"הוא עדיין במצב נפשי איום, אבל לפחות כבר לא מדבר על התאבדות", מדווחת חברתי על ידיד שלה, "אין, זה נורא. האישה הזאת פשוט הרסה לו את החיים". אני מהנהנת באמפתיה, עד שהיא מתחילה להאשים את אותה "אישה". פה אני עוצרת ומנסה להציע שהסיפור לא חד־צדדי, שגם לו יש חלק. או־אז השיחה מידרדרת לוויכוח.
בשורה התחתונה: הוא בן 47, גרוש פלוס, שיצא פחות מחודשיים עם בת 42, רווקה מינוס. אחרי שכבר הספיקו להיפרד, היא הודיעה לו שנכנסה להיריון ממנו ושאין בכוונתה להפיל. אבל החיים, כידוע, הם הרבה יותר מ"שורה תחתונה".
הם הכירו באפליקציה ושכבו בלי קונדום. למה? כי הוא "שונא קונדומים". כמו רבים הוא מעדיף את "התחושה הטבעית". רק שבניגוד לאחרים הוא אפילו לא טרח לשאול אותה אם היא עצמה משתמשת באמצעי מניעה. מבחינתו זה היה ברור מאליו.
ובכן, בדיעבד התברר שהיא לא השתמשה בגלולות או בהתקן. לטענתה: לא כי חיפשה להיכנס להיריון, אלא כי האמינה שאין צורך בכך. שנתיים קודם שקלה להביא ילד לבד, אבל אז נאמר שיש לה רזרבה שחלתית אפסית. אם תרצה ילד, תצטרך תרומת ביצית. היא התעקשה בפניו שאם הוא היה שואל לפני האקט אם היא מוגנת, היא הייתה מספרת לו הכול. אבל הוא מעולם לא שאל.
ועכשיו? ההיריון הזה מבחינתה הוא "נס אלוהי". היא אף הבהירה לו שאם לא ירצה להכיר בילד, היא לא תדרוש ממנו דבר: לא נוכחות, לא מזונות, אפילו לא חבילת מגבונים לחים. אבל אותו זה לא מנחם. הוא ממש לא רוצה להיות שוב אבא, בטח לא עם אישה שבקושי הכיר, ולראות איך העו"ש שלו ממשיך במוד אנורקטי. אבל גם הידיעה שיהיה לו עוד ילד שלעולם לא יפגוש - גורמת לו לרצות לשתות קוקטייל מרענן של ציאניד ובלדונה.
היא רואה בזה מתנת חיים. הוא רואה בזה רכבת אקספרס לגיהינום. אה, וגם מאשים אותה בגנֵבת זרע! "אין ספק, אם הוא היה שואל אותה והיא הייתה משקרת, הצדק היה לגמרי איתו", אני אומרת לחברתי. "אבל הוא אפילו לא טרח לבדוק איתה. זה מורכב ומקומם, ועדיין: גנבה זה משהו שנלקח בלי רשות. הזרע שלו לא נחטף כאן באישון לילה ממקפיא במכון ויצמן. היא גם לא ארבה לו בסמטת רחוב אפלה וקפצה עליו עם מבחנה ופינצטה.
תמיד הדהימו אותי גברים שבוחרים לקחת אפס אחריות על גופם ומטילים הכול על האישה. מבחינתם היא זו שצריכה להכניס לגופה אמצעי מניעה והיא גם זו שצריכה לעבור תהליכים פולשניים אם משהו משתבש. והם? בסך הכול רצו להעביר ערב של כיף ומצאו את עצמם בפרק לא מצחיק של "איך פגשתי את אמא".
גברים שונאים קונדומים (בינינו, גם רוב הנשים), אבל חלקם חיים בעולם שבו היריון או אפילו סתם כלמידיה זה משהו ערטילאי, כמו התחממות גלובלית: הם יודעים שזה קיים, הם שמעו על זה, אבל איכשהו הם בטוחים שזה לא יקרה להם. עד שיום אחד גם המציאות תופסת אותם עם התחתונים למטה.
בשורה התחתונה האמיתית: גם ביום סגרירי, כשאתה סבור שיכול רק "לטפטף", מומלץ תמיד לשאול פרטנרית שאתה לא ממש מכיר, אם יש לה מעיל גשם. והכי חשוב: אם אתה בשום פנים ואופן לא רוצה להירטב - ראבק, שים כובע.
