מה קורה ביום שאחרי הכנסת? שבע חברות כנסת לשעבר מספרות על החיים החדשים, ההישגים שהן גאות בהם, החוקים שלא הצליחו להעביר, ההחלטות שהן מתחרטות עליהן, וגם ומעניקות עצות לחברות הכנסת החדשות.
רונית תירוש: מייעצת בהתנדבות ומשקיעה בנכדים
בת 72 מרמת גן, נשואה, אם לשלושה וסבתא לארבעה
בכנסת: כיהנה כח"כית מטעם קדימה (״אריק שרון הציע לי ולא יכולתי להגיד לו לא״). בכנסת ה־17 (2006–2009) הייתה חברה בוועדת החינוך, התרבות והספורט, בוועדת הכלכלה ובוועדה לקידום מעמד האישה ועמדה בראש השדולה לקידום החינוך. בכנסת ה־18 (2009–2013) כיהנה כיו״רית ועדת המדע והטכנולוגיה והייתה חברה בוועדת הכספים.
והיום: מתנדבת בייעוץ לראשי ערים. בשנים 2019–2022 כיהנה כיו״רית איגוד שופטי הכדורגל – האישה הראשונה בתפקיד. ״עכשיו אני עם הנכדים", היא אומרת. "כאמא הייתי יוצאת לעבודה בשבע בבוקר וחוזרת בחצות. היום אני מחזירה לילדיי בגדול".
באיזה הישג שלך כח"כית את גאה?
"בחוק שחייב את המדינה לפצל את כיתות א'־ב' לקבוצות קטנות, כי זה הגיל להקניית לימודי יסוד. זה התחיל לפעול, אבל מתישהו הכסף נלקח לטובת בתי הספר של הקיץ, למיטב ידיעתי".
"הכנתי את עצמי לכך שלא כל החיים אהיה בתפקידים בכירים. הציעו לי להתמודד לראשות העיר רמת גן, אבל לא רציתי"
איזה חוק את מצטערת שלא חוקקת?
"הגשתי הצעת חוק להכרה בהוצאות טיפול בילדים כהוצאה מוכרת לנשים. זה היה יכול לעזור לאמהות שלא התאפשר להן לצאת לעבוד כי הן צריכות לשלם המון למטפלת, אבל זה לא אושר".
יש רגע שאת זוכרת במיוחד?
"הבן הצעיר שלי גדל לבד, אבל תמיד הייתי זמינה בטלפון. אני זוכרת שיום אחד הייתי על במה מול קהל של מנהלי בתי ספר ופתאום צלצל הטלפון הפרטי (היו לי שניים, אחד לילדים ואחד לעבודה). ביקשתי סליחה ועניתי״.
איך הייתה ההסתגלות ליום שאחרי הפוליטיקה?
"הכנתי את עצמי לכך שלא כל החיים אהיה בתפקידים בכירים כאלה. נעניתי להצעה ללמד במרכז הבינתחומי בהרצליה (שאז עוד לא היה אוניברסיטה) ולבנות קורס בנושא חינוך ומדיניות ציבורית. לימדתי שם חמש שנים, שני קורסים לתואר ראשון ואחד לתואר שני - להכשיר את דור העתיד".
מה יחזיר אותך לפוליטיקה?
״הציעו לי מכל מיני גופים להתמודד לראשות העיר ברמת גן, אני תושבת העיר. לא רציתי, אבל האנרגיות קיימות. אולי אקח הצעה לנהל בית ספר פרטי".
מה הטיפ שלך לח״כיות החדשות?
"לימור לבנת אמרה לי: 'תשכחי מזה שיהיו לך חברים שם'. חשבתי שהיא פרנואידית, אבל היא צדקה. הבנתי למה הייתה חשדנית וספקנית".
נאוה בוקר: מגישה בטלוויזיה
בת 55 מאור עקיבא, בזוגיות, אם לשתיים, סבתא לחמישה. אלמנתו של תנ״צ ליאור בוקר ז״ל, ראש אגף המבצעים במחוז הצפון של המשטרה, שנספה באסון הכרמל
בכנסת: כיהנה כח"כית מטעם הליכוד בכנסת ה־20 (2015–2019). הייתה סגנית יו״ר הכנסת, יו״רית ועדת המשנה לכבאות והצלה, חברה בוועדת הפנים ובוועדת הכספים (ובתחילת הכהונה גם בוועדת הכלכלה), יו״רית השדולה לקידום הזמר העברי.
והיום: אשת תקשורת ומרצה, פרשנית ומגישה בערוץ 14. כיהנה בהתנדבות כנשיאת עמותת "יד עזר לחבר" לניצולי שואה ו״מפתח לב הזהב״, שעוסקת בבטיחות בדרכים.
באיזה הישג שלך כח"כית את גאה?
"נלחמתי על הצעה להשוות את קצבת הנכות לשכר המינימום, ו־81 חברי כנסת, כולל הרשימה המשותפת, חתמו עליה. הצלחנו להעלות את הקצבה ב־1,360 שקל. זה לא מה שרצינו, אבל זה יותר ממה שקיבלו קודם".
"אני מתחרטת שלא הייתי יותר אסרטיבית מול הגברים במפלגה שעבדו עליי כי באתי תמימה. נשברתי בגלל השקרים של חבריי למפלגה"
איזה חוק את מצטערת שלא חוקקת?
"הגשתי הצעת חוק שמחייבת חרדים וערבים שלא מתגייסים לעשות שירות לאומי, ואם קשה להם עם המילה ׳לאומי׳, שיעשו שירות אזרחי. הלוחמים שלנו מתגייסים בגיל צעיר ומתחילים את החיים שלוש שנים מאוחר יותר, בזמן שערבים וחרדים כבר מתקדמים. למה יש אפליה מתקנת כלפי חרדים וערבים – בלימודי רפואה, בהטבות בשכר הלימוד – ולא כלפי הלוחמים שמסכנים את חייהם?".
יש רגע שאת זוכרת במיוחד?
"יום ההצדעה ללוחמי האש שארגנתי בעקבות אסון הכרמל. שיקום מערך הכבאות וההצלה היה בדמי. הבאתי לכנסת מאות לוחמי אש ועשינו להם יום עם אמנים, ארוחה וסיפורי לוחמים. יש אנשים שקופים בחיים שלנו – כבאים, אנשי זק״א, אנשי מד״א – שנותנים את הנשמה כל יום, ואנחנו לא ערים לזה.
"העשייה הציבורית, שכללה מאבק לשיקום הכבאות, היא אחד הדברים שהצילו את חיי כדי לא לשקוע באובדנים הרבים (אמה, שתי אחיותיה ואחיין שלה נפטרו בגילים צעירים. אמ״ר). הדור התחלף, אבל הלוחמים מהדור הוותיק עדיין זוכרים, כשהם פוגשים אותי, בדיוק מה עשיתי למענם. "אני זוכרת גם שעמדתי בנאום הראשון שלי כחברת כנסת וחשבתי על ההורים שלי ועל ליאור, שאינם שם, וכמה הם היו גאים".
על מה את מתחרטת
"שלא הייתי יותר אסרטיבית מול הגברים במפלגה שעבדו עליי כי באתי תמימה. נשברתי בגלל השקרים של חבריי למפלגה. עם האויב מבחוץ אני יודעת להתמודד; עם האויב מבית קשה יותר. כשאת עושה דיל עם שר שמבטיח לך קולות שלו בתמורה לקולות שלך, וזה לא קורה והוא משקר לך בפנים – זו בעיה".
מה יחזיר אותך לפוליטיקה?
"אני לא מאמינה שאחזור, אני לא רוצה. מאז שהפסדתי בפריימריז לפני שבע שנים ביקשתי להוריד את שמי מהרשימה של הליכוד. באופן תיאורטי, הייתי רוצה להיות שרת הרווחה".
מה הטיפ שלך לח״כיות החדשות?
"בחרו נושא אחד שאתן מאמינות בו והתמקדו בו״.
עו"ד רויטל סויד: יו"רית איגוד הגז הטבעי
יו"רית איגוד הגז הטבעי. בת 59 מרעננה, בזוגיות, אם לארבעה
בכנסת: ח"כית בסיעת המחנה הציוני בכנסת ה־20 (2015־2019) ומטעם סיעת העבודה בכנסת ה־22 (2019־2020). סגנית יו״ר הכנסת ה־20, חברה בוועדה למינוי דיינים, יו״רית ומייסדת השדולה למאבק באלימות ובריונות ברשת, ממובילות המאבק בניכור הורי.
והיום: יו״רית איגוד הגז הטבעי של מאגר תמר ולוויתן, דירקטורית בז״א (בתי זיקוק אשדוד), בעלת משרד עורכי דין בתחום המסחרי־אזרחי.
באיזה הישג שלך כח״כית את גאה?
״יזמתי והגשתי את הצעת החוק הראשונה להמשכיות לחללי צה״ל (שימוש בזרעו של חלל לאחר מותו, אמ"ר). אני מובילה את המאבק בתחום עד היום, פרו בונו. אני מלווה בין היתר את שרון איזנקוט, הייתה לנו הצלחה ענקית בבית המשפט. החוק אמנם לא אושר, אבל בתי המשפט מובילים להישגים על בסיס הצעת החוק, כי השופטים מבינים את האירוע. יש לנו חובה מוסרית וערכית כלפי המשפחות השכולות.
"בנוסף, יזמתי את הנסיעה בחינם לחיילים בתחבורה ציבורית ללא מדים. עשינו מהפכה בבתי הדין הרבניים עם מינוי דיינים מתונים, שיחתרו לפתרון עבור עגונות. פעלתי גם להכרה בפיברומיאלגיה בביטוח הלאומי – לפניי אף אחד לא ידע מה זו המחלה הזאת״.
"אנשים חושבים שלהיות חבר כנסת זה איזה וואו, אבל כשעזבתי הרגשתי שאני מקבלת את השליטה על החיים שלי בחזרה״
איזה חוק את מצטערת שלא חוקקת?
״וואו, כל כך הרבה! אני עכשיו בתחום העסקי־מסחרי, יושבת עם כל כך הרבה חברות וגופים ואנשים פרטיים, ואין כמעט תחום שהמחוקק וחברי הכנסת לא צריכים לגעת בו כדי לשפר את חיינו״.
יש רגע שאת זוכרת במיוחד?
״אבא שלי, יוסף מימון, הספיק להיות בהשבעה שלי. הוא נפטר לפני חמש שנים בדיוק. ההשבעה הייתה חודשים ספורים לפני שמצבו הידרדר. לשמחתי הוא הבין מה הוא רואה והתרגש מאוד״.
על מה את מתחרטת?
״כשראינו איך מתחילים לפגוע בבית המשפט העליון, בשלטון החוק ובמעמד השופטים – לא הבנתי ולא הבנו לאיזה שבר זה עוד יגיע, כמה נמוך זה עוד ירד. יכול להיות שהייתי עושה משהו אחרת אם הייתי מבינה את זה. אני מצטערת שלא הצלחנו לבלום את ההידרדרות״.
למה את מתגעגעת?
"חסרה לי העשייה למען הציבור, העובדה שאת יכולה להשפיע, לשנות גורלות ולסייע לאנשים רבים. אבל את יודעת מה? אני מתגעגעת לארוחות הצהריים עם רבע עוף ואורז ואפונה שוחה בשמן במזנון. כולם קיטרו עליהן, ואני הרגשתי שדרוג מטורף כי לפני כן הייתי סנגורית בבתי משפט, וכל השנים כל מה שאכלתי זה סנדוויץ׳ יבש בין 11 ל־11 וחצי בהפסקה. חוץ מהגבינה הצהובה לא היה בו אפילו חמאה".
איך הייתה ההסתגלות ליום שאחרי הפוליטיקה?
"אנשים חושבים שלהיות חבר כנסת זה איזה וואו. את לא מבינה איך הרגשתי שאני מקבלת את החיים שלי ואת השליטה על החיים שלי בחזרה כשעזבתי״.
מה יחזיר אותך לפוליטיקה?
"להיות שרת המשפטים היה החלום שלי, היום כבר לא. אולי תפקיד יושבת ראש הכנסת כדי להחזיר את כבוד הבית ואת הפרדת הרשויות בינה ובין הממשלה, היה מחזיר אותי".
מה הטיפ שלך לח״כיות החדשות?
"תשמרו על עמוד השדרה הפנימי. אל תיתנו לאף אחד להסיט אתכן משום אמונה שיש לכן, אלא אם אתן משנות אותה בעצמכן. ותמיד תשתפו פעולה למען נשים".
אל"מ (מיל') נירה שפק: מנהלת חמ"ל אזרחי
בת 60 מקיבוץ כפר עזה, נשואה, אם לשלושה וסבתא לארבעה.
בכנסת: כיהנה כח"כית מטעם יש עתיד בכנסת ה־24 (2022־2021). הייתה חברה בוועדת חוץ וביטחון, יו"רית ועדת המשנה למוכנות העורף, חברה בוועדת הכספים ובוועדה המשותפת לתקציב הביטחון.
והיום: מנהלת את "על המשמר", חמ"ל אזרחי שמלווה תושבי ישראל שנפגעו בגוף, ברכוש ובנפש מפעולות טרור ומלחמה בהתנהלות מול רגולציה וביורוקרטיה. החמ"ל נוסד בביתה בכפר עזה ב־7 באוקטובר.
באיזה הישג שלך כח"כית את גאה?
"הגעתי לכנסת כנציגת העוטף. יזמתי יחד עם שר האוצר אביגדור ליברמן את הארכת הטבות המס לתושבי העוטף בארבע שנים, כדי שלא נצטרך לחכות כל שנה שמישהו יעניק לנו אותן. זה חוק שנותן לתושבים אופק כלכלי ממושך.
"בנוסף, במשך עשרות שנים מרכזי החוסן בישראל לא תוקצבו כראוי. הצלחתי להביא תקציב להקמת שני מרכזי חוסן חדשים בנגב ולתקצוב מרכזים נוספים. אמרו לי שאין בהם צורך, ואז ב־7 באוקטובר מרכזי החוסן היו שם".
איזה חוק את מצטערת שלא חוקקת?
"אני אוכלת את עצמי שלא הצלחתי להעביר את חוק הרבש"צים וכיתות הכוננות, שנועד להסדיר את מעמדם. לפני ארבעה חודשים וחצי הודיע משרד הביטחון שבשל קיצוץ תקציבי, רכבי כיתות הכוננות לא יקבלו דלק ולא טיפולי אחזקה. בעקבות מאבק, ההחלטה שונתה. הצלחתי להעביר, בלי להיות בכנסת, את חוק הנעדרים והאזרחים, שדואג לסיוע לבני משפחות נעדרים. כל מי שעלה לבמה אמר שזה החוק שהיה של נירה".
"בוועדת הכספים האופוזיציה טחנה אותנו בהסתייגויות. אמרתי: 'הבטחתי לנכד שלי שאני באה להקריא לו סיפור'. הם אמרו: 'אנחנו מסירים את ההסתייגויות, בתנאי שנירה נוסעת לנכד'"
יש רגע שאת זוכרת במיוחד?
"ישבנו בוועדת הכספים, והאופוזיציה טחנה אותנו בהסתייגויות. אמרתי לשלמה קרעי ולינון אזולאי: 'אתם יכולים להמשיך, רק שתדעו שהבטחתי לנכד שלי שאני באה לקלח אותו ולהקריא לו סיפור לפני השינה'. הם ביקשו הפסקת התייעצות של חמש דקות, חזרו ואמרו: 'אנחנו מסירים את כל ההסתייגויות, בתנאי שנירה עולה על האוטו ונוסעת ישר לנכד'. התרגשתי שבתוך המקום הזה, שבו כל אחד רוצה להפיל את השני, אנחנו גם בני אדם".
איך הייתה ההסתגלות ליום שאחרי הפוליטיקה?
"היה צורך להסתגל לכך שאני לא יכולה להיות המחוקקת שמביאה שינוי. הטלפונים דווקא לא הפסיקו לצלצל, להפך. משמר הכנסת כל כך אוהבים אותי, שנותנים לי לשבת בצד של חברי הכנסת המכהנים, ופעם אפילו גפני הוקלט כשהוא אומר עליי: 'נירה היא לא לשעבר'. אני מחזרת כל היום אחרי חברי כנסת שייקחו ממני נושאים לחקיקה.
"אני מתגעגעת גם לנסיעות לירושלים, כמעט לא חזרתי הביתה. ישנתי במלון VERT ירושלים, ופעם בשבוע היה לי דייט עם בעלי. הוא צחק שנשארתי בצבא הקבע. הוא היה מגיע מכפר עזה אחרי העבודה ומחכה שעות שאצא מהדיונים בוועדות".
מה יחזיר אותך לפוליטיקה?
"אם אין אף אחד - אתה האחד, ואם אין אף אחת - את האחת. ייתכן שבעתיד ארוץ לפוליטיקה, אולי במפלגה משלי".
מה הטיפ שלך לח״כיות החדשות?
"למצוא זמן לזוגיות".
ע'דיר כמאל־מריח: יועצת ליחסי ארצות הברית וישראל בוושינגטון
בת 42, מתגוררת בוושינגטון, נשואה ואם לשניים
בכנסת: כיהנה כח"כית מטעם מפלגת "כחול לבן" בכנסת ה־21 (2019) וה־22 (2019־2020), ולאחר מכן בכנסת ה־23 (2020־2021) מטעם "יש עתיד־תל"ם". הייתה חברה בוועדת הפנים והגנת הסביבה, בוועדה לקידום מעמד האישה ולשוויון מגדרי ובוועדה המיוחדת למאבק בפשיעה בחברה הערבית.
והיום: מייסדת ומנכ"לית של פירמת הייעוץ הגלובלי GKM Global Consulting LLC, המתמחה בייעוץ גיאופוליטי, קשרי ממשל ותקשורת אסטרטגית של יחסי ארצות הברית, המזרח התיכון וישראל.
"יש כמה ח"כים שבחרתי לא לקיים איתם פגישות של אחד על אחד, סמוטריץ', למשל. היום, כאזרחית העולם, למדתי ליהנות יותר מאמנות השיח וניהול מחלוקות"
באיזה הישג שלך כח"כית את גאה?
"בחקיקה לקידום ערך השוויון, קידום מעמד החברה הדרוזית וההנהגה הנשית".
איזה חוק את מצטערת שלא חוקקת?
"לטפל בעיגון ערך השוויון האזרחי בחוק הלאום".
יש רגע שאת זוכרת במיוחד?
"הייתי האישה הדרוזית הראשונה שנבחרה לכנסת ישראל, וביום ההשבעה עדה שלמה התרגשה איתי. בני הבכור, שהיה אז בן תשע, נשאל בריאיון, 'למה אמא שלך נבחרה לכנסת?', והוא ענה בטבעיות בלי לשאול אותי: 'כדי שכולנו נהיה שווים'".
ועל מה את מתחרטת?
"יש כמה ח"כים שבחרתי לא לקיים איתם פגישות של אחד על אחד, סמוטריץ', למשל. היום, כאזרחית העולם, למדתי ליהנות יותר מאמנות השיח, ניהול מחלוקות והקשבה ולהבין דפוסי חשיבה של מי שמניעים החלטות שונות משלי".
איך הייתה ההסתגלות ליום שאחרי הפוליטיקה?
"הבנתי שעליי להחליט להיפרד מתוך בחירה מהפרק הזה ולהתחיל משהו חדש. זה היה תהליך קשוח שמצריך אומץ והתבוננות מעמיקה - מי אני עכשיו בשלב הזה בחיים ובמה אני רוצה לעסוק בשנים הקרובות. להמציא את עצמנו מחדש זו אמנות".
מה יחזיר אותך לפוליטיקה?
"רק כשארגיש שהתעצמתי מספיק בזירה הגלובלית".
מה הטיפ שלך לח״כיות החדשות?
"למדו בדקדקנות את החומר של כל תחום רלוונטי לעשייה שלכן ועשו שיעורי בית לפני כל פגישה".
ענבל גבריאלי: עורכת דין עצמאית
בת 51, בזוגיות, אם לשלושה מכפר סירקין
בכנסת: כיהנה כח"כית מטעם הליכוד בכנסת ה־16 (2006־2003). הייתה חברה בוועדת החינוך והתרבות, ועדת הכלכלה והוועדה לקידום מעמד האישה. בהמשך כיהנה גם כיו"רית הוועדה לקידום מעמד האישה.
והיום: עורכת דין עצמאית ומגשרת, מומחית לדיני משפחה וירושה.
באיזה הישג שלך כח"כית את גאה?
"אני שמחה שהצלחתי למנוע את סגירתה של הטלוויזיה החינוכית. מעבר לזה, אהבתי את שיתוף הפעולה הפורה שהתקיים בין הח"כיות מכל הסיעות בנושאים הקשורים לנשים ולקידום שלהן. באותה כנסת כיהנו 25 נשים, מספר שיא באותה עת, והצלחנו להוכיח שכשמדובר בקידום נשים, אפשר למצוא מכנה משותף גם מעבר למחלוקות הפוליטיות".
איזה חוק את מצטערת שלא חוקקת?
"אני מרגישה פספוס גדול בכל הנוגע לזוגות צעירים ולמשפחות צעירות, שכר לימוד באקדמיה, שוויון בנטל המילואים, דיור בר־השגה, חינוך ומיסוי".
יש רגע שאת זוכרת במיוחד?
"הרגע המרגש ביותר, בפער, היה לראות את ההורים שלי צופים בי בטקס ההשבעה לכנסת. ברגע הזה, מעבר לכל המשמעות הציבורית של התפקיד, היה משהו אישי ומשפחתי מאוד".
ועל מה את מתחרטת?
"שתמכתי בתוכנית ההתנתקות".
"הרגע המרגש ביותר, בפער, היה לראות את ההורים שלי צופים בי בטקס ההשבעה לכנסת"
איך הייתה ההסתגלות ליום שאחרי הפוליטיקה?
"בסיום הקדנציה דווקא הרגשתי שאני זקוקה להפסקה וחזרה למקום הנעים והשקט שאליו התגעגעתי. עם זאת, מה שחסר לי במיוחד הוא להיות כתובת עבור אנשים, וזו לא קלישאה. כח"כית היו המון פניות מהציבור והשתדלתי לעזור לאנשים באופן אישי, כל אחד עם הסיפור והקושי שלו. זה היה אחד הדברים המספקים ביותר בעבודה בכנסת".
מה יחזיר אותך לפוליטיקה?
"אם תהיה שוב הזדמנות אמיתית להשפיע ותחושה שיש לי מה לתרום, אני מניחה שלא אהסס יותר מדי".
מה הטיפ שלך לח"כיות החדשות?
"להזכיר לעצמן בכל יום שהכנסת היא קודם כול מקום עבודה ושמי שעובדת בה עושה את זה למען הציבור".
שולי מועלם־רפאלי: פעילה בארגון אלמנות ויתומי צה"ל
בת 61 מנווה דניאל, אם לשתי בנות מבעלה הראשון, סא"ל משה מועלם שנהרג באסון המסוקים, ולשתי בנות מבעלה השני (שהגיע לנישואים כגרוש ואב לשלושה), סבתא ל־12
בכנסת: כיהנה כח"כית מטעם הבית היהודי בכנסת ה־19 (2013־2015) ובכנסת ה־20 (2015־2019). בקדנציה האחרונה הייתה יו"רית סיעת הבית היהודי, ובדצמבר 2018 עברה עם נפתלי בנט ואיילת שקד למפלגת הימין החדש.
והיום: חברה בהנהלת "יד ושם" ובהנהלת אוניברסיטת אריאל, פעילה בארגון אלמנות ויתומי צה"ל, ומאז 7 באוקטובר מלווה אלמנות ויתומים.
באיזה הישג שלך כח"כית את גאה?
"רגע השיא שלי בעשייה הציבורית היה לפני שהייתי פוליטיקאית. בנובמבר 2009 הובלתי את התיקון לחוק משפחות חיילים שנספו במערכה, שאיפשר מאותו רגע לאלמנות צה"ל להינשא בשנית בלי לאבד את ההכרה בהן כאלמנות ואת הזכויות הנלוות.
"ההישג הגדול שלי כח"כית הוא הובלה של הקמת בית החולים השיקומי בכפר עדי נגב ומחלקת השיקום בסורוקה. יזמתי גם את הקמת בית החולים השיקומי בפוריה, שהושלמה אחרי שסיימתי את כהונתי, ובנוסף פעלתי למען חוק איסור צריכת זנות ולטובת התוכנית הממשלתית לשיקום אנשים בזנות".
"אני מתגעגעת לח"כיות שכיהנו איתי. יש לנו חבורה שנפגשת בקביעות, וכוללת את קארין אלהרר, מירב בן ארי, איילת נחמיאס־ורבין, זהבה גלאון ומיכל רוזין"
איזה חוק את מצטערת שלא חוקקת?
"החלת ריבונות ביהודה ושומרון. זה יכול היה להיות אירוע מכונן בהיסטוריה של מדינת ישראל ושינוי דרמטי בתפיסה. אני לא מתייאשת, אנחנו ממשיכים לפעול בשבילו".
יש רגע שאת זוכרת במיוחד?
״גדי מזוז, סגן ראש עיריית באר שבע מטעם הבית היהודי, הזמין אותי לפגישה עם הורים לילדים עם מחלה מסכנת חיים שגורמת להפרעה בוויסות המלחים, וצריך להיות איתם 24 שעות ביממה. הצלחנו לגרום לכך שהיא תוכר על ידי הביטוח הלאומי".
ועל מה את מתחרטת?
"על העזיבה של הבית היהודי והמעבר למפלגת הימין החדש. אף שהאמנתי מאוד במהלך, לא חשבנו מספיק על האפשרות שלא נעבור את אחוז החסימה ושנגרור את מדינת ישראל לאירוע פוליטי מטורף שבו הלכנו שוב ושוב לבחירות".
איך הייתה ההסתגלות ליום שאחרי הפוליטיקה?
"הכי חסרים לי המגע עם הציבור והיכולת להשפיע במקומות הכי חשובים. הטלפון פחות מצלצל, זה ברור, ובכל זאת אני לא מפסיקה - אני בקשר עם השרים, משרדי הממשלה והצבא.
"אני מתגעגעת גם לח"כיות שכיהנו איתי, חיזקנו מאוד אחת את השנייה. עד היום אני שומרת על קשר עם עליזה לביא, ויש לנו חבורה שנפגשת בקביעות וכוללת את קארין אלהרר, מירב בן ארי, איילת נחמיאס־ורבין, זהבה גלאון ומיכל רוזין".
מה יחזיר אותך לפוליטיקה?
"תפקיד שרת הבריאות, זה ברור. אבל גם להיות ח"כית מהשורה".
מה הטיפ שלך לח"כיות החדשות?
"ללמוד את הנושא לפני כל דיון. הכול מצולם ומוקלט, ועדיף לשאול כל דבר שאת לא יודעת. וגם לא לוותר על שיתופי פעולה. זה מגדיל את הכוח פי עשרה".
