הוא אחד ממגישי הטלוויזיה והרדיו האהובים בצרפת, מושחז, מעודכן ובעיקר מצחיק, אבל עכשיו ארתור אסבג מציג את כתב האישום שלו נגד צרפת. ספר חדש בשם "איבדתי בדואי בפריז" מציג את התחושות הקשות שחש הכוכב היהודי מאז 7 באוקטובר 2023.
הספר שיצא לאור לאחרונה מפרט את הדרך האישית שעבר אסבג מאז היום הנורא, התחושות שלו לגבי חוסר הסולידריות מצד עמיתיו הצרפתים והחברה בכלל, הביקורים שלו בישראל תחת מתקפות הטילים והמחשבות שלו לגבי העם היהודי שעבר את הטבח הקשה ביותר מאז השואה.
בהסבר שלו לגבי הספר הוא כותב: "קוראים לי ארתור אסבג. תמיד בידרתי אתכם בטלוויזיה. מעולם לא דיברתי איתכם על דבר אחר, כי תמיד חשבתי שזה לא התפקיד שלי. עד אותו בוקר שבו התרחש הבלתי-נתפס. אלפי מחבלים. יישובים שהושמדו. בתוך שעות ספורות: 1,200 חיים נשברו באכזריות. אחרים נגררו למנהרות, כבני ערובה. אילו העולם היה בסדר, הוא היה בוכה. כמו שאני בכיתי פעמים רבות על העולם. אבל באותו יום, חלק מהפלנטה השתתק. זה היה 7 באוקטובר 2023. הטבח הגדול ביותר של יהודים מאז השואה.
"זו הייתה נקודת מפנה, ירידה לגיהינום שאליה גררתי את משפחתי, את יקיריי, לתוך צלילה אינסופית ללא נשימה. ראיתי בעיניהם את הפחד שלי משתקף, את הכעס שלי, את חוסר האונים שלי. אז חשבתי על אמא שלי. על השורשים שלי. על ההיסטוריה הזאת המקועקעת בדם שלי. והדי-אן-איי שלי התחיל לצעוק: אמרתי 'אני' ואמרתי 'יהודי'. כמעט בעל כורחי. נהפכתי לקול, בתוך הרעש והשקר. וכתבתי. כי לא היה לי עוד אוויר. כדי לשרוד. כדי להפוך את הכאב לפעולה. מהמסעות שלי בישראל, תחת הטילים של חמאס, מהחברים שאיבדתי ומאלה שמצאתי מחדש, בין הדמעות והצחוק, נולד הספר הזה. זעקה שחוצה גבולות. מתל אביב לעזה. זעקה ששואלת אותנו: לאן נעלמה האנושיות שלנו? 'איבדתי בדואי בפריז' הוא הספר הראשון שלי. והבדואי הזה, בסופו של דבר... זה אני".
"אילו העולם היה בסדר, הוא היה בוכה. כמו שאני בכיתי פעמים רבות על העולם. אבל באותו יום, חלק מהפלנטה השתתק. זה היה 7 באוקטובר 2023. הטבח הגדול ביותר של יהודים מאז השואה. חשבתי על אמא שלי. על השורשים שלי. על ההיסטוריה הזאת המקועקעת בדם שלי"
בשורה של ראיונות שהעניק בצרפת אחרי שהספר יצא לאור הוא דיבר על התחושה הקשה מול "השקט" של החברה הצרפתית נוכח הטבח. בין השאר הוא אמר לרדיו France Inter: "זאת הפעם הראשונה בחיי המקצועיים שדיברתי בספר מדם ליבי על התחושות הקשות של יהודי צרפת ועל האנטישמיות במדינה. עכשיו אני בן 60, והחלטתי לדבר בגלוי על הדעות והתחושות האישיות שלי".
הוא הוסיף כי הוא לא רוצה לדבר במונחים של "בגידה" אבל הוא היה נסער מכך שהיו רבים בתעשיית הבידור שלא היו מסוגלים להביע אמפתיה כלפי החטופים והנרצחים בטבח 7 באוקטובר, אבל כן היו מסוגלים לדבר על הסבל הפלסטיני. "לא צריך להיות קשה כל כך לקרוא גם לשחרור חטופים וגם להפסקת אש. אני לא יודע למה הם לא הצליחו לעמוד בזה", אמר. "חלק מהם פרסמו ברשתות דברים נוראים נגד ישראל, אבל אז שלחו לי הודעה בפרטי: 'זה לא קשור אליך או נגדך'. ב-9 באוקטובר צעדנו בכיכר טרוקדרו בפריז בכאב נגד הטבח והגיעו רק 5,000 איש. זה היה ריק נורא. חסרו לי רבים ביום ההוא ולא הבנתי את הנטישה הזאת. השקט הזה היה צורם".
(סרטון שמתאר סיטואציות בקהילה היהודית בצרפת)
הוא דיבר גם על ההאשמות כלפי הקהילה היהודית לגבי הפעילות הצבאית והמדינית של ישראל: "אני צרפתי ויהודי, ובגלל יהדותי מצאתי את עצמי בתפקיד שבו מבקשים ממני להסביר את מה שקורה בעזה ואת הפוליטיקה הישראלית, וזה לגמרי לא הגיוני, החיבור הזה. אני צרפתי, לא תפקידי להיות שגריר ישראל ולהסביר אותה כי החלטתם שאני 'היהודי'. הספר שלי הוא על הבדידות של היהודים אחרי 7 באוקטובר ועל התחושות הקשות. אני חושב שהחברה הצרפתית לא מודעת לפחד ולרגשות של הקהילה היהודית במדינה. סטודנטים יהודים פוחדים ללכת לאוניברסיטה, אנשים מחליפים שם באפליקציה כשהם מזמינים מונית, הורידו כיפות ומזוזות ומסתכלים מעבר לכתף שהם הולכים לקנות בקצבייה כשרה. קיבלתי אלפי איומים ברצח ואני מסתובב עם אבטחה צמודה לי ולמשפחתי, אבל לרבים אין הגנה והתקריות האלימות הן רבות. הקהילה הולכת ונסגרת בתוך עצמה".
אסבג גם יצא נגד ההתעלמות של מרבית התקשורת והחברה הצרפתית מהחטופים, ובעיקר מאלה שמחזיקים אזרחות צרפתית. לדבריו, "זה הטריד אותי מאוד. לקחתי על עצמי לארח משפחות חטופים ולנסות לחבר אותם ככל יכולתי לגורמי ממשל ולאנשים שיכולים לסייע בקידום השחרור שלהם. זה מאוד קרוב לליבי".
