קינן דיוויד, מומחה אומנויות לחימה וחייל צה"ל לשעבר, מנסה לעשות בלונדון משהו שלא רבים הצליחו: להכניס את נושא ההגנה העצמית והכושר אל לב ליבו של המגזר החרדי. "כשאני הולך ברחוב בלונדון אני יכול להיות כל אחד, אף אחד לא יודע שאני יהודי, אבל חרדים הם מטרה ברורה לאנטישמים – והמטרה שלי היא ללמד אותם להגן על עצמם", הוא אומר.
גל האנטישמיות שנתן את אותותיו בבריטניה חידד אצלו את ההבנה שהקהילה היהודית, בפרט זו האולטרה-אורתודוקסית, חייבת ללמוד להתגונן: "יש לי מועדון שמוקדש רק לקהילה החרדית, עם כל ההתאמות והניואנסים שמאפיינים אותה. לוקח זמן להגיע אליהם, לשכנע אותם שזה חשוב ולתת להם את הכלים, אבל אני רואה את השינוי ואת הרצון ללמוד, וזה הולך וגדל".
גלריה
קינן דיוויד. "אני רואה את השינוי ואת הרצון ללמוד, וזה הולך וגדל"
(צילום: תמי שפלר – מצטלמים בלונדון)
דיוויד, שגדל בדרום אפריקה ועלה בגיל 18 לישראל, הוא בעל רקע נרחב בתחום אומנויות הלחימה והאבטחה של מוסדות יהודיים. "דרום אפריקה הייתה בשבילי סוג של בועה. למדנו בבית ספר יהודי ורוב הזמן היינו במסגרת הקהילה", הוא מתאר. "אני לא חושב שהייתה הרבה אנטישמיות, אבל בעיות של ביטחון אישי ופשיעה תמיד היו שם, וזה רק החמיר עם השנים. בגיל 18, כמו רבים מחבריי, הבנתי שזה הזמן לעזוב ועליתי לארץ לתוכנית 'מסע'. בהמשך למדתי בבינתחומי בהרצליה והתגייסתי לשירות צבאי מלא בתור חייל בודד. אחרי השירות החלטתי לנסות את לונדון כדי קצת להחליף אווירה, והשתקענו שם".
דווקא אחרי השירות החלטת לעזוב?
"להיות בצבא ולהיכנס לעולם העבודה הישראלי אלה דברים שונים לגמרי. אחרי הצבא הרגשתי שאני צריך קצת אוורור ולא הייתה לי תוכנית מוגדרת מה אני הולך לעשות. התאמנתי באומנויות לחימה, וזה היה סוג של תהליך ריפוי בשבילי. אשתי השתחררה קצת אחריי, ומכיוון שגם לה יש אנגלית ברמה גבוהה מאוד החלטנו לתת צ'אנס ללונדון וחברנו לבני משפחה שכבר היו כאן. מאז עברו 10 שנים ואנחנו כאן, חלק מהקהילה המקומית".
שיעור קרב מגע של דיוויד לצעירים חרדים בלונדון
דיוויד פנה לתחומי האבטחה וההגנה העצמית, והוא החל את דרכו בעיר בחברת ביטחון ישראלית. בהמשך עבד בארגון המקומי של אבטחה בקהילה היהודית, ולבסוף פנה לדרך עצמאית, עם הקמת מועדוני כושר ואומנויות לחימה עבור יהודים.
"המועדון לקהילה החרדית נפרד מאוד כי הם צריכים סגנון מותאם משלהם. שיווק, מיתוג – הכול צריך להיות שונה ומותאם לקהילה שלהם. לאחרונה פתחתי מועדון נפרד נוסף לקהילה היהודית החילונית-מסורתית, באחד האזורים החילוניים יותר, שהוא יותר מסחרי, יותר מודרני, מהסוג שאולי מוכר יותר לציבור הרחב".
מה שונה כל כך במועדון החרדי?
"זה שונה לגמרי, אפילו בבחירה של המילים שבהן אני משתמש בשיווק. אני לא יכול לשווק את זה עם שום אזכור לתוקפנות, וכמעט לא משתמש במילים 'הגנה עצמית', כי זה בעייתי. הדרך שבה אני משווק את זה היא יותר במונחים של פעילות גופנית, בריאות, משמעת, ביטחון עצמי. כשאנשים מגיעים למועדון שלי בקהילה החרדית, זה בדרך כלל בשביל דברים כמו ירידה במשקל, כושר, התחזקות ובניית ביטחון עצמי. אם הורים שולחים אליי את הילדים שלהם, אולי זה כי לילד יש יותר מדי אנרגיה והוא מטריף אותם בבית, או אולי כי יש לו בעיות בבית הספר, הוא סובל מבריונות וצריך יותר ביטחון עצמי. אז אני משלב הרבה תרגילי כושר באימונים, אבל אנחנו כן מתאמנים גם על הגנה עצמית. אני פשוט לא משווק את זה ככה".
אימון לקהל חרדי. "אפילו השיווק שונה"
(צילום: תמי שפלר – מצטלמים בלונדון)
מאז שבעה באוקטובר היהודים נהפכו למטרה ברחבי העולם. התובנה שחייבים להגיב ולהגן חלחלה גם לציבור החרדי?
"בהחלט רואים שינוי ועלייה במודעות. עם זאת, רבים מהם עדיין מתעלמים בכוונה מהמצב סביבם, כי הם לא אוהבים שמסיחים אותם מהחיים הדתיים שלהם. יש אחוז מסוים מהקהילה החרדית שלעולם לא ייכנס למועדון שלי בדיוק מהסיבות האלה, אבל זה בסדר. אני לא מנסה לשנות אף אחד, אבל דווקא בגלל העובדה שהם כל כך מזוהים ויש איומים נגדם, חשבתי שחייב להיות לפחות מישהו אחד שייתן להם סיכוי להגן על עצמם אם קורה משהו".
עלייה בחרדה, אבל החוסן עדיין גבוה
דיוויד עצמו מתאמן במועדונים רגילים ברחבי לונדון ומספר שהאווירה במקומות האלה לעיתים עוינת כלפי יהודים וישראל. "אתה יכול להיתקל באנשים שאומרים דברים נוראים על ישראל, להתאמן עם בחור שמגיע עם חולצת פלסטין ולראות כל מיני אירועי גיוס כספים לעזה. בגלל זה הרבה יהודים לא מתאמנים במועדונים כאלה ומחפשים משהו יותר קהילתי", הוא מספר. "במועדונים שלי אני משתדל לא לתת וייב של 'בואו נלחם בטרוריסטים' או לדבר על אנטישמיות, אבל כן ללמד אומנויות לחימה וכלים של הגנה עצמית. המטרה היא שהשיעור יהיה שימושי אבל גם מחויך ונעים".
דיוויד. נתקל באנטישמיות ושנאת ישראל במועדוני כושר בלונדון
(צילום: תמי שפלר – מצטלמים בלונדון)
עד כמה השתנו חיי היום-יום של יהודים באנגליה?
"באופן אישי, אם אני הולך ברחוב או מנהל את היום-יום הרגיל שלי, כנראה לא אתקל בשום דבר מכוון כלפיי, אם כי חייבים לציין שהכאפייה היא עכשיו ממש סמל אופנה בלונדון. במובן רחב יותר, כמובן הפיגועים הקשים במנצ'סטר ובשכונה היהודית גולדרס גרין בלונדון ממש זעזעו את הקהילה. היו השנה כ-3,700 אירועים נגד יהודים, שזה בערך פי שלושה מהתקופה שבה הגעתי לעיר לפני 10 שנים, אז יש בהחלט עלייה בחרדה בקהילה".
"עם כל זה, אני דווקא מופתע לטובה מכמה שהקהילה חסינה", הוא מוסיף, "אנשים פשוט ממשיכים באורח החיים היהודי שלהם. הם ימשיכו ללכת לבתי הכנסת שלהם, יחבשו כיפות ברחוב וישלחו את הילדים שלהם לבתי ספר יהודיים. אנחנו נראה הרבה יותר נוכחות ביטחונית סביב כל זה, אבל לא נוותר על החיים היהודיים, גם במרחב הציבורי".
