הזינוק במספר האירועים האנטישמיים במדינות רבות וההסלמה בביטויי השנאה בשטח גורמות ליהודים רבים באירופה לשאול את עצמם על עתיד הקהילה היהודית ביבשת. בכנס של איגוד הארגונים היהודיים באירופה (EJA), שנערך בחודש שעבר בבריסל, נבחנה הצעה יוצאת דופן של הארגון, שתכליתה לקדם חקיקה שתכיר ביהודים כ"מיעוט אתני מוגן".
מטרת ההצעה היא להבטיח את שמירת זכויות האדם של הקהילות היהודיות ללא אפליה, לחייב את המדינות השונות לדאוג לדיאלוג ולחינוך בין-תרבותי, ולשמר מערכת חינוך ושפה גם במקומות שבהם המדינה אינה תומכת בבתי ספר דתיים. לפי התוכנית יתחייבו השלטונות באופן ספציפי כלפי הקהילות היהודיות להרחיב את החינוך נגד האנטישמיות ואת הכרת נושא השואה בבתי הספר, ויאפשרו הגנה על מנהגים יהודיים כמו שחיטה כשרה וברית מילה.
אחד מהיתרונות החשובים של מעמד "המיעוט האתני" הוא מימון ממשלתי ואירופי להגנה על הקהילות. קשה להאמין, אבל בחלק ממדינות אירופה הקהילה היא שמממנת את האבטחה. רק לאחרונה פורסם שאנשי יחידות עילית לשעבר נשכרו בתשלום מטעם הארגונים היהודיים כדי להגן על המוסדות בבריטניה. גם באירלנד, למשל, הביטחון הוא על חשבון המשתתפים באירועים.
הרב מנחם מרגולין, יו"ר איחוד הארגונים היהודים באירופה, סיפר ל-ynet: "אמצעי האבטחה לגן הילדים החדש שפתחנו בבריסל עולים כחצי מיליון אירו – דלתות וחלונות משוריינים, שער מיוחד, חדר ביטחון ועוד ועוד". השאלה כמובן חורגת מעבר לתקציב: האם מדינות אירופה מוכנות לקחת אחריות על ביטחונם של היהודים?
הגדרת היהודים כמיעוט אתני והשוואתם למיעוטים אחרים כמו בני רומה (צוענים) או הסאמים בארצות סקנדינביה מעוררת סערה, כיוון שבמדינות כמו צרפת יש הפרדה בין דת למדינה, וחברי הקהילה מעדיפים להגדיר את עצמם כ"צרפתים יהודים". "הגדרת היהודים היא על פי הדת ולא כמיעוט אתני או לשוני", הודתה פרופ' רוזה פרידמן מאוניברסיטת רדינג בבריטניה, שעובדת עם ארגוני זכויות אדם בהגנה על מיעוטים ומגזרים בעולם ואחראית על ניסוח החלק המשפטי של המסמך, "אולם לפחות בשבע מחברות המועצה האירופית קיים סטטוס כזה, המכיר בקהילות שיש להן תרבות ייחודית, זהות ייחודית ויחסים של יותר ממאה שנה עם אירופה. הסטטוס נוצר בעקבות הסכסוכים האתניים והדתיים במדינות יוגוסלביה לשעבר. הזהות היהודית היא יותר מדת; זו גם זהות אתנית ותרבותית עם שפה משלה".
"האנטישמיות היא רעל"
יותר ממאה ראשי קהילות מאירופה השתתפו בבריסל בכנס של איגוד הארגונים היהודיים באירופה (EJA), בהם נציגים מספרד, מאירלנד ומבלגיה עצמה, שם המצב חמור במיוחד. לכינוס הגיעו גם מנהיגים מרחבי אירופה המודאגים מההסלמה באירועים האנטישמיים, מהצתת בתי כנסת ואמבולנסים של ארגון הצלה יהודי בבריטניה ועד צעדים ממוסדים, כמו ההליכים בבלגיה נגד מוהלים ונגד שחיטה כשרה.
לצד 104 ראשי קהילות יהודיות, בין האורחים הבולטים היו שגריר ארצות הברית בבלגיה, ביל ווייט, המוחה נגד כל התנכלות לקהילה היהודית במדינה; הרב יהודה קפלון, השגריר המיוחד מטעם ארה"ב לניתור ומלחמה באנטישמיות; קתרינה פון שנורביין, מתאמת הנציבות האירופית למאבק באנטישמיות וטיפוח החיים היהודים; השגריר אבי ניר-פלדקליין, ראש משלחת ישראל לאיחוד האירופי ולנאט"ו; חברי הפרלמנט האירופי ופוליטיקאים מהיבשת. אפילו נשיאת הפרלמנט האירופי, רוברטה מצולה, שלחה ברכת וידאו ארוכה, שבה הגדירה את האנטישמיות כ"רעל" והדגישה: "אירופה חייבת להיות מקום שבו יהודים יכולים לחיות בביטחון וללא פחד. מקום שבו חבישת כיפה אינה סכנה, וילדים לא צריכים אבטחה חמושה כדי ללכת לבית הספר".
הרב מרגולין מארגן את הכנס מאז 2014, בכל פעם בעיר אחרת. "המטרה של הכנסים האלו היא לא רק כדי שהאנשים יביעו את כאבם ויספרו על הקשיים שלהם, אלא בעיקר כדי לבחון אפשרויות מעשיות ושיתוף פעולה בין הקהילות כדי לקדם אותן", הוא מסביר. "לקהילות רבות יש יחסים זהירים עם הרשויות והמוסדות במדינות. חשוב לנו שקהילות יבינו שלפעמים צריכים להיות תקיפים מול הממשלות. אם נגיד להן רק מה שהן רוצות לשמוע, זה לא כל כך יעבוד. לפעמים הקהילות מתנהלות מול הרשויות בצורה דיפלומטית ומבקשות מאיתנו להגיד את האמת. אנחנו מוכנים להיות בחזית ו'לחטוף את האש'".
אורלי דגני, חברת הנהלת הארגון המייצג את נציגי הקהילה היהודית באירלנד, השתתפה בכנס כדי לספר על אחת המדינות שבהן ההתמודדות עם העוינות הציבורית והממסדית קשוחה במיוחד. היא מתגוררת במדינה כבר שמונה שנים, אחרי שמשפחתה נדדה בין מספר מדינות באירופה, והחלה בפעילות לאחר שנתקלה בעצמה באנטישמיות. השיטה האירית, לדבריה, אינה יריקות או דחיפות, אלא "להוציא אותך בנימוס אבל בצורה מוחלטת מהחיים שלהם".
בעיה אחרת היא ספרי הלימוד. "ה-BDS חדר לארגוני המורים והתכנים מאוד חד-צדדיים", סיפרה דגני. "באירלנד אין פיקוח על השימוש בספרי הלימוד, אז כל אחד יכול לפרסם ספר כל עוד יהיו בו כמה תכנים שדורש משרד החינוך. המשרד הממשלתי מסרב לעזור לנו".
השגריר שחולל סערה ולא התקפל
בכל הנוגע להגדרת היהודים כ"מיעוט אתני מוגן", המשימה אינה קלה. כדי להשיג את המעמד המיוחד צריכה כל מדינה באיחוד האירופי לאשר אותו. הסיכויים נראים קלושים, אבל יש חשיבות גם לעצם ההצהרה על הכוונה לפעול לקידום המהלך.
הרב מרגולין, המוביל את היוזמה, מסביר: "באנו לבקש מנדט מהקהילות היהודיות באירופה לצאת בקריאה לכל הממשלות באירופה, להסתמך על חוקה אירופית המגדירה מיעוטים כסטטוס מיוחד שיש להגן עליו. אנחנו אזרחים שווים, אבל יש צמחים מוגנים וחיות מוגנות – יש הבנה והכרה שהעולם זקוק להם במאזן האקולוגי".
דוד לגה השבדי, המזכיר הכללי של איגוד הארגונים היהודיים באירופה וחבר הפרלמנט האירופי לשעבר, אומר כי "מצב יהודי אירופה שונה ממדינה למדינה ותלוי במפלגה המובילה. במדינות שבהן המצב טוב יש חרדה גדולה לקראת בחירות, ובמדינות שבהן המצב נורא יש כל פעם תקווה גדולה לקראת בחירות. זה אבסורד, כי ביטחון יהודי אירופה והמשך החיים היהודיים לא אמורים להיות תלויים בזהות הפוליטיות של הממשלות". לכן לדעתו יש צורך במעמד מוסדר לקהילות היהודיות בכל אירופה".
נושא עדין נוסף שעלה לדיון הוא שאלת הבלבול בין אנטישמיות לאנטי-ציונות. "השיח הרווח על אנטישמיות הוא בדרך כלל על 'שנאת יהודים מסורתית'", מנתחת פרופ' פרידמן את השאלה העדינה על ההבדל בין ביקורת לאנטישמיות, "בהחלט אפשר לדון אם מה שקורה בעזה הוא הגנה עצמית או לא. הזכות להפגין ללא אלימות היא חלק בסיסי מכל דמוקרטיה מתפקדת. כן, אנשים בהחלט צריכים להפגין נגד מלחמות ומותר להם לבקר את ישראל; אבל אין להם זכות להטריד, לאיים, להיות אנטישמים ולבצע דוקסינג (פרסום פרטיים אישיים חסויים של אנשים ברשת כדי לאפשר את הטרדתם, ת"ש)".
פרידמן היא עדה ממקור ראשון לנעשה באוניברסיטאות היוקרה הבריטיות. "קיים בלבול אצל הסטודנטים. החופש האקדמי אינו החופש להיות אנטישמים", היא מעירה. "ברגע שהם אומרים שלישראל אין זכות להגן על עצמה, הם מתייחסים אליה אחרת מאשר למדינות אחרות וזו אנטישמיות. הם בחיים לא היו צועקים 'לא לבנגלדשים בקמפוס'. כשהם צועקים 'לא לציוֹנים בקמפוס' הם מתייחסים לישראל אחרת. דרושה מסגרת חוקית ברורה מול סוג האנטישמיות הזה, ובו-זמנית יש להגן על זכותם של אנשים להפגין בדרכים לא אלימות. אם ההגדרות לא תהיינה ברורות, אנחנו עומדים בפני צונאמי של אנטישמיות במסווה של אנטי-ציונות".
בטקס חגיגי שנערך במהלך הכנס הוענק פרס הוקרה מיוחד לשגריר ארה"ב בבלגיה, ביל ווייט. הוא חבר טוב של הנשיא דונלד טראמפ כבר 30 שנה וקיבל ממנו מנדט מיוחד להגן על זכויות היהודים במדינה.
"אני לא דיפלומט טיפוסי ואני מדבר מדם ליבי", הוא סיפר, "נשבר כשיורקים על ילד יהודי נהדר או על קשיש ברחובות אנטוורפן רק כי מישהו חושב שהוא מייצג את ישראל. צריך לחנך אנשים כדי להפריד בין הדברים. הייתי רוצה לראות בכל מקום בעולם את מה שהנשיא טראמפ עשה: מינוי שגריר מיוחד לענייני המלחמה באנטישמיות, כמו הרב קפלון. אני אומר ליהודי בלגיה להישאר ולהיאבק. אנחנו נתמוך בכם, אבל אם תרצו להגר לארה"ב אעזור לכם ככל שאוכל. אני מקווה שתשקיעו אצלנו, תקימו עסקים ותעסיקו עובדים אמריקנים".
ראלף פאיס הבלגי, ממייסדי "המרכז למידע ותיעוד יהודי", מזכיר כי "כשהוגשו כתבי אישום נגד מוהלים בעוון אלימות נגד ילדים, השגריר ווייט צייץ ש'בלגיה היא אנטישמית'. השגריר עמד במרכזה של שערורייה דיפלומטית שעליה דווח בכל עיתוני המדינה, נקרא לשיחה במשרד החוץ הבלגי אבל לא התקפל. אין כמעט ציוץ שבו הוא לא מתייחס לנושא. הלחץ החיצוני הוא הגורם היחיד שעדיין מרתיע כאן. כשארה"ב אומרת: 'אם לא תתנהגו כמו שצריך ליהודים נטיל עליכם סנקציות או נפתח עבורם את השערים כדי שיעזבו', הפוליטיקאים המקומיים מקשיבים".
