כ-7,000 חיילים וחיילות בודדים משרתים כיום בצה"ל. כמחצית מהם הם עולים חדשים, וכמחצית חסרי עורף משפחתי. ארה"ב היא המדינה ממנה עלו הכי הרבה חיילים בודדים, עם 804 כאלה. ומנגד ניצבות סינגפור, דנמרק ואוגנדה - שמכל אחת מהמדינות עלה חייל אחד. חלקם משרתים כלוחמים, חלקם כתומכי לחימה, ואחרים בתפקידים עורפיים, אך מה שמשותף לכולם, הוא הרצון המיוחד לתרום למדינה בכל מצב, למרות הקשיים.
עלה מברזיל וזכה בהצטיינות כלוחם
סמל ס' (22) עלה לישראל מברזיל בספטמבר 2019 דרך תוכנית נעל"ה. "היה לי טוב בברזיל, אבל הייתי סקרן, רציתי להכיר אנשים חדשים וללמוד שפות. ההורים שלי היו בטיול בארץ ושמעו על תוכנית נעל"ה, הם סיפרו לי עלייה ואני מיד חשבתי שזה אחלה רעיון". הוא עלה לבדו בגיל 16, השלים לימודי תיכון בפנימיית ויצו הדסים והמשיך לשנת שירות בכפר סבא בפנימיית שטיינברג.
כשמועד גיוסו לצה"ל התקרב, הוא שובץ לשירות כמדריך אימון גופני. אלא שעם פרוץ המלחמה, התקבלה אצלו ההחלטה לבקש שינוי שיבוץ, ולהתגייס כלוחם. "אבא שלי התקשר ואמר לי לא להתגייס כלוחם, שזו לא תקופה טובה לזה. טסתי אליו לפני הגיוס וניסיתי להרגיע אותו, הסברתי לו שמה שאעשה זה בשביל המדינה, שקיבלתי ממנה הכל. רציתי את השירות הזה, היה לי חשוב להתגייס, בעיקר בזמן המלחמה. ידעתי שזה מה שאני צריך לעשות".
וכך, חודש אחרי פרוץ המלחמה, הוא התגייס לחטיבת גבעתי בגדוד רותם ומשרת כיום בתור אחראי רחפנים בפלוגה המסייעת. ס' משתף שגם היום, ישנם קשיים בקשר מרחוק עם הוריו: "הם עדיין פוחדים ממש. אני מנסה להסביר להם שלפעמים מה שרואים בטלוויזיה זה שקר, מבקש שיאמינו למה שאני מספר להם".
בחודש שעבר, הוא קיבל הצטיינות ממפקד חטיבת גבעתי. "עשיתי המון במלחמה בתחום הרחפנים. לא משנה כמה קשה זה היה - תמיד הייתי שם, עזרתי לחיילים שלי ולסגל. הפרס היה מרגש מאוד, ממש הפתיעו אותי", סיפר בגאווה.
עם המבט קדימה, ס' שואף להשלים הליך גיור, להמשיך לשרת בקבע ואפילו שכנע את הוריו לעלות ארצה בעקבותיו. "לצבא יש המון מה לתת, אני רוצה להמשיך ללבוש מדים ולשרת בצה"ל. הצלחתי לשכנע את ההורים שלי והם גם יעלו בשנה הבא".
לסיום, הוא ביקש לשתף בסיפור שלדבריו ממלא אותו במוטיבציה בכל פעם מחדש: "יום אחד נסעתי ברכבת, אחרי יציאה מעזה. ישבה לידי ילדה קטנה וחמודה, הסתכלה עליי כל הנסיעה, על הנשק והמדים. כשקמתי ללכת היא החזיקה אותי ואמרה לי 'תודה שאתה שומר עלינו'. כל המחשבות על מלחמה ועייפות נעלמו, בשביל אנחנו עושים את זה".
סגן ר' עלה חזרה ארצה והתגייס כטייס בעקבות אביו
סגן ר' (24) נולד בארץ, אבל עזב עם משפחתו בגיל 14 לניו ג'רזי. משפחתו עברה משם לניו-יורק וכיום חיה בפלורידה, אלא שר' החליט לעלות לבדו ארצה ולהתגייס לקורס טיס באוגוסט 2020.
"זו הייתה הבחירה שלי", הוא מספר. "כשהייתי בצופים בארץ, שאלתי את עצמי שאלות על הזהות שלי כישראלי. כשהסתכלתי על החברים שלי בארץ ראיתי אותי. התקבלתי לכמה קולג'ים אבל הבנתי שבסוף אני רוצה להיות ישראלי. הרגשתי שכדי להגשים את הישראליות שלי, שירות צבאי משמעותי כלוחם חייב לקרות".
את ההשראה לשירות הצבאי קיבל מאביו, שהיה גם הוא תקופה בקורס טיס, והשלים שירות בתור טיס כטמ"מ בטייסת 200. "רציתי את התכונות שאני רואה באבא שלי, שהגיעו דרך המסגרות שהיה בהן ופיתחו אותו", שיתף ר' והוסיף: "ההורים תומכים בי. הרגשתי שזה יותר טבעי ונכון לי לחיות בארץ, אחרי שכל השנים התחנכתי על ציונות ואהבת הארץ. ידעתי שאני אשרת - הארץ זורמת לי בדם".
אחרי שהשלים את קורס הטיס בהצלחה, שובץ לטייסת 100 שעוסקת באיסוף מודיעין. אחד מהמבצעים עליהם עמל רבות, היה מבצע ארנון, בו חולצו 4 חטופים משבי חמאס בחייהם ובו נפל לוחם הימ"מ ארנון זמורה ז"ל. "הייתי חלק ממאמץ איסוף המודיעין לקראתו. שמעתי שזה קרה ברדיו, כשהייתי באוויר במשימה אחרת, והרגשתי חיבור חזק מאוד לסיבה שבשבילה חזרתי ארצה, שמה שאני עושה כאן זה משמעותי".
התאומות עלו לארץ והשתלבו ביחידות שונות
"תמיד כשהגענו לבקר את המשפחה בישראל הרגשתי בנוח. אהבתי את המסורת וההיסטוריה עליהן למדנו", מספרת ס' (21). היא עלתה ארצה מרוסיה יחד עם אחותה התאומה ו' דרך תוכנית נעל"ה. אחרי שהשלימו יחד טירונות במחו"ה אלון, ו' התגייסה לתפקידה בתור סייעת רופא שיניים במרפ"א מרכז וס' שובצה כלוחמת בגדוד לביאי הבקעה.
ס' נזכרת ברגע בו החליטה להתגייס לצה"ל, כבר בתור ילדה: "בגיל 6 היינו בביקור בארץ, בזמן שדוד שלנו היה בצבא. הייתי בהלם שיש גם בנות שמשרתות בצבא. אמרתי שגם אני אעשה את זה - וכך היה". ס' אמנם חלמה מאז ומתמיד לעשות עלייה, אבל אצל ו' הרצון התעורר מאוחר יותר. "כשהבנתי שס' הולכת לעשות את זה – החלטתי שחשוב לי להיות איתה, אנחנו כל החיים יחד", סיפרה.
שתיהן עלו יחד ארצה בנובמבר 2020, וחיות יחד בדירה בראשון לציון. על השירות כלוחמת, הרחק מהבית בארץ, ס' מספרת: "אמא שלי קוראת כל דבר שמתפרסם, היא בודקת בכל פעם כשאני עולה לשמירה, גם אם באמצע הלילה, לדעת שהכל בסדר. אם יש הקפצה אני מספרת רק לו', ומעדכנת את ההורים רק אחרי. ההורים שלי ידעו שאני רוצה להתגייס ללוחמה, הם ניסו לשכנע אותי שלא, אבל הבינו שזה מה שבחרתי ותמכו בי".
עיקר הרגעים המאתגרים איתן מתמודדות, הגיעו ביציאה שלהן מהמסגרות המיועדות לחיילים בודדים – ושילובן ביחידות בצה"ל. "כשהיינו בנעלה או במחו"ה אלון, כולם היו בודדים, כמעט לכולם אין הורים בארץ, לא הרגשנו שונות. אבל בצבא כולם מחכים לחזור להורים בסופ"ש, או ברגע בהשבעה בו רציתי שההורים שלי יהיו איתי", סיפרה ס'. "כשאני בשמירה ולחיילים אחרים מגיעים ההורים, זה קשה", הוסיפה ו'.
הדס שירתה כחיילת בודדה וכיום נלחמת לקידום מעמדם
השבוע התכנסה ועדת העלייה, הקליטה והתפוצות בראשות ח"כ גלעד קריב בנושא תנאי שירותם בצה"ל של חיילים בודדים חסרי עורף משפחתי. נציגי צה"ל שהשתתפו חשפו כי מספר החיילים הבודדים חסרי עורף משפחתי יוצאי החינוך החרדי בסדיר עומד על 693 משרתים ובמילואים על 233. עוד הוסיפו כי כ-10% מכלל המתגייסים החרדים מוגדרים כחיילים בודדים חסרי עורף משפחתי.
רס"ן לי-אור פרץ שלג, מפקדת מרכז הבודדים בצה"ל, השתתפה בדיון בכנסת, וסיפרה בשיחה עם "ידיעות אחרונות": "חיילים בודדים חסרי עורף משפחתי מתמודדים עם מורכבויות נוכח מציאות החיים שנכפתה עליהם ולתוכה נולדו. יש גבורה גדולה בתעצומות הנפש שלהם לתרום לביטחון המדינה. אנו מקפידים על מענה הוליסטי עבור הצרכים הרגשיים והכלכלים ומתן ליווי וקשר הדוק. לספק להם הזדמנות אמיתית של צמיחה".
בין המשתתפות בוועידה הייתה גם הדס פרידה ארנברג (21) מירושלים, שגדלה במשפחה חרדית בת חמישה אחים. בגיל 16 עזבה את הבית ואת התיכון החרדי, במטרה לחזור בשאלה. בגיל 18 בחרה להתגייס לצה"ל והוכרה כחיילת בודדה יוצאת החברה החרדית, ללא עורף משפחתי. היא השלימה שירות מלא בתור מש"קית משפט ביועמ"ש איו"ש, וכיום פועלת לקידום מעמדם של חיילים בודדים בצה"ל.
על האתגרים במהלך השירות שלה שיתפה: "אני הייתי החיילת הבודדה היחידה במחלקה, ושמו אותי אחראית על יום המשפחות במהלך השירות. התמודדתי עם חוסר רגישות וחוסר הבנה של הסיטואציה. בהתחלה כשהגעתי הבטיחו שיקדמו אותי ויעזרו לי. אבל בפועל פערים שהיו לי למול החברה "החילונית" לא אפשרו לי להשתלב. הרגשתי שאין מי שרואה את המצוקה שלי - והגיע הזמן שזה ישתנה. אתם רוצים לגייס חרדים, אבל לא דואגים לזכויות שלנו וגישור על פערים. יש שיפור, אבל הפערים הם עצומים וכדי לגשר עליהם צריך לעשות עבודה רחבה יותר".
על פועלה כיום הוסיפה: "זה היה הדיון הראשון שהתעסק רק בנו, אלו שאין להם עורף משפחתי, אין ועדה שעוסקת בנו. יש קשיים בהכרה בנו, בתהליך שעוד לפני הגיוס ובמהלך השירות כולו".
פורסם לראשונה: 00:00, 28.11.25
