בשירהּ הידוע והאהוב של נעמי שמר, "שלומית בונה סוכת שלום", שנראה כי נכתב בשנת 1971, בולט לעֵין כול המשחק שמשחקת המשוררת עם שמהּ של שלומית: השם שלומית קשור למילה שָׁלוֹם, ובשיר היא בונה סוכת שלום. את השיר הקדישה נעמי שמר לשלומית להבי הקטנה, בתם של חבריה.
שלומית בונה סוכה
(ציור: נוצר באמצעות בינה מלאכותית)
שְׁלוֹמִית בּוֹנָה סֻכָּה
מוּאֶרֶת וִירֻקָּה,
עַל כֵּן הִיא עֲסוּקָה הַיּוֹם.
וְאֵין זוֹ סְתָם סֻכָּה
מוּאֶרֶת וִיִרֻקָּה
שְׁלוֹמִית בּוֹנָה סֻכַּת שָׁלוֹם
הִיא לֹא תִּשְׁכַּח לָשִׂים
לוּלָב וַהֲדַסִים
עָנָף שֶׁל עֲרָבָה יָרֹק
רִמּוֹן בְּתוֹךְ עָלָיו
וְכָל פֵּרוֹת הַסְּתָו
עִם רֵיחַ בֻּסְתָּנִים רָחוֹק.
וּכְשֶׁשְּׁלוֹמִית תֹּאמַר
הַבִּיטוּ, זֶה נִגְמַר!
יִקְרֶה דָּבָר נִפְלָא פִּתְאוֹם
יָבוֹאוּ הַשְּׁכֵנִים
כֻּלָּם בַּהֲמוֹנִים
וּלְכֻלָּם יִהְיֶה מָקוֹם!
וְאָז מִתּוֹךְ הַסְּכָךְ
יָצִיץ לוֹ וְיִזְרַח
כּוֹכָב בָּהִיר כְּיַהֲלוֹם
שָׁלוֹם, סֻכַּת פְּלָאִים,
מַה טּוֹב וּמַה נָּעִים
שְׁלוֹמִית בּוֹנָה סֻכַּת שָׁלוֹם!
("שלומית בונה סוכה", מילים ולחן: נעמי שמר).
שְׁלוֹמִית היה שם נפוץ לבנות בישראל בעיקר מסוף שנות השישים ועד תחילת שנות השמונים של המאה העשרים. ביסודו הוא שם מקראי, ומעניין לציין כי אומנם במקרא נקראות בשם זה גם נשים, כמו שְׁלֹמִית בַּת דִּבְרִי לְמַטֵּה דָן (ויקרא כ"ד, י"א), אך מתועדים בו בעיקר גברים שנשאו שם זה, כמו שְׁלוֹמִית בֶּן יוֹסִפְיָה (עזרא ח', י').
אפשר שכמעט כל ילד השומע ולומד בגן את שירהּ של נעמי שמר, נתקל בפעם הראשונה בחייו בצירוף היפה "סוכת שלום", והוא מבין אותו כפשוטו: סוכה – ככל הסוכות הנבנות לרגל החג; וסוכת שלום – סוכה שהשלום שוכן בה ויושביה דרים זה עם זה בשלום ורעות. בהמשך השיר הילד מגלה שסוכת השלום של שלומית היא סוכת פלאים, וכל השכנים באים אליה בהמוניהם, אך אין בה דוחק ולכולם יש בה מקום.
(נעמי שמר מבצעת את השיר)
ואולם אם ייחשף הילד לתפילת ערבית, יגלה שנעמי שמר לא חידשה את הצירוף, אלא בכישרונה הרב שלפה אותו מן הברכה השנייה שלאחר קריאת "שְׁמַע" של ערבית – בִּרכת "הַשְׁכִּיבֵנוּ", הפותחת במילים "הַשְׁכִּיבֵנוּ ה' אֱלֹהֵינוּ לְשָׁלוֹם, וְהַעֲמִידֵנוּ מַלְכֵּנוּ לְחַיִּים וּלְשָׁלוֹם, וּפְרֹשׂ עָלֵינוּ סֻכַּת שְׁלוֹמֶךָ" (נוסח אשכנז). הברכה נחתמת בשבתות ובחגים במילים "...וּפְרֹשׂ עָלֵינוּ סֻכַּת שְׁלוֹמֶךָ. בָּרוּךְ אַתָּה ה', הַפּוֹרֵשׂ סֻכַּת שָׁלוֹם עָלֵינוּ וְעַל כָּל עַמּוֹ יִשְׂרָאֵל וְעַל יְרוּשָׁלָיִם".
אך לעומת סוכתהּ של שלומית, הסוכה הנזכרת בתפילת ערבית אינה זו שמצוּוים לשבת בה בחג הסוכות. לאחר עמל היום מתכוננים האנשים לִשנת הלילה ומבקשים שתעבור עליהם בשלווה ("השכיבנו... לשלום"). לשם כך זקוקים הנָמים להגנה ומתפללים שאלוהים יפרושׂ עליהם את סוכתו. סוכה כאן – מן השורש סכ"ך – לשון כיסוי היא ודימוי להגנה.
למשל במזמור ל"א בתהילים, אלוהים מסתיר את יראיו ואת החוסים בו בסוכה, וכך הוא מגן עליהם מאנשים רעים, מתחבולותיהם, מריב ומָדון: "מָה רַב טוּבְךָ אֲשֶׁר צָפַנְתָּ לִּירֵאֶיךָ, פָּעַלְתָּ לַחֹסִים בָּךְ נֶגֶד בְּנֵי אָדָם. תַּסְתִּירֵם בְּסֵתֶר פָּנֶיךָ מֵרֻכְסֵי אִישׁ, תִּצְפְּנֵם בְּסֻכָּה מֵרִיב לְשֹׁנוֹת" (כ'–כ"א).
(שלומית בונה סוכה – גרסת להקת משינה)
בדומה לכך מזמור צ"א בתהילים, שעניינו הגנת הקדוש ברוך הוא, פותח במילים האלה: "יֹשֵׁב בְּסֵתֶר עֶלְיוֹן, בְּצֵל שַׁדַּי יִתְלוֹנָן [='יָלִין']. אֹמַר לַה' מַחְסִי וּמְצוּדָתִי, אֱלֹהַי אֶבְטַח בּוֹ... בְּאֶבְרָתוֹ יָסֶךְ לָךְ, וְתַחַת כְּנָפָיו תֶּחְסֶה" (א'–ב', ד'). כאן אלוהים, מבטחו של בעל המזמור, יסך (כלומר יכסה) עליו באברתו (בִּכנפו). כתוצאה מזה יֶחסה המשורר תחת כנפי האל ויהיה מוגן מכל המוקשים והפגעים הנזכרים במזמור. גם פרישׂת כנף או כנפיים היא בבחינת הגנה, וכך למשל יכולים להתפרשׁ דברי רות המואבייה לבֹעז: "וַתֹּאמֶר אָנֹכִי רוּת אֲמָתֶךָ, וּפָרַשְׂתָּ כְנָפֶךָ עַל אֲמָתְךָ כִּי גֹאֵל אָתָּה" (ג', ט').
באו חז"ל וניסחו יפה את ברכת "השכיבנו" של ערבית: בכל יום לפני השינה מבקשים המתפללים שאלוהים יגן עליהם, יסוכך עליהם ויפרושׂ עליהם את שלומו כסוכה; באה נעמי שמר והפכה את סוכת השלום הזאת לסוכה של ממש, סוכה שיש בה מארבעת המינים, סוכה שהיא סימן לשלום ותקווה לשלום.
ובכל זאת גם בשיר סוכת פלאים היא, ובסוף השיר כוכב בהיר כיהלום (נציגו של אלוהים?) מֵציץ אל סוכת הפלאים הזאת, מברכהּ בשלום ("שלום, סוכת פלאים") ומברך את יושביה הרבים באחדות וברעות: מה טוב ומה נעים (שֶׁבֶת אַחִים גַּם יָחַד), כאמור בתהילים קל"ג, א'.
ד"ר ברק דן הוא המזכיר המדעי של האקדמיה ללשון העברית. לעוד מאמרים, חידונים ומונחים על חג הסוכות – היכנסו לאתר האקדמיה ללשון
