מי אחראי לדרדור השיח בחברה הישראלית? כיצד הגענו למצב שבו כמעט כל שיחה בין חברים הנמצאים משני צידי המתרס הפוליטי תסתיים בתוך דקות אחדות בהאשמות חריפות על בגידה ושחיתות, איש כלפי רעהו? למה זה קורה לנו? פרשת השבוע, "וישב", אולי תצביע על אחד הגורמים למשבר הזה, ועל פתרונו האפשרי.
מכירת יוסף לזרים על ידי אחיו היא ללא ספק אחד מרגעי השפל של המשפחה שהקים יעקב במאמצים גדולים. מאוחר יותר תאמר התורה על מקרים כגון אלו "גֹנֵב אִישׁ וּמְכָרוֹ וְנִמְצָא בְיָדוֹ מוֹת יוּמָת". כלומר, אחי יוסף שמכרו אותו היו ראויים לעונש מוות, לא פחות מזה. אם נזכרים לרגע שכמה שעות לפני המכירה הם ביקשו להרוג אותו באופן ישיר, הרי שאנחנו מבינים שהמכירה היא עוד הפעולה המתונה ביחס למה שתוכנן להיעשות מראש. לא ממש תיאור מרומם ומחמיא לאבותינו.
3 צפייה בגלריה
הפגנת הסרבלים הכתומים מחוץ למשפט נתניהו. מי אחראי לדרדור השיח?
(צילום: אוהד צויגנברג / AP)
למרות חומרת המעשים, נראה שהמקרא אינו מציג אותם באופן שלילי מאוד, וכמעט נותן לגיטימציה למעשיהם – או לפחות הופך את האחים לקורבן בשל התנהגותו הלא-רגישה של יוסף.
זה מתחיל בתיאור של יוסף המתחבר לאחים הצעירים בני השפחות, ומביא את דיבתם הרעה של אחיו אל אביהם. המקרא אינו מפרט את אופייה של הדיבה, ואם היה בה אמת או שכולה הייתה מבוססת על שקרים וחצאי אמיתות. די לנו בכך שלהיות אח מלשן ושטינקר בין אחים אינו מתכון בריא ליחסים טובים, גם אם דבריו אמת, על אחת כמה וכמה אם זו דיבה שלילית ולא אמיתית. כאמור, המקרא אינו מבהיר את הנקודה הזו ומשאיר אותה לשיפוטנו. מכל מקום, התחלה לא מוצלחת במיוחד למערכת היחסים בין האחים.
בהמשך יספר המקרא על יעקב שמתעדף את יוסף ועושה לו בגדים מיוחדים מרהיבים ביופיים. לא צריך דמיון מפותח כדי לנחש מה חשים האחים כשאחד מועדף על פניהם באופן בוטה וניכר. כל אחד מאיתנו ידמיין איך הוא או ילדיו היו מגיבים בנסיבות דומות. די בכל האמור כדי שהאחים יקנאו, ישנאו ויתקשו להחליף אפילו מילת נימוסין איתו: "וַיִּשְׂנְאוּ אֹתוֹ וְלֹא יָכְלוּ דַּבְּרוֹ לְשָׁלֹם".
זריקה לבור כהגנה עצמית?
נדמה שיוסף נמצא בעולם אחר, מנותק מכל המתרחש, לא שם לב לתחושות של אחיו כלפיו, והוא מגיע עם חלום חדש. לא סתם חלום, אלא כזה שהמסר העובר ממנו חד וחלק. בחלום, כל האחים אוספים אלומות של שיבולים, והנה קמה אלומתו של יוסף וכל שאר האלומות משתחוות בפניה. המסר ברור: אחים יקרים, אני לא סתם מלשן ובן אהוב ומועדף, אלא שאני עומד להיות המלך ואתם עבדיי.
יוסף, שאמור להרגיש שאחיו לא מדברים איתו, מתואר במקרא כדמות מנותקת מהסיטואציה שרצה לשפוך בנזין על המדורה הבוערת גם כך, בדמות חלום ששם על השולחן את התרחיש הנורא שהאחים חששו מפניו. יוסף עומד להיות המושל וכל האחים יהיו משרתיו. זה כמובן במקרה הטוב שבו הוא יהיה נחמד איתם ולא יחסל אותם, כמנהג העריצים המושלים בימים ההם שהרגו את כל המועמדים להיות יורשי העצר של המלך הקודם.
האחים חורגים ממנהגם לא לדבר עם יוסף, ומגיבים בתקיפות נגדו. הם אומרים לו: האומנם אתה חושב שאתה תמלוך עלינו? למדורת השנאה מצטרפים גם החלומות כחומר בעירה מצוין ודליק. המקרא מוסיף ומספר שיוסף חולם בשנית, הפעם על שמש, ירח וכוכבים שישתחוו לו. התיאור המקראי אינו מותיר מקום לספק: יוסף עושה הכול כדי שאחיו יפחדו ממנו וממילא ישנאו אותו. לא בכדי היו מחכמינו שראו בזריקתו לבור כעין פעולה להגנה עצמית של האחים, מחשש שמא יבולע להם אם אכן החלומות יתגשמו.
מדוע מספרת לנו התורה את מכירת יוסף באופן הזה? הרי היה אפשר לצבוע את האירועים בגוונים אחרים לגמרי. יוסף היה ילד נחמד ומתוק שאהב לשחק עם הילדים הפחות-מקובלים במשפחה, ואחיו קינאו בו כי הוא היה כל כך נחמד ומתוק לאחים ולהורים, והם לא היו יכולים לשאת זאת. מדוע המקרא מציג את הסיפור באופן שבו אפשר לקבל את הרושם שיוסף אחראי במידה רבה לכך שאחיו מכרו אותו (בלי שהדבר מצדיק את מעשה המכירה או את המחשבה להרוג אותו)? מדוע המקרא נותן את ההרגשה שהאחים לא עשו מעשה נורא כל כך, בהתחשב בנסיבות המתוארות בסיפור?
ייתכן שהמקרא מבקש ללמדנו שלמריבה כמעט תמיד יש שני צדדים. נכון שאסור להרביץ ואסור למכור אח, נקודה, סוף פסוק ושלושה סימני קריאה. אבל מי שיבקש רק לדון מבחינה משפטית בשאלה מי נושא באחריות וחייב לשאת את עונשו, יעשה לעצמו חיים קלים. האחים אשמים, נקודה. אבל אותנו מעניין דבר נוסף: מה גרם לאירוע הזה? איך הידרדר השיח ביניהם למצב שבו אח חפץ להרוג את אחיו?
למריבה צריך שניים. אדם המוציא דיבה, מרעיל את האווירה ומכפיש את האחר, אין דינו מוות או מכירה לזרים, אבל אין הוא יכול לפטור את עצמו מאחריות למצב שהשיח הידרדר אליו. האדם שמעורר קנאה והילה סביבו, ומוציא לאחרים את העיניים, אינו ראוי לנידוי והחרמה – אבל יתקשה לבוא בטענות אל מי שאינם יכולים לומר לו שלום.
המתיימר לומר לאחיו "אני אמשול לבדי וכולכם תשתחוו לי" אינו יכול לצפות שהאחרים יחושו כלפיו סימפטיה וסולידריות. האם זה מצדיק הרג או מכירה? ודאי שלא. עוון המכירה ילווה את העם היהודי לדורותיו. אבל המקרא לא יציג את יוסף כקורבן לשנאה חד-צדדית. הסיפור יהיה מאוזן, אף על פי שיש בו פוגע ונפגע, כדי לומר לנו שקיימת "אחריות תורמת". זה לא סיפור חד-ממדי. בכל מריבה מוטל על כל צד לחפש מהי תרומתו לאיכות השיח ולדרדורו.
