התנ"ך נכתב בעת העתיקה, שנים רבות לפני ייסוד הפסיכולוגיה המודרנית, אבל הוא גדוש בסיפורים על דמויות שעוברות משברים נפשיים. אפשר למצוא בספר הספרים מצבי רוח משתנים, התקפי זעם, עצבות גדולה שמזכירה דיכאון ואפילו אמירות שנשמעות אובדניות. דרך הסיפורים המקראיים אפשר ללמוד על המסרים שכותביהם רצו להעביר לקוראים, ואולי גם ללמוד משהו על עצמנו.
הרוח הרעה של שאול
אחד מגיבורי התנ"ך הראשונים שחושבים עליהם בהקשר של מצב נפשי רעוע הוא שאול המלך. הרב אבי קנאי, רב קהילה בירושלים ופסיכולוג קליני, מזכיר שמצבו הנפשי של שאול מתואר במקרא במילים "רוח רעה". "אני לא יודע אם זה שיפוטי, אבל זה כן מכונה כך. אפשר להגיד שהכוונה במילה 'רעה' פה היא שזה לא טוב כלפיו, שזה לא כיף. הרי כשאומרים על מישהו 'רוחו טובה עליו', מה זה אומר? שהוא מבסוט", הוא אומר. "איך שאול התמודד עם הרוח הרעה? היו מנגנים לו. לא אגיד 'תרפיה במוזיקה', אבל המוזיקה יכולה להשיב את נפשו של האדם המדוכא".
בספר שמואל מתואר איך שאול מתמודד עם מה שנראה כתסמינים של דיכאון ותנודות חדות במצב הרוח, ובהמשך עם מה שנראה כהתפרצויות זעם ונטייה לפרנויה. יחסיו עם דוד, שעתיד להיות מלך ישראל במקומו, יודעים עליות ומורדות. תחילה, כאשר דוד מנגן בפניו, הוא נרגע: "וְהָיָה בִּהְיוֹת רוּחַ אֱלֹהִים אֶל שָׁאוּל וְלָקַח דָּוִד אֶת הַכִּנּוֹר וְנִגֵּן בְּיָדוֹ, וְרָוַח לְשָׁאוּל וְטוֹב לוֹ וְסָרָה מֵעָלָיו רוּחַ הָרָעָה". בהמשך, כששאול מקנא בדוד, הוא מנסה להרוג אותו באמצעות חנית דווקא בזמן שדוד מנגן לו בביתו. לאחר מרדפים כושלים אחר דוד, שאול מביע חרטה רק כאשר הוא נמצא בעמדת חולשה ודוד מאיים עליו במערה. בסופו של דבר, חייו של שאול נגמרים כשהוא נופל על חרבו בשדה הקרב במלחמה נגד הפלישתים בגלבוע.
"התנ"ך מתאר בני אדם, הוא נכתב בשפה של בני אדם, וככזה הוא מתאר קשת רחבה מאוד של חווית אנושיות, בין השאר גם מצוקות נפשיות – מדברים שנשמעים כמו תסמינים דיכאוניים ועד אובדנות, פרנויה, חרדות ועוד", אומר הרב אילעאי עופרן, הרב של קבוצת יבנה, פסיכולוג בהכשרתו ומחבר הספר "תורה של הנפש". "באופן כללי התנ"ך הוא ספר עם אג'נדה דתית ברורה מאוד, ולכן כל מה שהוא משרת נבחן בפריזמה הזאת, של השאלה איך בני אדם צריכים להתנהג. התנ"ך לא נבהל ולא חושש להציג דמויות מורכבות, עם קונפליקטים, ועדיין צריך להיזהר מלקחת שניים או שלושה משפטים ולהסיק מהם מסקנות על אבחנות פסיכיאטריות של אבותינו".
(דוד ושאול, גרסת אהוד בנאי)
אחרי ההבהרה הנחוצה הזאת, עופרן מציין כי "בעולם הפסיכיאטרי, פרנויה ומגלומניה הולכות ביחד. זאת אומרת, אדם שבטוח שה-CIA מקודד לו מסרים בתשבץ בעיתון הוא גם מגלומן וגם פרנואיד. כשאתה חושב שאתה מרכז העולם, אתה גם חושב שכולם נגדך. התורה משחקת על זה הרבה. בקללות בפרשת בחוקותיי נכתב: 'ונַסתם ואין רודף אתכם', וגם 'ורדף אותם קול עלה נידף'. זאת אומרת, העונש על התנהגותכם הרעה הוא שאתם תפַתחו פרנויה".
הרב אילעאי עופרן: "התנ"ך לא נבהל ולא חושש להציג דמויות מורכבות, עם קונפליקטים, ועדיין צריך להיזהר מלקחת שניים או שלושה משפטים ולהסיק מהם מסקנות על אבחנות פסיכיאטריות של אבותינו"
לדבריו, "לא צריך לאבחן את שאול כדי להבין שאיש פשוט שנהפך למלך, ופתאום התאהב בשלטון, רואה את הכול בפריזמה של 'איך לשמור על השלטון', ויוצאים מזה דברים רעים מאוד. אבל אם המסקנה שלנו תהיה ששאול פשוט לקה באיזושהי הפרעה פסיכוטית, אז המסר היחיד שאפשר להפיק מזה הוא שצריך מרשם לתרופות. לכן אני חושב שצריך להיזהר מלנסות להלביש את ה-DSM (המדריך לאבחון וסטטיסטיקה של הפרעות נפשיות, ש"מ) על התנ"ך, כי השפה הפסיכיאטרית היא שפה שמורידה אחריות. התנ"ך הוא ספר שיפוטי, הוא שופט כל הזמן את הדמויות שלו. לעומת זאת, השפה הפסיכיאטרית היא שפה לא שיפוטית. בעיניי, קריאת התנ"ך בשפה לא שיפוטית מאבדת את כל המסר שלו. עם זאת, התובנות של העולם הפסיכולוגי יכולות לעזור לנו להבין כמה דברים על סיפורי התנ"ך".
שלושה נביאים שביקשו למות
שלושה נביאים שונים בתנ"ך מבקשים למות באופן מפורש: משה, אליהו ויונה. במקרה של האחרון, זה קורה בשתי הזדמנויות שונות. הפעם הראשונה שבה יונה הנביא מכריז "טוֹב מוֹתִי מֵחַיָּי" מתרחשת לאחר שאנשי נינוה חוזרים בתשובה והאל מחליט לבטל את העונש שתוכנן כלפיהם: "וַיֵּרַע אֶל יוֹנָה רָעָה גְדוֹלָה וַיִּחַר לוֹ... וְעַתָּה ה' קַח נָא אֶת נַפְשִׁי מִמֶּנִּי כִּי טוֹב מוֹתִי מֵחַיָּי". הפעם השנייה מתוארת לאחר שתולעת מחסלת את הקיקיון שהצל על יונה, והשמש הקופחת על ראשו גורמת לו להתעלף: "וַתַּךְ הַשֶּׁמֶשׁ עַל רֹאשׁ יוֹנָה וַיִּתְעַלָּף, וַיִּשְׁאַל אֶת נַפְשׁוֹ לָמוּת וַיֹּאמֶר טוֹב מוֹתִי מֵחַיָּי".
את הניצנים שהובילו לייאוש של יונה אפשר לזהות כבר בראשית הספר, כשהוא בוחר בהימנעות ומנסה לברוח לתרשיש. בהמשך, בזמן שהים סוער, הוא מתנהג באדישות וישן בירכתי הספינה. במהלך הסיפור נראה שיונה מוצף בתחושות חוסר משמעות וחוסר צדק.
"יונה בן אמִתי מתואר כמי שיש לו חוש צדק מפותח וכמיהה לאמת אבסולוטית. הפשרה קשה לו, המחילה קשה לו. יש לו נוקשוּת כזאת", אומר הרב אבי קנאי. "הוא לא יכול להכיל את חוסר הצדק, זה מייאש אותו. אם העסק לא מתנהל על פי עקרונות הצדק, הוא מאבד את המשמעות בעיניו. לכן היה לו פה קושי נפשי, ולכן הוא אומר 'טוב מותי מחיי'". עם זאת, קנאי מדגיש כי "מצבו של יונה אינו הנושא המרכזי בספר. הכותב מעוניין להעביר מסר, על דרכי הנהגתו של הקדוש ברוך הוא, על התשובה, ולכן המילה האחרונה בספר יונה היא של הקדוש ברוך הוא".
יונה, כאמור, אינו הנביא היחיד בתנ"ך שמבקש למות ברגע של משבר. בספר מלכים מתואר איך אליהו הנביא שואל את נפשו למות: "וְהוּא הָלַךְ בַּמִּדְבָּר דֶּרֶךְ יוֹם וַיָּבֹא וַיֵּשֶׁב תַּחַת רֹתֶם אֶחָד, וַיִּשְׁאַל אֶת נַפְשׁוֹ לָמוּת וַיֹּאמֶר רַב עַתָּה ה' קַח נַפְשִׁי כִּי לֹא טוֹב אָנֹכִי מֵאֲבֹתָי". הפסוק מופיע לאחר שאליהו הורג את נביאי הבעל ונאלץ לברוח מהמלכה איזבל המבקשת להרוג אותו. בדבריו מבטא אליהו לא רק ייאוש, אלא גם ערך עצמי נמוך ("לֹא טוֹב אָנֹכִי מֵאֲבֹתָי").
הרב אבי קנאי: "יונה מתואר כמי שיש לו חוש צדק מפותח וכמיהה לאמת אבסולוטית. הפשרה קשה לו, המחילה קשה לו. יש לו נוקשוּת כזאת. אם העסק לא מתנהל על פי עקרונות הצדק, הוא מאבד את המשמעות בעיניו. לכן יש לו קושי נפשי והוא אומר 'טוב מותי מחיי'"
בנקודה הנמוכה הזו נגלה אליו מלאך ה': "וְהִנֵּה זֶה מַלְאָךְ נֹגֵעַ בּוֹ וַיֹּאמֶר לוֹ קוּם אֱכוֹל. וַיַּבֵּט וְהִנֵּה מְרַאֲשֹׁתָיו עֻגַת רְצָפִים וְצַפַּחַת מָיִם, וַיֹּאכַל וַיֵּשְׁתְּ וַיָּשׇׁב וַיִּשְׁכָּב". מעשיו של המלאך, שמגיש לאליהו אוכל ושתייה, יכולים אולי ללמד איך ראוי לנהוג כלפי אדם שנמצא במצוקה דומה. העובדה שהמלאך דואג קודם כול לצרכים הגופניים של אליהו יכולה להצביע על הקשר ההדוק בין הגוף לנפש.
המשבר של אליהו מתואר דווקא אחרי הצלחה כבירה שלו מול נביאי הבעל – לאחר שבעקבות תפילתו, אש מהשמיים שורפת את הקורבן שהקריב על מזבח בהר הכרמל, וכך הוא גורם לעם להצהיר על אמונה באלוהי ישראל. בדומה ליונה, הקנאות של אליהו מנעה ממנו לגלות רחמים כלפי הציבור, ואטמה את ליבו מלהאמין באפשרות שבני אדם באמת יכולים להשתנות לטובה. הגישה הזו מובילה לכך שאלוהים "מפטר" את אליהו מתפקידו ומורה לו למנות את אלישע לנביא במקומו.
עוד לפני סיפוריהם של יונה ואליהו, משה רבנו מביע בפני אלוהים משאלת מוות. זה קורה בספר במדבר, כאשר משה נשמע מיואש מול תלונות העם: "לֹא אוּכַל אָנֹכִי לְבַדִּי לָשֵׂאת אֶת כׇּל הָעָם הַזֶּה כִּי כָבֵד מִמֶּנִּי. וְאִם כָּכָה אַתָּה עֹשֶׂה לִּי – הָרְגֵנִי נָא. הָרֹג אִם מָצָאתִי חֵן בְּעֵינֶיךָ וְאַל אֶרְאֶה בְּרָעָתִי".
"למה משה נשבר דווקא בשלב הזה? הרב יוסף דוב הלוי סולובייצ'יק נתן לזה הסבר בשיחה על פרשת בהעלותך", אומר הרב קנאי, "כשהעם מתאוננים רע באוזני ה', מתאווים לבשר ולכל הדברים שהיו להם במצרים, למשה נופל האסימון. משה מבין שככה לא בונים חומה. זאת אומרת שהכול מוכן לכניסה לארץ, אבל העם רקוב, רקוב בפנים, והאספסוף מתאווה לבשר. זה שובר את משה. הוא מבין כבר אז שהדור הזה לא ייכנס לארץ. זה לא משנה שהגזרה הפורמלית מופיעה רק בפרשה שאחר כך, עם חטא המרגלים. זה אבטיפוס למקרה של אדם שמתמוטט כי מפעל החיים שלו מתפוצץ. הוא הוציא אותם ממצרים בשביל להכניס את הדור הזה לארץ ישראל, הוא מוכוון לשם, ובאותו רגע הוא מבין שזה לא יקרה".
הרב עופרן: "חנה בוכה בפני עֵלי הכהן, וכתוב שהיא 'מרת נפש'. עלי נותן לנו מפת דרכים של מה עושים ומה לא עושים מול אדם שהוא מר נפש ונמצא במצוקה נפשית. הוא לא שואל אותה מה קרה. הוא אומר לה: 'אלוהי ישראל יִתן את שאלתך אשר שאלת מעִמו'"
לצד משאלות המוות המפורשות של שלושת הנביאים, יש לפחות עוד שני אישים בתנ"ך שמביעים צער על כך שהם בחיים. איוב, בעקבות האסונות שנוחתים עליו, מקלל את היום שבו נולד: "יֹאבַד יוֹם אִוָּלֶד בּוֹ"; וגם ירמיהו, המתוסכל מתפקידו כנביא החורבן שאיש אינו מקשיב לו, מקלל את היום שבו נולד: "אָרוּר הַיּוֹם אֲשֶׁר יוּלַּדְתִּי בּוֹ".
בין רחל לחנה
לא מעט קווים מקבילים אפשר למתוח בין דמותה של רחל, אשתו האהובה של יעקב אבינו, לדמותה של חנה, אימו של שמואל הנביא. שתיהן מתוארות בתנ"ך כמי שנמצאות במצוקה נפשית בגלל העקרוּת שלהן. רחל אומרת ליעקב: "הָבָה לִּי בָנִים, וְאִם אַיִן מֵתָה אָנֹכִי". חנה סובלת ממצוקה דומה, ובספר שמואל נכתב עליה "וַתִּבְכֶּה וְלֹא תֹאכַל" – מה שמרמז על חוסר תיאבון, תסמין אפשרי של דיכאון.
"חנה בוכה בפני עֵלי הכהן הגדול, וכתוב שהיא 'מרת נפש'", אומר הרב עופרן. "עלי נותן לנו איזו מפת דרכים של מה עושים ומה לא עושים מול אדם שהוא מר נפש. מעניין מאוד לנתח את ההתמודדות של עלי עם המצוקה הנפשית של חנה. הוא לא שואל אותה מה קרה. הוא אומר לה: 'אלוהי ישראל יִתן את שאלתך אשר שאלת מעִמו'. מעניין להשוות את זה לתגובה של אלקנה, שאומר לחנה אשתו: 'הלוא אנוכי טוב לך מעשרה בנים'. זה מתחבר מאוד ליעקב, שרחל אומרת לו 'הבה לי בנים, ואם אַיִן מתה אנוכי', והוא עונה בכעס – 'וַיִּחַר אַף יַעֲקֹב בְּרָחֵל וַיֹּאמֶר: הֲתַחַת אֱלֹהִים אָנֹכִי אֲשֶׁר מָנַע מִמֵּךְ פְּרִי בָטֶן?'"
חז"ל מבקרים את יעקב על כך שלא ענה לרחל ברגישות הראויה, ובמדרש נכתב שהוא נענש על כך – "אמר לו הקדוש ברוך הוא: 'כך עונים את המעיקות? חייך שבניך עתידים לעמוד לפני בנה'". הכוונה היא לרגע שבו בני יעקב מתחננים בפני יוסף שלא יהרוג אותם במצרים, בסוף ספר בראשית. יוסף מרגיע אותם, "אַל תִּירָאוּ", וחוזר על אותו מטבע לשון שאביו השתמש בו: "הֲתַחַת אֱלֹהִים אָנִי?" – כלומר, אינני בא במקום אלוהים ואינני מחליף שלו.
הסיוט של נבוכדנצר
בין הדמויות המרכזיות בתנ"ך שמתוארות עם מצב נפשי מורכב אפשר למנות גם מלך זר שנודע לשמצה בתולדות היהודים. בספר דניאל מתואר איך נבוכדנצר מלך בבל מתנהג כחיה במשך תקופה מסוימת: הוא אוכל עשב כמו שור, שׂערו צומח פרא וציפורניו גדלות. אין ראיות היסטוריות לסיפור הזה מחוץ לתנ"ך, אבל מי שינסו בכל זאת לתת הסברים לתופעה יוכלו לטעון שמדובר בסוג של פסיכוזה.
דניאל, או בשמו הבבלי בֵּלְטְשַׁאצַּר, הוגלה מיהודה. לפי המסופר בתנ"ך הוא ממונה בידי מלך בבל לתפקיד בכיר בזכות יכולתו לפתור חלומות, באופן שמזכיר את סיפורו המפורסם של יוסף. בפרק ד' בספר דניאל מתואר אחד מהחלומות המסתוריים שנבוכדנצר מבקש להבין את פירושם. בחלום נראה עץ גבוה וחזק מאוד. לפתע מלאך יורד משמיים ומכריז שענפיו של העץ יקוצצו, עליו ינשרו ופירותיו יתפזרו. רק שורשיו יישארו נטועים באדמה, גזעו ייקשר בכבלים של ברזל ונחושת לאדמה, והוא יתקיים לצד חיות בעשב שעל הארץ. בחלום מודיע המלאך שליבו האנושי ישתנה ללב חיה, ושבעה מועדים יחלפו עליו, כדי ללמד את החיים שהאל העליון שולט במלכות בני האדם וייתן אותה למי שירצה.
6 צפייה בגלריה
הרב אילעאי עופרן. "צריך להיזהר מלנסות להלביש אבחנות פסיכיאטריות על התנ"ך"
(צילום: גדי קבלו)
דניאל מפרש שהנמשל של העץ בחלום הוא המלך עצמו, שממלכתו גדולה וחזקה. הוא מסביר שמשמעות דברי המלאך היא שהמלך יגורש מחברת בני האדם, יחיה עם חיית השדה ויאכל עשב כשוורים, למשך שבעה מועדים (תקופות, ואולי שנים) – עד שיפנים שאלוהים הוא השולט במלכות בני האדם. לפי המתואר בספר דניאל, התרחיש אכן מתגשם, ונבוכדנצר מתנהג כחיה למשך תקופה.
מִקהלת לתהילים
תחושות חוסר תוחלת והיעדר משמעות, שיכולות לשקף הלך רוח דיכאוני, ניכרות היטב בין דפי מגילת קהלת. "הֲבֵל הֲבָלִים הַכֹּל הָבֶל", "מְעֻוָּת לֹא יוּכַל לִתְקֹן", "בְּרֹב חׇכְמָה רׇב כָּעַס וְיוֹסִיף דַּעַת יוֹסִיף מַכְאוֹב", "טוֹב שֵׁם מִשֶּׁמֶן טוֹב וְיוֹם הַמָּוֶת מִיּוֹם הִוָּלְדוֹ" – אלה רק דוגמאות נבחרות. פסוק אחד מהדהד אולי יותר מכול, בהיבט הזה: "וְשָׂנֵאתִי אֶת הַחַיִּים כִּי רַע עָלַי הַמַּעֲשֶׂה שֶׁנַּעֲשָׂה תַּחַת הַשָּׁמֶשׁ כִּי הַכֹּל הֶבֶל וּרְעוּת רוּחַ".
מזמורים רבים בספר תהילים, שרובו מיוחס לדוד המלך במסורת היהודית, נעים בין ייאוש לתקווה. חלקם עוסקים בהתמודדות עם מצוקה נפשית. בפרק ל"ח, שמתאר את הכעס של האל לאחר שהמשורר חטא, נכתב תיאור שנשמע כמו תגובה גופנית לחרדה: "אֵין מְתֹם בִּבְשָׂרִי מִפְּנֵי זַעְמֶךָ, אֵין שָׁלוֹם בַּעֲצָמַי מִפְּנֵי חַטָּאתִי". משמעות הפסוק היא שאין מקום שלם ובריא בגוף המשורר, בגלל זעם האל, ואין שלום בעצמותיו בגלל חטאו.
הקשר בין מצב נפשי מעורער לגוף בא לידי ביטוי בצורה פואטית גם בפרק כ"ב בתהילים (הידוע מהמילים "אֵלִי אֵלִי לָמָה עֲזַבְתָּנִי"), באחד מהפסוקים היפים ביותר בתנ"ך: "כַּמַּיִם נִשְׁפַּכְתִּי וְהִתְפָּרְדוּ כׇּל עַצְמוֹתָי הָיָה לִבִּי כַּדּוֹנָג נָמֵס בְּתוֹךְ מֵעָי". לפי הקריאה של הרב אילעאי עופרן, פרק כ"ז בתהילים ("לְדָוִד ה' אוֹרִי וְיִשְׁעִי", ראו בתמונה) מורכב מעצות להתמודדות עם פחדים וחרדות.
כשהוא נשאל איזו עוד תובנה רלוונטית לגבי קשיים נפשיים הוא יכול לשאוב מהתנ"ך, משיב עופרן: "בעברית מקראית, רוגז הוא פחד. לפחות ברוב המקרים שבהם מופיע השורש רג"ז, די ברור שהמשמעות היא פחד, למשל בשירת הים: 'שָׁמְעוּ עַמִּים יִרְגָּזוּן, חִיל אָחַז יֹשְׁבֵי פְּלָשֶׁת'. זה יכול להביא אותנו להבנה שהרבה פעמים כעס הוא פשוט פחד. אנשים מפוחדים, אז הם כועסים. מה שהם צריכים במצב כזה הוא לא שיצעקו עליהם בחזרה, אלא שייתנו להם חיבוק ויעזרו להם לצלוח את הפחד שלהם".
במקרה שאדם בסביבתכם נמצא במשבר ועלול להיות אובדני, אל תהססו: דברו איתו, עודדו אותו לפנות לעזרה מקצועית והדגישו את חשיבות פנייה זו. נסו לסייע לו לפנות לאנשי מקצוע בקהילה או לגורמי תמיכה ארציים: ער"ן בקו החם 1201 או בוואטסאפ 052-8451201, באתר האינטרנט של סה"ר http://www.sahar.org.il, או headspace.org.il
