האם רבנים צריכים להתערב בניהול מדינה או ממשלה? האם נכון שהחלטות הצבא יתקבלו ויאושרו גם על ידי דרג רבני? לאדם שאינו מאמין בקדושתה של התורה וההלכה התגובה תהיה שלילה מובהקת: מה פתאום שרבנים יתערבו בנושאים לא להם? אך עבור המאמין, ההולך בדרך התורה, על פניו התשובה צריכה להיות פשוטה וחיובית. חג החנוכה, שבעיצומו אנו נמצאים, מציף את השאלות הללו לסדר היום ומציע תשובה מעט יותר מורכבת.
מי לא מכיר את גבורת החשמונאים ותעוזתם? תרומתם מונצחת בתולדות ישראל בכל בית יהודי שמונה ימים בשנה. זכר גבורתם מועלה בתפילות ובשירים רבים, המעלים את מעשיהם על נס.
ולמרות הכול, הסיפור החשמונאי מסתיים בטרגדיה נוראה. מתתיהו וחמשת בניו נהרגים במהלך הקרבות, ומאוחר יותר המלך הורדוס מחסל חלקים נרחבים מהמשפחה החשמונאית, עד שנשארת מהמשפחה כולה ילדה אחת, שבה הוא חשק ורצה לשאתה לאישה. אך היא מסרבת ודוחה אותו מעליה, ומחליטה לקפוץ מהגג ולהתאבד, רק לא להינשא לאותו עריץ.
בטרם הקפיצה אל מותה היא מכריזה כי כל מי שיאמר שהוא נצר לבית חשמונאי - משקר, והוא ככל הנראה עבד. שכן כל המשפחה החשמונאית חוסלה והיא נשארה האחרונה מן השושלת, ועתה היא מתאבדת. כל מי שעתיד לטעון שהוא שייך למשפחה עושה זאת מטעמים פוליטיים, וכנראה מוצאו מבית הורדוס, שמקורם בעבדים אדומיים, והוא חפץ לשדרג את ייחוסו ואת מעמדו. זהו תיאור קיצוני של טרגדיה נוראה: משפחה שלמה נמחקת מעל פני האדמה, ולא סתם משפחה; המשפחה המיוחסת והחשובה, שחוללה את חג החנוכה, עברה מן העולם.
רבי משה בן נחמן, מגדולי חכמי ישראל בספרד במאה השתים-עשרה, הציף את השאלה: איך ייתכן שמשפחת צדיקים, גיבורים וקדושים כאלה נכחדה והוכרתה לגמרי בלי צאצא אחד לפליטה?
ברור לרמב"ן שמדובר בעונש. "וזה היה עונש החשמונאים שמלכו בבית שני, כי היו חסידי עליון, ואלמלא הם נשתכחו התורה והמצוות מישראל, ואף על פי כן נענשו עונש גדול".
מה סיבת העונש? הרמב"ן מסביר שעונשם בא עליהם בגלל העובדה שלאחר תום המרד המוצלח לא השכילו החשמונאים לפנות את השלטון למי שראויים לו - צאצאי שבט יהודה - בעוד הם, החשמונאים, מקורם משבט הכהונה, והיה להם לחזור לעבודתם.
מה פשר העניין? ומדוע הוא כל כך חמור?
אפשר להבין את חטאם של החשמונאים בשתי רמות. האחת נוגעת בפגיעה בשבט המיועד למשול, והוא שבט יהודה. ברובד הזה אין הבדל בין אם החשמונאים היו כהנים או משבט יששכר. אבל הרמב״ן מדגיש היבט נוסף, והוא שלכהנים אסור לקחת חלק בשלטון המדיני. עבודת השם היא נחלתם. הבעיה המרכזית בשלטון החשמונאים היא היותם כהנים שאינם אמורים לעסוק בשלטון.
מדוע מנועים דווקא הכהנים מעיסוק בתחומי השלטון והפוליטיקה?
מלוכה וממשלה, או בשמה המוכר לנו יותר - פוליטיקה, מבקשת ליישם השקפת עולם בסוגיות שנויות במחלוקת. זה תפקידו של המושל: הוא נבחר כדי ליישם את השקפת עולמו באופן מעשי, ואך טבעי שיהיו רבים שיחלקו על דרכו. אין מלך בלי אופוזיציה, אין שלטון בלי מתנגדים. כשחולפת במוחנו ממשלה בלי התנגדות, אנו מדמיינים מיד ממשל עריץ וטוטליטרי, שבו אין אנו רוצים ליטול חלק.
הכהנים, כעובדי אלוקים כל ימיהם, מופקדים על המקדש. תפקידם להפוך את התורה למכנה המשותף המחבר את העם כולו לתורה ולאלוקים. כהן עולה מדי יום לדוכן ומברך את עמו ישראל באהבה. אם יש לו שונאים בקהילה הוא אינו יכול לברך. מהרגע שהכהן הפך לחלק מהשלטון, הוא נתפס, ובצדק, כחלק מהשיח הכוחני, השנוי במחלוקת, ובכך מזהם את תורתו ואת עבודת המקדש בשיקולים הפוליטיים של המדינה. ומכאן האסון ליהדות ולתורה.
בעוד השלטון חפץ בכוח ובשררה, הכהונה חפצה בהשפעה ובקירוב הדעת והלב. במקום שבו יהפוך איש הדת להיות חלק מהסיפור השלטוני, הוא יאבד את סמכותו המוסרית לכלל החברה ויהיה עוד שחקן במגרש הכוח. אבל מה שיותר חמור הוא שהתורה שאותה הוא מלמד תהפוך להיות חלק מסיפור פוליטי, שמטבעו יש לו תומכים ומתנגדים.
לכן כל כך חמור חטאם של החשמונאים, שלא ידעו לשים את הגבול בין התחומים. ומכאן קבע הרמב״ן כי חרף תרומתם האדירה לאומה הישראלית, ראוי היה שהתופעה שבה ביקשו לחבר כהונה למלוכה תימחק מן המציאות. וכמו בימים ההם, כך גם בזמן הזה.
