במרחק שעה וחצי נסיעה צפונה מלוס אנג'לס, ביום שבו הכבישים סלחניים, נכנסים ליקום קליפורני מקביל. שדרת הכוכבים נעלמת מהמראה האחורית, את עצי הדקל הדקיקים של החוף מחליפות גבעות צהבהבות, תחנות דלק עצומות, מדבר צחיח ואבק של עיירות אמריקניות שנראות רחוקות שנות אור מבירת הבידור והפרוגרסיביות של העולם. בכניסה לעיירה לנקסטר, במקום שלט הוליווד המפורסם, מקבלת את פנינו ערימה של מכולות "צים".
ברוכים הבאים לקליפורניה "הסגולה" – זו שקמלה האריס גירדה בה רק בקושי ניצחון בפער זעום של 5,000 קולות. זהו אזור חיוג אחר לחלוטין: פרברים מרוחקים, בסיסים צבאיים, מגה-כנסיות, דגלי פסים וכוכבים שמתנופפים בחצרות, וקהילות נוצריות אדוקות שמכירות את ישראל דרך פסוקי התנ"ך הרבה לפני שראו אותה על המסכים.
תערוכת The Israel Experience בלנקסטר, קליפורניה
(צילום: Aura Aguirre, דניאל אדלסון)
דווקא כאן בחר ישראל בכר, הקונסול הכללי של ישראל בלוס אנג'לס, להשיק את מה שהוא מגדיר כ"פרויקט הדגל" של הקדנציה שלו, רגע לפני סיומה: The Israel Experience – תערוכה ניידת, יקרה, מושקעת ואמריקנית למדי, שנועדה להביא את ישראל אל הכנסיות, במקום לחכות שהכנסיות יבואו אל ישראל.
"הרעיון הוא להבהיר את הקשר של מדינת ישראל לארץ ישראל על ידי הגעה לקהילות הנוצריות הגדולות שחיות באמריקה הכפרית", אומר בכר. "לא להישאר בתוך הערים הגדולות, אלא לצאת לאמריקאים שחיים בפריפריה, אלה שמצביעים ומשפיעים. היוזמה הזאת מחברת בין העולם התוכני הנוצרי ובין המאבק על הנרטיב שאנחנו מנהלים בישראל. זה בעצם חיבור בין האמת שלנו לאמונה שלהם".
14 צפייה בגלריה
ישראל בכר. "אם לא נשמר את הקואליציה הנוצרית שתומכת בנו, בסיס האהדה המוסרית בנו יקרוס"
(צילום: Aura Aguirre)
אתה לא קצת מטיף למשוכנעים?
"להפך, אנחנו מנסים להילחם בדעת הקהל המשתנה, קולות נוצריים קיצוניים כמו טאקר קרלסון וקנדיס אוונס וקונספירציות אנטישמיות שהולכות וגוברות בקהילה. אם מדינת ישראל לא תשמר את הקואליציה הנוצרית שתומכת בנו, בסיס האהדה המוסרית בנו יקרוס ותהיה לנו בעיה חמורה מאוד".
לכן, לדבריו, לא מדובר בעוד אירוע הסברה במלון יהודי בבוורלי הילס או פאנל באוניברסיטה מול קהל שכבר מכיר את המילים הנכונות. הפעם המטרה היא לצאת אל השטח, אל המקומות שבהם התמיכה בישראל עדיין קיימת אבל כבר אינה מובנת מאליה.
ביקור וירטואלי בישראל
כנסיית לנקסטר הבפטיסטית (Lancaster Baptist Church), שבה נפתח המיזם, היא אחת הגדולות בדרום קליפורניה. זו כנסייה עצמאית ושמרנית המזוהה עם הזרם הפונדמנטליסטי הבפטיסטי העצמאי, עם אלפי משתתפים, מוסדות חינוך, קולג' דתי משלה ומעמד בעולם הנוצרי השמרני. הכומר פול צ'אפל הגיע לכאן ב-1986, כאשר הקהילה עוד הייתה קטנה והתמודדה עם קשיים, ובנה סביבה אימפריה דתית מקומית.
ביום פתיחת התערוכה, אולם התפילה המרכזי מלא כמעט עד אפס מקום, עם כ-2,500 איש. זו קהילה שמרנית למדי, אבל גם מגוונת יותר מכפי שאולי אפשר לצפות כשמדמיינים "אוונגליסטים לבנים מהדרום" שתומכים בישראל. בשורות המושבים נראים זוגות מעורבים, משפחות היספניות, מתפללים שחורים, ילדים בלבוש חגיגי וקשישים עם ספרי תנ"ך עבים ביד. לכנסייה יש גם קהילה שלמה דוברת ספרדית עם כומר משלה. ועדיין, המסרים ברורים: בדרשה הכומר מגנה את חודש הגאווה ואת המצעד שנערך באותו יום בלוס אנג'לס. "אלה לא דרכי האל", הוא אומר, בזמן שבכנסיות רבות ברחבי LA דווקא תלויים שלטים ססגוניים בצבעי הגאווה עם הכיתוב: "אלוהים אוהב את כולם".
כמה דקות אחר כך מתפללים באולם למען ישראל, למען ראש הממשלה בנימין נתניהו ולמען המנהיגים האמריקנים שיעמדו לצד "בת בריתנו הגדולה ביותר", לדבריהם. בכר עולה לדבר ומספר בחיוך שלא בכדי שמו הפרטי, ישראל, זהה לשם המדינה שאותה הוא מייצג.
הכומר מאט דיוויס: "ישראל צריכה את הכנסייה. הרבה אנשים אוהבים את מה שהם קוראים בתנ"ך, אבל יש להם דעות שונות על ישראל כיום. הם שומעים את כל השמועות על רצח עם ועל הזוועות שישראל כביכול עושה, וזו הדרך לכוון אותם. קיבלנו כמה תגובות שליליות מחברי קהילה אבל אמרתי להם: בואו תראו בעצמכם"
הקשר עם נוצרים אוהבי ישראל תמיד נשא בחובו מורכבות עדינה. התמיכה שלהם חמה ומרגשת: תפילות לשלום ירושלים, אמונה יוקדת ב"עם הנבחר" ותפיסת ישראל כהתגשמות חיה של כתבי הקודש. אולם האהבה הזו נשענת לא פעם על תאולוגיה נוצרית וחזון גאולה שאינם תמיד נוחים לאוזן יהודית – האמונה שבבוא היום היהודים יאמינו בישו ויכירו בו כמשיח. זה אומנם לא מבטל את עומק הברית בין הצדדים, אבל כן מסביר מדוע היא מעוררת אצל ישראלים רבים גם הכרת תודה וגם אי-נוחות.
בלנקסטר של סוף השבוע הזה, לפחות, אי-הנוחות התפוגגה לחלוטין. הכומר מבקש מהנוכחים לעמוד בכניסה לתערוכה, וכולם קמים כמעט באותה שנייה, בשקט אמריקני מופתי, ומסתדרים בתור כאילו מדובר בפתיחה החגיגית של חנות של אחת מבנות הקרדשיאנס בעיר.
התחנה הראשונה היא סרטון שמוקרן ב-180 מעלות, שמדמה חוויית טיסה מעל שמי ישראל בשילוב ציטוטים מהברית החדשה. ג'אד דיוויס (18), בנו של אחד מאנשי הדת הנוצרים, הוביל את הרחפנים שצילמו את הווידאו. בינואר הוא נסע לישראל ל-12 ימים, עם אביו מאט ואחיו נואה, וצילם את האתרים שנוצרים מכירים מהכתובים אבל רבים מהם לא ראו מעולם בעיניהם: הכינרת, הכותל, הר סדום, הגליל, המדבר, בית לחם.
התחנה הבאה מוקדשת לסרטונים של ראיונות עם נציגים שונים מהחברה הישראלית, כאלה שנבחרו במפורש לקהל יעד נוצרי: דובר היישוב היהודי בחברון, תושבי הגולן, אנשי עיר דוד, ערבי נוצרי מנצרת. הצוות מדגיש כי הכוונה אינה להציג את "ישראל של משרד התיירות" אלא ישראל שנארזה מחדש לשפה אמונית: התנ"ך, השורשים ומעל הכול ניסיון לחבר בין ישו היהודי למדינה היהודית בת ימינו.
14 צפייה בגלריה
הסימנייה עם ציטוט של צ'רלי קירק. הפך לאייקון כמעט קדוש בחלקים מהימין האמריקני
(צילום: דניאל אדלסון)
בתחנה אחרת מדמים תפילה בכותל. מחלקים שם גלויות, ובצד מונחות סימניות עם ציטוטים של אישים על ארץ ישראל ועל יהודים: וינסטון צ'רצ'יל, רונלד רייגן, אלוף האִגרוף הפרו-ישראלי פלויד מייוות'ר, וגם צ'רלי קירק, פעיל הימין השמרני שנרצח והפך מאז לאייקון כמעט קדוש בחלקים מהימין האמריקני. הסימניות שלו נחטפות ראשונות.
שם פגשנו את ליאו בן השמונה, שהגיע עם סבתו, לילי טפיה. ליד הכותל המדומה הוא מבקש משאלה: בית באירלנד. כדי לוודא שאלוהים שומע, הוא שר לו שיר "חנוכה" שלמד בכנסייה. "חיכיתי הרבה זמן להראות לו איך ישראל נראית", אומרת לילי. בעלה, שמצטרף גם הוא לשירת הנכד בזמזום, מספר כי מעולם לא היה בישראל, "אבל עבדתי עם הרבה יהודים, והם שינו את חיי ושדרגו אותם", הוא אומר. "את מה שהקהילה שלי למדה היום אני ידעתי כבר הרבה זמן, אבל זה חשוב כי ישראל זה התנ"ך ולראות אותה כמו שמציגים לנו פה זאת פריווילגיה. אני ממש שמח שהקהילה שלי לומדת, כי אנשים מקבלים דעות שליליות מהחדשות ולא מכירים, גם אם זאת המולדת של ישו ועם כל האהבה שלהם לתנ"ך. זה כמו שכל האנשים שומעים שאני ממקסיקו וחושבים שכולם שם חיים על קקטוסים. זה פשוט מוטעה".
טוני סנדלי, בת 68 מלנקסטר: "הרבה אנשים לא מאמינים ש-7 באוקטובר קרה. אפילו הבן שלי אמר לי: הרי הם תמיד נלחצים ותמיד מספרים שתוקפים אותם. אני מסבירה לו שזה היה שונה. צעירים לא צופים בטלוויזיה, הם ניזונים מאנשים ברשתות החברתיות, וזה מעוות"
הכומר מאט דיוויס מארגון "Hear from Us" שהפיק את הפרויקט, אביו של הצלם ג'אד, מגדיר זאת "החזית השמינית של ההסברה". לדבריו, "במקום לוחמי מקלדת, צריך לתת דוגמה. ישראל צריכה את הכנסייה. הרבה אנשים אוהבים את מה שהם קוראים בתנ"ך, אבל יש להם דעות שונות על ישראל כיום. הם שומעים את כל השמועות האלה על רצח עם ועל הזוועות שישראל כביכול עושה, וזו הדרך לכוון אותם. לא כל קהילה רוצה את זה, אבל אנחנו לקחנו את זה על עצמנו. כשהכרזנו על הכוונה, קיבלנו כמה תגובות שליליות מחברי קהילה אבל אמרתי להם: בואו תראו בעצמכם".
14 צפייה בגלריה
המתחם שהוקדש להעברת מידע על אירועי 7 באוקטובר. "זה ממש פוקח עיניים"
(צילום: דניאל אדלסון)
דיוויס כבר ביקר בישראל עשרות פעמים. לעומת זאת עבור בנו, ג'אד, הנסיעה בינואר הייתה הפעם הראשונה. "ניסינו להביא את ג'אד לישראל שלוש פעמים", מספר מאט. "בפעם הראשונה זה בוטל בגלל הקורונה. בפעם השנייה הייתה לנו נסיעה שנקבעה ל-8 באוקטובר 2023, יום אחרי 7 באוקטובר, והיא כמובן נדחתה. אחר כך הייתה נסיעה שתוכננה למרץ, ובגלל המלחמה דחינו אותה. בסוף זו הייתה נסיעת עבודה כדי להפיק את התערוכה. אמרתי לו: ג'אד, זה ים המלח, זה הכותל המערבי, אבל לא בשבילך הפעם. אתה בא לעבוד".
את ההבדל בין ישראל שלפני 7 באוקטובר לישראל שאחריו, אומר מאט, קשה היה להחמיץ: "תמיד ראיתי חוסן בקרב הישראלים, אבל הפעם יש תחושה שזה קיומי. זה לא רק שאנחנו מקווים שננצח במלחמה. זה עניין של הישרדות. אבל ראיתי גם תשישות, טראומה שצריך לרפא וכאב. המטרה שלנו היא להיות אור, להיות קול ולהיות ברכה לעם היהודי ולאומת ישראל. עשינו את זה הרבה לפני 7 באוקטובר, אבל הפיגועים האלה העירו הרבה אנשים בקהילה שלנו".
תחנת ה-VR על 7 באוקטובר בתערוכה מותרת רק לבני 15 ומעלה. המשתתפים מרכיבים משקפי מציאות מדומה ורואים בעיניהם את ההשלכות של הטבח. טוני סנדלי, בת 68 מלנקסטר, באה עם נכדהּ, אכילס בן ה-17. "ידעתי על הדברים האלה, שמעתי וראיתי את הזוועות, אבל לנכד שלי זו פעם ראשונה", היא אומרת. "הרבה אנשים לא מאמינים שזה קרה. אפילו הבן שלי אמר לי: הרי הם תמיד נלחצים ותמיד מספרים שתוקפים אותם. אני מסבירה לו שזה היה שונה. צעירים לא צופים בטלוויזיה, הם ניזונים מאנשים אחרים ברשתות החברתיות, וזה מעוות. אפילו עליי זה משפיע. לכן זה חשוב מאוד". אכילס מהנהן במרץ: "בשבילי זה ממש פוקח עיניים. כל מה שאני רוצה זה להתפלל עבורם, כי כולנו ילדי אלוהים".
"לתפוס אותם" כשהם צעירים
לא הכול עובד מושלם בהשקה. ברקודים לא נסרקים, הרוח מאיימת להפיל אוהלים, חלק מהמדריכים עדיין לא שולטים לגמרי בחומר ומשתתפים מסוימים מתחילים מהסוף במקום מההתחלה. יש רגעים שבהם נראה שהתערוכה עצמה עוד לומדת איך להיות תערוכה. אבל ככל שהשעות עוברות, חבלי הלידה מתפוגגים. הקהל זורם, הילדים שואלים שאלות, המבוגרים מצלמים, והמסר המרכזי חוזר שוב ושוב: ישראל אינה רק מדינה במקרא, בפיד או באולפני החדשות, אלא קהילה חיה, מגוונת ומורכבת של יהודים ונוצרים, שנושאת איתה את ההיסטוריה המקראית וגם את הטראומה של 7 באוקטובר.
איסאי (ישי) גונזלס, בן 38, עובד בכנסייה ומוביל בה את הקהילה הספרדית. הוא הגיע עם רעייתו רייצ'ל וארבע בנותיהם: בת'אני בת 12, סינתיה בת 10, פרסיליה בת 8 ואביגיל בת 6. "לא ידענו לפרטים על מה שקרה", הוא אומר. "התרגשתי להביא ידע על ישראל. זה חשוב כי זה הבסיס לאמונה שלנו. זאת יותר מסתם מדינה, זאת דרך להכיר את התנ"ך ולהבין למה מדינה קטנה כל כך יוצרת כביכול בעיה גדולה כל כך".
זה לא בילוי משפחתי קצת קשוח ליום ראשון אחר הצהריים?
"הבנות אולי לא מבינות עכשיו הכול לעומק, אבל הן יעריכו את זה יותר בהמשך. אנחנו חיים בחברה עם אנטישמיות, ויש לנו נוצרים חדשים בקהילה. בדרך כלל לנוצרים חדשים יש נטייה להיות אנטישמיים יותר, ודווקא זאת הנקודה לעצור את תחילת התהליך בזמן. לכן חשוב כל כך לתפוס אותם כשהם עוד צעירים ואפשר להשפיע עליהם".
אחד הביתנים בתערוכה מוקדש כולו לילדים, עם משחקים ברוח דמויות מהתנ"ך, וגולת הכותרת: מד גובה שמראה לילדים מה היה גובהו של גוליית. לא בטוח שלכך התכוון המשורר, אבל זאת אולי התמונה המדויקת ביותר של היום הזה: ישראל תמיד הייתה זירת קרב.
14 צפייה בגלריה
תיבה שמזמינה את המבקרים לכתוב את תפילותיהם על פתקים שיוטמנו בכותל
(צילום: דניאל אדלסון)
משרד החוץ השקיע בפרויקט כ-6 מיליון שקלים. הא כולל גם אתר אינטרנט ייעודי שמספק מידע נוסף לקהל האמריקני, לצד סילבוס חינוכי שיועבר בהכשרות כמרים. מכאן התערוכה צפויה להמשיך גם לאריזונה ונבדה, ובהמשך לכ-80 נקודות נוספות, כולל באתרים שנחשבים קצת פחות ידידותיים לישראל בימים אלה, כמו הקמפוס של אוניברסיטת קליפורניה בלוס אנג'לס (UCLA).
בכר וצוות הקונסוליה עבדו על הפרויקט יותר משנה. "השקענו המון מאמץ והמון כסף, ואנחנו מתרגשים סוף-סוף לצאת לדרך", הוא אומר. אשתו, רייצ'ל בכר, הייתה מעורבת בתוכן עצמו. היא בת למשפחה קוריאנית-אמריקנית, והשניים הכירו במהלך הלימודים באוניברסיטת ניו יורק (NYU). "ישראל ביקש ממני להשתמש בידע שלי וברקע שלי לגבי הקהל האמריקאי והקהל הנוצרי", היא מספרת, "רציתי לוודא שכל התוכן משקף את מה שרצינו מבחינת ראשית הנצרות, איך שהיא קשורה לישראל, לארץ ולעם, ואיך שתי הדתות מגיעות מאותו שורש. רצינו להראות שאנחנו בעלי ברית טבעיים. יש כל כך הרבה שקרים ומידע שגוי על יהודים וישראל, ולפעמים הם לא לומדים את הבסיס בכנסייה שלהם. רצינו לתת להם בסיס חזק, כשזה שידרבן אותם לחקור עוד".
איך היה לעבוד יחד כזוג?
"זה פרויקט שישראל היה נלהב מאוד לגביו ולכן שמחתי שהוא ביקש ממני לעזור. היו לו את הדעות שלו ואני כיבדתי אותן, אבל גם היו לנו גבולות ברורים והייתי ממוקדת. אני חושבת שאת מבחן התוצאה רואים היום היטב".
מגרש החניה העצום של כנסיית לנקסטר מתחיל להתרוקן לאיטו ממאות כלי הרכב. השמש הקליפורנית שוקעת וצובעת את שמי המדבר של עמק אנטילופ בגוונים עזים של כתום, אדום וסגול. קשה שלא להרהר על הפער בין השלווה הכמעט סטרילית של העמק הכול-אמריקני הזה, ובין המראות הקשים, קולות הירי והריחות שפגשו המבקרים זמן קצר קודם לכן מבעד למשקפי מציאות מדומה. אבל מה שנשאר בסוף אינו הטכנולוגיה, המלל או הכסף. זו משפחת גונזלס: כומר היספני, רעייתו וארבע בנותיהם הצעירות, שמקדישים את יום המנוחה שלהם כדי לדמוע על "אחים יהודים" שמעולם לא פגשו, במדינה רחוקה שבה לא ביקרו מימיהם.
למרות הציניות, הבידוד הבינלאומי והחדשות הקשות שלא מפסיקות לזרום, גם עכשיו, במזרח התיכון הבוער, ישראל, עדיין, לא לבד במערכה.
