47 עולים ממוצא פרסי, המשתייכים לקהילת יוצאי משהד בניו יורק, עלו לישראל בשבוע שעבר והשתקעו ברעננה. "אנחנו חלק משושלת של יהודים שהוגלו מכנען לבבל בעבר הרחוק", אמר אחד מהם. "עכשיו הגיע הזמן לעלות ארצה ולגדל את ילדיי כישראלים". עוד 28 עולים מהקהילה היהודית הסורית בארה"ב צפויים להגיע לעיר בהמשך החודש.
קבלת הפנים בנתב"ג
(צילום: שאול גולן)
הנמנום הקיצי של תושבי רחוב כנרת ברעננה הופר במשך חצי שעה, כאשר אוטובוס נכנס לרחוב הקטן וממנו יצאו שלוש משפחות ברוכות ילדים. הם הוציאו מתא המטען שלו את כל החפצים, שאותם הביאו מארצות הברית. לאט לאט הם נכנסו לדירות שלהן בבניין שבנייתו הסתיימה לא מזמן. רק לאחר שעמדו בדירות הריקות, הם יכלו שנייה "להנמיך דופק" בארץ שאליה עלו. "זהו, עשינו את זה, עשינו עלייה", אמר בהתרגשות אריאל דלמני, בעודו נשען על משקוף חדר הממ"ד.
ארבע שעות קודם לכן, באולם מקבלי הפנים בנתב"ג, התקבצו כ-100 ישראלים שהובאו למקום מטעם ארגון "נפש בנפש" ושרו את "השם יתברך", בעוד העולים החדשים צועדים לכיוונם בעת יציאתם לאולם. נדמה שכל אחד מהמחכים הסתובב באולם עם דגל ישראל ביד וחיוך גדול על פניו, מצפה כבר לראות את העולים ממוצא איראני שהגיעו מניו יורק.
הצעדים הראשונים עולים חדשים בישראל
(צילום: שאול גולן)
בין מקבלי הפנים מצאנו את נויה חנקין, תהילה הדרי וליאן רבי, ששירתו את שנת השירות שלהם אי שם ב-2023 בקהילה. "הם נורא מתרגשים מהעלייה", סיפרה חנקין שהגיעה כל הדרך מבקעת הירדן לקבל את המשפחה שהיא הייתה בקשר. "אני חושבת שההתעוררות אצלם הגיעה בעקבות המלחמה, ואני כל כך שמחה שהיום הזה הגיע, כי דיברנו איתם על זה שנים. אני כמעט לא נושמת מרוב התרגשות".
כשארבעת המשפחות מהקהילה המורכבות מ-47 עולים חדשים יצאו אל ההמון נדמה היה שאי אפשר היה לעצור את ההתרגשות והשמחה. "זה כל כך סוריאליסטי", אמר אריאל דלמני (33) שנחת יחד עם בני משפחתו. "רק לפני פחות משעה הייתי באמצע תפילה. בזמן התפילה קראו לי לקבל את התעודה, ככה שקיבלתי אותה בעודי עוטה על עצמי תפילין".
משפחת דלמני בנתב"ג. ישראל עבורם היא פרס
(צילום: שאול גולן)
חברו לקהילה ג'ורדן כרמלי (42), שעלה יחד עם אשתו וששת ילדיו, נראה נפעם מההמולה. "אני חש את כל הרגשות עכשיו, כל חיי דיברנו במשפחה על לעשות את זה ותמיד זה היה נראה רחוק, אבל הגענו למצב שבו לא יכולנו להתחמק מהרצון לעלות לישראל, והרגשנו שאנחנו עושים את זה יחד כקהילה או לא - ואז נותרים בגולה ומתלוננים".
ומה מפחיד אותו עם הגעתו לישראל? ובכן זה בטח לא המצב הביטחוני כפי שהוא מסביר. "אני יותר חושב על הדברים הפשוטים כמו הפרנסה, או זה שהילדים שלי ימצאו את דרכם בארץ. זה מרגש אותי לחשוב שאני אגדל את משפחתי בישראל כיהודים, כל היהודים, אנחנו צריכים להבין שהגלות נגמרה והגיע הזמן לחזור הביתה", אמר כרמלי.
ביחד - קל יותר
כרמלי, לא סתם מזכיר את המילה גלות. גלות היא מוטיב חוזר בהחלטה של הקבוצה לעלות ארצה. העולים כולם משתייכים לקהילת משהד. כלומר, הם נחשבים לצאצאי היהודים מגלות אשור משנת 722 לפנה"ס ומגלות בבל משנת 586 לפנה"ס.
מתארגנים ליד האוטובוסים
(צילום: שאול גולן)
בשנת 1979 עם תחילת המהפכה האיסלאמית באיראן, אבותיהם של העולים ברחו לניו יורק, שם הם שמרו על חיי קהילה שקטים כיהודים פרסים, כשהם שומרים על מיטב המנהגים משתי התרבויות - פרס ובבל. "אפשר לומר שחזרנו מגלות בבל" אומר דלמני, "ברגע שאתה מבין שישראל היא הבית של העם היהודי, אתה מבין שאתה צריך לעשות עלייה".
ברובם, הם אינם זרים לישראל, חלקם הגדול העביר בה חופשות קיץ משפחתיות מאז שהם זוכרים את עצמם, דלמני עצמו שירת בצבא כחייל בודד במשך 14 חודשים, וכולם כך מסתבר רצו בשלב כזה או אחר לעשות את המהלך, רק לא אזרו מספיק אומץ, עד עכשיו. כשחלק גדול מהקהילה עושה זאת יחד הם אומרים, קל יותר לעשות את המהלך. "ביקרתי בישראל הרבה פעמים אומר ג'ורדן כרמלי, אחד מבכירי הקהילה שדחפו למהלך. אבל לא הפכתי אותה לבית, וזה היה חור בלב שלי כל השנים וזה נהייה חור שאי אפשר לכסות, אלא אם נעשה עלייה".
לדבריו, הוא עצמו לא נתקל באנטישמיות בניו יורק, אך הוא מודה שהיא קיימת. יחד עם זאת הוא לא משייך את ההחלטה לעלות לישראל לשנאת היהודים בעיר שבה חיים הכי הרבה יהודים. "זו החלטה שפשוט היינו צריכים לעשות, האם 7 באוקטובר הראה לי לפחות שיש מצב שאנשי העם שלי יושבים במקלטים ואני חי את חיי בניו יורק. זה הרגיש לי לא נכון, בהחלט. בכלל אני חושב בסתר ליבי שכל שלוש שנות המלחמה הזו, דווקא הביאו אותנו להחלטה לעלות ארצה".
סיפור העלייה של הקבוצה יכול להיראות מעט מוזר כשמסתכלים עליו בעין ישראלית, בזמן שבארץ סופרים את מספר היורדים מהמדינה, חלקם בגלל אותם סבבים מול ציר הרשע האיראני, חברי הקהילה שמוצאם באיראן, והפכו עם השנים לכוח חזק בעיר ניו יורק, החליטו לעשות את הדרך ההפוכה.
מתאקלמים בדירה החדשה ברעננה
(צילום: שאול גולן)
"כל אחד בקהילה עזר לשני בהתארגנות לעלייה, בעבר אחדים מהקהילה עלו אבל פה כל אחד דחף את השני ובסוף עשינו זאת ביחד", מספר כרמלי. "היינו אומרים לזה שלידנו, 'אם אתה יכול לעשות את זה אז גם אני יוכל'. נפגשנו עם עמותות כמו 'ישראלה' וכמובן 'נפש בנפש'. אפילו עשינו נסיעה מקדימה לישראל לפני שנה וביקרנו במספר מקומות כדי לבחור היכן לגור".
לבסוף הם בחרו ברעננה. לדברי דלמני, הבחירה בה נבעה מנוחות, בעוד כרמלי מנתח את הבחירה יותר לעומק. "ראינו שזו עיר שדומה מאוד לעיר שלנו בארה"ב, יש בה גם ישראלים וגם הרבה אנגלוסקסים ונכון שלכולם היו רעיונות שונים על היכן לגור כקהילה, אבל נדמה לי שרעננה יצרה את הכי פחות התנגדות".
"לחלק לא היה קל עם העלייה"
למרות שהם מציירים עולם שבו כל מה שסבב את תהליך העלייה שלהם ארצה היה מושלם, האמת מעט רחוקה ממה שהם מספרים, בכל זאת, בקהילה שלהם היו כמה שהרימו גבה על המהלך, שכן לא בכל יום אנשים אמידים מניו יורק מחליטים לארוז את הרכוש ולצאת להרפתקה, במיוחד כאשר גם הילדים מעורבים בסיפור.
"אנחנו קהילה מאוד סגורה ולחלק מאנשיה לא היה קל לקבל את ההחלטה שלנו", מגלה כרמלי. "אבל אני חושב שעם הזמן שינינו להם את הדעה, אבל בהחלט זה לא היה מעשה קל להפריד למשל בין סבים וסבתות לבין נכדיהם, היו אנשים שאמרו לי בהתחלה שזה לא מעשה אחראי ואני מבין את מה שהם מדברים עליו, אבל בחיים צריך לקבל החלטות עם מחשבה קדימה".
דלמני הוסיף שהיו מי שחשבו שהמהלך יפרק את הקהילה, אך טען שברגע שהרעיון החל להתגלגל אין לנוע ממנו חזרה. "אנחנו מאוד ציונים בקהילה שלנו, ואני מבין שברגע האמת דבר חדש יכול להיות מפחיד, אבל הרגשנו שאנחנו חייבים לעשות את זה", הוא אמר. "יש אולי אנשים שיגידו שזה מעשה משוגע, אבל אני מסתכל על החיים אחרת. יש אנשים מעוררי השראה ויש כאלו שלא, יש אנשים שרואים את הארץ הזו כקללה, ואני רואה בה את כל היופי שהיא מציעה. זו זכות עבורנו לחיות בה, וכמו שאמרתי בעבר, אנחנו רק חלק קטן מהשרשרת שהחלה באברהם אבינו".
וכן אנחנו יודעים מה אתם חושבים, הרי בישראל של 2026, זו שבה בזה אחר זה נעצרים אנשים שריגלו נגדה עבור איראן - יש פה מעין פיל בחדר, אך כשאני מציג להם אותו הם מצחקקים ומגמדים אותו לרמת פילון, בעזרת תגובות שלא משתמעות לשתי פנים. "אני יודע היכן הלב שלי, והוא עם ישראל", הצהיר כרמלי. "המדינה הזו יכולה להיות במלחמה עם כל מדינה ואני תמיד אהיה בעדה כי אני ישראלי - רשמית מהיום".
חיוכים בנתב"ג
(צילום: שאול גולן)
חברו דלמני מגבה אותו: "הרפובליקה האיסלאמית היא לא אותה איראן שהוריי עזבו, ככה שקל לי להגיד שאני כמובן בעד ישראל". ומה שניהם בכל זאת מקווים שיקרה עכשיו שהם ישראלים? "יהיה נחמד אם יבוא יום ונוכל להמריא מכאן מנתב"ג לטהרן", אומר כרמלי. "הייתי מת לנסוע לשם לראות היכן הוריי גדלו".
העולים עלו בסיוע ארגון נפש בנפש ובשיתוף משרד העלייה והקליטה, הסוכנות היהודית, קק"ל ו-jnf-usa. ראש חטיבת העלייה והקליטה בארגון ״נפש בנפש״, נפתלי דרובן, התייחס לעליית העולים שמוצאם ממשהד: “הבחירה של שבע המשפחות לעלות יחד ולבחור בישראל כבית, דווקא בזמנים שכאלו, היא מרגשת ובעלת משמעות עמוקה. מניסיוננו, המעטפת הקהילתית ורשת התמיכה שסביב העולה הן מרכיב משמעותי בקליטה מוצלחת, ובמקרה הזה המשפחות מביאות איתן לישראל קהילה חזקה ומלוכדת. בנפש בנפש אנו מלווים אותן לאורך כל התהליך - משלב ההחלטה וההכנות לעלייה ועד לבניית חייהן החדשים בישראל - ונמשיך להעניק להן את המעטפת המקצועית שתסייע להן להשתלב ולהרגיש כאן בבית".
ראש העיר רעננה, חיים ברוידא, בירך את התושבים החדשים: "אנו מברכים ונרגשים על הצטרפותן של המשפחות החדשות לקהילת העיר, בצעד מרגש ומעורר השראה, המבטא ציונות ואמונה. רעננה גאה להיות עיר קולטת עלייה מובילה בישראל, המהווה בית לעולים מעשרות מדינות ומחברת בהצלחה בין אוכלוסיות וקהילות מגוונות. אנו מחבקים את העולים החדשים עם הצטרפותם לעירנו, וערוכים להעניק להם את מעטפת הקליטה המוענקת לכלל העולים לעירנו, בהובלת מחלקת קליטת העלייה, כדי לאפשר להם ולילדיהם להשתלב, לצמוח ולהרגיש חלק בלתי נפרד מהקהילה העירונית. אני מאחל למשפחות קליטה קלה, ואנו נלווה אותם ונעמוד לרשותם בכל צורך, להקל ולסייע להן בפרק החדש בחייהן".
