אלמירה וייס בת 32 מרמת השרון, נשואה ואמא לפעוט, מעצבת ובונה אתרים במקצועה
1. חג בסתר: "נולדתי באלמטי, שהייתה אז בירת קזחסטן. אבא שלי לא יהודי, ואמי, שנולדה בקזחסטן, היא בת ליהודייה אוקראינית שהסתירה את יהדותה. רק כשאמא גדלה היא הבינה שהארוחה החגיגית שסבתא עושה היא ליל הסדר. ההורים שלי, שניהם אמנים, הכירו כשהיו סטודנטים לאמנות. אני בתם היחידה".
2. עלייה וקליטה: המצב הכלכלי בקזחסטן אחרי נפילת ברית המועצות היה גרוע מאוד. סבתא עלתה, אבא נסע לעבוד כאן בבנייה, וכשהבין שכדאי לנו לחיות כאן, הצטרפנו. הגענו לישראל ב־1996, כשהייתי בת שלוש. התחלנו ביפו ואחר כך עברנו לגבעתיים. ההורים הגיעו בלי שפה ועבדו בעבודות מזדמנות. אמא עבדה כמטפלת בקשישים, וכשהייתי בת חמש היא עברה קורס עיצוב גרפי, התחילה להתפתח בתחום ונהייתה מעצבת. היום היא מעצבת אתרים במקצועה. בשלב מסוים אמא בנתה לאבא אתר והם פתחו עסק של ציורי קיר לבתי עסק ולאנשים פרטיים".
גם לי לא היה פשוט להתאקלם. הגעתי בלי לדעת מילה בעברית. בשנה הראשונה בגן בכיתי הרבה, הייתי מסוגרת וביישנית. רוב הילדים היו צברים, כך שהייתי חייבת להיטמע בסביבה.
2 צפייה בגלריה
"אבא, שהוא אמן, נסע לעבוד בישראל בבנייה, וכשהבין שכדאי להישאר, הצטרפנו". עם אביה
(צילומים: אלבום פרטי)
3. להיות ישראלית: "בצבא הרגשתי שהפכתי לישראלית וגיבשתי את הזהות שלי. בטירונות היה לי קשה, כי הייתי בת יחידה ומפונקת, אבל שובצתי בלשכה של תא"ל בחיל הים ואהבתי את השירות".
4. אהבה: "את בעלי, דניאל, מוזיקאי, הכרתי באפליקציית היכרויות לפני שבע שנים, כשלמדתי תקשורת חזותית במכון הטכנולוגי חולון. עברנו לגור ביחד לפני שלוש שנים. נכנסתי להיריון לא מתוכנן וגיליתי את זה בביקור בקזחסטן".
5. ההיריון: "מאז שעלינו הייתי בקזחסטן ארבע פעמים, כל המשפחה של אבא שלי שם. בפעם האחרונה טסתי עם ההורים שלי. בקזחסטן מקדשים את ערכי המשפחה ובכל מקום בירכו אותי שיהיו לי ילדים במהרה. באחד הימים ביקרנו בקבר של סבתא, אמא של אבא, בכפר נידח. לפי המסורת הקזחית זה מביא ברכה. הסתובבתי בין הקברים של קרובי המשפחה, פיזרתי חול על המצבות (זה המנהג, מקביל להנחת אבן) ולמחרת גיליתי שאני בהיריון. שיתפתי את בן זוגי רק כשחזרנו ארצה, כי לא ידעתי איך יגיב. לקח לו זמן לעכל, אבל אחר כך הוא שמח מאוד. בננו, עדן, בן שנה ושמונה חודשים ומביא לנו הרבה אושר".
6. לחזור לקזחסטן: "להורים שלי היו מחשבות כאלה בהתחלה, אבל הם ממש התאקלמו כאן. אין ספק בכלל שאני לא חוזרת. בכל ביקור אני רואה את ההתפתחות העצומה שחלה שם, ועלו לי מחשבות איך היו נראים חיי אם הייתי נשארת שם. אולי כבר היו לי כמה ילדים. אבל אני שמחה שאני בישראל, שמחה שפגשתי את בעלי ושהבאתי לעולם את בני. אילו הייתי נשארת שם, לא הייתי אני".
השאלון:
למה לא תצליחי להתרגל כאן?
"לחוצפה הישראלית".
איזה הרגל מקזחסטן כדאי לישראלים לאמץ?
"הקזחים מקבלים את כולם, ולאומים שונים חיים בשלום. הייתי שמחה אם כאן תהיה הכלה אנושית כזו".
איזה מקום הכי אהוב עלייך בארץ?
"ים המלח".
למה את מתגעגעת?
"לאוכל הקזחי: פלוב (אורז ובשר) ומנטי (כיסונים ממולאים), כמו שמכינים אותם בקזחסטן".
