אסנת קימל ברדה, אמה של לירון ברדה שנרצחה בנובה, טולטלה מהתאבדותו של בר אסרף על קבר בתה. "מאוד קשה לי עם זה וכואב לי עליו. אין לי מושג למה הוא עשה את זה, אבל האירוע הנורא החזיר אותי בבום מטורף אחורה. אני מכירה את בר מילדות, הוא היה חומד של ילד וגדל להיות אדם באמת מקסים ממשפחה נהדרת. שינוח על משכבו בשלום".
איזה קשר היה ביניהם? "בר ולירון היו חברי ילדות. לירון הייתה מאוד יקרה לו ושימשה עבורו אוזן קשבת. יש להם חברים משותפים, הוא היה מגיע אלינו עם כל החבורה. כשאמא שלו באה לשבעה, היא אמרה לי כמה היא מודה ללירון שתמיד הייתה שם בשבילו ותמיד עזרה לו".
הופתעת שהוא שלח יד בנפשו? "זה שוק מה שקרה ואיפה שזה קרה. שמעתי שהוא פוקד הרבה את הקבר של לירון ומדבר איתה, וזו גם הסיבה שהחליטו לחפש אותו שם. בעלי והבנים שלי הלכו ללוויה, אני לא הייתי מסוגלת, אבל אני מתכוונת ללכת לשבעה".
בר בכור ולירון ברדה ז"ל בר בכור אסרףצילום: באדיבות המשפחה
איך לירון הגיעה לנובה? "היה לה עסק של ברים נודדים והיא ניהלה את הברים במסיבה. במקביל היא עבדה איתנו בעסק המשפחתי של מכירת ציוד למסעדות ובתי קפה. עכשיו האחים שלה ממלאים את מקומה: אור הצעיר הולך בדרכה בתחום הברים, ועומר, שהשתחרר בדרגת רב־סרן, עובד איתנו בעסק".
הצלחת לדבר איתה באותו בוקר? "בעלי דיבר איתה, אבל הוא לא היה בבית אז לא ידעתי מה קורה עד שהוא חזר, בסביבות עשר. הוא אמר לה 'קחי את עצמך ותעופי משם', והיא ענתה 'מה פתאום? יש לי פה עובדים שאני אחראית עליהם'. כשהיא הפסיקה לענות לטלפונים פתחנו חמ"ל חיפושים, עד שהגענו למנהל האבטחה של הנובה. הוא מצא אותה והתקשר לבן הגדול שלי, עומר, שהיה בדיוק בתאילנד עם בת זוגו".
"אני כועסת על לירון שבחרה להישאר, למרות שיכלה להציל את עצמה. אבל זאת לירון, כאלה אנחנו. הבנים חזרו לצבא מיד אחרי השבעה"
לפני שנה הוענק ללירון אות הנשיא לגבורה אזרחית. "האות הוענק לה על כך שהיא הייתה יכולה לברוח, אבל בחרה שלא להפקיר פצועים ונשארה לטפל בהם. שנה קודם לכן, הנשיא הגיע לטקס הזיכרון בנובה ושמע את הסיפור שלה. הוא ניגש אלינו עם אשתו ואמר שהוא מתפלל על הבנים שלנו, עומר ואור, לוחמי גבעתי שנלחמו באותה עת בעזה. אחרי שנה הודיעו לנו על האות".
את כועסת עליה שהיא בחרה להישאר ולא לברוח? "בטח שאני כועסת עליה, היא יכלה להציל את עצמה. אבל זאת לירון, כאלה אנחנו. הבנים שלנו חזרו לצבא מיד אחרי השבעה, וגם כשבהתחלה הרמטכ"ל אסר להכניס את אור לעזה עד שנחתום לו, הוא לא ויתר. חודשיים הוא לא דיבר איתי עד שנכנענו וחתמנו. עומר נפצע במלחמה, קיבל כדור ברגל, ברח מבית החולים וחזר פצוע לחיילים שלו, כי הוא לא רצה להשאיר אותם לבד".
מה עוזר לך להתמודד עם האובדן? "אני נוסעת כל יום ראשון ל'אדמה טובה', מרחב טיפולי במושב סתריה המיועד לנפגעי טראומה, משפחות שכולות ופצועים מ־7 באוקטובר. זה נותן לי אוויר לכל השבוע, כי כולם שם במצבי ומבינים אותי גם בלי מילים".