"אני שמחה שלא ויתרתי, אף שהמאבק היה ארוך ומתיש ולא פעם גם מייאש", אומרת צ'ילה עזרא. "היום, אחרי כ־23 שנים מאז שנחטפתי מהחיים הקודמים שלי, אני סוף סוף מקבלת פיסת שליטה על חיי. עכשיו אני יכולה לבחור איפה אני רוצה לחיות, בלי שמישהו אחר יקבע בשבילי".
עזרא נחטפה בהונגריה, ארץ הולדתה, והובאה ארצה למטרת סחר בנשים. כאן נאלצה לעבוד בזנות והידרדרה לשימוש בסמים. אתמול הודיע מינהל האוכלוסין שאינו מתכוון לערער על פסיקתו של הדיין מרט דורפמן מבית הדין לערעורים, שקבעה כי יש להתיר לה תושבות קבע בישראל, לפי בקשתה.
"לא הייתי מצליחה לעבור את המאבק הסיזיפי הזה ללא כל התמיכה של נשים מהממות שליוו אותי", היא אומרת, "ובראש ובראשונה עו"ד חן תירוש (שסייעה לה פרו בונו, צ"ר), וגם שתי הנשים האמיצות יעל שחר ושרון יעיש, שעשו עליי את הסרט 'זונה כמוני'. הן הביאו אליי התמיכה בלתי מתפשרת של עוד נשים, שהוכיחו שבכל מקום שבו נשים תומכות בנשים, קורים דברים מופלאים".
פנית כבר למשרד הפנים כדי להסדיר את תושבות הקבע?
"היום, אחרי שאסיים את ישיבת הצוות במרפאת לוינסקי, שבה אני עובדת, אנסה לזמן תור ואתחיל בתהליך. אני בטוחה שזה ייקח זמן. המאבק הסתיים, אמנם, מבחינה חוקית, אבל אני עדיין לא מרגישה שזה הסוף. תודות לתמיכה שמלווה אותי בדרך הקשה הזו, סוף סוף אני לא מרגישה תלושה ותלויה. יש לי במה להיאחז. אבל אאמין ממש רק כאשר אחזיק בידיי את המסמך שמעניק לי תושבות קבע".
