בין הגבעות המוריקות על קו התפר בין ישראל ללבנון, לקולות הירי והדי השיגורים, צמד בחורים במכנסי צבא וחולצת טריקו שמעליה ציצית לומדים גמרא בחברותא. לצד המראות הצה"ליים השגרתיים של אימוני כושר ופריקת נשק, כאם יש גם מניין של תפילת מנחה באוהל המשמש כבית מדרש, חיילים שמוציאים ספרי קודש ללמידה ושיעור תורה בהדרכת רב שהגיע מבחוץ.
זוהי השגרה החדשה של לוחמי הגדוד הסדיר בחטיבת החשמונאים החרדית, אשר מתמרנת בימים אלו בלבנון בפעם הראשונה. עם כניסת חיזבאללה למערכה, צה"ל החל בפעולה לעיבוי קו ההגנה הקדמי במרחב הגבול, שבמסגרתה נכנסו כוחות לוחמים לנקודות חדשות בדרום לבנון במטרה לחזק את ההגנה על יישובי הצפון. הכוחות אוחזים במספר נקודות בתוך מרחב האבטחה כאשר צוותי קרב פלוגתיים מוצבים לפני יישובי הגבול. "אתה לומד דף גמרא ואז עולה לשמירה", מסביר י', חייל בחטיבה. "זה לא שילוב של שני דברים נפרדים, שניהם חלק ממה שהקדוש ברוך הוא רוצה מאתנו".
את החיילים הללו ראינו לפני כשנה במחזורי הגיוס הראשונים לחטיבה. אתמול ראינו אותם שוב אחרי הכשרה, לוחמים בנקודת גבול בין סבבי תמרון בתוך המדינה השכנה. "מדובר בגדוד עוצמתי וגמיש מאוד, ומה שמוביל את הלוחמים בו הוא תחושת חלוציות עמוקה", אומר סא"ל א', מפקד הגדוד הסדיר של החטיבה. "הם רואים את עצמם כפורצי דרך - לא רק במובן הצבאי, אלא בשתי מערכות חיים רחבות יותר. האחת היא המערכת הלאומית של מדינת ישראל, והשנייה היא המערכת החברתית.
"בשתיהן הלוחמים עומדים למבחן: מצד אחד המדינה בוחנת אותם כלוחמים מקצועיים ומיומנים, ומצד שני החברה בוחנת אותם כאנשים שמצליחים לשמור על יראת השמיים שלהם ולבנות סביבם מעין 'מחנה קדוש'. לצד המקצועיות, בולטת אצלם שמחת חיים גדולה מאוד. הם עובדים קשה ביום ובלילה, יוצאים לפעולות מאתגרות, מתמודדים עם קור, עם ימים ארוכים של חוסר שינה – אבל עושים זאת בעוצמה ובשמחה", אומר המפקד.
"מוכנים לעשות הכל"
לדברי המג"ד, "מי שמגיע לגדוד מבחוץ - יחידות אחרות, לוחמים ממסגרות שונות - מרגיש שיש כאן משהו מיוחד". את הרוח הייחודית של מסגרת שמצליחה לשלב מקצועיות צבאית עם עומק רוחני הוא מתאר כמשהו שלא נראה כמעט מאז ימי דוד המלך. הוא מספר שבפעילות המבצעית האחרונה חוו הלוחמים ניסים גדולים, ומתוך כך הוא סבור שהאויב צריך להיות מוטרד מאוד: מדובר במסגרת צבאית חדשה שאינה מפחדת ממנו ופועלת מתוך אמונה עמוקה ותחושת שליחות.
במקביל, הוא אומר שעם ישראל צריך לשמוח על קיומה של המסגרת הזאת: "זה משהו ראשוני שעדיין נמצא בתהליך בנייה, וייתכן שיידרשו עוד עשרים או שלושים שנה, אבל המטרה איננה ליצור משהו חיצוני או סמלי, אלא לבנות יסודות אמיתיים - בריאים ואיכותיים – שמהם יצמח בעתיד אור גדול לעם ישראל ולצבא כולו". מהאפשרות שהלחימה תימשך עוד שבועות ארוכות א' לא מתרגש. "ללוחמים יש תחושת ייעוד והם מלאים במוטיבציה להמשיך, גם אחרי פעילויות ארוכות ולילות בלי שינה", הוא אומר. "זה לא רק רוח הגדוד, אלא רוח חיילי צה"ל בכלל. כאשר יש לעם ישראל מטרה ברורה ותחושת שליחות, הוא יכול לעמוד בכל אתגר".
י', שגדל בירושלים ולמד בישיבה בבני ברק, מספר בגאווה ש"כשמדובר בביטחון תושבי הצפון, אנחנו מוכנים לעשות כל מה שנדרש מאיתנו. אם צריך - גם לחצות גבול ולפעול מעבר לו. אם היו אומרים לי לפני חמש או שבע שנים שאני אהיה כאן, בלבנון, כלוחם במציאות הזאת – זה לא משהו שבאמת דמיינתי. בגיל 16-17 התחלתי להבין שאולי הייתי רוצה להתגייס, אבל לא הכרתי מסגרות בצבא כמו חשמונאים. שאלתי את עצמי אם זה באמת המקום הנכון.
תיעוד התרגיל הגדודי של חטיבת החשמונאים ברמת הגולן
(צילום: דובר צה''ל )
"כבר בטירונות, כשהייתי חוזר הביתה שאלו אותי כל הזמן 'כבר היית' בעזה? כבר נלחמת?', זה מעניין אנשים כי זה נראה להם מרגש או יוצא דופן. אבל היו גם כאלה שבאמת התעניינו. הם רצו לדעת שזה לא איזה 'טירונות בכאילו' אלא לחימה אמיתית, ובמקביל היה חשוב להם לדעת שגם הצד הרוחני הוא אמיתי. מבחינתי, החטיבה הזאת לא נועדה רק לאפשר לאדם 'להישאר חרדי' במסגרת צבאית, אלא לפעול מתוך אמונה שאנחנו עושים את רצון הקדוש ברוך הוא, ושזה יהיה משהו שמתקיים גם ברגעים הקשים, כשעייפים וכשאין כוח".
"יש הרבה התעניינות"
לדברים מצטרף ב', תושב בית"ר עילית. "רוב הזמן העבודה היא שגרתית וסיזיפית - עושים את המקצוע כמו שצריך - אבל יש רגעים שבהם אתה פתאום עוצר לרגע, מסתכל על הסיטואציה ועל עצמך מהצד, ומבין איפה אתה נמצא ולא מעכל", הוא מספר. "יש עוצמה גדולה בתפילה בשטח, בלפנות זמן לתפילה או ללמוד משנה במעט שיש בין השמירות. לשבת על ציוד, כשבכל רגע יכולים לקרוא לך לפעולה, ולפתוח דף גמרא. זה כמובן לא אותו לימוד כמו בישיבה, קשה יותר להתרכז, אבל מבחינת המשמעות והחיבור – יש בזה עוצמה מיוחדת.
"עצם זה שאדם לומד גם שם מבטא שהתורה איננה דבר שעושים רק כשנוח, אלא חלק מהחיים עצמם. כמו שאדם אוכל וישן, כך הוא גם לומד. לכן הרגעים שבהם רואים חיילים יושבים בלילה, כמעט בלי אור, עם סטיקלייט קטן, ולומדים - הם רגעים עוצמתיים". הצעד שעשה הוא חריג בסביבה ובמשפחה שבה גדל, אבל מתקבל באהדה. "יש את הדאגה ההורית הטבעית, שהיא מובנת מאליה. מעבר לזה יש גם הרבה התעניינות. בחור חרדי שמתגייס לא נמצא לבד – סביבו יש מעגלים של משפחה, חברים, ישיבה והקהילה. לי חשוב לשמור על קשר עם הישיבה, משתדל להגיע לשם בזמנים שיש לי.
"כך הישיבה חווה את הסיפור יחד איתי: לפעמים כשאני מוקפץ מתוך הישיבה, הם רואים את זה ולדעתי נוגע בהם. מצד אחד ברור שהצבא משנה את האדם, אבל בעיניי השינוי אמור לקחת למקום טוב יותר, שמחזק את היכולת להתמודד עם אתגרים ועם מצבים מורכבים. הרעיון הוא להישאר אותו אדם, עם אותם ערכים ושאיפות. גם בתוך תקופות קשות של לחימה ושל ריחוק מהבית ומהסביבה הטבעית, האדם יכול להישאר יציב בזהות שלו ובאמונה שלו. זו אולי האמירה המרכזית: להיות חזק ואיתן בדרך שלך, גם כשהמציאות סביבך משתנה".
