למה כולם עדיין אובססיביים למרילין מונרו? מדוע העניין סביב השחקנית, שהיום בדיוק (1 ביוני) מלאו 100 שנה להולדתה, לא רק שלא הולך ודועך – אלא בדיוק ההפך, דווקא גובר עם השנים? חבר שהעליתי בפניו את השאלה ענה מיד: "כי היא אייקונית". כאשר פקפקתי בכך שזה מהווה תשובה כלשהי, הרחיב את היריעה: כי היא מתה צעירה (בגיל 36) ובנסיבות מסתוריות; כי היא המציאה את עצמה ובראה מותג מאפס – מנורמה ג'ין כהת השיער למרילין הבלונדינית הנצחית; כי אנדי וורהול יצר סביבה אמנות בלתי נשכחת. כל אלה עדיין לא מסבירים את התופעה, שבימים אלה מקבלת פנים חדשות.
אינספור אירועים ברחבי העולם מציינים כרגע את חגיגות ה־100 של מרילין, ולהלן המרכזיים שבהם: במוזיאון ה־National Portrait Gallery בלונדון תיפתח ב־4 ביוני תערוכה שתכלול קרוב ל־300 תצלומים של הכוכבת, כולל תמונות שלא הוצגו בעבר מהשבועות האחרונים בחייה; הסינמטק הצרפתי ((Le Cinémathèque française בפריז מציג תערוכה גדולה על חייה של מונרו ועל קריירת המשחק שלה, לצד רטרוספקטיבה של סרטיה; מוזיאון האקדמיה לקולנוע בלוס אנג'לס מציג תערוכה משלו, שתכלול מאות פריטים – תלבושות, מכתבים, צילומים וחפצים אישיים; ואילו בית המכירות Julien’s Auctions יקיים ב־4 ביוני מכירת ענק שתכלול קרוב ל־200 פריטים, מצילומים נדירים ועד שמלות וחפצים אישיים של הכוכבת.
גם בעולם האופנה והמרצ'נדייז לא נשארו אדישים. ב־GUESS השיקו תערוכה משלהם וקולקציית קפסולה בהשראת מונרו, שכוללת מחוכים, מכנסי קאפרי ושמלות קולר (אגב, במותג מספרים כי הג'ינס הראשון שלהם אי פעם נקרא Marilyn); בית תכשיטי היוקרה סברובסקי השיק תערוכה באוסטריה על הקשר בין מרילין ובין זוהר הוליוודי ותכשיטים; בובת בארבי מיוחדת הושקה לכבוד חגיגות ה־100 (כולל מיני־סערה ברשת על כך שהיא "לא דומה למרילין"), והוצאת ACC Art Books מוציאה ספר בשיתוף פעולה עם עזבון מרילין מונרו, הכולל 275 תצלומים (אלוהים, כמה האישה הזו הצטלמה?) מימיה כנורמה ג'ין ועד לצילומים האחרונים שלה על חוף הים בסנטה מוניקה.
אבל האמת היא שלא צריך שום אירוע מיוחד על מנת להבין את השפעתה האדירה של מונרו, מאחר שהיא נוכחת בתרבות ובאופנה כל הזמן. שתיים מהדמויות הכי מרכזיות כרגע בתרבות הפופולרית הן מעין גרסת 2.0 מתקדמת של מרילין: הראשונה היא סידני סוויני, השחקנית האולי מדוברת בעולם כרגע, שכל כולה בלונד, ציצי ופתיינות מעל פני השטח, כאשר מתחת לו היא מן הסתם הרבה יותר מזה. הדיונים סביב הגוף של סוויני והפקפוק באינטליגנציה שלה וביכולותיה כשחקנית מזכירים את היחס למונרו בזמנו (בשנות ה־50 לפחות לא היו רשתות חברתיות), וכמו במקרה של מונרו גם סוויני היא בעלת חברת הפקה משלה, יוזמת פרויקטים ועושה שימוש מחושב בדימוי המגה־סקסי שלה.
הדוגמה השנייה היא הזמרת סברינה קרפנטר, שכל הדמות שבראה – הבלונד, הפלרטטנות, הקול הילדותי־מתפנק והסטייל האולטרה־נשי – מרפררים למרילין. בניגוד למונרו, קרפנטר עושה את כל זה בסוג של קריצה, מודעות עצמית ואירוניה, שמעניקים לכל העניין חן משלו (היא אף שיתפה לאחרונה פעולה עם מדונה, המעריצה המפורסמת ביותר של מונרו).
אי אפשר כמובן לדבר על ההשפעה של מונרו בלי להיזכר ברגע המדובר מנשף המט־גאלה של 2022, שבמהלכו קים קרדשיאן הופיעה על השטיח האדום בשמלה מקורית של הכוכבת (שכדי להיכנס אליה, כך דיווחה, השילה שבעה קילו ממשקלה בזמן קצרצר) ועוררה סערה עצומה.
6 צפייה בגלריה
קים קרדשיאן בשמלה של מונרו, נשף המט גאלה 2022
(צילום: GettyImages IL/ Dimitrios Kambouris)
שנה לפני כן בילי אייליש, נציגה מובהקת של דור ה־Z שהסטייל שלה הוא בדרך כלל בעולמות הטום־בוי, צעדה באותו אירוע כשהיא מחופשת באופן מפתיע למונרו – כן, גם היא. אני תוהה אם גם ביום ההולדת ה־150 של מרילין, ההשפעה שלה על הדור הצעיר תהיה מטורפת כל כך. ואולי העובדה שהאימפקט הזה, ממש כמו מותה של הכוכבת, הוא בגדר חידה – זה בעצם סוד הקסם.
