את "הסרט "הכביש שבינינו: החילוץ האולטימטיבי" שמביא את סיפור גבורתו של האלוף במיל נעם תיבון ב-7 באוקטובר, הפיקה טליה האריס רם (30) בחודש שמיני להיריון ראשון שלה. "קצת אחרי שילדתי הבמאי הקנדי בארי אבריץ' הגיע להראות לנו את הסרט", היא מספרת. "כולנו נדהמנו ממה שיצא משלושה ימי צילום. משפחת תיבון התרגשה מאוד".
איך הרגשתם כשהנהלת פסטיבל טורונטו החליטה לא להקרין את הסרט, בטענה להפרת זכויות היוצרים של מחבלי חמאס?
"קודם כול, נורא התאכזבנו. הנימוק לביטול נשמע לנו כמו בדיחה, תירוץ עילג. מההתחלה הרגשנו שיש גורמים אפלים שמצדדים בנראטיב מאוד אנטי־ישראלי בתוך הפסטיבל ומחוצה לו. יש היום זרם פרוגרסיבי אנטי־ציוני ופרו־פלסטיני רווח בעולמות הקולנוע, העיתונות והספרות, שלא מסוגל להכיל את הניואנסים ואת המורכבות של המצב שלנו".
ספרי במה עוסק הסרט?
"הדוקו עוסק בטרגדיה הלאומית של 7 באוקטובר דרך סיפור של משפחת תיבון. גלי ונעם תיבון התעוררו בשש וחצי בבוקר להודעה בווטסאפ המשפחתי, שמחבלים חדרו לקיבוץ נחל עוז שבו התגוררו בנם אמיר ומשפחתו. הם יצאו לחלץ אותם ובדרך נחסמו על ידי שוטרים, חילצו שורדי נובה ופינו חיילים פצועים. לבסוף נעם הגיע לקיבוץ יחד עם חיילים שאסף בדרך, והצליח להציל את אמיר ומשפחתו ורבים אחרים. זה אחד הסיפורים היחידים מ־7 באוקטובר שיש להם גם סוף טוב".
"לפני 7 באוקטובר היינו בפיק מומנט. זה היה תור הזהב של תוכן ישראלי בעולם. עכשיו זה כמעט נעלם, קשה להילחם בצונאמי כל כך חזק נגדנו"
איך הגעת לתפקיד המפיקה?
"כמה חודשים אחרי 7 באוקטובר נעם התראיין לתוכנית '60 דקות' האמריקאית, ואחריה פנה אליו מפיק הוליוודי שרצה לעשות מהסיפור סרט עלילתי. נעם הגיע אליי כמומחית לזכויות של קניין רוחני כדי שאייצג אותו. בהמשך, ובלי קשר, הגיעה בקשה מאבריץ', לעשות דוקו על הסיפור. התחלתי כמנהלת אישית לעניין זכויות של קניין רוחני ואז במהלך המו"מ הפכתי לשותפה של הבמאי ולמפיקת הסרט".
איך הייתה העבודה איתו?
"האמת שהיו לו דרישות יוצאות דופן להפקה דוקומנטרית. מאבטחים צמודים, למשל, או רחפנים וארבעה צלמים, כשבדרך כלל דוקו מצלמים עם מצלמה אחת או שתיים".
איך הצלחתם בסופו של דבר לשכנע את הנהלת הפסטיבל לחזור בה?
"הסיפור יצא לתקשורת הישראלית, ולמחרת הוא התחיל להתגלגל בעולם, ופשוט התפוצץ. זה הגיע ל'ניו יורק טיימס' ול'ניו יורק פוסט'. הנהלת הפסטיבל, שנתפסה על חם עם תירוץ מגוחך שכל העולם בז לו, הייתה במבוכה ענקית ונאלצה לחזור בה".
באילו תחושות את נוסעת לפסטיבל שיתקיים ב־4 בספטמבר?
"אני נוסעת בגאווה גדולה, בתחושת שליחות וגם בידיעה שעלולים להיות שם אירועים נעימים קצת פחות. אבל אני יודעת שנהיה מוגנים שם, אז אין חששות".
איפה נראה את הסרט?
"באחד מגופי השידור הישראליים הגדולים, הם נמצאים בתהליכי רכש של הזכויות, זה עדיין לא סגור".
מה הרקע המקצועי שלך בהפקת סרטים?
"למדתי קולנוע ב'סם שפיגל' והתחלתי לעבוד בעסק המשפחתי - סוכנות דבורה האריס, שמפיצה ספרות ישראלית בעולם. היום אני עומדת בראש מחלקת סרטים וטלוויזיה. הפרויקט הראשון שהרמתי היה סרט דוקומנטרי על הספר 'המשפט האחרון של קפקא', ששודר בכאן 11 וזכה בפרס חביב הקהל בפסטיבל חיפה".
עד כמה קשה בימים אלה להפיץ יצירה ישראלית בעולם?
"קשה מאוד עד בלתי אפשרי. לפני 7 באוקטובר היינו בפיק מומנט. זה היה תור הזהב של תוכן ישראלי בעולם, עם פרויקטים כמו 'פאודה', 'שטיסל' ועוד. לצערי זה כמעט נעלם, קשה מאוד להילחם בצונאמי כל כך חזק נגדנו".
את אופטימית?
"כן, אני חושבת שזה זמני וזה ישתנה. כרגע הכי חשוב להחזיר את החטופים ולסיים את המלחמה. הכישרון והיכולות שיש כאן ינצחו בסוף, אבל קודם כול אנחנו צריכים להתאושש כמדינה ואז לחזור להיות חוד החנית של תוכן ותרבות ברמה הגלובלית".
