נערות נושאות לוחות עץ גדולים, סביבן גבעות מוריקות; נערה מניפה מעדר מעל הקרקע, מתחת לשמיים זרועי עננים, בעוד חברתה עוצרת לנוח לרגע מעבודת האדמה; צעירה לבושה בשמלת פסים ארוכה מנכשת עשבים בנוף ההררי הפסטורלי, בתמונה שמזכירה את היידי בת ההרים. אלה שלוש מההתרחשויות המתועדות בסדרת התצלומים של הצלמת מאיה משל, שתיעדה לאורך כחמש שנים נערות במאחז מעוז אסתר, סמוך ליישוב כוכב השחר בבנימין.
כשמביטים בתמונות האלה קל לשכוח שהן צולמו בשטח שנחשב שנוי במחלוקת מבחינה בינלאומית, ומדינת ישראל מעולם לא סיפחה אותו באופן רשמי לשטחה. מבחר מתוך סדרת התצלומים מופיע בימים אלה בתערוכת "עדות מקומית" השנתית, המוצגת במוזיאון ארץ ישראל בתל אביב עד 7 בפברואר. הסדרה מוצגת בתערוכה תחת הקטגוריה "חשיפה ארוכה". משל תיעדה את הצעירות במאחז בשנים 2021–2025 – פרק זמן שבו מעוז אסתר השתנה באופן דרמטי. מה שהוגדר פעם כ"גבעת הנערות" מאכלס היום כ-20 משפחות צעירות.
7 צפייה בגלריה
שלהבת גולדשטיין עם המעדר משמאל, שהם שושנה אור ישראל מימין: "באנו להמשיך את המהלך של הציונות"
(צילום: מאיה משל)
"הן ריתקו אותי", מספרת הצלמת, מאיה משל. "הבנות היו מאוד-מאוד חשדניות בהתחלה, לא הבינו מה אני רוצה מהן, ואז נוצר אמון, ולאט-לאט צילמתי תמונות במסגרת הפרויקט. המשכתי לשמור על קשר איתן, והן הבינו את החשיבות של התיעוד. זה מין מסמך היסטורי לגבי הפעילות שלהן".
כשהחלה להתעניין בסיפור היא יצרה קשר עם אפרת בן נתן ושלהבת גולדשטיין, ממייסדות מעוז אסתר בגלגולו הנוכחי. גולדשטיין, שהייתה בת שנתיים כשמשפחתה פונתה מכפר דרום שבגוש קטיף, הייתה ארוסתו של אהוביה סנדק, שנהרג במהלך מרדף משטרתי.
7 צפייה בגלריה
אחת הצעירות, נחלה מלכיאל, מנכשת עשבים במעוז אסתר. "הן ריתקו אותי", מעידה הצלמת
(צילום: מאיה משל)
משל מציינת כי "היה להן קשה מאוד, היו שם תנאים לא תנאים – אדמה מכוסה קוצים ועשבים, כביש שהיו מתחפרים בו בחורף. תנאים שמזכירים מחנה קיץ, אלא שהם נמשכו כל השנה. הן היו שמונה נערות לבדן במאחז הזה. היום כבר יש שם 20 משפחות שבאו ממקומות מגוונים בארץ. חלק מהבנות שנישאו מאז כבר לא נמצאות שם ועברו למקומות אחרים".
מאיה משלצילום: דנה בר סימן טובמעוז אסתר הוקם בשנת 2005 בידי גרעין בשם "נוער למען ארץ ישראל", שנקרא בהמשך "נחלה". הוא נקרא על שם אסתר גאליה מכוכב השחר, שנרצחה בפיגוע ירי ב-2002. לאחר הפסקה של מספר שנים במגורים הקבועים שם, החלו נערים ונערות להגיע למקום ולשהות שם בשבתות. כשהחל התיעוד ב-2021 היו במעוז אסתר שמונה נערות בגילי 15 עד 19, שהגיעו ממקומות שונים. המקום נהרס ונבנה מחדש עשרות פעמים מאז העלייה הראשונה לקרקע, חמש מתוכן בשמונה השנים האחרונות.
משל מתארת את המציאות שתיעדה: "החיים היו אינטנסיביים. הבנות קמו בחמש וחצי בבוקר, פיתחו חקלאות וטיפלו בהריסות שנותרו מהפעמים הקודמות שבהן נהרס המקום. כל פעם היו צריכות לבנות משהו מחדש ולשפץ, ללמוד מיומנויות חדשות. ביום הן למדו תורה ובלילה עלו לשמירות. לא היה בית ספר פורמלי, אבל הן למדו לבגרויות באופן עצמאי. למרות התנאים המאתגרים, רובן הגדול סיימו עם תעודת בגרות, וחלקן המשיכו ללימודים אקדמיים".
"חשוב לנו לפנות לעם ישראל"
אחת מהמצולמות, שהם שושנה אור ישראל בת ה-23, מספרת מהזווית שלה: "לקח לנו טיפה זמן להבין מה היא רוצה, ומה שהבנו ממנה היה שהיא מתעדת קודם כול בשביל העניין האישי, ושהיא חושבת שכעבור כמה שנים התמונות האלה יהיו בעלות ערך, קצת כמו שיש תיעודים להקמה של הקיבוצים ולחלוצים מקום המדינה. היא אמרה שיש כאן משהו שהוא חלק ממהלך היסטורי. אנחנו מסכימות, וגם אנחנו חשבנו שבאנו לשנות פה משהו, באנו להמשיך פה בעצם את המהלך של הציונות".
7 צפייה בגלריה
מתוך סדרת התצלומים המוצגת ב"עדות מקומית". הצעירות תומכות ברעיון ארץ ישראל השלמה
(צילום: מאיה משל)
"אנחנו רוצים שיהיה תיעוד גם לשלב הבא של הציונות, של ההתיישבות", היא מוסיפה. "אנחנו שמחים מאוד שהתמונות התקבלו לתערוכה של 'עדות מקומית' במוזיאון. עצם זה שרואים תמונות של התיישבות, של בנייה, של עם ישראל שמיישב את ארצו, זה כבר התחלה טובה. יום אחד, כשנבנה את מוזיאון הגבעות, יהיו התמונות של מאיה שנוכל לשים שם. ככה אנחנו תפסנו את זה, וזה גם מה שהבנו ממנה".
בחמש השנים האלה היה שינוי במעוז אסתר. זו כבר לא "גבעת הנערות".
"נכון. באמת, התמונות של מאיה מראות דברים שהיום כבר כמעט לא קיימים במעוז אסתר. הם עדיין קיימים בגבעות חדשות יותר. זאת אומרת, בתים קצת מטים ליפול עם קבוצת נוער – אצלנו זה בנות, במקומות אחרים זה יהיה קבוצת בנים – ושורדים איכשהו את היום-יום, עם הרבה בלגן מסביב, הריסות של הבתים הישנים. היום אם מגיעים למעוז אסתר זה ממש לא מה שרואים. עדיין יש גבעות אחרות, למשל אור אהוביה שאנחנו עובדים איתה הרבה בשיתוף פעולה, והיא עכשיו יותר בשלב הראשוני הזה. מאיה הלכה לצלם גם שם, לתעד גבעה חדשה שקמה מאפס. היא אמרה שתגיע שוב גם למעוז אסתר, בעזרת השם בקרוב, כדי לצלם קצת גם היום, שיראו את הפער מבית אחד עם כמה בנות ל-20 משפחות ו-60 ילדים".
7 צפייה בגלריה
שלט "ברוכים הבאים" במעוז אסתר, מתוך סדרת התצלומים המוצגת בתערוכת "עדות מקומית"
(צילום: מאיה משל)
יש גם עניין מיוחד מבחינתכן להראות צדדים חיוביים של ההתיישבות ביו"ש? כי פעמים רבות בתקשורת מציגים את זה בצורה אחרת. מדברים על העלייה בפשיעה הלאומנית נגד ערבים מתחילת המלחמה, ועל תופעות שלא מוציאות טוב את הגבעות, את חוות הבודדים או בכלל את האוכלוסייה הזו.
"חשוב לנו מאוד להיות עם הפנים לעם ישראל, אנחנו רוצים שהמהלך הזה של ההתיישבות ושל הקומה הבאה יהיה משהו שכולם שותפים אליו. זאת אומרת, אשמח שאנשים מהמרכז, או אפילו מיישובים אחרים שלא כל כך יודעים מה קורה, יבינו מה קורה פה. התקווה שלי, החלום שלי, זה שהם יתחברו ויצטרפו וירצו להיות חלק מזה גם. אנחנו רוצים ליישב את ארץ ישראל השלמה, זה משהו שבתור ארבע בנות לא נצליח לעשות. אנחנו צריכים בשביל זה את עם ישראל, אנחנו רוצים שכולם יתחברו לדבר הזה, וזה מאוד-מאוד חשוב לנו".
גיבוי מהממשלה הנוכחית
משל גרה בירושלים ומגדירה את עצמה דתייה אורתודוקסית-מודרנית. "אני גם מצלמת ברהט בנות, ואני מצלמת גם כאלה שהם תומכי פלסטין – אני עושה כל פרויקט שמעניין אותי", היא אומרת, "אין פה עניין פוליטי, אבל אין ספק שאני נדהמת מהעשייה שלהן. אני שם פשוט כדי לצלם, לתעד את הסיפור הזה".
7 צפייה בגלריה
אחת התמונות שצולמו לאורך השנים. "אין פה עניין פוליטי, אבל אין ספק שאני נדהמת מהעשייה שלהן"
(צילום: מאיה משל)
יש משהו לא שגרתי במראה של כל כלי העבודה בתמונות. אנחנו לא מדמיינים מקום כזה שכולו נבנה בידי נערות.
"זה מדהים. לא מעניין אותן שום דבר, רק ליישב את הארץ. הן גיבשו חבורה של בנות רציניות. היה להן תנאי שמי שרוצה להיות שם, אסור שיהיה לה סמארטפון. בשנים האחרונות הן קנו סמרטפון לגבעה, ודרכו הן מסדרות את כל הסרטונים ומעלות סטוריז, כי הן הבינו שברשתות החברתיות זאת דרך להיחשף, להראות את העבודה ולקבל תמיכה".
העובדה שמדובר בגבעת בנות לא נבעה מאידיאולוגיה פמיניסטית. התפיסה של הנערות הייתה שלכל העם יש תפקיד ליישב את כל ארץ ישראל. בהזדמנויות שונות הן חזרו והדגישו שהמיקום מחוץ לגדר, על אדמות שרשומות כפרטיות בטאבו אבל אין להן דורש, נבחר במכוון. המסר היה חד-משמעי: הפגנת כוח כדי להבהיר למי הארץ שייכת, וקריאה לכל עם ישראל להצטרף ולהמשיך את הבנייה.
7 צפייה בגלריה
מתוך הסדרה המוצגת במוזיאון ארץ ישראל בתל אביב. "היום אף אחד לא מפרק שום דבר"
(צילום: מאיה משל)
בתערוכת "עדות מקומית", בכיתוב ליד התמונות ממעוז אסתר נכתב "הגדה המערבית". "זה קצת צרם לחלק מהאנשים סביבי, אבל בסדר. לא אהפוך שולחנות על זה. נתנו לי חשיפה מטורפת", אומרת הצלמת.
אף שהמאחז לא הוקם בהחלטת ממשלה ולא הוסדר, בתקופת הממשלה הנוכחית הוא קיבל לפתע הזדמנות לצמוח ללא הפרעות. "אף אחד לא מפרק להם שום דבר ולא יפרק להם שום דבר", אומרת משל. "מאז הבחירות האחרונות הן מקבלות גיבוי. לא יהרסו להם שום דבר היום. זו כבר לא גבעת הנערות, זו גבעת המשפחות".
