רגע אחרי שבית המשפט המחוזי בחיפה גזר את דינו של מיכאל שושן (61), ב-31 בינואר, בביצוע עבירות מין חמורות ונידון ל־15 וחצי שנות מאסר, קורבן העבירות, זהבה קדם (74), לא הצליחה להסתיר את שביעות רצונה מהעונש החמור. "כשהתובעת, עו"ד אילנה פיקוס־רויטבלט, התקשרה כדי לספר לי על גזר הדין, הייתי המומה ומאושרת בעת ובעונה אחת", אומרת קדם. "לא עקבתי אחרי המשפט, לא הגעתי לדיונים וגם כאשר זומנתי להעיד, הדיון בוטל בשל הסגר כשכבר הייתי בפתח בית המשפט, ולכן הופתעתי".
ממה הופתעת?
"לא ציפיתי לקבל את גזר הדין, חיכיתי שיזמנו אותי שוב לעדות ופתאום מודיעים לי שהוא קיבל 15 וחצי שנים. התובעת אמרה לי שהוא הודה בכל, וכל כך שמחתי שאני לא צריכה להעיד, אמרתי לה שאני מרגישה כאילו אראלה ממפעל הפיס התקשרה אליי".
"כשסיפרתי לאחי על גזר הדין הוא אמר: 'לא יכול להיות, זה בטח חמש וחצי שנים, התבלבלת'. חשבתי שאולי לא שמעתי טוב, כי בארץ לא נהוג להחמיר עם עברייני מין"
למה חששת מהעדות?
"כשהיא הכינה אותי למתן העדות, היא אמרה שעורך הדין שלו יכול לבלבל אותי ואולי אפילו להפיל אותי, אז לא כל כך בא לי להעיד. גם לא בא לי לראות אותו, האמת".
מי הראשון שצלצלת לבשר לו על גזר הדין?
"צלצלתי ישר לאחי, שהיה קצין משטרה, והוא אמר 'לא יכול להיות, זה בטח חמש וחצי שנים, בטח התבלבלת'. חשבתי שאולי באמת לא שמעתי טוב, כי בארץ לא נהוג להחמיר עם עברייני מין, אבל למחרת צלצלה אליי חברה מירושלים ואמרה שהיא שמעה את התוכנית של נתן זהבי ב־103, והוא דיבר על זה וזה העונש. בית המשפט פסק לטובתי פיצוי של 75 אלף שקל. שאלתי את התובעת מאיפה יהיה לו כסף לתת לי, אז היא אמרה 'אל תדאגי, נוציא ממנו'".
"מעשים שפלים ומשפילים"
זהבה קדם היא אלמנה, אם לארבעה וסבתא ל־11, המתגוררת בשכונת נווה שאנן בחיפה. בכתבה שפורסמה ב"לאשה" בפברואר 2020, סיפרה שנפלה קורבן לתקיפה מינית אכזרית חודשיים קודם, בדצמבר 2019. שושן, שכן לשעבר שעזב את הבניין, ושאותו הכירה עוד מילדותו, דפק על דלתה בשעות הערב והזמין את עצמו לקפה. "אמרתי לו: 'בטח, תיכנס', שאלתי לשלומו והוא סיפר שהוא חולה ובדיוק חוזר מבית החולים", סיפרה בכתבה. "שאלתי אותו אם הוא רוצה לאכול, והוא ענה 'רק קפה', נכנס למטבח והתחיל לפתוח ארונות ומגירות. חשבתי שהוא מחפש כוס, אז אמרתי לו: 'שב, אני אכין לך', אבל הוא התעקש להכין בעצמו. היום אני יודעת שהוא חיפש סכין".
עד מהרה התברר שהוא לא הגיע כדי לשתות קפה. על פי כתב האישום שהוגש נגדו, שושן נטל סכין מהמטבח ותקף את קדם מינית, כשבמשך למעלה משעתיים היא הייתה נתונה לחסדיו כשסכין גדולה מונחת על צווארה. בגזר הדין קבעו השופטים יחיאל ליפשיץ, גלית ציגלר ושמואל מנדלבאום כי "מדובר במעשים קשים ושפלים, אכזריים מאין כמותם ומשפילים".
"בהתחלה היססתי להתראיין, פחדתי שישפטו אותי, שיגידו שאני אשמה כי למה פתחתי לו ולמה הכנסתי אותו, אבל אף אחד לא אמר דבר כזה, התגובות היו מחממות לב"
קדם ניסתה לדבר אל לבו, אמרה לו שהיא מכירה את הוריו ומעולם לא פגעה בו, אבל ללא הועיל. בכתבה סיפרה: "הוא התיישב צמוד אליי ופתאום שם עליי יד, ניסה לחבק אותי. נרתעתי לאחור, צעקתי עליו 'מה אתה עושה?' ואז ראיתי את הסכין. הייתי בשוק, כל כך נבהלתי. הוא אמר לי 'מה שאני אגיד לך את תעשי'. אמרתי לו 'אין בעיה, רק תוריד את הסכין כי זה מלחיץ אותי'. ראיתי שאין עם מי לדבר והחלטתי לציית. הרגשתי שאם אנסה להתנגד זה לא ייגמר טוב. הוא הסתובב אליי ואמר לי 'תורידי את החולצה'. הורדתי את החולצה ואז הוא ביקש שאוריד גם את החזייה. עשיתי את מה שהוא ביקש, ואז הוא התחיל למזמז אותי ולבצע בי את זממו. הוא ביקש שאשתף פעולה, שאחבק אותו ואנשק אותו, ואני פעלתי על אוטומט. הוא נראה לי כמו חיית טרף שהשתחררה מהכלוב, ידעתי שהוא מאוד מסוכן ולכן במשך שעתיים ומשהו עשיתי כל מה שהוא ביקש... הוא שאל אם יש לי שמן זית בבית, הלך למטבח - שוב עם הפנים אליי והסכין המונפת בידו. הוא פתח את המגירה, וברגע שהוא הוריד את הראש לכיוון הבקבוקים כדי למצוא את השמן, קפצתי מהספה ורצתי לדלת".
היא דפקה על דלתות השכנים בצרחות, כשהיא כמעט עירומה, והוא ברח והסתתר בחדר המדרגות, שם נתפס על ידי השכנים שהזעיקו את המשטרה. כתב האישום שהוגש נגדו חשף כי לחובת שושן שורה של הרשעות קודמות בעבירות מין: בשנת 1998 הורשע בביצוע מעשים מגונים בקטינה ונגזרו עליו 12 שנות מאסר, בשנת 2014 הורשע בביצוע מעשה מגונה ונידון לשלוש שנות מאסר, ובשנת 2018 הורשע בתקיפה ונידון לשישה חודשי מאסר על תנאי.
החלטת להיחשף בכתבה ב"לאשה" עוד לפני שהורשע. איזה תגובות קיבלת?
"לא תיארתי לעצמי שאקבל תגובות כל כך חמות ואוהדות, מאיפה לא התקשרו ומי לא התקשר", היא אומרת בסיפוק. "אנשים שמיליון שנה לא דיברתי איתם התקשרו ואמרו 'איזה גיבורה את', 'איזו אישה מיוחדת', אפילו הפרקליטה אמרה לי שאני אישה אמיצה. בהתחלה היססתי להתראיין, פחדתי שישפטו אותי, שיגידו שאני אשמה כי למה פתחתי לו ולמה הכנסתי אותו, אבל אף אחד לא אמר דבר כזה, התגובות היו פשוט מחממות לב. הגיעה אליי סטודנטית מאוניברסיטת תל־אביב שקראה את הכתבה ואמרה לי שהיא עושה מחקר על מקרי אונס בגיל השלישי. היא ראיינה אותי למחקר ומאוד התרגשה מהסיפור. אני מקווה שנתתי אומץ לנשים אחרות לצאת ולדבר על מה שקרה להן. תראי את שירה איסקוב, כל כך התרגשתי ששמעתי אותה מדברת על ההתעללות שהיא עברה, אני בטוחה שהיא נתנה הרבה כוח גם לנשים אחרות".
