כפרת עוונות, תיקון עולם, הזדככות והיטהרות – אלה חלק מהמטרות של טקס "גלגולי השלג" הסמלי שנערך לאחרונה בבני ברק. השלג מגיע מהחרמון, והמשתתפים מתגלגלים בו עירומים כביום היוולדם, לאחר טבילה במי המקווה.
בלב בני ברק, במקווה סמוך לכולל האר"י שברחוב בעל התניא, התקיים הטקס הקבלי העתיק בהשתתפות עשרות אנשים. הטקס מתקיים מדי שנה בימי השובבי"ם – כינוי לשישה שבועות שבהם קוראים את שש הפרשות הראשונות בספר שמות: שמות, וארא, בֹּא, בשלח, יתרו ומשפטים – ונועד כאמור לכפר על חטאים ולזכך את הנשמה.
המשתתפים, רובם ככולם חסידים ומקובלים, התאספו כדי לקיים את "תיקון הנידה" שכולל את מנהג "גלגולי שלג", שמיוחס לתלמידי האר"י. לאחר טבילה במקווה, התגלגלו משתתפי הטקס על משטח של שלג שהובא במיוחד מהחרמון, באמונה שהפעולה הזו "מסירה מהם את הקליפות", מבחינה רעיונית.
איתן אלחדז ברק, צלם וחוקר טקסים ישראלי, חורש את ישראל לאורכה ולרוחבה זה כשני עשורים. הוא מתעד, משתתף וחוקר טקסים אזוטריים שאינם מוכרים לציבור הרחב. מסעותיו כללו ביקורים בטקסים חילוניים כמו טקס פתיחת בית השנטי במדבר או טקס מלכת היופי, אך גם טקסים דתיים כמו טקס ברכת החמה מעל מגדלי עזריאלי וטקס זבח הפסח של הקהילה השומרונית בהר גריזים.
"הטקסים הללו אפשרו לי להיות 'תייר בארצי' ולגלות פסיפס מרשים ומגוון של קהילות וקבוצות חברתיות שמקיימות טקסים, בין אם זה לצורך פולחן דתי מקודש ובין אם זה לצורך קיום מנהג תרבותי או חברתי שבמרכזו יצירתו של האדם", מסביר אלחדז ברק. "בעבר היו מגלי ארצות – היום אני אוהב לגלות טקסים מתחת לאף שלי. זה מאפשר לי להוסיף תבלין לקדירה של חיי וגם להיחשף לחיים אחרים".
כששמע על הטקס הספציפי בבני ברק מחבר ושותף לדרך בשם דנצ'ו ארנון (שמכר שלו שלח לו צילום של מודעת הטקס שנתלתה בבני ברק), החליט לקפוץ בעצמו למים הקרים, תרתי משמע. "בעברי כבר השתתפתי בטקסי קבלה, בישיבה של גדול המקובלים הרב דוד בצרי בירושלים, שם הייתי שותף ל'תיקון אלף השופרות למציאת זיווג' בתקופה זו בשנה", הוא מעיד. "אפילו צירפתי חבר – רווק מושבע שלצערי עדיין לא מצא את בחירת ליבו (אבל אני מצאתי כמה שנים לאחר הטקס). פגשתי את 'החלבן מגבעתיים', ששמו התפרסם כבעל מופתים וגם כיצרן גבינות. באחת הפעמים אף הגעתי ל'תיקון היסוד' בבית כנסת בבני ברק שבו המשתתפים חגרו שק סביב מותנם וקשרו את רגליהם בחוטי ברזל".
עם הגיעו למקום, הוא מצא את עצמו עירום, לצד עשרות אברכים שטבלו מספר פעמים במקווה. מיד לאחר מכן, התגלגל ללא כל היסוס על השלג, זאת חרף העובדה שגופו נעשה אדמומי ושרוט מהתנועה על המשטח הקפוא. "טקס 'תיקון הנידה' שנערך בימים אלו בידי מקובלים וחסידים, שבו מצליפים מלקות על הגב, גוזרים תענית צום, תורמים סכום כסף ומתפללים כמובן, הזכיר לי את החטופים ברצועת עזה. חשבתי לעצמי שאני מרגיש בזעיר אנפין מה הם עוברים בימים הללו", אומר אלחדז ברק.
בתיקון חולקו ספרונים של הכולל עם פסוקים שנוגעים לדימוי השלג בהקשר של טיהור והלבנות חטאים, כמו "אִם יִהְיוּ חֲטָאֵיכֶם כַּשָּׁנִים כַּשֶּׁלֶג יַלְבִּינוּ" (ישעיהו), ועוד מקורות. לדברי אלחדז ברק, נוהגים לבצע שבעה גלגולים כנגד איסור "משכב זכר" ותשעה גלגולים כנגד איסור "משכב עם נידה" – שתי מצוות לא תעשה וחלק מ-15 איסורי עריות שנמנו בפרשת אחרי מות. "אחד הבחורים שלידי הידר במצווה ועשה 33 גלגולים, כך שכל גופו הפך חבול משריטות רבות שכיסו את גבו. צריך להבין שזה נחשב מנהג בעל חשיבות רבה, שמעטים משתתפים בו", הוא מציין. "אחד האברכים הסביר לי שבין מבצעי המנהג כמעט שאי-אפשר להבחין בחברי הזרם הליטאי, שכן רוב המשתתפים הם חסידים או ספרדים, שגם הם לא צובאים בהמוניהם על המקווה בבני ברק".
הוא מוסיף כי "בדרך כלל המשתתפים לא ביצעו את החטאים שאותם הם 'מתקנים', מכיוון שזה קשור גם לתיקונים מגלגולים קודמים. כך סיפר לי בחור ישיבה תוך כדי שאנחנו מתלבשים לאחר ההתגלגלות בקרח, במקום שאותו ניהל המקובל הרב ישראל פנחסי ז"ל שנפטר מקורונה. הרב פנחסי היה רב קהילת הבוכרים שעלה מאפגניסטן ולמד בישיבות עילית ליטאיות. הוא היה ידוע בזה שהכניס את תורת הקבלה אל העיר בני ברק, ושיעוריו משכו תלמידים רבים". אלה שלא מצטרפים לגלגול בשלג תורמים 333 פרוטות (מקביל ל-10 אגורות), כנגד אותיות של"ג בגימטרייה.
המתנגדים הסתייגו מהסיגופים
קיימות גרסאות שונות לאופן ביצוע מנהג גלגולי השלג, והיו לו גם מתנגדים רבים בתוך העולם היהודי. הרמח"ל (רבי משה חיים לוצאטו) והגאון מווילנה התנגדו לסיגופים קשים כמו טבילות קרח ושלג, וטענו כי התשובה האמיתית היא שליטה עצמית וכיבוש התאוות. האדמו"ר רבי ישראל מרוז'ין אף לעג לחסידיו שעסקו בסיגופים, וטען שאין בכך תועלת. אלחדז ברק אומר כי היהדות תמיד התנהלה במתח שבין הגישה השכלתנית שנמנעת מלייחס כוחות לצדיקים או קדושים, ומסתייגת מהתפיסה שמעשים מעין אלה יכולים לכאורה לכפר על עוונות, ובין גישה המאמינה בכל אלה.
דעת המתנגדים לסיגופים יכלה לכל היותר לייחס סגולות לצדיקים לא בזכות עצמם אלא בזכות הקשר הקרוב שלהם לאלוהות, ולכן הם היו נזהרים במעשים כאלה. הביקורת על מנהגים כמו גלגולי השלג מזכירה במידה מסוימת את ההתנגדות לשטרי המחילה, האינדולגנציה, של הכנסייה הנוצרית. היהדות בעיקרה דוגלת בתשובה, בתפילה או בצדקה כדי לכפר על חטאים.
מנהגים דומים קיימים גם בתרבויות אחרות. סיגוף על ידי שלג מוזכר לראשונה לפני 800 שנה אצל המקובל והפוסק האשכנזי רבי אלעזר מוורמייזא, בספרו "הרוקח", כאמצעי לכפרה על משכב זכר. רבי חיים טירר מספר בספרו "סידורו של שבת" כי רבי סעדיה גאון נהג לעשות גלגולי שלג כסיגוף על כך שלא עבד את ה' בעבר.
למעשה, למנהג יש מספר פרשנויות. רבי אלעזר מוורמייזא תיאר ישיבה בקרח או בשלג למשך שעה בכל פעם, פעם או פעמיים ביום, כסיגוף קשה כמו מוות. לעומת זאת, הרב מרדכי אליהו הציע גרסה מתונה יותר: לקיחת שלג ומריחתו על המצח תוך כוונה וייחוד ייחודיים. רבי יוסף חיים מבגדאד הציע חלופות למקומות חסרי שלג, כמו גלגול חתיכת שלג קטנה בתשע תנועות או טבילה במים קרים מאוד. האר"י הקדוש הציע למי שהשתתף במשכב זכר לערוך 233 תעניות וגלגולי שלג.
מנהג סיגוף באמצעות קור מצוי גם בדתות ותרבויות אחרות. כבר לפני כמעט 1,000 שנים באירופה של ימי הביניים מסופר על הקיסר היינריך הרביעי שהלך לטירת קנוסה כדי להתנצל ולבקש מחילה מהאפיפיור, במה שהפך למטבע לשון ("הליכה לקנוסה"). הקיסר ישב שלושה ימים בשלג עד שהאפיפיור התרצה. גם פיתויי היצר של פרנציסקוס מאסיזי, נזיר איטלקי קתולי שהיה מייסד המסדר הפרנציסקני, הובילו אותו להתגלגל בשלג.
בתרבות היפנית קיימת פרקטיקה דומה בשם מיזוגורי או טקיגיו. גם בתרבות הרוסית יש פרקטיקה דומה, אך לא בהקשר דתי, אלא כדרך לחיזוק הגוף באמצעות טבילתו באגמי קרח. בשנים האחרונות התפשט טרנד של אמבטיות קרח, שנהוג גם בישראל, ובו טובלים במים קרים ומלאי קרח לשם שיפור מצב הרוח והחוסן הגופני.
