תשכחו רגע מגמר המונדיאל. הנבחרת שעולה על כר הדשא בטקסט שלפניכם היא כזו שמסרה את הכדור מדור לדור תחת אש, שרדה גלויות, חלפה על פני מעצמות שקרסו והתגברה על משברים שפירקו מועדוני פאר של עמים אחרים. לקחנו את גדולי הדורות והורדנו אותם מבית המדרש אל המגרש, וגילינו שכאשר מסתכלים על 3,000 שנות חכמה יהודית דרך משקפיו של המנג'ר, ההרכב מסתדר כמעט מעצמו. אז קבלו אותם: אחד עשר הכוכביא הפותחים של חכמי ישראל, במערך 3-3-4 התקפי, וספסל שלא היה מבייש את ריאל מדריד בתקופת הגלאקטיקוס.
השוער: רבן יוחנן בן זכאי בהצלה היסטורית
שוער גדול לא נמדד בתשעים דקות של שגרה, אלא בהחלטה של שנייה אחת, בדו-קרב פנדלים בגמר. כך, בגמר של יהודה ורומא, כשירושלים נותרה עם מעט שחקנים וההגנה הובקעה לחלוטין, כולם היו בטוחים שזמנה של היהדות עבר.
ברגע שבו כל שוער אחר היה מרים ידיים, רבן יוחנן בן זכאי מתגנב החוצה מהעיר, מתייצב מול אספסיאנוס, המאמן של רומא, ומבצע את ההצלה הגדולה בתולדות העם: "תן לי יבנה וחכמיה". במקום להיאחז בשער שכבר נפרץ, הוא העביר את כל המשחק למגרש אחר. מבית המקדש לבית המדרש. מיהדות שסובבת סביב בית המקדש, ליהדות שבונה בתי מדרש.
דמותו של רבן יוחנן בן זכאי בסרט "אגדת חורבן"
(איור: דוד פולונסקי ומיכאל פאוסט)
כך, בזכות עצירה מרהיבה אחת בתוספת הזמן, המשחק נמשך עד היום. שוערים נמדדים בהצלות, ורבן יוחנן בן זכאי הציל אומה שלמה.
ההגנה: ארבעה שלא נותנים לעבור
הבלם הראשון – החתם סופר: רבי משה סופר מפרשבורג הוא הבלם שכל מאמן חולם עליו: קורא את המשחק שני מהלכים קדימה ולא מהסס להיכנס חזק ואגרסיבי כשצריך. כשההשכלה והרפורמה פרצו לרחבה של יהדות אירופה במאה ה-19, הוא ניסח את הטקטיקה ההגנתית המפורסמת בתולדות ההלכה, מילים מהמשנה שהוא הפך לשיטה: "חדש אסור מן התורה". אפשר להתווכח על הסגנון, אבל אי אפשר להתווכח על התוצאה – הקהילות שהלכו בדרכו שמרו על השער נקי לאורך דורות.
הבלם השני – הגאון מווילנה: לצידו של החתם סופר עומד רבי אליהו מווילנא, שילוב נדיר של שכל חד כתער ומשמעת ברזל. הגר"א לא רק בלם תופעות שנראו לו מסוכנות, ממשיחיות השקר של ממשיכי שבתי צבי ועד מה שזיהה כסכנות בחסידות הצעירה, אלא עשה את זה עם ידע מרשים בכל חלקי התורה, בדקדוק, במתמטיקה ובאסטרונומיה. זהו בלם אנליטי שיודע לא רק לחסום אלא גם להוציא כדור מסודר מאחור להתקפה.
מגן ימני – רב סעדיה גאון: רס"ג הוא אבטיפוס למגן שגם יודע לעלות להתקפה. כשהקראים איימו לפרק את תורה שבעל-פה מבפנים, הוא בלם אותם בסדרת מאמצים פולמוסיים חסרת רחמים. אבל הוא לא עצר שם. העליות שלו לאגף, כמו תרגום התורה לערבית, ספר "אמונות ודעות" שייסד את הפילוסופיה היהודית, לצד העיסוק בפיוטים ובדקדוק, שינו את הדינמיקה ואת פני המשחק כולו.
("יה שמע אביונך" למילותיו של רבי יהודה הלוי, בביצוע מורין נהדר)
מגן שמאלי – רבי יהודה הלוי: ריה"ל כתב את ספר ההגנה הגדול של המחשבה היהודית – "הכוזרי". הספר כולו הוא סנגוריה על הדת המושפלת מול פילוסוף, נוצרי ומוסלמי. אבל תשאלו כל אוהד: הדבר שזוכרים ממגן אגף הוא דווקא ההעלאות. שירתו הבלתי-נשכחת של ריה"ל, כולל "ציון הלא תשאלי", היא אחת ההגבהות המדויקות ביותר שנשלחו לרחבה מאז ומעולם.
הקישור: המוח של הקבוצה
קשר אחורי – רבי יהודה הנשיא: כל קבוצה גדולה בנויה על שחקן עוגן שמסדר את המשחק, וקשה לחשוב על סידור משחק גדול יותר מעריכת המשנה. רבי יהודה הנשיא, המכונה "רבי", לקח מאות שנים של מסורות מפוזרות מבתי מדרש שונים, עם נוסחים סותרים ושמועות מכל קצוות הארץ, וארגן את הכול לשישה סדרים בנויים לתלפיות. מאז, כל התקפה בעולם התורה יוצאת מהרגליים שלו. זהו קשר אחורי עם שיעור קומה של קפטן הנבחרת.
קשר – הרמב"ם: זהו קשר שהוא גם הפליימייקר המרכזי שיודע להגיע ממרכז המגרש לרחבה. במחצית הראשונה הוא בהגנה עם "משנה תורה", קודקס הלכתי שמכסה כל סנטימטר של המגרש ההלכתי, ובמחצית השנייה הוא כבר בהתקפה עם "מורה נבוכים", פריצה פילוסופית שהעזה להיכנס למקומות שאיש לא העז לפניו. בהפסקה רבי משה בן מימון עוד מספיק להיות רופא החצר של הסולטאן, לנהל את קהילת מצרים ולענות לאיגרות מתימן. כושר גופני של שלושה שחקנים, ראיית משחק של דור שלם.
הרמב"ם. פליימייקר מרכזי שיודע להגיע ממרכז המגרש לרחבה
קשר התקפי – רש"י: מספר 10 קלאסי. רבי שלמה יצחקי הוא השחקן שמקבל את הכדור ומחלק אותו כך שכולם ייראו טובים יותר. זה כבר אלף שנה שכל שחקן, מילד בן חמש שפותח חומש ועד ראש ישיבה שצולל לסוגיה במסכת יבמות, מקבל ממנו מסירה בדיוק בגובה הנכון, בתזמון המושלם, במילים הספורות הנדרשות ולא מילה אחת יותר. בלי רש"י אין משחק: הגמרא נשארת נעולה, החומש נשאר סתום. הוא לא מבקיע הרבה בעצמו, אבל הוא גורם לכל עם ישראל להבקיע.
ההתקפה: שלושה שפרצו דרכים
כנף ימנית – הלל הזקן: רכש מהליגה הבבלית, שהגיע בלי אגורה ועבד כשכיר יום רק כדי לשלם על כרטיס ליציע של בית המדרש. שחקן יצירתי שעל שמו רשומה בעיטת הפרוזבול המסובבת, כדור גובה שעלה מעל חומת התשלום, והבקיע מחדש את שוק ההלוואות. בעל טאץ' נדיר, שמסוגל למסור כדור מדויק גם לגר על רגל אחת, והכול מבלי שנשרקה לו עבירה אפילו פעם אחת, לאור הכלל שאימץ: "מה ששנוא עליך אל תעשה לחברך". וכל זה בגיל מבוגר יותר אפילו משל מסי.
מדפים עם גמרות
כנף שמאלית – הבעל שם טוב: רבי ישראל בעל שם טוב עשה את המהלך הנועז ביותר בתולדות המשחק: הוא לקח את הכדור מהאקדמיות של הלמדנים והוריד אותו לרגליים של העם. עגלונים, שואבי מים, יהודים פשוטים שידעו רק תהילים, פתאום כולם שחקנים פוטנציאליים על המגרש. זה עשה שינוי עמוק באופי המשחק: תפילה בהתלהבות, שמחה כעבודת השם, ניצוצות קדושה בכל דבר גשמי: החסידות פתחה את המשחק לקהלים שישבו עד אז הרחק ביציע.
חלוץ מרכזי – רבי עקיבא: ולבסוף, החוד. הסיפור של רבי עקיבא הוא סיפור הסינדרלה הגדול של ההיסטוריה היהודית: רועה צאן שעד גיל ארבעים לא שיחק בכלל על המגרש של התורה, והפך להיות כובש השערים הגדול של התורה שבעל-פה. הוא דרש תילי תילים של הלכות על כל קוץ וקוץ, כלומר מצא מצבי הבקעה במקומות שאיש לא ראה בהם אפילו התקפה. הוא גם מועמד מרכזי לסרט הקפטן: גם כשכולם בכו כשראו שהמשחק אבוד ושועל יוצא מבית המקדש, הוא לא נשבר, ואפילו צחק, כי ידע שכמו שההפסד של נבואות הזעם התגשם, כך גם יבוא הניצחון שיביא את הגביע. שחקן נשמה שנתן מאה אחוז עד הרגע האחרון ממש, ויצאה נשמתו באחת.
הספסל והצוות המקצועי
נבחרת אמיתית נמדדת בעומק הסגל. על הספסל שלנו יושבים כישרונות ענק. האופציה הראשונה על הספסל הוא הבן איש חי. רבנו יוסף חיים מבגדאד הוא השחקן שיכול להיכנס לכל עמדה במגרש ולהיראות כאילו שיחק בה כל חייו. צריך הלכה למעשה? יש "בן איש חי". צריך קבלה? הוא מהמקובלים הגדולים של דורו. צריך דרשה שתמלא את היציעים? הדרשות השבועיות שלו משכו אלפים. שחקן מלהיב שהאוהדים מתחברים אליו במיוחד.
הרב קוק. רואה את המהלך שלושה דורות קדימה
(צילום: ספריית הקונגרס האמריקני)
לידו על הספסל כוכבים רבים נוספים: הרב אברהם יצחק הכהן קוק, חלוץ-על שרואה את המהלך שלושה דורות קדימה; רבנו תם, קשר יצירתי שמתמחה במהלכים הפוכים בדיוק ממה שסבא שלו רש"י היה עושה; ורבי נחמן מברסלב – הג'וקר שנכנס בדקה ה-80, כשהמורל בקרשים, ומזכיר לכולם שאסור להתייאש ושמצווה גדולה להיות בשמחה. עוד שחקן ספסל שמביא איתו תמיד אנרגיות חדשות הוא רבי שמעון בר יוחאי, אבל הוא בדרך כלל נשאר על הספסל בגלל בעיית כרטיסים אדומים.
חסר על המגרש – האר"י הקדוש, הלא הוא רבי יצחק לוריא שפעל בצפת שנתיים בלבד, קריירה קצרה אפילו יותר מזו של מארקו ואן באסטן. בשנתיים האלה הוא ביצע דריבלים בעולמות שאיש לא ידע שקיימים. הצמצום, השבירה, התיקון: מערכת קבלית שלמה שהפכה את המיסטיקה היהודית ממקצוע של יחידים לשפה של תנועות שלמות.
משה יורד מהר סיני עם לוחות הברית – מציורי התנ"ך של גוסטב דורה
(צילום: Shutterstock)
ומי המאמן שעל הקווים? משה רבנו, האיש היחיד בהיסטוריה שקיבל את חוברת הטקטיקה ישירות מהבעלים, בהר סיני. לידו, כעוזר מאמן, עזרא הסופר, המומחה לשיקום קבוצות אחרי ירידת ליגה, שהוכיח בשיבת ציון שאפשר לחזור מהגלות ולבנות מחדש את המועדון מהיסודות.
אחד עשר שחקנים, שלושת אלפים שנה, ומגרש אחד שהמשחק עליו עוד לא הסתיים. יש לכם ערעורים על ההרכב? ספרו לנו בתגובות.
הכתבה באדיבות ערוץ משב – מה שיהודי בישראל, הנותן במה לתכנים הקשורים לזהות יהודית משותפת בחברה הישראלית ומופעל בידי ארגון רבני צֹהר
