השולחן ערוך. הדלת פתוחה. כל מי שרוצה יכול לבוא ולהצטרף. כולם בבגדים חדשים וחגיגיים, מוכנים לפתוח בארוחת החג של השנה החדשה. כל הרע כבר עלה בלהבות, ועכשיו הלב, הגוף והבית נקיים. מוכנים לברכות שתביא איתה עונת האביב.
על השולחן צלחת גדולה עם סימני החג. את הילדים נשעשע במתנות ומשחקים, כדי שיישארו ערים. ייתכן שאנחנו מדברים על ליל הסדר המסורתי של עם ישראל. אבל ייתכן בהחלט שאנחנו דווקא מדברים על משהו אחר לגמרי: ברוכים הבאים לנורוז.
רגע, מה?
הכירו את נורוז – ראש השנה של הדת הזורואסטרית הקדומה. זה קורה ביום השוויון – היום שבו אורך היום משתווה לאורך הלילה. ונורוז? הוא מציין את ניצחון האור, השמש והאש על החושך, כחלק מהתפיסה הזורואסטרית של המאבק המתמיד בין הטוב לרע.
החג הזה הושרש בתרבות הפרסית במידה כה עמוקה, עד שגם באיראן שאחרי האִסלאם, הוא לא נעלם. לא כולם ראו זאת בעין יפה, בטח לא האייתוללות. אבל החג היה טבוע בעם, והתקבע בחלקים רבים מכל מה שהיה בעבר שטחה של האימפריה הפרסית הקדומה, וכך עבר גם למדינות ושטחים נוספים שהושפעו ממנה. גם היום, באיראן ובמדינות אחרות נחגג הנורוז כראש השנה הלאומי וכחג האביב העממי, בחופשות, חגיגות ושמחה.
כ-1,200 שנים חיו הגולים היהודים תחת האימפריה הפרסית, והתרבות הזו לא פסחה גם עליהם. חכמי היהודים, לא רק בפרס אלא גם בבל, הכירו היטב את נורוז, והחג אף מצוין בתלמוד הבבלי ואפילו בתלמוד הירושלמי. לא ברור עד כמה חגגו היהודים את נורוז במהלך השנים, אבל הם הכירו היטב את החג. מכיוון שבסופו של דבר נורוז נקבע כחג לאומי ולא כחג דתי, גם היהודים היו יכולים להיחשף ולציין את החג, ללא חשש.
4 צפייה בגלריה
קיים דמיון רב בין המנהגים היהודיים של פסח למנהגי נורוז
(צילום: Tomertu / Shutterstock)
איך בדיוק חגגו הפרסים הקדומים את נורוז? אנחנו לא בטוחים, אבל את נורוז תחת שלטון האסלאם ועד ימינו אנחנו בהחלט מכירים, והמנהגים דומים בצורה מחשידה מאוד למנהגי חג הפסח שלנו.
עוד רגע נדגים, אבל לא להיבהל: הגיוני מאוד שהיהודים השפיעו והושפעו מהמנהגים של התרבויות שבהן הם חיו. זה אפילו מתבקש. כאשר המנהגים האלו הושרשו בתרבות פרס, הדרך גם לשאר קהילות היהודים בגולה ובארץ ישראל הייתה קצרה. שנדגים?
בספרה "מה נשתנה באמת?" מפרטת ד"ר אסתר שקלים אחד לאחד מנהגים יהודיים של פסח עם מנהגי נורוז. אנחנו נסתפק בכמה דוגמאות שאהבנו במיוחד.
ניקיון הבית וניקיון הגוף
בפרסית זה מכונה "ח'אנה-תכאני" – שפירושו "ניעור וזעזוע של הבית". זהו ניקיון האביב של האיראנים לקראת השנה החדשה והחג. הרוע, כך לפי האמונה הזורואסטרית, נמצא גם בלכלוך, הניקיון הוא ניצחון הטוב על הרע, ולכן צריך לנקות גם את הסדקים והמקומות הנסתרים ביותר.
ביעור חמץ
שימו לב למנהג הפרסי שמקדים את החג. מציתים מדורה גדולה, קופצים מעליה וקוראים: "הצהיבות שלי תעבור אלייך, והאדמומיות שלך תעבור אליי". הכוונה היא שהחום והאנרגיה (כלומר הבריאות, המזל הטוב) יעברו לשנה החדשה, ואילו החולי והחיוורון (ביש המזל של השנה החולפת) יישארו בשנה הקודמת. נציין שגם אצל יהודי קווקז נפוץ המנהג של דילוג מעל מדורה תוך קריאת שירי הגנה מפני עין הרע.
ביעור חמץ דווקא באש (שהרי אפשר היה להיפטר מהחמץ בשלל דרכים אחרות) נתפס ביהדות כיותר מדרך להיפטר פיזית מהחמץ. יש פה תפיסה של ביעור חמץ כביעור הרע של השנה החולפת והבטחת שנה חדשה טובה יותר.
שולחן ערוך וצלחת הסדר
בתחילת הנורוז מתיישבת המשפחה המורחבת סביב שולחן גדול בבגדים חדשים ונקיים בחדר מקושט ומואר. לפי האגדה הפרסית, העולם כולו מונח על אחת משתי קרניו של שור אגדי הנשען על דג בים. השור מעביר את העולם מקרן אחת לקרן השנייה באותו רגע של שוויון, וכתוצאה מכך נעה האדמה.
ואיך מזהים את התזוזה הזו של תנועת השור? מסתכלים היטב על ביצה קשה על מראה, או עלה ירוק בתוך צנצנת מים, ואולי נצליח לראות את התזוזה. ביצה קשה, ירקות במים, נשמע מוכר?
שימו לב גם לצלחת בשולחן הסדר של האיראנים – כן, גם להם יש כזו, עם פריטים שונים כמו ביצים פרחים, ירקות, נבטים של קטניות, ממתקים ופירות.
דייסת חרוסת
גם בנורוז יש "חרוסת". הזורואסטרים מכינים אותה מחיטה כתושה, תירס ומעט בשר וקוראים לזה "הריסה", והאיראנים היום? מכינים אותה מחיטה מרוסקת בתוספת אגוזים ושקדים ומכנים אותה בשם "סאמאנו". הם מאמינים שהמאכל הזה יבטיח פריון, שגשוג ומתיקות בשנה החדשה. דייסת הנורוז – הריסה. אפילו המילים הריסה וחרוסת דומות.
פתיחת דלת הבית
ומה לגבי פתיחת דלת הבית כדי "שכל דכפין" (כל מי שרעב) יוכל להיכנס ולהצטרף? אז בנורוז במהלך החג נהוג לארח ולהתארח, ללא הזמנה מראש, תוך ביטול המחיצות המעמדיות והחברתיות, בבתי השכנים או בכל בית שתרצה, תוך כדי השארת דלת הבית פתוחה כדי להדגיש שכולם מוזמנים. באופן דומה, ברוב ארצות המזרח (בניגוד לקהילות אשכנז, שבהן חששו במיוחד בפסח מעלילות דם) הייתה דלת הבית פתוחה מתחילת הסדר ועד סופו, כמו בתקופת התלמוד.
כריכת הספר "מה נשתנה באמת?" של ד"ר אסתר שקליםהוצאת כרמלאפיקומן ובצל ירוק
יש כמה וכמה אינדיקציות למסורות עתיקות בנורוז שבהן היה מנהג לחטוף ממתקים או לחם זה מזה, גם כדי שהמסובים לא יירדמו, וגם כדי לשתף את הילדים במנהגי החג. המנהגים האלו די נעלמו מהשולחן הזורואסטרי, ומה שכן שרד קצת משונה: בימי הביניים היה נהוג שאנשים הצליפו זה בזה ברצועות עור, ותלמידים הכו במוריהם ועניים החטיפו לעשירים.
את גלגולו של המנהג הזה תוכלו לראות כמעט בכל שולחן ליל סדר של משפחות יהודיות ממוצא פרסי, שמקפידות עד היום להכות את כל בני המשפחה בבצלים ירוקים, לצלילי הקראת "דיינו" בהגדה.
חג אביב שמח! לכולם.
הכתבה מבוססת על ספרה של ד"ר אסתר שקלים (בהסכמתה ובסיועה): "מה נשתנה באמת? השפעות ראש השנה הפרסי הנוכרי הקדום (הנורוז) על מנהגי פסח וההגדה בעדות ישראל".
