אפשר לשים את הטלפון הנייד בתוך כוס זכוכית במקום על חצובה, לגור בקיבוץ בקרוואן עם חמישה ילדים, כשבעלך נמצא חודשים ארוכים בעזה, ועדיין לכבוש את הלבבות של כ־200 אלף עוקבים ברשתות החברתיות. מאיה בן דהן (35), יוצרת תוכן בתחום האפייה, מוכיחה את זה. "כשמסתכלים על האינסטגרם, רואים לפעמים מצג של חיי פאר, משפחה מושלמת, עור מטופח, ילדים מתוקתקים וחופשות בחו"ל, ואני באה ואומרת שהחיים שלי הכי לא מושלמים שיש", היא אומרת. "אין לי שום דבר מיוחד, הקירות של הבית מלוכלכים, אבל אני עושה את הכי טוב שאני יכולה".
החיים בקראוון עם חמישה ילדים
את דרכה המקצועית החלה בן דהן במקום שונה בתכלית. במשך כעשר שנים עבדה בארגונים ביטחוניים בתחומי המודיעין והמודיעין העסקי. "לא היה לי צל של ספק שאעשה את זה עד הפנסיה. הרגשתי משמעותית ושליחות גדולה", היא נזכרת.
אז מה השתנה?
"נשברתי כשנולד הילד הרביעי. מאז שנהייתי אמא הרגשתי שהקלפים נטרפו, רציתי להיות איתם יותר והיה לי קשה להגיע הביתה בשעות מאוחרות ולא להיות נוכחת. זה היה תהליך, ודחיתי ודחיתי את ההחלטה עד שהעזתי לשים את הרצון שלי במרכז". לפני ארבע שנים התפטרה.
מה חשבת שתעשי?
"לא הייתה לי תוכנית. ביליתי יותר זמן במטבח ואני אוהבת לאפות, אז התחלתי למכור עוגות בקיבוץ, להכניס קצת כסף הביתה. לצורך זה פתחתי עמוד אינסטגרם לראשונה. לא הייתי ברשתות החברתיות עד אז, לא ידעתי מה זה משפיענית. הייתי מופנמת מאוד, לא רק שלא יכולתי לדבר מול מצלמה, אפילו התביישתי לדבר מול אנשים. רק העליתי תמונות עבור מי שרוצה להזמין. אחר כך העליתי סרטון, והיו הרבה יותר צפיות ממה שדמיינתי. לאט־לאט התחילו להגיע תגובות טובות מאנשים, הקהל הלך וגדל, ושינוי התחיל להתפתח בתוכי. בדברים שעושים מהלב יש ברכה".
בן דהן מתגוררת עם בעלה עמיחי, יועץ משכנתאות ומתכנן מס במקצועו, ועם חמשת ילדיהם (הגדול בן עשר והקטן בן שנה וחצי) בקיבוץ בית רימון שבגליל. כבר ארבע שנים הם בקרוואן, מחכים להיתרים שמתעכבים לבנות בית קבע ביישוב.
לא בדיוק בית קלאסי ליוצרת תוכן שמתעדת את עבודתה.
המטבח שלי קטן, ישן, לא פוטוגני, והתאורה בו לא טובה מספיק. אז כשזה נעשה עיסוק ממשי, הוספתי לקרוואן חדר מאולתר עם משטח שיש מאולתר, שיהיה לי מקום לצלם. החדר חוסם את החצר, וזו הקרבה של כל המשפחה לטובת הדבר הזה. לומדים להסתדר".
"מי אני בכלל שאכתוב על פרשת השבוע"
זמן לא רב אחרי שנהייתה עצמאית הגיע 7 באוקטובר. עמיחי, קצין בשריון, הוזעק למילואים באותו יום, ובמשך חודשים ארוכים היה מחוץ לבית, בלי יכולת לתקשר עם המשפחה. מאז הוא ממשיך בשירות פעיל, ובן דהן אפילו לא יודעת להשיב על השאלה כמה ימי מילואים הוא עשה. "זו זכות גדולה וקושי גדול", היא אומרת. "זו הקרבה שלו, של העסק שלו ושל המשפחה שלנו. אני נעזרת בהורים ובבייביסיטר כשצריך, וזכיתי להמון עזרה ותמיכה מהקהילה.
"כשעמיחי נקרא למילואים, הרגשתי שאני מתמודדת עם מציאות שנכפתה עליי, שאלות ללא תשובות ומלא חרדה, וגם צורך לקחת את המושכות ולעשות משהו. הבנתי שהחיים קצרים ושאני צריכה לייחס פחות חשיבות ל'מה יגידו' ומה יחשבו ומה יהיו התוצאות, ופשוט להיכנס לעשייה חיובית".
עם ההבנה הזו העלתה בן דהן סרטון של הכנת חלה עם מגן דוד ונר דולק ברקע, והוא זכה למיליוני צפיות. "הרגשתי שזה נגע בהמון לבבות", היא אומרת. הסרטון היה נקודת המפנה בקריירה שלה. כיום יש לה 110 אלף עוקבים באינסטגרם ועוד עשרות אלפים בפייסבוק ובטיקטוק. "כמות גדולה ומלחיצה של אנשים, נשים בעיקר", היא מחייכת. "לקח זמן עד שזה נעשה מקור פרנסה, הייתי צריכה לגייס סבלנות ולעבוד קשה כדי להפעיל את העמוד, לצבור את הידע הדרוש לשיתופי פעולה.
"אני רואה את העשייה שלי כיותר ממקצוע. אני מתפרנסת מהתחום ומהסדנאות הדיגיטליות שאני עושה, אבל אני גם מבינה שיש קהל גדול של נשים ששואבות השראה מהעמוד. אני מקבלת המון הודעות מעוקבות שהעשייה הזו נותנת להן מוטיבציה וכוח להעז, גם בדברים שלא קשורים למטבח, ושהן מתחזקות מהרעיונות של פרשת השבוע. זה נותן לי מוטיבציה להמשיך".
השילוב של קליעת חלות תוך התייחסות לפרשת השבוע נהיה מזוהה איתך.
"בעבודה בתחום המודיעין הייתה לי תחושת שליחות ותרומה לעם ישראל, ופתאום הרגשתי ריקה. חשבתי שאני צריכה להכניס יותר רוח לתוכן שלי, ואז נולד הרעיון של פרשת השבוע. זה היה תהליך ארוך עם הרבה ספקות: האם ראוי להעלות את זה לאינסטגרם, האם אנשים יתחברו, ומי אני בכלל שאכתוב על פרשת השבוע מנקודת המבט שלי? לקח לי חודשים ארוכים לאזור אומץ להעלות את הסרטון הראשון, והופתעתי מהתוצאה".
בן דהן לא נולדה למשפחה דתית, הוריה חזרו בתשובה כשהיא למדה בבית ספר יסודי, ולדבריה זה היה תהליך הדרגתי ולא טראומטי. "אני ואחי התאום נולדנו אחרי 18 שנה של טיפולי פוריות להורים שחיכו לנו מאוד. נשארנו במסגרות החילוניות וגדלנו עם החברים שהכרנו, והחיים שלנו לא עברו שינוי משמעותי בעקבות החזרה בתשובה שלהם".
אז מתי ואיך את עברת את התהליך?
"זה בא ממני, לא מההורים, כשהייתי בכיתה י"ב. חברים הרימו גבה אבל בסוף מתרגלים לכול. זו הייתה הפעם הראשונה שהבנתי שיש לי אומץ ללכת נגד הזרם".
את בעלה עמיחי הכירה דרך חבר משותף. בהתחלה גרו בכפר לנוער בסיכון שאותו הוא ניהל ואז עברו לבית רימון. "השינוי שעשינו בחיים היה זוגי. גם הוא הרגיש מיצוי מקצועי. קודם הוא יצא לעצמאות ואחר כך אני. בלעדיו זה לא היה קורה".
למעשה, את לא קונדיטורית מקצועית.
"נכון. אני לומדת דרך הרבה ניסוי וטעייה. עכשיו אני בעיצומם של עשרות ניסיונות לעוגה מסוימת במטרה להגיע לתוצאה מושלמת. הילדים לא מבינים כמה עוגות עוד הולכות לצאת מהתנור. זה מה שאני מנסה ללמד אותם: ההתמדה היא ההצלחה. קשה לי להיכשל, אני מפחדת מכישלונות – וזו העבודה שלי. לשמחתי, הרשת עוזרת לי, זה מחייב אותי ואני ממשיכה ומנסה שוב ושוב, עם הרבה עבודה פנימית".
רגע לפני יום כיפור בן דהן מבקשת לאחל לעם ישראל "להיות פתוחים אחד לשני, שתרבה בינינו אהבה ואחדות, שנדע לשים את המחלוקות בצד ושהעזרה ההדדית והאחווה בינינו יימשכו גם בימי שגרה. לעצמי אני מאחלת להיות שליחה טובה. קשה לי להגיד על עצמי שאני משפיענית, אבל אם כבר - שאהיה משפיעה לטובה".
