גלי עטרי (72) התרגשה מאוד כשאפרת דובדבני, מנכ"לית מרכז פרס לשלום ולחדשנות, התקשרה ובישרה לה שהיא נמנית עם שורה מכובדת של נשים, שיקבלו את אות האבירות של המרכז. "תענוג גדול שמעריכים את הדרך שעשית ואת העשייה שלך, זה לא מובן מאליו", היא אומרת ומסייגת. "מצד שני במקצוע שלי הגמול הכי גדול הוא הכוח לעשות טוב ולרגש אנשים. הפרסים הם רק בונוס, עוד טפיחה נעימה על השכם. כבוד גדול לקבל את התואר לצד נשים מעוררות השראה, ובהן אופירה אסייג, גילה אלמגור, נגה ארז ולוסי אהריש המדהימה, שעליהן נאמר כי בעשייתן הן פותחות דלתות, יוצרות הזדמנויות ומובילות שינוי חברתי משמעותי".
מי הראשון שצלצלת אליו לבשר לו? "בעלי יורם ובתי הנסיכה לילוש. היא מאוד התלהבה אבל יורם הגיב באיפוק, הוא מתלהב בדרכו. קיבלתי המון תגובות מפרגנות מחברים ומקרובי משפחה, וזה נחמד מאוד. אני מאמצת בחדווה את התואר אבירה, יש בו משהו אלגנטי ואצילי, חבל שאני לא יודעת לרכוב על סוס".
מה כתבו בנימוקי הבחירה? "אקריא לך: 'תודה על העשייה המדהימה, בזכות שירייך הגדולים הפכת למקור השראה, עידוד, חיזוק ותקווה לקהל הרחב בכל הגילים. להיטייך הפכו לנכסי צאן ברזל, נשארים רלוונטיים תמיד, עוברים מדור לדור וחודרים ישר ללב'".
מרגש. "את לא יודעת מה זה עושה לי, במיוחד שהאות הוא על שמו של שמעון פרס. הוא אמר לא פעם שהשיר האהוב עליו הוא 'אין לי ארץ אחרת', ושרתי איתו את השיר הזה ביום הולדתו ה־90".
בהופעה הראשונה שלי בהיכל התרבות, אחי היה בטיפול נמרץ, מורדם ומונשם. הייתי צריכה לאסוף את עצמי שלא אתפרק"
למי היית נותנת את האות אם היו מבקשים ממך לבחור? "לעינב צנגאוקר. היא לביאה שלא ראתה בעיניים עד שהחזירה את בנה, מגיע לה רק טוב. הופעתי במטה החטופים כמה פעמים, ועכשיו כשאחרון החטופים הוחזר, נוכל להשתקם וגם ללמוד להיות טובים יותר אחד לשני".
איך עברה עלייך השנה האחרונה? "מבחינה מקצועית הייתה לי עדנה, ובגדול. אני לא זוכרת שהופעתי ככה בעשרות שנות קריירה - פתחנו שמונה הופעות בהיכל התרבות שהיו סולד־אאוט. מבחינה אישית היה קשה. איבדתי את אחי, ד"ר יוסי עטרי, אבא של שי־לי, שהיה מומחה גרעין. הוא היה האבא שלא היה לי, אחרי שאבי נפטר כשהייתי בת ארבע. היינו אחוקים עד הסוף. יוסי הוא האח הרביעי שאני מאבדת, אחרי שוש, יונה ובני.
"בהופעה הראשונה שלי בהיכל התרבות הוא היה בטיפול נמרץ, מורדם ומונשם, והייתי צריכה לאסוף את עצמי שלא אתפרק. השנה איבדנו גם את קורין אלאל, שהייתה חברה טובה. היא כתבה לי את 'אין לי ארץ אחרת', שזכה בתואר 'השיר של המדינה' במצעד השירים האהובים בכל הזמנים. שרנו יחד את השיר הזה בהמון הזדמנויות. הזכורה לי ביותר הייתה בכיכר רבין, שבוע לאחר הרצח.
"אחי, ד"ר יוסי עטרי, היה מומחה גרעין והוא האבא שלא היה לי, אחרי שאבי נפטר כשהייתי בת ארבע. יוסי הוא האח הרביעי שאני מאבדת"
"קורין כתבה לי כל כך הרבה שירים נפלאים, בין היתר את 'חזקה מהרוח' ו'ערמונים מהאש'. שלושה חודשים לפני מותה אירחתי אותה בהיכל התרבות והקהל קיבל אותה בתשואות רמות. היא השאירה לי מתנות נצח והודיתי לה בכל הזדמנות, גם בלוויה שלה".
מה את מאחלת לעצמך? "רק טוב והרבה בריאות. ככל שהגיל מתקדם, כל יום חורק משהו אחר, אז משלימים, מתרגלים ומתכוננים".
מה העצה הכי טובה שקיבלת? "פעם, אחרי שקראתי טוקבק נוראי, אחותי שוש ז"ל נתנה לי עצת זהב - בחיים אל תקראי יותר טוקבקים".
והעצה הכי גרועה? "החיים הם אוסף של החמצות, אבל מכל דבר למדתי, כך שבסוף שום עצה לא הייתה גרועה".
  • סגנון: ישראל רחמני, שיער: וובה קאן, איפור: הלן אמויאל