי פקיד שהקפידו שייראה צנוע ושקט?
את התשובה לשאלה מיהו אותו יהודי, ומה הוא עושה, מצאתי אחרי יומיים של מסע. כאשר היה הרב נכנס לבית הכנסת שבו התקיימה הדלקת הנרות, התזמורת ניגנה ובני הקהילה התכנסו סביבו וסביב המשלחת לחגיגת הדלקת נרות. כך לפחות פעמיים בכל יום. השולחנות היו ערוכים בצניעות ובכל מקום נשא הרב רוזן נאום-דרשה. בעת שחגגו באולם הראשי ישב אותו פקיד נסתר בחדר מזכיר-גבאי בית הכנסת. שם ליד שולחן רעוע ועל כיסא מט להישבר היה יושב עם פנקסים ורושם ורושם ורושם. אחד אחרי השני נכנסו יהודים להירשם אצלו. שוטרי החרש ודאי ראו, אך כיוון שקיבלו מדי יום את "השכר הנוסף" שהובטח להם, הרי ששתקו ולא הוציאו מילה מפיהם.
4 צפייה בגלריה
הכנס המשותף של ארגון א.מ.י.ר - הארגון המאוחד של יוצאי רומניה בישראל ומרכז דהאן באוניברסיטת בר אילן
(צילום: מרכז דהאן, אוניברסיטת בר-אילן)
אותו יהודי שרשם קיבל שמות של עשרות ומאות יהודים המבקשים לעלות למדינת-ישראל. דומני שרוב משתתפי המסע לא ידעו עד סופו מיהו האיש ומה הוא עושה בחבורה. "מסע החנוכיות" בימי חנוכה שהתקיים במשך כ-30 שנה נשא במקורו שליחות דתית, אך למעשה הוא היה מסע להתעוררות ציונית שהביאה לעלייתם של כ-20 אלף יהודים, אולי יותר, מרומניה לישראל.
ד"ר יואל רפל , המכון לחקר השואה באוניברסיטת בר-אילן, מייסד ומנהל ארכיון אלי ויזל, אוניברסיטת בוסטון.
הסיפור נחשף לראשונה בכנס משותף של ארגון א.מ.י.ר - הארגון המאוחד של יוצאי רומניה בישראל ומרכז דהאן באוניברסיטת בר אילן.
