יש משהו מפתה באמונה בגלגול נשמות. בין האפשרות העגומה של חידלון לאפשרות המתישה של חיי נצח בעולם הבא, האפשרות שנשמה תתגלגל לאחר המוות לגוף אחר שלא יזכור את החיים הקודמים יכולה להישמע מנחמת. אלא שהסיבה המרכזית לכך שהאמונה הזו חלחלה לעולם היהודי נעוצה דווקא בשאלה שהעסיקה יהודים מאמינים במהלך הדורות: איך מסבירים את חוסר הצדק שיש בעולם? או במילים אחרות: מדוע לפעמים דברים רעים קורים לאנשים טובים, ודברים טובים קורים לאנשים רעים?
"זו בעיה מרכזית במחשבה הדתית, שלפעמים מקשרים אותה לאִמרה התלמודית המוכרת 'צדיק ורע לו, רשע וטוב לו'", מסביר פרופ' אבישי בר-אשר, ראש החוג למחשבת ישראל באוניברסיטה העברית. "בעיית התאודיציאה – הצדקת מעשי האל – היא בעיה תאולוגית שהעסיקה מאמינים בני כל הדתות. איך אפשר להצדיק מקרים שבהם אנחנו נתקלים בגמול (כלומר בשכר ועונש) שלא נראה לנו הולם את ההתנהגות האנושית של מישהו? רעיון הגלגול הציע לכך מעין 'מענה קסם'. אם אפשר 'להאשים' מישהו אחר, כלומר לתלות את הסיבה לעונש בדברים שעשה אדם מגלגול אחר, אפשר בעצם לפרוץ את מעגל הסיבה והתוצאה הפשוט של אדם אחד".
האמונה בגלגול נשמות היא מרכיב בסיסי בדת הדרוזית, ועל בסיס העובדה הזו נרקמה עלילת הסדרה "נוטוק". גם בדתות המזרח רווחת האמונה בגלגול נשמות. ביהדות, לעומת זאת, האמונה בגלגולים התקבלה והתפתחה ככל הנראה רק בשלב מאוחר יחסית – לא לפני ימי הביניים.
"בתנ"ך – שיש בו רמזים לכל מיני תפיסות של גמול – אין עדות לגלגול נשמות. גם בספרות חז"ל ובתלמוד אנחנו לא רואים עדות להיכרות של ממש עם אמונה כזאת", מעיר פרופ' בר-אשר. "זה לא אומר שלא היו אנשים בסביבתם של חכמי התלמוד הבבלי, למשל, שהאמינו בזה, אבל זה לא מוזכר. לפעמים בתלמוד מתפלמסים עם דברים, וכך אפשר לדעת שמישהו הכיר דעה והתפלמס איתה, אבל לגבי גלגול נשמות נראה שזה לא המקרה. התלמוד כן מזכיר כל מיני דעות אחרות על הנשמה, למשל שהאל נותן את הנשמה כפיקדון לאדם, וכשאדם נפטר, הוא מחזיר את הנשמה".
עדות ממשית לאמונה בגלגול נשמות בעולם היהודי, על דרך השלילה, מופיעה בספר האמונות והדעות שחיבר רב סעדיה גאון במאה העשירית לספירה. רס"ג התייחס בביטול לאמונה בגלגול נשמות: "אנשים ממי שנקראים יהודים, מצאתים אומרים בהִשנות, וקוראים אותו ההעתקה (גלגול נשמות, ש"מ), ועניינו אצלם שרוח ראובן תשוב אל שמעון, ואחר כן בלוי, ואחר כן ביהודה, ויש מהם רבים שאומרים, יש פעמים שתהיה רוח האדם בבהמה, ורוח הבהמה באדם, ודברים רבים מזה השִגעון והערבוב" (בתרגום לעברית של רבי יהודה אבן תיבון).
7 צפייה בגלריה
"אנשים ניסו למצוא כל מיני ראיות מהתנ"ך לרעיון של גלגול נשמות"
(צילום: BLACKDAY / Shutterstock)
"רס"ג כותב ומגיב כלפי הסביבה שלו בעיראק, בבבל, שבה הוא פעל באותה תקופה והיה כידוע דמות מרכזית", אומר בר-אשר. "הוא מזכיר את התפיסה הזאת בשלילה נחרצת, אבל מהדברים שלו ברור לגמרי שהוא פגש ביהודים שהאמינו בתפיסה הזאת בגוונים ספציפיים מאוד שלה. לא רק שיש כאלה באותם ימים, אלא שהוא רואה צורך להפריך את דעותיהם, אז זו כנראה הייתה דעה שיש לה אחיזה ביהדות הרבנית בימיו.
פרופ' אבישי בר-אשר: "המאמינים בגלגול מצאו בו פתרון לגמול, וזה באמת פתרון טוב. כי אם אני מרחיב את הביוגרפיה של אדם אחד וכולל בה אנשים נוספים שחיו לפניי, אז אפשר להסביר איך ייסורים ואסונות נוראים יכולים לפקוד גם תינוק שלא חטא"
"רס"ג, שכותב בערבית-יהודית, לא קורא לזה גלגול, אלא משתמש במילה ערבית שאפשר לתרגם אותה כ'העתקה' או מעתק ממקום למקום. זאת אומרת שנשמה עוברת ממקום אחד למקום אחר ומוסיפה להתקיים. כשקוראים את מה שהוא כותב שם, למדים שליהודים שהאמינו בתפיסה הזאת היו גם כל מיני ביסוסים מקראיים. זאת אומרת, אנשים ניסו למצוא לכך כל מיני ראיות בתנ"ך".
אילו ראיות למשל הם הביאו מהכתוב?
"זה לא שהפסוקים האלה אומרים זאת במובהק, אבל למשל בפרשת ניצבים כשמשה פונה לקהל הוא אומר: 'כִּי אֶת אֲשֶׁר יֶשְׁנוֹ פֹּה עִמָּנוּ עֹמֵד הַיּוֹם לִפְנֵי ה' אֱלֹהֵינוּ, וְאֵת אֲשֶׁר אֵינֶנּוּ פֹּה עִמָּנוּ הַיּוֹם'. לפי מה שרס"ג כותב, היו יהודים שטענו שזה רמז לכך שיש כאלה שהתגלגלו ויש כאלה שלא. רס"ג גם אומר בפירוש שהתפיסות האלה באו להשיב על עניין השכר והעונש. זאת אומרת, האנשים האלה שהאמינו בגלגול מצאו באמונה הזאת פתרון לגמול, וזה באמת פתרון טוב. כי אם אני מרחיב את הביוגרפיה של אדם אחד וכולל בה אנשים נוספים שחיו לפניי, אז אפשר להסביר איך ייסורים ואסונות נוראים יכולים לפקוד גם תינוק שלא חטא. מישהו אחר חטא בחיים הקודמים של הנפש, ובגוף החדש הנפש נענשת. רב סעדיה גאון כמובן לא הסכים עם זה כלל וכלל. הוא הציע פתרונות אחרים, ומוצלחים יותר לדעתו, לשאלות האלה של צדק, ודחה בחריפות את כל הסיפור הזה".
אילו פתרונות רב סעדיה גאון העדיף?
"באופן מוצהר הוא העדיף את הפתרונות של חז"ל, של שכר לאדם בעולם הבא, אלא שהוא, כמו הוגים רבים לאחריו, נתן לעולם הבא משמעות משלו. הוא לא קיבל את הסיפור של גלגול, אלא האמין בתפיסה פשוטה יותר, שלפיה אדם מקבל נשמה, שאותה הוא צריך לשפר ולשכלל כדי להשיב אותה טהורה ונקייה לבורא. זו אמונה שהוגי דעות רבים קיבלו אותה".
עוד שורה של רבנים, הוגים ופילוסופים יהודים התנגדו לרעיון גלגול הנשמות. היו מי שלא בהכרח התייחסו לנושא במפורש, אבל שללו את התשתית שמאפשרת להאמין בגלגול. בהקשר הזה מזכיר בר-אשר את הרמב"ם, רבי משה בן מימון: "בתפיסה הבסיסית שלו את נפש האדם, בכלל לא ייתכן דבר כזה – כי על פי תפיסתו הנפש של האדם היא השכל שלו, האיכויות האינטלקטואליות שלו, שאותן הוא יכול להביא לכדי שלמות, אם הוא משכיל ומשיג את האל על ידי שכלול הידיעות שלו והבאת השכלתנות שלו לכדי שיא. לשיטתו זו הדרך שבה אדם יכול להגיע אל העולם הבא, לא במובן הזה שהוא יתעורר לפתע בעולם חדש, אלא במובן הזה שהשכל שלו יזכה למעמד נצחי ברגע שהוא משיג כל מיני מושכלות".
המפנה של הקבלה
נקודת מפנה קרתה בראשית הקבלה. בקרב המקובלים הראשונים במאה ה-13 ניכר שינוי בתפיסה לגבי רעיון גלגול הנשמות. בהקשר הזה מצביע בר-אשר בראש ובראשונה על "ספר הבהיר", שמוגדר בידי רבים מהחוקרים כספר הקבלי הראשון: "בספר הבהיר יש משלים חידתיים שנראים כמו הצגה מתוחכמת של רעיון הגלגול. תפיסה שנפש האדם חוזרת עם מותו לאילן הנשמות שממנו באה, ואחר כך פורחת שוב משם למקום אחר ויכולה בעצם להופיע באדם אחר. את הפסוק המפורסם 'דור הולך ודור בא' פירשו שם על הדור 'שכבר בא', כלומר שכבר חי בעבר וחזר לסיבוב נוסף. נראה שאת הספר הזה כתב יהודי שאימץ תפיסה שנפש יכולה לחיות כמה פעמים או בכמה הקשרים שונים, או אחד שהתחנך על תפיסה כזו".
גם הרמב"ן, רבי משה בן נחמן, רמז בפירושו לתורה לתפיסה שנראית דומה באופן בסיסי לגלגול נשמות, כשהתייחס למצוות הייבום (במקרה שאדם נפטר ללא צאצאים, יש מצווה על אחיו של אותו אדם לשאת את אשת אחיו המת). "הרמב"ן כתב שבייבום מסתתר אחד הסודות הגדולים מסודות התורה, שקשור לדבריו לסודות היצירה. כדרכו בעניינים כאלה הרמב"ן לא הבהיר את כוונתו ודיבר בהסתרה ובצופן. אבל כפי שטענו כמה מהמפרשים של סודות הרמב"ן, שכתבו בדור שאחריו, הסוד שהסתיר הרמב"ן הוא שמצוות הייבום מושתתת בעצם על עיקרון שדומה מאוד לגלגול נשמות", מסביר בר-אשר. "לפי החוג הזה של מקובלים, כשאדם נשוי מת ללא ילדים, מקיימים את טקס הייבום כדי שהנפש שלו, שלא העמידה צאצאים, לא תלך לאבדון. בעצם מנסים למשוך ולשמר את נפשו של המת הזה, ולדאוג שהיא תיכנס בילד שייוולד.
"כלומר, הפירוש של המקובלים האלה ייחס למצווה המקראית של הייבום היגיון נסתר: זה ניסיון לתפוס נשמה שנשארה ללא ילדים ובעצם עומדת ותלויה. זו אומנם לא תפיסת קלאסית של גלגול של כל הנשמות בכל האנשים, אבל סביר שמי שהציג תפיסה הזאת כנראה האמין שקיים סוג של גלגול".
פרופ' יוסי חיות: "אם היית נכנס לדאלית אל-כרמל, לדבר עם דרוזים, מישהו היה אומר לך 'הבן שלי הוא גלגול של ההוא, ואני הגלגול של ההוא'. הגלגול מתפקד אצלם ביום-יום, זה חלק מההווי של הקהילה הדרוזית. אצל יהודים חסידים זה קיים ברמה ההגותית, אבל אני לא יודע אם זה כל כך מרכזי בעולמם של החסידים בפועל"
מקור יהודי קבלי נוסף שבו מופיע הרעיון של גלגול נשמות הוא ספר הזוהר. "המקובלים שהפיצו לראשונה את החלקים השונים של ספר הזוהר, בספרד של המאה ה-13, שהכירו כבר גם את הקבלה של של ספר הבהיר וגם את הסודות של רמב"ן, פיתחו את הרעיונות האלה בצורה נרחבת מאוד", אומר בר-אשר. "בכמה חלקים בספר הזוהר אנחנו רואים שהתפיסה של הגלגול קיימת בצורה משמעותית. למשל, ב'סבא דמשפטים', הדרשות של הזוהר על פרשת משפטים, יש ניסיון להציג תאוריה של הגלגול. לפי מה שנכתב שם, נשמת האדם חוזרת אחרי המוות למקורה האלוהי. כמו שאפשר למצוא בזוהר במקומות רבים, הנשמה מגיעה ונחצבת מתוך האצילות האלוהית, מתוך מה שנקרא 'מערכת הספירות', ואם הכול מתנהל כשורה – לשם היא גם חוזרת לאחר מות הגוף. אחרי שהנשמה חוזרת אל אוצר הנשמות בספירות, היא יכולה לחזור ולהיכנס בגוף של בן אדם אחר. הזוהר רומז לזה כמה וכמה פעמים, שאם אדם שמר על נשמתו ולא הזיק לה, ולא גרם לה לאבדון, הוא בהחלט יכול לחזור".
לדברי חוקר ספרות הקבלה והמיסטיקה היהודית, "זה די דומה לתפיסה הבסיסית של גלגול נשמות, רק בהבדל חשוב אחד – הנשמה לא עוברת ישירות מגוף של אדם אחד לגוף של אדם אחר או של בעל חיים, אלא בתווך היא שבה לתחנה חשובה נוספת באילן הנשמות האלוהי. הרעיון הוא שהנשמה מסוגלת לשוב ולהתעלות אל המקור האלוהי שלה, ואחרי זה יכולה לחזור ולהתעבר בעקבות זיווג ברחם של אישה חדשה".
בספרות הקבלה יש לרעיונות האלה קשר מובהק לתיקון. "הנשמות יורדות לתוך בני אדם כדי לעבור תהליכים של השתלמות, להיות שלמות יותר, להשתפר ולהיות טובות יותר. מעין התעלות", מסביר בר-אשר את התפיסה הקבלית. "לפי התפיסות האלה, בני אדם שפועלים בצורה שלילית ועושים מעשים רעים לא רק שלא מזככים ומטהרים את הנשמה, אלא שהם מעכירים אותה ופוגמים בה. הפגמים האלה מצריכים להחזיר את הנשמה לביקור בגוף של בן אדם נוסף".
לדבריו, הרעיון הזה יוצר דרמות אנושיות ומתקשר לא רק לתורת הגמול, אלא גם לשאלה מהי מטרת האדם בעולם. "בראי התפיסות האלה, אם חושבים עליהן רגע ברצינות, משתנה באופן עמוק המבט על האינדיווידואל. פתאום מתחילים להסתכל על בן אדם פלוני לא בתור אישיות שלמה, אלא כישות חלקית שכל המשימה שלה בחיים היא בכלל לכפר או לפצות על חיים של נשמה שכבר חיה פעם, לפני מי יודע כמה מאות שנים, ואולי אפילו עברה כמה גלגולים", הוא מנתח. "אנחנו מורגלים לתפוס את עצמנו בתור סובייקט אחד, עם חיים מלאים שיש בהם מטרות, משאלות, שאיפות ומשימות – והנה באה התפיסה של הגלגול ושוברת לרסיסים את התפיסה הבסיסית הזאת. היא אומרת לאדם: יכול להיות שאתה בכלל גלגול של מישהו מלפני 200 שנה, ואני גלגול של מישהו מלפני 700 שנה שהתגלגל כבר כמה פעמים, והסיפור שלנו הוא רק שבריר בתוך סיפור ביוגרפי רחב ואחר".
אבחון רוחני לנשמה
מי שלקחו את האמונה בגלגול נשמות לקצה הם האר"י, רבי יצחק בן שלמה לוריא, ותלמידיו בצפת של המאה ה-16, ובראשם רבי חיים ויטאל. "שם כבר לא מדובר על פסקה פה ומשפט שם או על דברים דחוסים ונסתרים שלא כל אחד יכול להבין", מבהיר בר-אשר. "זו הייתה כידוע חבורה חשובה של חכמים ששינתה את פני הקבלה לתמיד. אחד התחומים שהאר"י שם אליו לב ופיתח אותו, כפי שאנו שומעים מתלמידיו, הוא 'תורת הגלגולים'. האר"י ייחס לעצמו את היכולת לזהות איזו נשמה יש בכל בן אדם".
7 צפייה בגלריה
בית הכנסת האר"י הספרדי בצפת. האר"י קשר את החבורה שלו לחכמים מימי המשנה
(צילום: אפי שריר)
בספר "שער הגלגולים" של רבי חיים ויטאל, המבוסס על דברי רבו האר"י, מפורטות שושלות של גלגולים. "התלמידים סיפרו על היכולת של האר"י לגלות לכל אחד מהם 'אתה גלגול של האיש הזה והזה', והוא אמר שהוא בעצמו גלגול של האיש ההוא וההוא, ורואים שם שרשראות מעניינות מאוד של גלגולים", מסביר החוקר. דרך הניסיון למפות את גלגולי הנשמות, קשר האר"י את החבורה סביבו לדמויות מימי התנ"ך, לתנאים ואפילו לחכמים מדורות מאוחרים יותר. "האר"י ותלמידיו, שכמובן האמינו שספר הזוהר הוא מתקופת רבי שמעון בר יוחאי, מהמאה השנייה לספירה, ראו קשר ישיר בין התנאים שחיו באותה תקופה ובין הקבוצה שלהם".
פרופ' אבישי בר-אשר: "אנשים כמו האר"י טענו שהם יודעים לזהות אם בן אדם שעומד לפניהם הוא מהנשמות החדשות או לא. כמו שמאי רכב, שמסתכל ממרחק על מכונית ואומר 'זה בעצם החליף מנוע, למרות שהוא נראה חדש'"
פרופ' יוסי חיות, המופקד על הקתדרה ע"ש סר אייזיק וולפסון למחשבת ישראל בחוג לתולדות ישראל באוניברסיטת חיפה, מכנה זאת "אבחון רוחני": "החלק המרכזי באבחון היה לזהות את הגלגולים הקודמים של האדם שבא לקבל את הטיפול, והידע הזה היה נחוץ לטיפול מועיל – אפילו ברמה הבסיסית כדי להגיד לאדם מה הייעוד שלו בעולם, בגלגול הנוכחי, לדעת מה הוא ובאיזה שלב הוא נמצא בתהליך התיקון של הנשמה. יש דוגמה יפה של רבי מנחם עזריה מפאנו, שכתב ספר שמצביע על גלגולי נשמות מהתנ"ך ועד לימיו".
איך המקובלים הסבירו את העובדה שאוכלוסיית בני האדם בעולם גדלה, ואיתה גם מספר הנשמות? "את הבעיה הלוגית הזאת פתרו בקלות – בכל דור נוצרות גם נשמות חדשות", משיב פרופ' בר-אשר. "אנשים כמו האר"י, והיו עוד כאלה לפניו, טענו שהם יודעים לזהות אם בן אדם שעומד לפניהם הוא מהנשמות החדשות או לא. הם היו מסתכלים על בן אדם ואומרים: 'זה בטוח לא נשמה חדשה, זה כבר נשמה ישנה'. כמו שמאי רכב, שמסתכל ממרחק על מכונית ואומר 'זה בעצם החליף מנוע, למרות שהוא נראה חדש'. זה קשור למה שנקרא בקבלה 'חוכמת הפרצוף', או בלעז פיזיוגנומיה. הם היו מסתכלים על פני אדם ועל ההתנהגות שלו, ומאבחנים אם יש פה נשמה חדשה שהגיעה לעולם, טאבולה ראסה (לוח חלק, ש"מ), או שהיא הייתה במוסך כבר כמה פעמים, כלומר עברה כבר כמה גלגולים".
לדברי פרופ' חיות, "יש עוד שאלה שאפשר לשאול, שהיא לא כל כך שונה: אם לפי היהדות צריך להאמין בתחיית המתים, ויהודי אחד יתגלגל כמה וכמה פעמים במשך הדורות, אז מי יקום לתחייה? יש תשובה שנותנים לשתי השאלות, והיא שהנשמה מתפצלת. לרוב המקובלים דיברו על כך שכל אדם מורכב מכמה וכמה שכבות, מה שנקרא בקבלת האר"י – נפש, רוח, נשמה, חיה ויחידה. כל שכבה כזאת יכולה בעצם להתגלגל בפני עצמה, ובפועל כל אחד מאיתנו הוא מין ישות מורכבת, וההרכב הקיים בגוף הנוכחי אולי מורכב מכמה וכמה חלקים של כמה וכמה אנשים. כך המקובלים גם התמודדו עם המורכבות של המין האנושי ושל כל אדם באשר הוא. אנחנו לא כך פשוטים.
"אמונה נוספת היא האמונה שכל נשמה שייכת למשפחה, והמשפחה הזאת נקבעה על פי השורש של אותה משפחת נשמות. לפי התפיסה הזו, המשפחה האמיתית של האדם היא בני האדם שגם הם נובעים מאותו שורש נשמתי באלוהות. הדבר המפתיע הוא שלפי התפיסה הזאת אתה יכול להיוולד לתוך משפחה של אנשים שאינם הקרובים האמיתיים שלך. אז החיים הופכים למין משימה לחשוף את בני המשפחה האמיתיים וליצור את הקִרבה המשפחתית האמיתית".
7 צפייה בגלריה
בית העלמין בהר הזיתים בירושלים. המטרה: לתקן את הנשמה
(צילום: Logan Bush / Shutterstock)
לחזור הביתה.
"יש סיפורים, במיוחד מהדורות הראשונים של החסידות, על אנשים שהיו באים לבקר אדמו"ר כלשהו, והאדמו"ר היה פועל לפי מסורת האבחונים ומאבחן את האדם העומד מולו כדי להבין מאיזה שורש נשמה הוא מגיע. האדמו"ר הבין שהוא לא יכול לתקן נשמה שאיננה מאותו שורש שממנו הוא עצמו הגיע לעולם הזה. זאת אומרת, יש תפיסה שכדי לתקן נשמה אתה צריך להיות קרוב משפחה מבחינה רוחנית לנשמה שעליך לתקן. מספרים שהאדמו"רים הגדולים היו אומרים לאנשים מסוימים: תשמע, אני לא האדמו"ר שלך, אבל אני כן מכיר אדמו"ר שהוא מהמשפחה הנשמתית שלך, ואני ממליץ לך ללכת אליו".
תיקון בין-דורי
בר-אשר מעיר כי "בתפיסות היסודיות שרואים בימי הביניים, נראה שיש כל מיני הגבלות, כמו למשל על מספר הגלגולים: מדובר על שלוש פעמים וזהו. זאת אומרת שנשמה אמורה להתגלגל שלוש פעמים, ואז היא אמורה לסיים את התהליך. אבל אנחנו רואים שהחוקיות הזו לא נשמרה, ומאוחר יותר מדברים כבר על יותר – על נשמות שצריכות לחזור שוב, כי יש להן איזושהי משימה נוספת. כשמדברים על תיקון אישי יש בדרך כלל תפיסה פשוטה – תעשה כך וכך, תחזור בתשובה, תיתן צדקה, תתקן את הטעות, תפצה מישהו. אבל כשמדברים על תיקון בין-דורי, בין-גלגולי כזה, זה משנה באופן מהותי את כל מושג התיקון – כי יכול להיות שאתה פה בעולם כדי לתקן איזה חטא של אדם שחי לפני מאות שנים, שלא פגשת אותו אף פעם. אתה יודע עליו משהו ואתה לא יודע, אתה בעצם מסתובב עם איזו משימה לא ידועה. הנשמה שלך זועקת איזושהי זעקה, ואתה לא יודע.
"אפשר להשוות את זה לילד מאומץ שיגיע עם הוריו לבדיקה אצל הרופא, וחסר להורים רקע רפואי על הילד. הרבה מידע חסר. אדם נולד בלי שיש לו היכרות מספקת עם הנתונים הקודמים של הנשמה שהוא מחזיק בתוכו, וזה מה שמוליד את הצורך באבחון. אדם כמו האר"י היה מגלה לאנשים מי הם היו בגלגולים קודמים ובהמשך גם כותב להם את המרשמים, כדי להדריך אותם באופן מפורט אל הדברים שאותם הם צריכים לעשות".
איך הסבירו המקובלים את העובדה שאדם שוכח את חייו הקודמים מהגלגול הקודם? כלומר, איך הוסבר מנגנון השכחה של הנשמה?
"זו שאלה מעניינת וניתנו לה כל מיני תשובות. כאמור – בתפיסה הבסיסית שהתקבלה כבר בשלבים המוקדמים בקבלה, הנשמה עוברת תהליך חשוב של חזרה אל צור מחצבתה האלוהי באצילות. במסגרת המנגנון המובנה הזה אפשר להסביר גם את 'מחיקת התודעה', ואולי מדויק יותר לומר במושגים בני ימינו: ההדחקה אל הלא-מודע. כאן שוב נכנסת השאיפה של המאבחן להתחקות אחר הדברים הנשכחים האלה, ולפעמים גם לעורר את החלקים האלה ולצמצם בעצם את השכחה הזאת. גם בעניין הזה אפשר למצוא את התפיסה האפלטונית החזקה של 'ההיזכרות', כמו במדרש הפופולרי על התינוק ששוכח את כל התורה שלמד במעי אמו – ובמהלך חייו משחזר בעצם את הזיכרון".
בעצם השאיפה הסופית הייתה להגיע לתיקון, כך שהנשמה לא תצטרך להתגלגל שוב?
"כן, אפשר להציג את זה ככה. אפשר לומר שזה התחיל מעוד ניסיון של בני האדם להשיב על השאלה הנצחית למה יש חוסר צדק, אבל ככל שזה התפתח, זה בעצם התחיל להכתיב אחרת את כל המבט על החיים. בתפיסה הזו אדם מסתכל על עצמו כמי שבעצם ממשיך סיפור אחר, שכנראה גם יימשך עוד הרבה אחרי ימיו, וזה נותן כיוון אחר לחלוטין לחיים".
זה מעניין, כי כשאני חושב על היתרונות של גלגול נשמות, אני מרגיש שזה מעין פתרון ביניים בין חידלון לחיי נצח, שאלה דברים שהמוח לא יכול לתפוס.
"נכון, אבל העניין של בני האדם בחיי נצח אף פעם לא הפסיק להיות פופולרי. גם בימינו יש כבר חזאי עתיד שמבטיחים לנו שכבר בסוף המאה הזאת יושגו הישגים רפואיים שיאפשרו הארכה ניכרת של החיים בשנים רבות. יכול להיות שתושג פריצת דרך כזאת ויכול להיות שלא, אין לי מושג, אבל נדמה לי שבכל הפנטזיות האלה אדם רוצה להישאר הוא. הוא לא רוצה להיות מישהו אחר, וזה הבדל חשוב מהשינוי התודעתי שמגיע עם תפיסת הגלגול".
בר-אשר מזהיר שלתפיסת הגלגול עלולים להיות צדדים שליליים: "זה יכול להיות גם מפתח לשימוש לרעה וגם לעורר שדים ויצרים אפלים מאוד. מבחינה אתית וגם מבחינה משפטית יש כאן ערעור בסיסי על הגדרת הסובייקט, ולערעור הזה עלולות להיות השלכות קשות והרסניות על החירות, על כבוד האדם ועל הזכויות של הפרט".
7 צפייה בגלריה
הרב עובדיה יוסף. טען שהנספים בשואה היו גלגול נשמות של אנשים שחטאו בגלגול הקודם
(צילום: אלכס קולומויסקי)
בהשפעת קבלת האר"י, האמונה בגלגול נשמות חלחלה אל העולם החסידי. לעיתים היא זלגה גם לחוגים אחרים. בשנת 2000 חולל הרב עובדיה יוסף סערה ציבורית כאשר טען שמיליוני הנספים בשואה היו גלגול נשמות של אנשים שחטאו בגלגול הקודם. בציבור הכללי התקבלה ההתבטאות ההיא בזעזוע, אבל גם במקרה הזה היה שימוש ברעיון הגלגול בניסיון לפתור בעיה אמונית: איך אפשר להסביר אסונות שקורים לאנשים טובים וישרים?
היום האמונה בגלגול נשמות נחשבת לגיטימית בעולם היהודי הדתי. "אם לפני יותר מאלף שנה רב סעדיה גאון יצא להילחם ברעיון הזה, היום כבר אין שום בעיה לדבר ולכתוב על גלגול נשמות, ובעיני רבים זה נתפס כמו אמונה יהודית ישנה ואותנטית – על אף שזה מגיע בבירור ממקורות זרים ועל אף שיש לזה מתנגדים רבים בתוך היהדות", מסכם פרופ' בר-אשר.
אף שהאמונה בגלגול נשמות היא אפשרות קיימת, היא הרבה פחות מרכזית בעולם היהודי מאשר בעולם הדרוזי, למשל. "אם היית נכנס לדאלית אל-כרמל, לדבר עם דרוזים, מישהו היה אומר לך 'כן, הבן שלי הוא גלגול של ההוא, ואני הגלגול של ההוא'. כלומר, הגלגול מתפקד אצלם ביום-יום, זה חלק מההווי של הקהילה הדרוזית", אומר פרופ' חיות. "אצל יהודים חסידים זה קיים ברמה ההגותית, ספרי הקבלה יושבים על המדפים של האדמו"רים ומזינים אותם, אבל אני לא יודע אם זה כל כך מרכזי בעולמם של החסידים בפועל. אני לא מתרשם שגלגול נשמות נוכח כל כך בשיח החסידי היומיומי".
