שולחנות ליל הסדר המשפחתיים מתאפיינים לא פעם במגוון צבעוני ועשיר של הגדות לפסח. סיפור יציאת מצרים אמנם מסופר בכולן, אך כל הגדה מתאפיינת בייחוד שלה - הגדה מאוירת לילדים, עמוסת פירושים, כזו שמצורפים בה מדרשי חז"ל או תמונות משפחתיות.
אך בארכיונים ההיסטוריים ישנן גם הגדות שמעבר לעלילת העם היהודי מעבדות מצרים לגאולה בארץ ישראל, משמרות ומעבירות הלאה גם סיפורי גבורה, חורבן ותקומה נוספים בחיי העם היהודי.
בספרייה הלאומית בירושלים, למשל, שמורות כ-14 אלף הגדות באוסף הנחשב למקיף בתחומו בעולם. באוסף המיוחד הגדות עתיקות מרשימות, חלקן נדירות, מתקופות שונות ומארצות מגוונות, במהדורות מודפסות או בכתבי יד, ולרבות מהן יש ערך היסטורי רב וסיפור מרתק מאחוריהן.
הגדת הגדוד השלישי של הפלמ"ח: שירי ביאליק וקינה על החברים שנפלו
"בעיניי זו אחת ההגדות הכי מיוחדות שיש בספרייה הלאומית ובכלל", אומר ד"ר חזי עמיאור, אוצר אוסף ישראל ע"ש פדרמן בספרייה הלאומית, כשהוא מציג את ההגדה של פסח של הגדוד השלישי של הפלמ"ח, שבה השתמשו אנשיו בפסח ערב הקמת המדינה.
"מדובר על אחד מערבי ליל הסדר הכי גורליים שהיו בעם ישראל הרבה מאוד שנים, אלפי שנים - ליל הסדר של תש״ח", הוא ממשיך. "ומה שקרה בליל הסדר של תש״ח היה, אם אתה עושה חשבון מהיר, שלושה שבועות לפני ההכרזה על הקמת המדינה".
ואכן, ההגדה שעליה מספר ד"ר עמיאור הגיחה לאוויר העולם ערב הקמת המדינה, "וכדרכן של הגדות לא מסורתיות, יש בה תוספות שמספרות את רוח התקופה. כולנו מכירים את הטקסטים המוכרים שיש בכל הגדה שאנחנו מחזיקים בליל הסדר כמו 'הא לחמא עניא', 'עבדים היינו', 'שפוך חמתך'. ליל הסדר הוא אירוע משפחתי, אבל בערך משנות ה-30 התחילו להיווצר מסגרות חדשות לליל הסדר - בקיבוצים, בתנועות נוער, ביחידות צבאיות, אפילו אצל חיילים יהודים בצבא הבריטי במלחמת העולם השנייה, וגם במחנות העקורים באירופה. כל מסגרת כזאת יצרה לעצמה הגדה. מה שעושים זה לקחת את המוטיבים המרכזיים של ההגדה המסורתית ולהוסיף להם יצירות ספרותיות שנכתבות במיוחד לקבוצה. כך נוצרת הגדה מאוד רעננה, עם הרבה יצירה ספרותית, שבעצם מספרת סיפור מודרני של יציאת מצרים".
וזה הסיפור של הגדת הפלמ"ח, המספרת על קרבות מלחמת השחרור, ימי המדינה שבדרך ועל צירי הלידה שחוו יהודי ארץ ישראל במלחמה. "אפריל 48' התאפיין בימים לא קלים בארץ ישראל", מספר ד"ר עמיאור. "עד מארס כל המלחמה הייתה סטטית — הערבים תקפו את הדרכים, אנחנו הגנבנו שיירות וכאלה דברים. ורק במארס התחילו עם המבצעים הגדולים, מה שאנחנו מכירים בדרך לירושלים, ומבצעים שנועדו להביא לסיום הנוכחות הבריטית בארץ ישראל. ולשם כך היה ניסיון מתמיד להשתלט על השטחים שהבריטים עוזבים.
"כל עוד הם היו פה, אי-אפשר היה להילחם ולתפוס כמה שיותר שטח שהבריטים מפנים. בליל הסדר הלוחמים נמצאים בלב קרבות קשים והם כותבים את ההגדה. אחד הקרבות המשמעותיים והצרובים בזיכרון היה הקרב על מצודת כוח ליד קריית-שמונה, מצודה שיושבת במקום אסטרטגי והפלמ"ח יוצא לכבוש אותה. 28 חיילים נהרגו בשלושה נסיונות כיבוש. בשניים מהניסיונות נהרגים 26 חיילים ובניסיון השלישי, שהיה הכי פחות קשה, נהרגים עוד שניים. אחרי 26 ההרוגים של הגדוד השלישי של הפלמ״ח, הם יושבים לליל הסדר, כנראה באיילת השחר, והפלמ״ח הכין להם הגדה מיוחדת, הגדה שמיועדת ממש אד הוק לאותו ליל סדר, וזה הסיפור של ההגדה הזאת", עמיאור מתאר באופן מעורר התפעלות איך ההגדה כורכת את סיפור יציאת מצרים עם כאן ועכשיו.
ההגדה נפתחת בפסוק "החודש הזה לכם ראש חודשים", שמגיע מהתנ״ך, וכבר בעמודים הראשונים משובצים בה גם שירים. "כל ההגדה הזאת היא בעצם הגדה של פלמ"חניקים שקברו את החברים שלהם", אומר ד"ר עמיאור. "מצד אחד היא מלאה בכאב גדול על ההרוגים. מצד שני היא מסתכלת קדימה, אל המדינה שהולכת לקום. ממש סיפור יציאת מצרים של אותו הדור. יש בה גם שירים של ביאליק, קטעים כמו 'עבדים היינו', וגם קטע של דוד פרישמן שמדבר על בריאת עם חדש וכן תפילת 'יזכור' לחללי השואה, צריך לזכור שהשואה הייתה מאוד נוכחת אצל לוחמי הפלמ״ח. ההורים או המשפחות של רבים מהם נרצחו באירופה, ולכן אי-אפשר להפריד בין השניים. ואז מגיע 'שפוך חמתך על הגויים', ולידו יש ציור של עץ גדוע ליד מצבות של יהודים".
הגדת ארץ ישראל היתולית: היישוב העברי מזווית של הומור
"בחלק מהמקרים ההגדה של פסח היא בעצם פלטפורמה לבטא מה אני חושב על המצב", אומר ד"ר עמיאור בעודו מציג הגדה ייחודית נוספת, "או איפה אנחנו עומדים בתהליך הגאולה. זה נכון גם היום. רק שהיום, אם מישהו יכתוב הגדה כזאת, זה לא בהכרח אומר שאנשים באמת יישבו סביב שולחן הסדר ויקראו אותה יחד כמו שהיה מקובל בשנות ה-30, ה-40, ה-50 וה-60".
ההגדה השנייה שמציג עמיאור דווקא כתובה באווירה הרבה יותר מעודדת. היא נכתבה על ידי קדיש סילמן לפני 103 שנים ומטרתה גם כן להעביר את רוח התקופה - זו הגדה העוסקת ביישוב העברי בארץ ישראל אבל מזווית של הומור.
"זו הגדה סאטירית", מאפיין ד"ר עמיאור. "בגלל שההגדה היא פלטפורמה לבטא רעיונות, היו מי שלקחו אותה גם לכיוון היתולי. זה לא היה רק בארץ. יש דוגמאות גם ביידיש ובשפות אחרות, בעיקר אצל חוגים שמאליים בעם היהודי. בחוגים המרקסיסטיים יש הגדות שמבטאות את המסר המעמדי - משעבדים ועבדים, כל נושא מעמד הפועלים - דבר שמאוד התאים לשפה המרקסיסטית. במקרה שלנו המחבר לקח את ההגדה, עם המשפטים המוכרים והסדר שלה, והכניס לתוכה בדיחות וסאטירה על המציאות של זמנו".
כך, למשל, בדף הראשון, במקום הנוסח הרגיל כותב המחבר: "ברוך אני שהייתי עורך העולם, אשר קידשנו וציוונו על ביעור חמץ". הוא ממשיך עם משחקי המילים בביטול חמץ: במקום שהחמץ יהיה מבוטל "כעפרא דארעא", הוא כותב "כעפרא דהארץ". יש גם קטע של "סדר הקערה הציונית". במקום קערת הפסח הוא מתאר קערה ציונית עם זרוע, ביצה, כרפס וחרוסת, והכל עטוף בבדיחות ובסאטירה.
כשהוא מגיע ל"מה נשתנה" כותב מחבר ההגדה: "מה נשתנה הזמן הזה מכל הזמנים — שבכל הזמנים אנו שקטים, הזמן הזה כולו מצה. שבכל הזמנים היה לנו גם שאר ירקות - הזמן הזה מרור. שבכל הזמנים לא היינו משפילים את עצמנו אפילו פעם אחת - הזמן הזה כמה פעמים". גם את ארבעת הבנים הוא הופך לדמויות עכשוויות: חכם הוא הנציב העליון. רשע — הוועד הערבי. תם - היישוב הישן. ושאינו יודע לשאול - הדור הצעיר. "זה מדור סאטירי, רק בצורת הגדה של פסח", פוסק עמיאור.
"הגדות שונות", הוא מספר, "מעבירות את רוח התקופה, ייתכן שנראה עוד הגדות כאלה. מאז 7 באוקטובר כבר נכתבו הגדות, גם בקיבוצים של העוטף ובקהילות שם, שמנסות לבטא את מה שעבר עליהם. גם את מה שעשינו בעזה, את הניצחון, או איך שלא קוראים לזה. גם בהגדות מסורתיות שמוכרים היום בחנויות אפשר למצוא התייחסויות למה שעובר עלינו בשנים האחרונות. כל שנה יוצאות הרבה הגדות".
הגדת ניו-יורק: באנגלית ובעברית משנת 1837
הגדות מיוחדות שמספרות סיפור לאומי בדרכן היו לא רק בגבולות ארץ הקודש. "מעטים יודעים זאת, אבל אחד הספרים המודפסים הנפוצים ביותר בקרב יהודי ארצות-הברית הוא דווקא ספר קטן ודק יחסית: ההגדה של פסח", מספר ד״ר חיים מאיר נריה, אוצר אוסף היהדות ע״ש חיים וחנה סולומון בספרייה הלאומית.
במשך כמעט 200 שנה הודפסו בארצות-הברית אין-ספור הגדות. הכל התחיל בשנת 1837, כאשר בניו-יורק ראה אור לראשונה דפוס אמריקאי של ההגדה. ד"ר נריה מספר כי מאחורי הפרסום עמד מדפיס יהודי חלוץ בשם סולומון הנרי ג’קסון, מהגר מאנגליה שהקים כבר בשנות ה-20 של המאה ה-19 את אחד מבתי הדפוס העבריים הראשונים בארצות-הברית.
"ההגדה נדפסה בעברית ובאנגלית, ושיקפה את הקהילות היהודיות הראשונות של אמריקה – קהילות קטנות יחסית, שכללו הן יהודים אשכנזים (“גרמנים”) והן יהודים ספרדים", מספר ד"ר נריה. כיום ידועים בעולם כעשרה עותקים בלבד של ההגדה הזו, ואחד מהם שמור בספרייה הלאומית בירושלים. "אבל מה שהופך את העותק אצלנו למרגש במיוחד הוא דווקא פרט קטן מאוד – כתמי יין", מגלה נריה. "בעותק השמור בספרייה ניתן לראות כתמי יין רבים, בעיקר ליד הקטע העוסק בעשר המכות. קשה שלא לדמיין את ליל הסדר שבו השתמשו בהגדה הזו לפני יותר מ-175 שנה: בני משפחה סביב השולחן, קוראים את הטקסט בעברית ובאנגלית, מטיפים מן הכוס על כל מכה – והיין ניתז על הדפים".
לדברי נריה, דווקא הכתמים הללו הם שמעניקים לספר את כוחו הרגשי. "הם מזכירים שההגדה לא הייתה רק פריט נדיר על מדף ספרייה, אלא ספר חי, כזה שעבר מיד ליד סביב שולחן החג. יש גם פרט לשוני מעניין במיוחד: במשך יותר ממאה שנה לאחר הדפסתן, ההגדות האמריקאיות נמנעו מלתרגם לאנגלית את המשפט המפורסם 'לשנה הבאה בירושלים' החותם את ליל הסדר. המשפט הופיע בעברית, אך התרגום הישיר כמעט שלא הודפס. במקום זאת נבחר תרגום עקיף ומעודן יותר, שהטיל את האחריות על הבאת העם לירושלים על האל – 'הבא אותנו' – ובכך הקל את החשש שאמירה ישירה על ירושלים עלולה להתפרש כחוסר נאמנות למדינה שבה חיו היהודים".
הגדה מפראג: הצצה לעולמם של יהודים במאה ה-18
הגדות של פסח הן כר פורה לחובבי היסטוריה ולמי שמבקשים ללמוד על תולדות העם היהודי. עודד רביבי, מנכ"ל אנו - מוזיאון העם היהודי, מסביר כי "הגדת הפסח היא אחד הביטויים העמוקים ביותר לכוחה של המורשת היהודית בת אלפי השנים", ומספר על שתי הגדות במוזיאון שמספקות הצצה לפנים והגוונים הרבים שנוצרו בקהילות שונות לאורך הדורות.
בהגדת גוטווירט צוקר פראג, הגדה מאוירת משנת 1707, האיורים הם חלק משמעותי ומובנה בה ומופיעים ברובם בשוליים העליונים והתחתונים של כל עמוד. אלו איורים שנעשו בעבודת יד במיוחד עבור ההגדה הזו ומשקפים את רוח התקופה והתרבות המקומית.
ההגדה נתרמה למוזיאון על ידי בנג'מין צוקר ומשפחת גוטווירט, והיא מאפשרת הצצה לעולמם של יהודי מרכז אירופה המבוססים במאה ה-18. "נוסח ההגדה הוא הנוסח המסורתי המוכר עד היום", מספרת אירית שפירא מאיר, אוצרת במוזיאון אנו, "אך החומריות, הכתובות והאיורים שבה משקפים עולם תרבותי מורכב שבו השתלבו המסורת הדתית היהודית ותרבות העושר והבארוק של מרכז אירופה".
היא מתארת את המציאות שיצרה את אותה הוצאה מיוחדת: "לאחר תקופות של מלחמות ופרעות התפתח במאה ה-17 מעמד יהודי אמיד של סוחרים ו'יהודי חצר', שפעלו במוקדי הכוח והכלכלה של אירופה. חשיפתם לאורח החיים של חצרות המלוכה הביאה אותם לאמץ סממני וגינוני עושר ואסתטיקה בארוקית — בלבוש, בחפצי נוי ובעיצוב הבית — תוך שילובם במסגרת אורח חיים דתי ועולם ערכים יהודי. מגמה זו באה לידי ביטוי גם בהגדה שלפנינו". לאחר המצאת הדפוס במאה ה-15, שהפכה ספרים לנגישים וזולים, הפכו כתבי היד, המועתקים ביד על גבי קלף ומעוטרים בידי אמנים, לסמל סטטוס של עושר ומעמד. כפי שמעידה הכתובת בעמוד השער, הגדה זו נוצרה בפראג בשנת 1707 במיוחד עבור שמעון שוויד דיידסים ואשתו גוטרד, בתו של אב בית הדין בוורטהיים. שם משפחתם מעיד כי הם או אבותיהם הגיעו מן העיר דיידסהיים שבגרמניה, קהילה ותיקה שהושמדה בפרעות המוות השחור בסביבות שנת 1349 ונבנתה מחדש במאה ה-16. בדף האחרון חתם את שמו הסופר שהעתיק את ההגדה, אחד מבעלי המלאכה שנשכרו על ידי אותם יהודים אמידים כדי ליצור עבורם כתבי יד ייחודיים.
ההגדה המיוחדת והאיורים המלווים אותה, שנועדו לשעשע ולהחכים קטנים כגדולים, מאפשרים הצצה לחיי היומיום ועולמם התרבותי של יהודי התקופה. "בין סיפורים מקראיים לנושאים הקשורים לחג הפסח ומנהגיו, האיורים שיצר המאייר מאפשרים הצצה למציאות חייהם של המאייר ושל מזמיני ההגדה. כך למשל באיורי שולחנות הסדר נראות נשים יושבות לצד גברים החובשים פאות מסולסלות, וכן משרתים המוזגים יין למסובים".
הגדת שַׁרְח פי אֶלעַרַבי ירושלים: תרגום לערבית עיראקית
בהגדת שַׁרְח פי אֶלעַרַבי משנת 1952, לעומת זאת, ישנם מעט איורים והיא ברובה טקסטואלית. זהו ביאור ההגדה בערבית-יהודית עיראקית, "דוגמה נפלאה לאופן שבו קהילה יהודית יוצרת מסורת מקומית המשתלבת עם המסורת של כלל העם היהודי". מספרת האוצרת אירית שפירא מאיר. "הגדה זו כוללת לצד הנוסח הקדום והמסורתי גם תרגום, פסקה אחר פסקה, של ההגדה ופיוטיה לערבית-יהודית עיראקית. תרגום זה, הנכתב באותיות עבריות והודפס באותיות קטנות משל נוסח ההגדה, שימש חלק בלתי נפרד מהטקס המשפחתי בליל הסדר: הקריאה בהגדה, תחילה בעברית ולאחריה ב'שרח', איפשרה לכל משתתפי הסדר, ובפרט לאלו ששפת הקודש לא הייתה שגורה בפיהם, להבין את הנאמר ולהשתתף באופן פעיל במצווה לספר ביציאת מצרים. רובד קהילתי נוסף בא לידי ביטוי גם בהדפסתם בספר של פיוטיו של רבי יוסף חיים מבגדד, מגדולי רבני עיראק ומנהיגיה הרוחניים".
לדבריה, "הגדות המלוות בתרגום לשפתם הייחודית של יהודי עיראק נדפסו לאורך השנים בכל רחבי התפוצה של קהילה זו: החל מבגדד, דרך בומביי שבהודו וליוורנו שבאיטליה, ועד לירושלים. ההגדה הזו נדפסה בירושלים בשנת 1952, זמן קצר לאחר קום המדינה והעלייה הגדולה מעיראק. היא מהווה עדות חיה לכך שיהודי עיראק ביקשו להמשיך ולערוך את ליל הסדר לפי מסורת אבותם ובשפתם גם לאחר השתקעותם בישראל".
מסורת זו הוסיפה להתקיים גם שנים ארוכות לאחר מכן, כפי שניתן לראות בהדפסות חוזרות של נוסח זה. "בליל הסדר, לילה שמהותו שימור הזיכרון והעברתו מדור לדור, השכילו יהודי עיראק, כקהילות יהודיות רבות, לשמור על המסורת המשותפת לצד הנחלת המורשת הקהילתית לדורות הבאים", מסכמת שפירא מאיר.
"קהילות רחוקות זו מזו במובנים רבים בכל זאת מספרות את אותו סיפור של יציאה לחירות, עדות נדירה לכוחו של הזיכרון היהודי ולרציפות התרבותית של עמנו", אומר עודד רביבי, מנכ"ל מוזיאון אנו. "בימים מורכבים אלו, כשישראל במלחמה והאנטישמיות גואה בעולם, ההתכנסות המשותפת בליל הסדר מקבלת משמעות עמוקה עוד יותר: זהו רגע שבו מיליוני יהודים ברחבי העולם מתיישבים סביב אותו סיפור, אותה מסורת ואותה תקווה. זהו מפגן של אחווה, של שותפות גורל ושל אמונה ביכולת של העם היהודי לשמור על זהותו ולהמשיך קדימה, גם מתוך אתגרים, אל פרק חדש של חירות, יצירה ושגשוג".
