מקורו של עץ אגוז המוסקט הוא באיי התבלינים באינדונזיה. שמו המדעי של זרע הפרי של העץ הוא Myristica Fragrans והוא מגיע מהמילה היוונית Myron, שפירושה בושם או שמן ארומטי.
תכונות מוכחות מחקרית:
נוגד חמצון: אגוז המוסקט עשיר בנוגדי חמצון, כולל תרכובות פנוליות ושמנים אתריים. מחקרי מעבדה הראו יכולת להגן על תאים מפני נזקים של רדיקלים חופשיים.
אנטיבקטריאלי: מחקרים הוכיחו יעילות נגד חיידקים מזיקים הגורמים לעששת ולמחלות חניכיים.
נוגד דלקת: מכיל Terpineol שהוכח כמפחית תהליכים דלקתיים.
ברפואה המסורתית:
אגוז המוסקט נחשב ל"תבלין המלכים" ובעבר היה יקר מזהב. ברפואות המסורתיות השונות (איורוודה, רפואה סינית וערבית) השתמשו בשמן אגוז מוסקט בעיקר לטיפול בבעיות עיכול, שלשולים, בחילה והקאות. כמו כן הוא נחשב למרגיע מערכת העצבים, מקדם שינה ומפיג חרדה.
איך משתמשים:
אבקה מגורדת טרייה של האגוז: 500-250 מ"ג (קורט) ביום עם דבש או מים חמים. עדיף על קיבה ריקה בבוקר.
כתבלין במזון: שימוש רגיל במזון בכמויות קטנות (קורט או שניים) בעוגות, במשקאות חמים ובמנות מתובלות.
כמוסות: לפי הוראות היצרן, בדרך כלל 500 מ"ג עד 1 גרם ביום.
שימוש חיצוני: שמן אגוז מוסקט מהול בשמן נשא יעיל לטיפולי חניכיים או כמשחה (מדוללת בשמן נשא) לטיפול בכאבי שרירים ופרקים.
זהירות!
בצריכה של מעל 5 גרמים של אבקה עלולה להופיע הרעלה חמורה, הכוללת הזיות, פרכוסים ואפילו מוות.
אסור בתכלית האיסור לילדים, לנשים הרות ומיניקות (עלול לגרום להפלות ומומים).
אסור למי שמאובחן עם מחלת נפש - מגביר השפעת תרופות מרגיעות ונוגדות דיכאון - וכן אין ליטול במצבים של מחלות לב וכליות.
יש להפסיק את הנטילה באופן מיידי במקרה של גירוד, פריחה או קשיי נשימה.
הערה: כשנוטלים צמחי מרפא יש להתייעץ עם הרופא/ה המטפל/ת ולוודא שהתוסף אינו משפיע על תרופות אחרות או על מדדים רפואיים.
- הכותבת היא דיאטנית קלינית ומטפלת בצמחי מרפא
פורסם לראשונה: 07:30, 17.09.25
