1. המוח יקבל אותות שובע באיחור
תחושת השובע נבנית בהדרגה. הקיבה נמתחת, מערכת העיכול מפרישה הורמונים, והמידע עובר למוח דרך מערכת העצבים. מדובר בתהליך שאורך 30-20 דקות מתחילת הארוחה. כשאת אוכלת מהר, את מסיימת את הארוחה ללא תחושת שובע, ואז או שתמשיכי לאכול או שתעצרי, אבל תהיי מתוסכלת.
2. סביר להניח שתאכלי כמות גדולה יותר ממה שהגוף שלך צריך
ואז, כשתחושת השובע תגיע, כנראה תרגישי מפוצצת ואולי גם יהיו לך ייסורי מצפון, אבל זה כבר יהיה מאוחר מדי.
3. את לועסת פחות
בקצב אכילה מהיר, כל ביס עובר פחות זמן בפה. המשמעות היא פחות פירוק מכני של המזון ופחות ערבוב שלו עם הרוק לפני הבליעה. האוכל יכול להיתקע ולהגביר את הסיכוי לצרבת, לרפלוקס, שיעול ואפילו בחילה.
4. את בולעת יותר אוויר
אכילה מהירה, בייחוד כשמדברים תוך כדי, לוגמים שתייה במהירות או בולעים ביסים גדולים, יכולה לגרום לבליעת יותר אוויר. אצל חלק מהאנשים זה מתבטא בגיהוקים, בנפיחות ובמלאות אחרי הארוחה.
5. תגובות הסוכר והאינסולין שלך משתנות
קצב האכילה, גודל הביס ומספר הלעיסות משפיעים על הדרך שבה המזון מגיע למערכת העיכול ולכן יכולים להשפיע גם על תגובת הגלוקוז והאינסולין אחרי הארוחה. במחקרים יש עדויות לכך שקצב האכילה הוא חלק מהתגובה המטבולית לארוחה.
6. את מגבירה את הסיכון להשמנה
מחקרים תצפיתיים ומטא־אנליזות מצאו קשר בין אכילה מהירה ל־BMI גבוה יותר, היקף מותניים גדול יותר, תסמונת מטבולית וסיכון מוגבר לסוכרת מסוג 2. אי אפשר לומר שאכילה מהירה לבדה גורמת לכל אלה, אבל כשהקשר חוזר במחקרים שונים, היא בהחלט נראית כמו הרגל שכדאי לשים אליו לב.
ואיך מאיטים את קצב האכילה בלי לספור לעיסות?
- אל תחכי לרעב קיצוני: כשמגיעים לארוחה מורעבים, הרבה יותר קשה לאכול לאט.
- שבי לאכול: אפילו אם הארוחה קצרה. אכילה בעמידה או תוך כדי תנועה כמעט תמיד מתרחשת מהר יותר.
- קחי ביסים מעט קטנים יותר: זה מאט את הקצב בלי שתצטרכי לחשוב על כך יותר מדי.
- הניחי את הסכו"ם על השולחן מדי פעם: לא אחרי כל ביס, אבל כמה פעמים במהלך הארוחה.
- תני מקום ללעיסה: אין צורך לספור, פשוט לא לבלוע מהר.
- עשי עצירה קטנה באמצע הארוחה: ושאלי את עצמך, האם אני עדיין רעבה או שכבר נעים ומספיק לי?
- הכותבת היא דיאטנית קלינית, M. Sc ומאסטר NLP לבריאות ולהרזייה
