שבוע לאחר הבחירות, כל המפלגות מנסות להפיק את המקסימום ממספר המנדטים שהן קיבלו. רק בש"ס עדיין בהלם לאחר הקריסה מ-11 מנדטים ל-6 בלבד. התוצאה שנחשבה לשיא בבחירות 1992, היא כעת שפל חסר תקדים. רבים במפלגה מדברים על אפשרות שהיו"ר אריה דרעי יפרוש, והרבנים מתכננים מפגן תמיכה שיהיה חותמת מבחינתם לכך שעליו להישאר. אך המספרים לא משאירים ספק לגבי המשבר.
במעוזים החרדיים איבדה ש"ס מכוחה כ-21%, בשכלול הקולות בערים המגזריות מי שהתחזקה באחוזי הצבעה - על חשבון התנועה הספרדית - היא האחות האשכנזית יהדות התורה. כך לדוגמה באלעד ירדה המפלגה מ-9,734 קולות ל-8,919 - ירידה של כ-21.5%, בבני-ברק ירידה של כ-17%. בירושלים, עיר המזוהה עם המפלגה, שם החלה פעילותו של המנהיג המיתולוגי הרב עובדיה יוסף והקהילות שסביבו גם החרדיות וגם המסורתיות. מבחירות 2022 לבחירות 2026 ההצבעה עבורה ירדה מכמעט 52,000 קולות לכ-42,800, ירידה של כ-24%.
בפריפריה: בנתיבות ש"ס נחלשה ב-33%, באופקים ב-36%, בקריית-גת וערד ביותר מ-40%, כך גם בבת ים, נתניה ולוד. בכלל ערי הפריפריה רואים ירידה משמעותית, בעוד שבערים החרדיות הנהנית מהשלל היא יהדות התורה. בריכוזים החילוניים-מסורתיים מי שגורפת את הרווח היא עוצמה יהודית, שפנתה בהחלט לקהל מסורתי, סחף שבש"ס ניסו לעצור דרך אזהרות נגד עלייה להר הבית, וכן הליכוד - אחד מרבני המפלגה אמר כי מי שיצביע למפלגת השלטון לא יהיה לו חלק לעולם הבא.
תורת המספרים
"בשכלול כל המספרים ברמה הארצית", אומר ד"ר גלעד מלאך, חוקר בתוכנית חרדים של המכון הישראלי לדמוקרטיה, "ש"ס ספגה צניחה חסרת תקדים מ-8.25% מכלל הקולות ב-2022 לפחות מ-5.3% ב-2026 - צניחה של כ-36% בנתח השוק הארצי שלה. במדגם 36 יישובים מרכזיים שבהם נמצאים כמעט 75% ממצביעי ש"ס, משקל הקולות של ש"ס נשחק ב-31% (38% בפריפריה ו-21% בערים החרדיות).
מתברר כי אובדן הקולות של ש"ס לא זלג ליעד יחיד, אלא התפצל בין כמה ערוצים מרכזיים בהתאם למאפיינים הגאוגרפיים והדמוגרפיים: זליגה לעוצמה יהודית בפריפריה: בערים מסורתיות בדרום ובצפון, חלק נכבד מהמצביעים המסורתיים העביר את תמיכתו לבן גביר, שאימץ קו לאומי-ביטחוני תקיף. זליגה למפלגות לא-חרדיות גם במעוזים החרדיים: לצד מעבר של בוחרים תורניים ליהדות התורה ולמפלגות מחאה חרדיות ("זך" ו"נר"), נרשמה במעוזים אלו זליגה של מצביעים חרדים למפלגות לא-חרדיות כמו עוצמה יהודית והליכוד.
בתוך כך קשה להתעלם מסוג של אדישות והימנעות (הגורם המרכזי במרכז): בערי המרכז והערים המעורבות, הדימום התרחש במקביל לעלייה בשיעור ההצבעה הכללי. הבוחר המסורתי חש אכזבה עמוקה מש"ס, ולא מצא תחליף בימין התורני, מה שהוביל לנשירה למפלגות כלליות או להימנעות מהצבעה".
אם לנסות להניח את האצבע אם המפלגה איבדה מצביעים מסורתיים או חרדיים, התשובה של ד"ר מלאך היא גם וגם: "הנתונים מראים כי ש"ס ספגה את הפגיעה הכמותית והאחוזית הקשה ביותר בציבור המסורתי בפריפריה ובמרכז. אך הפגיעה הערכית והסדק העמוק ביותר התרחשו דווקא בבייס החרדי. בערי הפריפריה ובמטרופולינים המרכזיים, ש"ס איבדה 38%-36% מכוחה היחסי לטובת עוצמה יהודית והימנעות מהצבעה. במעוזים החרדיים המובהקים (בני-ברק, אלעד, בית-שמש) ובירושלים, השחיקה היחסית הייתה מתונה יותר (23%-21%). אולם חשיבות הנתון היא איכותית: הבייס החרדי נחשב בעבר ל"בטון יצוק" שאינו מוטל בספק. אובדן הקולות בערים החרדיות מוכיח שגם הנאמנות של הגרעין החרדי-תורני נפגעה קשות, והמפלגה כבר אינה נהנית מבלעדיות או מהצבעה עיוורת בקרב מצביעיה החרדים".
מלאך מוסיף כי "כשל ההתנהלות המרכזי של ש"ס היה חוסר רגישות וניתוק עמוק מתחושות הציבור המסורתי בפריפריה במהלך שלוש שנים של מלחמה: בעוד שתושבי הפריפריה שלחו את בניהם לחזית, חוו אבל, פציעות ושירות מילואים ממושך, ש"ס נתפסה כמי שממקדת את כל כוחה הפוליטי בקידום חוק השתמטות ובדרישות תקציב סקטוריאליות. סדר עדיפויות זה יצר תחושת נטישה קשה בקרב הבוחר המסורתי. כמו-כן, עוצמת המשבר קשורה ישירות למתח בהנהגה הרוחנית ולהיעדר מנהיג רוחני מוסכם בשנים האחרונות. גם מעמדו של אריה דרעי - שהיה הפנים והציר המרכזי של ש"ס עשרות שנים - נמצא בסימן שאלה גדול. ש"ס נכשלה ביצירת דגל חברתי-לאומי אקטיבי שיחבר בין הצרכים הביטחוניים והאזרחיים של הפריפריה לזהותה המסורתית".
אבל גם מלאך סבור שמוקדם להספיד את התנועה שרבים, גם לא חרדים, עוד רואים בה ביתם הזהותי והדתי. "ש"ס היא מפלגה שמושרשת עמוק בחברה הישראלית, אך היא לכודה כיום בדילמה אסטרטגית קיומית: אם ש"ס תבחר להקצין ולפנות עוד יותר לכיוון החרדי-תורני כדי לעצור את הדימום במעוזים, היא תעמיק את הניתוק ותפגע אנושות באחיזתה בקהל המסורתי. מאידך, אם תפנה שוב אל הפריפריה המסורתית עם דגלים חברתיים ולאומיים, היא עלולה לאבד את הליבה החרדית שכה חיונית ליציבותה. נוסף על כך, ש"ס חייבת לייצב מחדש את המנהיגות שלה, כאשר ישנו סימן גדול אם תצליח למצוא מנהיג רוחני דומיננטי ומחליף פוליטי בשיעור קומה המתקרב לאריה דרעי.
"כדי להשתקם, ש"ס חייבת לבצע הגדרה מחדש: גם חיבור מחדש ללוחמים ולפריפריה: אימוץ שיח מכבד ורגיש לסוגיית השירות והערבות ההדדית, לצד חזרה למאבק בחיוניות יוקר המחיה. כן ליצור הנהגה מעודכנת ושפה לאומית: יצירת מנהיגות רבנית ופוליטית המאחדת בין פסיקה ספרדית מתונה לבין תפיסה לאומית-ביטחונית ברורה. רק איזון מחודש בין המסורתי לחרדי יאפשר לש"ס לבנות מחדש את אמון מצביעיה. במצב הדברים הנוכחי של ש"ס שינויים כאלה נדרשים אך כמעט שאי-אפשר לממש אותם, הן בשל המתח האידאולוגי הקיים בין הגרעין התורני של התנועה למצביעיה המסורתיים ובשל היעדר הנהגה רוחנית ופוליטית חזקה".
דרעי ביום הבחירות
(צילום: יעקב כהן)
בביטאון המפלגה, עיתון הדרך, פתחו את השבוע בטור נוקב של רב העיר בת ים, הרב אליהו בר שלום, תחת הכותרת "החיידק הנורא". הוא בחר לתקוף חרדים שהצביעו למפלגות שאינן חרדיות. בדבריו השווה את המעשה לעבירה לפי התורה. "ניקח לדוגמה את מצוות ברית המילה, יבוא אדם ויאמר: 'לדעתי - יש לחתוך קצת באוזן', שם היא הערלה, כי אם לא נעשה כך, אלא כדעת הרבנים הזקנים, הרי נפסיד את כל מתנגדי הברית מילה, וגם נהיה לבוז בעיני הגויים על המצווה המשונה הזו. הרי מי שיאמר כך נחפש לו מקום בבי"ח אברבנאל, ואם הוא גם יפרסם את דבריו במודעות, נזרוק אותו מכל המדרגות כי איננו רוצים שייכנס משוגע לביתנו. והנה קמים צעירים, בני 47 או פחות, מדרום הארץ או מאזור ירושלים, המקיימים כנראה תרי"ג מצוות כראוי. ואולם את המצווה התרי"ג, 'ושמרת לעשות ככל אשר יורוך', הם מחליטים לפרש כרצונם, או יותר נכון כמו שהחילונים מפרשים: בפוליטיקה אין כללים, והכל מותר. ואז נשלפים הטיעונים המוזרים, המקוממים, ובעיקר ה'חילוניים'".
ניסים זאב, אחד הח"כים המיתולוגיים של התנועה ומי שכבר יותר מעשור מחוץ למערכת הפוליטית, מתקשה לראות את התוצאה. "מעשי ידיי טובעים בים", הוא אומר: "אני באתי למרן כשהקמנו את המפלגה. הייתי שם. עכשיו כשאנחנו מסתכלים על מה שקרה לש"ס, אין ספק שצריך לעשות חושבים. התוצאות מדברות בעצמן, ולמעשה התנועה צריכה להסיק את המסקנות שלה בקטע הזה. אם הדברים יימשכו כך, התנועה עלולה שלא לעבור את אחוז החסימה. צריך להבין שאי-אפשר שהנהגה תתנהל לאורך שנים ארוכות באופן שבו אדם אחד מחליט לבדו מה רבנים יגידו ומה רבנים יעשו, וכל ההתנהלות הזו טעונה תיקון עמוק. קודם כל, ניכרה בעיה קשה מאוד בתחום ההסברה. לא ראינו את ש"ס בשטח, ולא ראינו את הצגת המסרים שלהם כראוי. גם בנושא המרכזי של הגיוס והצבא, לא הוצגו תשובות אמיתיות למה שקורה בשטח. הרי אנשי ש"ס מתגייסים הלכה למעשה, ואנשי ש"ס נמצאים בשירות מילואים פעיל".
זאב הוסיף כי אי-אפשר לבוא ולומר לציבור שאנחנו מנותקים מהמציאות הזו. "בכל משפחה יש לומדי תורה, לצד אנשים ששירתו ומשרתים בצבא - אב, בן ונכד. המוטו שהיה צריך להוביל ולהציג בפני הרבנים הוא שכל מי שאינו יושב ולומד תורה באמת ועוזב את עולם הישיבות כדי לצאת לעבוד, צריך להתגייס לשירות צבאי מקוצר. זה היה צריך להיות הבסיס שחייב להיות נכון ואקטואלי גם להיום. איש לא יכול לצפות שגורמים פוליטיים חיצוניים ישלטו על עולם התורה ולצפות שגדי איזנקוט או מישהו אחר ינהל את זה בשבילנו. אך מנגד, כאשר הרבנים אינם מקבלים את המרחב הציבורי המלא והאמון הציבורי נפגע, המערכת נקלעת למשבר קשה.
"בפועל, היעדר קמפיין שטח אפקטיבי בערים השונות, לצד ההסתה הממושכת בתקשורת נגד החרדים והטענה השגויה כאילו התנועה מתנגדת לחלוטין לשירות, יצרו בעיה קשה. המצב שנוצר בשטח הביא לכך שציבור מסורתי וימני רב בחר להצביע למפלגות אחרות, כדוגמת אגודת ישראל, משום שהתעורר ספק בציבור אם ההחלטות אכן משקפות דעת תורה אמיתית. ההליכה על שני הסעיפים והתנועה בין המגזרים יצרו בלבול עמוק. מנדטים רבים זלגו החוצה, וציבור שלם הרגיש שהקול החרדי-מסורתי אינו מקבל מענה מדויק וברור. מעבר לכך, סוגיית ההנהגה היא הבסיס המרכזי לכל תנועה ציבורית. בעבר, בתקופתם של גדולי ישראל כדוגמת חכם עובדיה יוסף ורבי שלום כהן זצ"ל, הדברים הובאו להכרעתם האמיתית של רבנים מתוך כבוד מלא למעמדם, ולא מתוך כפייה פוליטית אישית. התנועה חייבת לחזור להישען על מנהיגות ציבורית רחבה המחוברת לשטח, לדעת קהל ולעבודה מערכתית נכונה. רק כך אפשר יהיה לשקם את האמון הציבורי, להחזיר את הבוחרים שנשרו, ולהבטיח את כוחה ועתידה של התנועה בבחינות הבאות".
לא קלה דרכנו
"זו לא סוף דרכה ההיסטורית של ש"ס", משוכנע מי שהיה דובר ש"ס המיתולוגי, איציק סודרי, היום פרשן בערוץ 16. "אפילו ממש לא. ש"ס ידעה משברים גדולים מאלה, מבלי לזלזל במקום שבו היא נמצאת היום ודווקא מי שיכול לשקם אותה הוא אריה דרעי. דרעי יודע להחזיר עטרה ליושנה, הוא מכיר לעומק את הקהל של ש"ס, מבין את הנקודות הרגישות ביותר ויודע לתמרן בתוך המורכבות המובנית של התנועה. כדי להבין כיצד אפשר לתקן, יש לרדת לשורש הבעיה ולעומק המשבר שחוותה ש"ס במערכת הבחירות האחרונה. הקושי המרכזי שעימו התמודדה התנועה נבע מסכסוך פנימי עמוק ומריבה בתוך הבית, סביב שאלת הזהות וההכרעה הערכית: האם ש"ס היא מפלגה של חרדים בני תורה, או שהיא תנועה המייצגת ציבור מסורתי, דתי ופתוח יותר? ההכרעה לנטות לכיוון החרדי והצהרות הנהגתה יצרו פיצול חסר תקדים בבייס, והתוצאה הייתה שש"ס נחתכה משני הקצוות שלה גם יחד: מחד, עשרות אלפי קולות של חרדים בני תורה חשו שהיא אינה חרדית מספיק והצביעו למפלגות חרדיות אחרות; ומאידך, כ-70,000 מצביעים מסורתיים חשו שהיא הפכה לחרדית מדי ונטשו אותה בחזרה למפלגות הימין.
"אל הקרע הפנימי הזה הצטרף אתגר חיצוני כבד משקל: ש"ס הגיעה לבחירות לאחר ארבע שנים שבהן ‘אכלו לה את הראש’ בתקשורת, וכציבור ישראלי המחובר לערוצים ולאמצעי התקשורת, המצביעים נחשפו מדי יום לכתבות, לתחקירים ולביקורת נוקבת. העניין המורכב והרגיש ביותר התעורר סביב סוגיית גיוס בני הישיבות בצל המלחמה. בעוד שלציבור המסורתי ולמצביעים שהם הורים ללוחמים - המשרתים ביבשה, באוויר ובכל החזיתות - היה קושי רגשי עצום להכיל אמירות שנתפסו כמזלזלות בשירות הצבאי ובמערכת הביטחון, עמדתה של ש"ס בסוגיה זו לא הייתה חדה וברורה מספיק. למרות המכה והאובדן בסדר גודל של כ-100,000 קולות מסורתיים, נקודת ההבטחה והתקווה של ש"ס טמונה בכך שהיא עדיין מחזיקה בבסיס חזק של כ-300,000 מצביעים וממשיכה להוכיח שהיא מסוגלת להיות מפלגה של ‘גם וגם’”.
סודרי מוסיף כי "ש"ס אינה מפלגה סקטוריאלית צרה כמו 'יהדות התורה' שמתמקדת אך ורק בלומדי התורה; יש לה יריעה רחבה בהרבה של זהות ימנית, מסורת, אמונה וערכים יהודיים. התיקון והשיקום יבואו מתוך חזרה למורשת של מרן הרב עובדיה יוסף זצ"ל - ש"ס פתוחה, מכילה ומחבקת יותר - ועל דרעי והנהגת התנועה להוביל קו שיודע לאזן בביטחון בין המאבק על מעמדם של לומדי התורה מצד אחד, לבין מתן כבוד, חיבוק והערכה עמוקה לחיילי צה"ל וללוחמים מצד שני. הנהגה מנוסה שתדע לפנות בגלוי ובגובה העיניים לשני הקהלים, להפגין אחריות לאומית ולשמור על מקומה הטבעי במחנה הימין, היא זו שתסלול את הדרך חזרה ותשקם את המפלגה מחדש".
פורסם לראשונה: 00:00, 02.11.26











