סיפורה של טל נמרודי, בת 36, יזמית ומנהלת שיווק, נשואה ואמא לתאומות בנות שנה וחצי:
לפני שש שנים הכרתי בטינדר את אורי הברמן־בראונס (35). גילינו שהיו לנו הרבה סיכויים להיפגש גם ככה סתם בחיים: לשנינו יש תחביב לא שגרתי של אמנויות עולם הקרקס - אני מתמחה באקרובטיקה אווירית ואורי באקרו־יוגה ובג'אגלינג; שנינו נולדנו בישראל, אבל העברנו את רוב ילדותנו בבוסטון. אני עברתי לשם עם הוריי בגיל עשר וחייתי שם עד גיל 23 (בהמשך גרתי בניו־יורק, עשיתי שם תואר ראשון בסוציולוגיה ותקשורת) ואורי, בן להורים קנדים שנולד בישראל, גר בבוסטון מגיל שמונה עד 18.
עוד כתבות בלאשה
אחרי שנתיים של זוגיות התחתנו וגרנו בדירת שני חדרים ביפו שקנינו בעזרת חסכונות וקצת עזרה מההורים. אורי עבד כמתכנת מחשבים ואני עבדתי בתחום יזמות המזון (רקחתי ממרח שקדים ושיווקתי בחנויות ובאתרי אינטרנט). לפני שנה וחצי, אחרי למעלה משנתיים של טיפולי פוריות, נולדו בנותינו, התאומות נאיה וסול.
"הבנו שאם נישאר בארץ, נצטרך לרשום את הבנות למסגרות פרטיות ולעבוד שעות כדי לשלם על זהן"
לי ולאורי תמיד היה חלום שיום אחד נעשה פסק זמן מעבודותינו, נעבור לגור בוואן ונטייל איתו בארצות־הברית. אחרי שהתאומות נולדו חשבנו שדווקא כשהן קטנות, זה יכול להיות הזמן האידיאלי. הבנו שכל עוד אנחנו נשארים איתן בארץ, עד שימלאו להן שלוש, נצטרך לרשום את שתיהן למסגרות פרטיות שעולות סכום לא מבוטל, מה שידרוש משנינו לעבוד שעות ארוכות כדי לשלם על זה, ולמעשה להיות עם הבנות שלנו - שכל כך חיכינו לבואן - רק בערבים ובסופי שבוע. בנוסף, ידענו שככל שהן יגדלו יהיו להן רצונות משלהן, מה גם שיהיה קשה לקטוע להן באמצע את המסגרות ואת שגרת יומן.
6 צפייה בגלריה
הוואן שבו טיילו שמונה חודשים: עלה 80 אלף דולר, והכיל מיטות, מטבח אמבטיה ושירותים
(צילום: אלבום פרטי)
כשלבנות מלאו שמונה חודשים, החלטנו: אנחנו עושים את זה עכשיו. אני מכרתי את העסק שלי, אורי התפטר מעבודתו, קנינו ואן בארצות־הברית עוד כשהיינו בישראל, ויצאנו למסע.
הוואן עלה יותר משציפינו: 80 אלף דולר. מצד שני היה בו הכל: מיטות, מטבח, אמבטיה ושירותים. חישבנו את התקציב החודשי שיידרש לנו: כמה יעלו לנו דלק, דברי מזון, חיתולים וכו', והגענו לסכום של כ־3,000 דולר, שאותו תכננו לשלם מהחסכונות. את הדירה שלנו ביפו השכרנו, ומדמי השכירות אנחנו משלמים את המשכנתה.
את הטיול התחלנו באוסטין, טקסס. המוכרת של הוואן הגיעה איתו היישר לשדה התעופה שבו נחתנו, כך שאפילו לא היינו צריכים לשלם על לילה אחד במלון. משם המשכנו, ואנחנו עדיין ממשיכים, במסע שלנו ברחבי ארצות־הברית.
"הלכנו למוזיאון, וכשהילדות נעשו רעבות והתעייפו יצאנו החוצה לבית שלנו, שחנה ממש סמוך. הן אכלו, ישנו שנ"צ, וכשהן התעוררו חזרנו למוזיאון והיינו בו עד הערב"
סיבה נוספת שבגללה החלטנו לעשות את המסע דווקא כשהתאומות עוד תינוקות, היא מפני שהבנו שעם תאומים קשה מאוד לצאת מהבית, כי הלו"ז תלוי בשעות השינה והאכילה שלהן. אבל אנחנו למעשה מטיילים כל הזמן עם הבית, כך שאין באמת בעיה. לפני יומיים למשל הלכנו לבקר במוזיאון. בשלב מסוים הילדות נעשו רעבות והתעייפו. יצאנו החוצה לבית שלנו, שחנה ממש סמוך, הן אכלו, ישנו שנ"צ, וכשהן התעוררו חזרנו למוזיאון והיינו בו עד הערב.
לפני שמונה חודשים, התעוררה בכל זאת בעיה קטנה. הבנות גדלו והרגשנו שהוואן נעשה קטן מדי, בעיקר בימים שבהם היה חם או קר מדי, ואי־אפשר היה לתת להן להתרוצץ בחוץ. במהלך המסע התוודענו לטרנד שבו הופכים אוטובוסים של בתי ספר למקום מגורים. הרגשנו שזה יכול להיות הפתרון המושלם.
6 צפייה בגלריה
האוטובוס שבו מטיילים כיום: אורי למד דרך יוטיוב איך להסב אותו למגורים
(צילום: אלבום פרטי)
הצלחנו למכור את הוואן בדיוק במחיר שקנינו אותו, מה שאומר שבמשך כל שמונת החודשים שטיילנו עד כה, יצא שלא שילמנו על לינה. האוטובוס שקנינו במקומו עלה לנו רק 10,000 דולר, וכדי להסב אותו למקום מגורים הוספנו 25 אלף דולר.
הסיבה העיקרית שבזכותה הצלחנו לחסוך בצורה משמעותית היא שאורי החליט לשפץ ולבנות הכל בעצמו, למרות שלא היה לו שום ניסיון בבנייה. מדי ערב הוא צפה שעות בסרטוני יוטיוב ולמד אפילו איך להרכיב מערכת סולארית ומערכת מים. אני עזרתי לו במה שיכולתי, כמו למשל לעקור מהאוטובוס את כל הכיסאות. אורי התקין מיטות, בנה מטבח, אמבטיה, שירותים, יש לנו בטרייה מיוחדת שמספקת חשמל ומכל מים ענק על הגג שמספק לנו מים לשבוע. את המים אנחנו ממלאים במקומות מיוחדים שנועדו לאנשים שחיים בבתים על גלגלים. אנחנו נעזרים באפליקציות ייעודיות שמראות היכן בדיוק יש מתקני מים כאלה, היכן ניתן לחנות, לישון ועוד.
"יש לנו מכל מים שמספק מים לשבוע. אנחנו נעזרים באפליקציות שמראות לאנשים שחיים בבתים על גלגלים איפה אפשר למלא מים"
במסגרת המסע אנחנו בעיקר אוהבים לטייל בטבע, לטבול באגמים, ואפילו סתם לבקר בגני שעשועים מקומיים. יש יעדים שבהם אנחנו נשארים רק כמה ימים ויש יעדים שבהם אנחנו נותרים אפילו חודש. הכל תלוי במה יש לכל יעד להציע, איך מזג האוויר ועוד. עכשיו, למשל, אנחנו כבר קרוב לחודש בקולורדו, כי ההורים שלי ביקרו אותנו ושכרו ואן לידנו.
עשינו ביטוח מטיילים ואני בקשר עם טיפת חלב בארץ ועושה לתאומות חיסונים במרכזים רפואיים בארצות־הברית בהתאם למה שמבקשים בישראל.
כרגע אנחנו מתקיימים כאמור מהחסכונות שלנו, אורי גם סוחר בבורסה ויש לנו סכום מסוים של הכנסה פסיבית. עם זאת, לאחרונה החלטנו שנינו לחפש עבודה בשלט רחוק, אורי בתחום המחשבים ואני בתחום כתיבת תוכן שיווקי, כדי שלא כל החסכונות שלנו ייאכלו.
כשהתחלנו את המסע, פתחנו עמוד אינסטגרם בשם Twins_on_Wheels, שבו אנחנו מעלים תמונות וסרטונים. פה ושם אנחנו מצליחים לייצר שיתופי פעולה עם חברות שונות בארצות־הברית, אבל בינתיים זה לא מספק לנו הכנסה, אלא לפעמים רק דברים בחינם כמו ציוד לבניית האוטובוס, בגדים וצעצועים לבנות.
עמוד האינסטגרם. "אנחנו מייצרים שיתופי פעולה, אבל בינתיים זה לא מספק הכנסה"
לא תמיד הכל ורוד, ויש גם לא מעט קשיים. האוטובוס אמנם ארוך יותר מהוואן, אבל עדיין מדובר במקום קטן וצר, ואין בו נוחות של בית. את נמצאת עם המשפחה הגרעינית שלך 24/7. אנחנו פוגשים כל הזמן חברים חדשים, אבל אלה תמיד חברים זמניים, את לא מייצרת לעצמך קהילה. ואם את לפעמים נקלעת לוויכוח עם בעלך, את לא יכולה להרים טלפון לחברה ולהגיד לה שאת באה אליה לקפה כדי להתאוורר.
עדיין, החיובי עולה בהרבה על השלילי. לכן התכנון שלנו הוא להמשיך במסע עד שלתאומות ימלאו שלוש, אז נחזור לישראל ונרשום אותן למסגרות. סביר להניח שהן לא יזכרו דבר מהטיול. הן אמנם יוכלו לראות תמונות וסרטונים, אבל לא באמת יזכרו מה שחוו. מצד שני, שנינו בטוחים שהמסע נותן להן הרבה כלים חיוביים שיעזרו להן בעתיד. אנשים לא מפסיקים לומר לנו עד כמה הן מפותחות מבחינה מוטורית. בגלל שאני ואורי מדברים איתן עברית אבל עם אנשים אחרים באנגלית, הן החלו לדבר בשתי השפות במקביל.
לימדנו אותן גם לאהוב ולהעריך את הטבע. המילה הראשונה ששתיהן אמרו הייתה Bird (ציפור). הן אלופות בלהכין איתנו מדורות ויודעות איך לקושש עצים. והכי חשוב, שתיהן קיבלו מגיל צעיר שיעור חשוב על חיי צמצום: שבאמת לא צריך הרבה כדי להיות מאושרים"
שורה תחתונה: "אם יש לכם חלום, תחשבו מה מונע מכם להגשים אותו דווקא עכשיו. ייתכן שתגלו שדווקא כעת הוא הזמן האידיאלי".
