זו באמת הזיה שאני צריכה להסביר את זה בכלל, אבל שאלו אותי את השאלה הזו כל כך הרבה אנשים, כך שאני מתחילה לפקפק בשיקול הדעת שלי. "למה את צריכה את זה?", הם שאלו, "את הרי כבר נשואה". "מה קשור ניתוח אף?", תהו אחרים, "את לא בגיל שאת כבר אמורה להיות שלמה עם עצמך ולקבל את עצמך כמו שאת?". הייתה אחת שגם הגדילה לעשות ואמרה שאני "השראה". בהתחלה זה החמיא לי ואז כבר לא. אני? השראה? למה? "כי עשית ניתוח אף בגילך", היא ענתה כשהיא מדגישה את המילה האחרונה במשפט.
מי שישמע אני בת 200
(צילום: אהובית רבי-גולן)
ראשית, ניתקתי איתה קשר. שנית, כיף גדול להרגיש בת מאתיים. באמת, ממש תודה על זה. מאז שיהורם גאון התחתן בגיל 86 לא תהו אנשים רבים כל כך "מה הטעם?". בעוד לי היה נראה טבעי לחלוטין להתחיל להתעסק בעצמי אחרי שסיימתי ללדת, להיניק, לחתל ולגמול, מתברר שלאחרים זה מרגיש טבעי הרבה פחות. שאני לא ארצה לשפר משהו במראה שלי כי אני לא מחפשת חתן? מי מספר להם שמעולם, אבל מעולם לא התלבשתי או עשיתי משהו בחיצוניות שלי בשביל מישהו שהוא לא אני.
"'למה את צריכה את זה? את הרי כבר נשואה'. 'את לא בגיל שאת כבר אמורה להיות שלמה עם עצמך?'. הייתה אחת שאמרה שאני 'השראה'. בהתחלה זה החמיא לי ואז כבר לא. אני? השראה? למה? 'כי עשית ניתוח אף בגילך'"
התסביך: האמת היא שלא הייתי מהילדות האלה שידעו מגיל צעיר שהן רוצות לעשות ניתוח אף. בכל הילדות וגיל ההתבגרות שלי זה מעולם לא עבר לי בראש, אפילו לא לרגע. גם לא בשנות ה־20 וה־30. למעשה, רק לפני שנה, כשהייתי בת 45 וקצת, היה לי רגע של אאוריקה שבו הבנתי שזה - זה הדבר שבא לי לעשות עכשיו. תקראו לזה חוסר מודעות עצמית, יכולת הסקת מסקנות איטית או סתם מישהי שפתאום החליטה לשים את עצמה במרכז - אבל הרגע שבו הבנתי שזה ה־דבר שמפריע לי בעצמי, התרחש ממש לא מזמן.
מה שכן ידעתי עד אותו רגע זה שאני לא אוהבת להצטלם וגם לא מתה על מראות. כאילו, הייתי תמיד ממש בסדר ומלאת ביטחון וסבבה עם עצמי, עד הרגע שפגשה אותי מצלמה (או מעלית). ברגע שהמציאות נכנסה לי לעיניים התחלתי להתכווץ ולהרגיש פחות בנוח. לא ידעתי לומר בדיוק מה, אבל משהו בפרצוף לא הסתדר לי. אז מה עשיתי? הייתי זו שתמיד מצלמת ופחות מצטלמת. ואם כבר מצטלמת, תמיד ניסיתי לעשות פרצוף מטומטם כדי להצחיק או להסוות חצי פנים עם השיער או שמצאתי זווית ממש מחמיאה ואז גם הוספתי פילטר פריז לקינוח.
ההחלטה: באותו הערב שבו נפל לי האסימון (אני בגיל שבו עוד נופלים אסימונים), התחלתי לחפש אינפורמציה בנושא שלא היה לי חצי מושג בו. הייתן מצפות מעיתונאית בגילי שתעשה את זה ברוגע, נכון? באיטיות, ביסודיות. הרי חיכיתי 46 שנה, מה זה עוד קצת זמן בשביל תחקיר מקיף? אז באמת עשיתי את כל זה - רק הפוך. חדורת מטרה עברתי מאתר לאתר על מהירות טורבו כאילו מישהו רודף אחרי, ליקטתי מידע מעמודי אינסטגרם, קבוצות ווטסאפ ייעודיות ומידידי הצ'אט - וכבר למחרת קבעתי תור לייעוץ אצל ד"ר יוסי פיכמן (זה לא ממומן, אינעל דינאכ).
ההבנה הראשונה שלי עם עצמי הייתה שאני לא מספרת לאף אחד (מלבד בעלי) על התוכניות שלי להשבחת הנכס. מהיכרותי את המָטֶרְיה (המשפחה הקרובה, החברות) היה לי ברור שינסו לעצור בעדי בכל דרך, לגיטימית יותר או פחות, ואף יפקפקו בשפיותי. מאחר שבעלי מכיר אותי איזה יום־יומיים, הוא הבין מיד שברגע שהחלטתי אין טעם לנסות לשכנע אותי לרדת מהעניין. "אני אומר לפרוטוקול שאת ממש לא צריכה בעיניי ניתוח אף ואני נגד, אבל אתמוך בך בכל מה שתחליטי לעשות למרות שזה יגרום עצב רב לחשבון הבנק שלנו". הפרוטוקול הודה לו מקרב לב והמשיך הלאה בדהירה אל המטרה.
המשפחה: בגלל שאני לא באמת יודעת לסתום את הפה, הצלחתי להחזיק את הסוד הזה מהמשפחה שלי בדיוק חודש. ואז, בזמן הקידוש, ברגע הכי רועש שבו כולם דיברו בו־זמנית עם כולם (לא מדובר במשפחה עם נימוס בריטי), זרקתי לחלל האוויר שיש לי תור לניתוח אף ושהכול כבר משולם, אז אין טעם לנסות לשכנע אותי. אחרי שכולם סיימו להיחנק מהחריימה וצרחו את דעתם בנושא, הגיעה תגובת ההורים. בעוד אמא שלי עשתה פרצוף מאוכזב ומחתה דמעה כאילו יצאתי הרגע מהארון, אבא שלי, האיש האדיש בעולם, התגלה כמי שהבשורה שלי תפסה אותו הכי לא מוכן. באותו ערב, ובחודשים שהגיעו אחרי, הוא עשה כל שביכולתו כדי להניא אותי מההחלטה. בהתחלה הוא ניסה את שיטת ההפחדה ("אני מכיר מישהו שבת דודה של השכנה שלו עשתה ניתוח אף ויצא לה ממש מכוער והיא נכנסה לדיכאון ומתה"), והמשיך עם הצעות מפתות, כמו להעביר ארגזים של כספים לחשבון הבנק שלי אם רק אסכים לחזל"ש את כל הסיפור הזה ולהעלים אותו כאילו לא היה. ליטרלי עד יום הניתוח עצמו הוא לא התייאש וקיווה שאחזור בי (גללו לסוף הכתבה כדי לצפות בתגובה הקורעת שלו רגע אחרי).
אבא שלי אוכל את הכובע אחרי הניתוח
(צילום: אהובית רבי-גולן)
ככל שיום הניתוח התקרב, במקום לפתח חרדה כמו בן אדם נורמלי, רק הלכתי ונסגרתי על עצמי יותר ויותר. לא היה לי מושג איך אני הולכת להיראות ביום שאחרי (הרי לנתח אף זה כמו לקנות חתול בשק - הדמיה זה נחמד, אבל אין לך מושג מה באמת יהיה במציאות), אבל הלב שלי היה רגוע. הרגשתי עמוק בפנים שאני עושה את הדבר הנכון.
רגע לפני: לפגישת הייעוץ שערכתי עם המנתח זמן קצר לפני מועד הניתוח, הגעתי מוכנה כמו החננה שהייתי לפני בחינות הבגרות. הורדתי מפינטרסט לנייד שלי מלא תמונות של אפים שאני אוהבת ועוד מלא תמונות של אפים שאני לא אוהבת - כל זאת כדי לדייק את המנתח ולמנוע טעויות שיגרמו לי לרצות למות (תכלס, אני גם מעדיפה למות מאשר להודות שאבא שלי צדק). בעודנו עוברים יחד על התמונות, הדוקטור ואני, הוא עוצר אותי לפתע ומוציא מהפה את המשפט הבא: "אולי עדיף שתראי לי תמונות קצת יותר קשורות למציאות ולא של אוקראיניות בנות 20?".
אוקיי, דוקטור, הבנתי את הרמז. אינני אוקראינית ואינני בת 20, אין צורך להדגיש את זה ככה חזק. בלעתי את העלבון ושלפתי מהזיכרון את הבחורה המושלמת הראשונה שעלתה לי לראש, קראש שלי זה שנים - ג'סיקה אלבה. "בבקשה", הגשתי לו את הנייד שלי בלי להתבלבל. "היא פחות או יותר בגילי, בגוונים ובסוג העור שלי. אתה יכול לעשות לי אף כמו שלה?". הדוקטור בחן את פניה, התלבט לשנייה ואז אמר: "אני לא רואה סיבה שלא".
ההברקה: היום שלפני הניתוח הגיע, ואז עלתה בי מחשבה מטרידה: איך הדוקטור, מוכשר ככל שיהיה, אמור לזכור מה לעזאזל אני רוצה מהחיים שלו - הרי יש לו כל כך הרבה מטופלים. האם הוא זוכר את האוקראינית? את ג'סיקה אלבה? או שמא שנייה אחרי שהלכתי הוא אמר לעצמו מי זו המטרופה הזו ועשה דליט על כל השיחה? ליתר ביטחון, אצתי רצתי לחנות הדפוס הקרובה למקום מגוריי והדפסתי על דף איי 3 ענקי את פרצופה היפה של ג'סיקה אלבה, הוספתי קלוז־אפים על האף שלה משלוש זוויות שונות והוספתי כמה הערות בכתב. אני נכנסת עם הדף הזה לתוך חדר הניתוח, ועד שאני לא מוודאת שג'סיקה אלבה נמצאת לו מול העיניים במהלך כל הניתוח - לא יעזור בית דין, אני לא נרדמת.
ההתאוששות: שלוש שעות וחצי אחרי, אני מתעוררת בחדר ההתאוששות עם תחבושות ענקיות וחיוך עוד יותר ענק על הפנים. אני יודעת שאני אחרי. מתוך הטשטוש הגדול אני מצליחה לראות את הדוקטור ושואלת אותו חצי רדומה, "דוקטור, עשית אותי יפה?". "יותר יפה מג'סיקה אלבה", שיקר לי המתוק הזה ונעלם לאן שדוקטורים נעלמים אחרי שהם מצילים את העולם.
בשלושת הימים הראשונים שאחרי הניתוח סבלתי. הניתוח שלי נעשה בשיטה הפתוחה (הסבר על השיטה בסוף הכתבה) - מה שאומר שממש פתחו את האף מהבסיס שלו וחצבו שם והאל יודע מה עשו - ואז סגרו את כל העסק בתפרים קטנטנים שנראו גם כלפי חוץ. כיף זה לא, אבל בפועל לקחתי כדור אחד בלבד נגד כאבים. כעבור שבוע הגעתי לקליניקה להוריד את הגבס וכעבור שבוע נוסף את הפלסטרים. וזהו. שבועיים לאחר הניתוח אני מסתובבת בעולם עם אף חדש מהניילונים.
התוצאה: בניגוד גמור לילדות בנות 16 או 18 שלרוב מגיעות לעבור את הניתוח הזה, אני הגעתי אדם מגובש (יחסית), מאופק (יחסית) ובוגר יותר (ממש יחסית). ידעתי להנמיך ציפיות, ידעתי שאין דבר כזה תוצאה מושלמת, וידעתי שכל עוד יהיה שיפור מהאף הקודם - אני מבסוטה. בפועל, קיבלתי הרבה יותר ממה שהעזתי לחלום - קיבלתי במתנה את האפשרות לאהוב את עצמי כפי שלא אהבתי במשך יותר מדי שנים. נכון, הוא עדיין סתום ואני נושמת (כרגע, לפחות) פחות טוב מפעם, אבל מה זה חמצן לעומת לאהוב את עצמך במראה? ולכל אותם אנשים שסבורים שבגיל 40 ומשהו הייתי אמורה להרים ידיים, להיכנע לחיים האלה ולהגיד "זה מה יש" - אתם על זה שאנחנו חיים בשנת 2026 ושתוחלת החיים שלנו היא כבר לא 50 שנה? התעדכנתם? אם לא, אולי כדאי שתלכו ותלמדו משהו מהחתן הטרי יהורם. לא סתם אומרים שהוא גאון.
4 צפייה בגלריה
עדיין נפוח ומורם יותר ממה שיהיה בהמשך. לרוב לוקח לו כמעט שנה לתפוס את הצורה הסופית - אז דרושה לא מעט סבלנות. כאן שבועיים אחרי הניתוח
(צילום: אלבום פרטי)
חולמות לעשות את זה גם ויש לכן שאלות?
ד"ר יוסי פיכמן, מומחה לכירורגיה פלסטית, עונה על השאלות החשובות:
האם יש קו עיצובי לכל מנתח?
"לכל מנתח יש את הראייה האסתטית שלו ויש גם קו שמאפיין את תוצאות הניתוח שלו. בעיקר בכל מה שקשור לניתוחי אף, חשוב מאוד להבין את הראייה האסתטית של המנתח שלך. יש מנתחים שמגיעים לאותה צורה של אף בכל ניתוח, סוג של 'שטנץ' - מצד אחד יש בזה יתרון, כי בתור מטופלת את יודעת מה את הולכת לקבל. מצד שני החיסרון הוא שלא תמיד אף כזה מתאים למטופלת.
"הגישה שלי כמנתח היא שונה - אני חושב שלאף יש קשר ישיר לאישיות של האדם והוא גם חייב להתאים לפנים מבחינת המוצא האתני. אני רוצה להבין קודם כול מי האדם שעומד מולי, האם הוא טיפוס מוחצן או מופנם ומה הרצונות שלו. לאחר מכן אני מתכנן את האף שיתאים ביותר לאישיות ולתווי הפנים וכמובן, שיהיה בהתאם לעקרונות אסתטיים נכונים".
האם הגיוני לבחור מנתח על פי עמוד האינסטגרם שלו?
"לא. עמוד אינסטגרם יפה לא יכול להיות הקריטריון היחיד שלפיו בוחרים רופא מנתח. יש עמודי אינסטגרם שמנוהלים ללא ריטושים, ויש עמודים שמעלים תמונות מעובדות שאינן משקפות את התוצאות האמיתיות של המנתח כלל. יש היום קבוצות ווטסאפ ופייסבוק שבהן יש מטופלים אמיתיים. שם אפשר ליצור קשר מפה לאוזן ולהבין את רמת התוצאות שלו. חשוב בעיניי גם לפגוש את הרופא המנתח, להתרשם מההמלצות במהלך פגישת הייעוץ ולהתרשם מתמונות 'לפני/אחרי' אמיתיות בקליניקה".
יש טרנדים בניתוחי אף?
"בהחלט, כמו שיש טרנדים בלבוש ובניתוחים אסתטיים אחרים. היום המטופלות מתחלקות לשתי קבוצות עיקריות: כאלה שמעוניינות באף טבעי וכאלה שרוצות אף ברבי עם גלישה מוגזמת. חשוב לציין שאפים כאלה יכולים להיראות יפים ברשתות החברתיות אבל הרבה פחות במציאות. אני אוהב אפים קלאסיים שנראים טוב היום, בעוד עשר שנים וגם בעוד 20 שנה".
האם סירבת לנתח אי פעם מישהי?
"בוודאי. יכולות להיות לכך סיבות רפואיות כמו מחלות רקע, סיבות נפשיות כמו מחלות פסיכיאטריות כאלה ואחרות או ציפיות לא ריאליות מהניתוח - מטופלים שמצפים לשלמות או לפנטזיה של אף שלא קיימת. יש גם מצב שנקרא BDD - Body Dysmorphic Disorder (תפיסת גוף מעוותת). מטופלים כאלה לעולם לא יהיו מרוצים. אני גם מסרב למטופלות או למטופלים עם אף יפה שלא צריכים ניתוח".
האם יש משמעות להדמיה שעושים בפגישה?
"בעיניי ההדמיה חשובה מאוד נכיוון שהיא מהווה את התוכנית הניתוחית שלי וגם את תיאום הציפיות שלי מול המטופל. באמצעות תוכנת ההדמיה אני מתכנן פעולות רבות בניתוח: בכמה מילימטרים להנמיך את גשר האף, כמה להרים את הטיפ וכו', כך שהיא משמשת ממש ככלי עזר לניתוח".
הבנתי ממך שיש לי עור עבה. במה עור עבה שונה מעור דק?
"כשאני כמנתח ניגש לבצע ניתוח אף, אני בוחן שני מרכיבים עיקריים: הראשון הוא שלד האף, שמורכב מעצמות ומסחוסים, והשני הוא הרקמה הרכה שעוטפת את השלד, או כפי שאנו קוראים לה - מעטפת עורית. תוצאת הניתוח היא נגזרת של שני המרכיבים האלה. כשמדברים על עור דק או עבה, הכוונה היא למעטפת העורית, כלומר, לא רק לעור עצמו אלא לעובי הכולל של הרקמה הרכה שמכסה את שלד האף. כאשר עור האף דק, לרוב הוא גמיש יותר ונוטה להתכווץ לאחר הניתוח ולהתאים את עצמו לצורת האף החדשה והמוקטנת. עור עבה, לעומת זאת, לרוב נוקשה יותר, ההחלמה מהניתוח מלווה בבצקת ממושכת יותר, והיכולת של העור להתכווץ ולהתאים את עצמו לשלד החדש מוגבלת יותר.
"לאור זאת, במטופלים עם עור עבה יש צורך בתיאום ציפיות מדוקדק לפני הניתוח. צריך להסביר להם שתקופת ההחלמה עד התוצאה הסופית עלולה לקחת כשנה וחצי, לעתים יש גם צורך של הכנת העור לפני הניתוח באמצעות משחה (בעור עבה במיוחד). כמו כן, יש צורך בהתאמת הטכניקה הניתוחית ולהשתמש בשתלי סחוס כדי לעצב את עור האף ולא לסמוך על כך שהוא יתכווץ אחרי הניתוח. גם הטיפול אחרי הניתוח שונה לפעמים ועלול לכלול טיפול ממושך בסטרואידים ולעתים גם במשחה שעוזרת לדיקוק העור. אגב, גם בעור דק במיוחד יש חסרונות, מכיוון שעלולים לראות בו כל פגם קטן אחרי ניתוח".
יש משמעות לגיל בניתוח אף?
"לגיל יש משמעות רבה. אנחנו מתחילים לבצע ניתוחי אף החל מגיל 16, לאחר שהגולגולת הגיעה לגודלה הסופי ויש גם בגרות נפשית לבצע ניתוח קוסמטי. בגיל הזה אני בוחן אם באמת יש יכולת להתמודד עם הסטרס הנפשי שכרוך בהחלמה מניתוח אף. לעומת זאת, מבחינה פיזיולוגית, ההחלמה בגיל הזה הכי טובה והתוצאות הכי טובות".
הופתעתי מאוד לגלות שהרבה רופאים מסרבים לנתח מטופלים אחרי גיל 40.
"הרבה מאוד מנתחים לא יודעים להתמודד עם האתגר. אחרי גיל 40 העור פחות אלסטי וגם הסחוסים, ולכן הניתוח מורכב יותר. בשנים האחרונות יש הרבה יותר מטופלות שמגיעות לניתוח בשנות ה־40, ה־50 ואפילו ה־60 לחייהן. אני בוחן כל מקרה לגופו ובודק את איכות העור וגמישותו, את חוזק העצם ואת הגמישות של הסחוסים. אם אני מתרשם שאפשר להגיע לתוצאה טובה, אני ממליץ לבצע ניתוח. חשוב להסביר שההחלמה יכולה להיות ארוכה יותר".
אני נותחתי בשיטה הפתוחה, במה היא שונה מהשיטה הסגורה?
"1. החתך הניתוחי: בניתוח אף סגור החתכים ארוכים יותר אבל הם פנימיים ולא נראים לעין. בניתוח אף בגישה הפתוחה, לעומת זאת, יש גם צלקת חיצונית קטנה באזור הקולומלה (בין הנחיריים). הצלקת הזאת מיטשטשת מאוד עם הזמן ולא ממש רואים אותה.
2. הגישה למבנים באף: בניתוח אף סגור היא מוגבלת יותר ומאפשרת טיפול בגבנון אבל פחות טיפול בטיפ.
3. דיוק וירידה לפרטים: בניתוח אף פתוח הכול פרוס מול העיניים, ולכן היכולת לבצע את הניתוח בצורה מדויקת היא הרבה יותר טובה.
4. החלמה: החלמה מניתוח אף סגור הייתה פעם מהירה וקלה יותר. היום, בזכות מכשיר אולטרסוני שנקרא פיאזו, גם בניתוח אף פתוח היא קלה ומהירה יחסית.
5. מקרים מורכבים ותיקוני אף קשה מאוד לבצע בניתוח אף סגור ועדיף לבצע בגישה פתוחה".
איך בזמן הניתוח אתה זוכר את הבקשות של כל מנותח?
"אני נכנס לניתוח כשכל בקשות המטופלים כתובות לי, ואם יש לי אפשרות, אני מבצע אותן באדיקות. יש מקרים נדירים שבהם לא תמיד מתאפשר לי לבצע בדיוק את מה שהמנותח ביקש - אבל אני לרוב יודע לצפות את זה מראש ולכן אני גם מכין את המטופלים שלי שזה עלול לקרות".
