האם ראוי לבחון אדם לפי התוצאות וההישגים שהוא מביא בפועל, או על פי אופן תפקודו ודרך קבלת ההחלטות שלו? זכור לי מנעוריי משחק באחד מהמונדיאלים הקודמים, של נבחרת כדורגל בכירה שעברה תקופה קצת מאתגרת. היה ברור לפרשנים שאם הנבחרת תפסיד גם במשחק הזה, זה יהיה סוף דרכו של המאמן השנוי במחלוקת. כאשר המשחק הגיע לבעיטות הכרעה מ-11 מטרים, זכורה לי התמיהה: איך ייתכן שעתידו של מאמן יוכרע על ידי בעיטה בודדת שכלל אינה קשורה למעשיו?
כך בזירת הכדורגל, וכך גם בשדה הקרב. מספרים שקציניו של נפוליאון ניסו להסביר את אחד מכישלונותיהם הצבאיים בכך שליריב שיחק המזל, ובתגובה הוא אמר שהוא מבקש שיביאו לו קצינים שיש להם מזל. נפוליאון ביקש תוצאות, לא תירוצים. אך מה חושבים על הנושא המקורות שלנו?
4 צפייה בגלריה
לואיס דה לה פואנטה, מאמן ספרד. נכון שלנבחרת שלך היו 27 בעיטות, אבל סיימת בתיקו מול כף ורדה
(צילום: Roberto Schmidt / AFP)
פרשתנו, פרשת חוקת, פותחת חלון לסוגיה הזו. העם מגיע ליישוב שנקרא קדש בשנה הארבעים למסעו במדבר. הוא צמא למים ומתלונן על כך. משה מכה בסלע במטהו ויוצאים ממנו מים רבים, לא לפני שהוא מתריס כלפי העם: "הֲמִן הַסֶּלַע הַזֶּה נוֹצִיא לָכֶם מָיִם?"
התגובה הא־לוהית אינה מאחרת לבוא: "יַעַן לֹא הֶאֱמַנְתֶּם בִּי לְהַקְדִּישֵׁנִי לְעֵינֵי בְּנֵי יִשְׂרָאֵל, לָכֵן לֹא תָבִיאוּ אֶת הַקָּהָל הַזֶּה אֶל הָאָרֶץ אֲשֶׁר נָתַתִּי לָהֶם". בגין האירוע הזה ייענשו משה ואהרן, וכמו דור המדבר כולו הם לא יזכו להיכנס לארץ.
הסיפור הזה הפך לאחד האתגרים המפורסמים ביותר בפרשנות המקרא. דורות רבים ביקשו להבין מה היה חטאו של משה, מדוע הוא חמור עד כדי כך שאינו מאפשר לו להיכנס לארץ, וכיצד אהרן קשור אליו – הרי לכאורה הוא לא עשה דבר.
יש שטענו כי החטא היה בהכאת הסלע במקום לדבר אליו, כפי שהצטווה משה. אחרים ייחסו את העונש לכעסו המופרז של משה על העם, ועוד ועוד. לאורך הדורות נמנו יותר מחמישה-עשר חטאים שונים שיוחסו למשה – עד שהיו אומרים בהומור שאם נצרף את כל פירושי הפרשנים, נגלה שמשה רבנו היה אחד מגדולי החוטאים.
ייתכן שהשאלה המשמעותית יותר היא לא מה בדיוק היה חטאו של משה, אלא מדוע התורה לא סיפרה לנו במפורש מה היה החטא. במקום זאת היא מסתפקת בקביעה העמומה משהו: "יען לא האמנתם בי להקדישני לעיני בני ישראל". במילים פשוטות, במקום לחזק את אמונת העם ולגרום לקידוש שמו של הקדוש ברוך הוא בעיניהם, משה עשה את ההפך. אבל התורה אינה מפרטת מה בדיוק עשה, וגם לא כיצד הפך אהרן לחלק מהאירוע.
4 צפייה בגלריה
סברי למושי, שפוטר מאימון נבחרת טוניסיה לאחר התבוסה נגד שבדיה
(צילום: Julio Cesar Aguilar / AFP)
ייתכן שזה בדיוק המסר שהתורה מבקשת להעביר: לא ממש חשוב מה היה חטאו המדויק של משה. האם אמר דבר שלא היה צריך לומר? האם הכה במקום לדבר? ואולי כשל בנקודה אחרת לגמרי? במבחן התוצאה, התנהגותו הובילה לתוצאה הפוכה מזו שנדרשה.
אם מטרת היציאה ממצרים והכניסה לארץ היא ללמד את העולם שיש א־לוהים המשגיח על מעשי בני האדם וחפץ בטובת ההולכים בדרך הישר, הרי שבאותו רגע המשימה לא הושגה. העם שראה את המים יוצאים מן הסלע לא הגיע למדרגה הראויה של הכרה וקידוש השם. הוחמצה הזדמנות חד-פעמית לבצע פעולה שהייתה ממחישה לעין כול כיצד הקדוש ברוך הוא דואג לעמו גם בתנאים ובנסיבות הקשות ביותר.
חשוב לזכור שאנחנו מדברים כאן על משה רבנו – גדול הנביאים, האיש שייזכר לעד בתולדות האומה כמי שהוציא את בני ישראל ממצרים, הנהיג אותם במדבר במשך קרוב לארבעים שנה והעניק להם את התורה. אף על פי כן, הוא לא יוכל להכניסם לארץ. את המבחן הזה הוא לא הצליח לעבור.
4 צפייה בגלריה
ראש הממשלה נתניהו. ההנהגה נושאת באחריות, לטוב ולרע
(צילום: רונן זבולון / רויטרס / Pool)
לא פחות מרתקת דמותו של אהרן. אפשר היה לטעון, כאמור, שהוא כלל לא היה חלק מהאירוע. הוא לא ביצע מעשה שאפשר להגדירו כחטא אישי וישיר, אבל זה כנראה לא ממש משנה. הוא חלק משדרת הפיקוד, ונושא באחריות על מעשיה, לטוב ולרע.
משה ואהרן הם המנהיגים הדגולים ביותר שקמו לעם ישראל מאז ומעולם. הם מתווים עבורנו עד היום את דרכי ההנהגה באהבת צדק וברדיפת שלום. אף על פי כן, כשנכשלו בהשגת משימתם במלואה, הם יודעים לפנות מקום ליהושע, שאולי יביא איתו אנרגיות חדשות ויצליח במקום שבו הם נכשלו. יחד עם שרביט המנהיגות הם מעבירים לו גם את המסר: מעכשיו האחריות כולה שלך.
