הטבח ב-7 באוקטובר הציף את הרשתות החברתיות בקריאות לנקמה. הפעם לא היה מדובר רק בצד הימני או הדתי של החברה הישראלית. כשהרבה ד"ר סִגלית אור נפגשה עם פליטים מקיבוצי הדרום, הקריאה לנקום במחבלי החמאס, על מעשי ההרג, ההתעללות והאונס, הגיעה לעיתים גם מאלה שעד למלחמה היו מזוהים באופן ברור עם השמאל הליברלי.
לרגל אירועי "שבוע הרבנות הישראלית", התקיים אתמול (ד') מפגש יוצא דופן בבית לוחמי הגטאות, שבו הראתה אור כיצד המסורת היהודית תמיד הייתה חצויה ביחס למעשי נקמה של יחידים ושל רבים. מטבע הדברים, בהרצאה שלה עלה לדיון הסיפור המקראי על אונס דינה, אשר הוביל את שמעון ולוי, האחים שלה, לנקמה שכללה את הריגתם של כל אנשי שכם.
2 צפייה בגלריה
שמעון ולוי לוקחים את דינה וטובחים באנשי שכם. ציור של ג'וליאנו בוג'רדיני, 1554
שמעון ולוי לוקחים את דינה וטובחים באנשי שכם. ציור של ג'וליאנו בוג'רדיני, 1554
שמעון ולוי לוקחים את דינה וטובחים באנשי שכם. ציור של ג'וליאנו בוג'רדיני, 1554
אור, המתגוררת ביישוב שורשים בגליל, היא ד"ר לתלמוד, בוגרת בית המדרש לרבנות ישראלית של מכון הרטמן והמדרשה באורנים. היא מרצה בנושא יהדות וגם מובילה את אירועי "שבוע הרבנות הישראלית" של רשת הרבנות הישראלית, אשר לדבריה כוללת "קבוצה מגוונת של רבות, רבנים ורבניות מכל הזרמים – חילונים, מסורתיים, רפורמים, קונסרבטיבים ואורתודוקסים. אנו פועלים יחד בשדות קהילתיים, חינוכיים וציבוריים בחברה הישראלית".
על השאלה מה תפיסת היהדות לגבי נושא הנקמה, היא משיבה: "היהדות היא תרבות שמקדשת מחלוקת, וכמעט בכל נושא יש דעות שונות. אפילו בנושא של אונס דינה, יעקב אבינו הביע מיד התנגדות למעשה של בניו ואמר להם: 'עֲכַרְתֶּם אֹתִי לְהַבְאִישֵׁנִי בְּיֹשֵׁב הָאָרֶץ בַּכְּנַעֲנִי וּבַפְּרִזִּי וַאֲנִי מְתֵי מִסְפָּר וְנֶאֶסְפוּ עָלַי וְהִכּוּנִי וְנִשְׁמַדְתִּי אֲנִי וּבֵיתִי'. אחרי שילדיו הטיחו בו: 'הַכְזוֹנָה יַעֲשֶׂה אֶת אֲחוֹתֵנוּ' יעקב לא השיב להם, אבל לפני מותו הוא אמר על שמעון ולוי: 'אָרוּר אַפָּם כִּי עָז וְעֶבְרָתָם כִּי קָשָׁתָה אֲחַלְּקֵם בְּיַעֲקֹב וַאֲפִיצֵם בְּיִשְׂרָאֵל'".
לדבריה, "חשוב לציין שגם למפרשים לא היה ברור איך אפשר להצדיק את הנקמה בכל אנשי העיר, ולכן הרמב"ם אומר שבני נֹח מחויבים להעמיד מערכת משפט, ומכיוון שאנשי שכם לא העמידו לדין את מי שהיה אחראי לאונס והחטיפה של דינה, שכם בן חמור, הם אמורים להיענש. מצד שני, יש מדרש ב'בראשית רבה' שמקשר בין הריגתם של אנשי שכם למכירת יוסף ומציין כי מי שמתיר את דמם של אנשים מבחוץ ומתחיל לרצוח, יהיה זה שיתיר דם של אחים".

נקמה לשם הרתעה

במהלך המלחמה התפרסמה ברשתות החברתיות תמונת של נגמ"ש שעליו הודבק שיר: "כאן בנגמ"ש הזה, אני ושמעון ולוי אחי, ואחותנו דינה. אם תראו את בן דודנו, בן האמה הזאת, תגידו לו שאנחנו באים".
2 צפייה בגלריה
שיר שנתלה בנגמ"ש
שיר שנתלה בנגמ"ש
השיר שנתלה בנגמ"ש
(צילום: מתוך הרשתות החברתיות, לפי סעיף 27א לחוק זכויות יוצרים)
מתברר שהנגמ"ש הזה, שנלחם בצפון מול חיזבאללה, ספג שני טילי נ"ט ולמרבה המזל באותו אירוע היו רק שני פצועים קל. מי שהיה אחראי לשיר המחאה הזה הוא אלי שרגא, שכמובן שאב את ההשראה מהשיר "כתוב בעיפרון בקרון החתום" של דן פגיס, שהתכתב עם זוועות השואה:
כָּאן בַּמִּשְׁלוֹחַ הַזֶּה אֲנִי חַוָּה עִם הֶבֶל בְּנִי אִם תִּרְאוּ אֶת בְּנִי הַגָּדוֹל קַיִן בֶּן אָדָם תַּגִּידוּ לוֹ שֶׁאֲנִי
"חשוב להדגיש כי גם חלק מהמקורות היהודיים שתמכו במעשים של שמעון ולוי, לא עודדו נקמה לשם נקמה אלא לשם הרתעה", אומרת הרבה אור. "התמונה מורכבת. הרבה פעמים מציירים מצב שבו החברה הישראלית מתחלקת לצד היהודי מול הצד הדמוקרטי, וזו פשטנות. יש קול מסוים שלוקח בעלות ומכריז שנקמה היא ערך יהודי, וזו אמירה שיש בה יומרנות מסוימת. הרי על פי פשט המקרא יעקב אבינו מבקר את שמעון ולוי הנוקמים ואף מקלל אותם לפני מותו".

המשורר החילוני שנאחז בדת

אור מעירה כי דוגמה להתייחסות מודרנית לנקמת שמעון ולוי אפשר למצוא בשירו של המשורר שאול טשרניחובסקי, שממש לא היה דתי. "ב-1936, בתקופת המרד הערבי הגדול, הוא כתב את השיר 'פרשת דינה' שמתאר את האירוע הקשה, ובפרפרזה על מה שאמר יעקב על שמעון ולוי, 'ארור אפם כי עז', טשרניחובסקי כותב: 'בָּרוּךְ אַפָּם כִּי עַז'".
טשרניחובסקי כתב את זה אחרי מאורעות שבהם ערבים שחטו באכזריות שכנים יהודים ולא רק כחלק ממאבק צבאי, מה שמזכיר כמובן את מה שקרה לתושבי הקיבוצים ב-7 באוקטובר.
הרבה ד"ר סִגלית אורהרבה ד"ר סִגלית אורצילום: נועה שלוסר
"לפעמים יש צורך להפעיל כוח", אומרת אור ובוררת את מילותיה בקפידה. "באופן כללי אני מגיעה ממסורת שמשתדלת לחשוב על שיתוף פעולה וחתירה לשלום עם הערבים. לא תמיד זה אפשרי, ואני יכולה להבין את הרצון ואת הרגש. ישבתי עם אנשים מהדרום שפונו כשרק בגדים לעורם. הם ביקשו נקמה ולא יכולתי למחות, כי ברור שזה טבעי. אבל כמדיניות, אולי זה לא הדבר שאנחנו צריכים לנקוט, מבחינה פרגמטית ולא רק מוסרית. אם מזכירים מוסר, אי-אפשר שלא להיזכר ב'אורחות צדיקים', אחד מספרי המוסר החשובים ביותר, שנכתבו במאה ה-15. בין השאר נכתב בספר: 'והיזהר מן הנקמה היוצא מן האכזריות. אך אם תרצה להנקם מאויביך תוסיף מעלות טובות, ותלך בדרכי ישרים; ובזה תנקם משונאך'.
"תפילת 'אב הרחמים' קוראת לאלוהים שינקום את נקמת דם עבדיו השפוך – ולא לנקמה שלנו, בני האדם. גם הביטוי שנאמר על מי שנפלו בקרב, 'השם ייקום דמו', מביע ציפייה שהנקמה תהיה על ידי הבורא"
"בהקשר הזה צריך להזכיר את תפילת 'אב הרחמים', שחוברה בעקבות מסע הצלב הראשון במאה ה-11 שבו נטבחו יהודים באירופה. התפילה קוראת לאלוהים שינקום את נקמת דם עבדיו השפוך – ולא לנקמה שלנו, בני האדם. גם הביטוי שנאמר על מי שנפלו בקרב, 'השם ייקום דמו', מביע ציפייה שהנקמה תהיה על ידי הבורא".
התפילה חוברה בימי הביניים, שבהם לא היה צה"ל. את מציעה להפנות את הלחי השנייה כמו שדרש ישו? "אני לא בעד הפניית הלחי השנייה, אלא מתפללת לשלומם של חיילי צה"ל וחושבת שפתחנו במלחמה הזו מסיבות מוצדקות. אבל אני טוענת שנקמה נובעת מרגש טבעי, ומה שאני בעצם מנסה, דרך הפרשנים, הוא להראות שאתה יכול לפעול לא מנקמה, אלא מתכנון, וזה נראה אחרת. הפרשנים של מעשה דינה לא זועקים נקמה, אלא מתחבטים, מביאים דילמות, דבר שקשה לעשות כשאתה רץ קדימה באטרף של נקמה. יש צורך לשים את הדברים באיזושהי מערכת של שיקולים. לא להיכנע לדחף של הנקמה, אלא לפעול מתוך שיקול דעת ומודעות".
אירועים רבים במסגרת שבוע רבנות ישראלית מתקיימים בשבוע שלקראת שבת פרשת יתרו ובשבת עצמה. פרטים באתרים של מכון הרטמן והמדרשה באורנים.
  • בכתבה זו נעשה שימוש בתמונה לפי סעיף 27א לחוק זכויות יוצרים. אם ידוע לכם מי צילם אותו, כתבו לנו במייל האדום