קרי ברנייט נולדה כשאמה הייתה בת 40, וכבר אז הגיל היה אישיו שילווה אותה בהמשך חייה. היא הייתה הילדה היחידה בגן שאחותה כבר נשואה, כשילדים צחקו על אנשים זקנים היא לקחה את זה באופן אישי, וכשהחלה בגיל שש לבקר את סבתה בבית אבות, תמונות הקשישים שראתה שם לא יצאו לה מהראש. כעבור 20 שנה סיימה דוקטורט במדעי הזִקנה והייתה הגרונטולוגית הצעירה ביותר במדינה. "אני מרגישה שנולדתי גרונטולוגית", היא אומרת בריאיון מיוחד מביתה בקליפורניה עם צאת ספרה Joyspan, שמחולל מהפכה בחשיבה על זִקנה. "אחרי שראיתי את כל הסבל של כל כך הרבה זקנים, התחלתי לחשוב איך אפשר למנוע את זה מראש", היא מסבירה.
לאחרונה הדיבור על נושא אריכות ימים (Longevity) תוך התמקדות בהזדקנות בריאה (Healthspan) תפס את מרכז הבמה. אבל מבחינת ברנייט זה לא מספיק. כי מה הטעם בחיים ארוכים ובריאים אם לא נהנים מהם? החיפוש אחר Joyspan - משך השנים מלאות השמחה והמשמעות בחיינו - הוא המפתח לחיים טובים באמת, גם בשנותינו המאוחרות.
לברנייט (56) יש דוגמה חיה למישהי שנהנית מ־Joyspan: אמה, בטי ברנייט, שבגיל 96 מעלה במדיה החברתית סרטונים מלאי חיות וחיוניות על זִקנה קצת אחרת.
מה הוביל לכתיבת הספר שלך, המחקרים בתחום או הניסיון האישי שלך ושל אמך?
"הכול יחד, ובעיקר הרצון לשנות. לימדתי רפואה גריאטרית וגרונטולוגיה במשך 19 שנה בבית הספר לרפואה של אוניברסיטת קליפורניה בעיר אירוויין. גם ייסדתי את המרכז המשפטי הראשון בארצות הברית למניעת התעללות וניצול קשישים. מה שהדהים אותי לאורך כל השנים היה ההבדלים הרדיקליים בצורה שאנשים חווים את תהליך ההזדקנות שלהם. לחלק זה היה תהליך מתסכל ומכאיב של נפילה מתמשכת. אחרים הצליחו לראות גם את הטוב שבשנים האלה. אחרי שנים של טיפול בקבוצה הראשונה, המתוסכלת, רציתי להתמקד בקבוצה השנייה ולהבין מה הסוד שלהם. גיליתי ספרות מחקרית עצומה על Wellbeing פסיכולוגי שלא תורגמה לחיי היומיום, וזאת הייתה המטרה שלי - ליצור מילון מעשי מבוסס מדע, שיאפשר למקסם את איכות החיים הארוכים שלנו.
"אמא שלי, אגב, לא הייתה חיובית במיוחד בשנותיה הצעירות יותר. היו לה הרבה תלונות, כאבי ראש יומיומיים, בעיות. כשאבי נפטר לפני 16 שנה היא חוותה תקופה קשה במיוחד ואמרה שאולי החלק הטוב בחייה כבר מאחוריה. אבל דווקא בשלב הזה, אחרי שהכלנו את האבל שבו שרתה, היא נפתחה לאפשרות שתוכל ב־30-20 השנים הנותרות לחייה להכניס אלמנטים של שמחה. שיתפתי אותה במחקרים בתחום שמראים שאפשר לעבוד על איכות החיים שלנו והצעתי לה בתור התחלה להצטרף אליי לכתיבת הודיות יומיות. היא הייתה סקפטית, זה נראה לה טיפשי, אבל שכנעתי אותה לנסות. הכתיבה הזאת, שמאתגרת את ברירת המחדל של המוח לראות דברים שליליים, השפיעה מאוד על הגישה שלה.
"בהתחלה היא נרתעה, אבל שכנעתי אותה. היא התאפרה קצת ודיברה למצלמה על האלמנות אחרי 60 שנות זוגיות. הסרטון זכה למיליוני צפיות והיא אוהבת את זה"
"בהמשך היא גם קיבלה אומץ להצטלם. בהתחלה ביקשתי ממנה לצלם אותי כשאני מעלה סרטונים על התמודדויות בזִקנה, ואז הצעתי לה לדבר על החוויה שלה. שוב, בהתחלה היא נרתעה, אבל שכנעתי אותה לנסות. היא התאפרה קצת וצילמתי אותה מדברת על האלמנות שלה אחרי 60 שנות זוגיות. הסרטון הקצר הזה זכה להצלחה, ומאז יש לה מיליוני צפיות והיא אוהבת את זה. עכשיו היא בעצמה כבר יוזמת, מחפשת רעיונות להגדלת השמחה אצל אנשים זקנים. העלאת סרטונים נותנת לה משמעות".
האם באמת כולם יכולים להאריך את תוחלת החיים השמחים שלהם?
"כולנו מזדקנים, וההזדקנות אינה קלה. צריך להכיר בזה, להקשיב ולדבר על זה. אבל עם זאת אני חושבת שאפשר בצורה מעשית מאוד גם להפוך את הזקנה לתקופה משמעותית וטובה. איגדתי מתוך המחקרים הרבים בנושא ארבעה עקרונות מרכזיים של פעולות שאפשר להתמקד בהן: לצמוח, לתקשר, להסתגל ולהעניק (ראו פירוט בהמשך), שעוזרים לנו לשמר את המשמעות בחיינו. החברה, בגדול, מקטינה אותנו בזקנה ונותנת לנו תחושה מוערכת פחות. תעשיית האנטי־אייג'ינג שמגלגלת מיליארדים משדרת מסר שאנחנו עושים משהו רע כי אנחנו מזדקנים. הצעד הראשון הוא לשנות את התפיסה הזאת ולהבין עד כמה יש לנו מה להציע בגיל מבוגר".
"כשאת עוברת לכיסא גלגלים ומסתגלת, את גם לומדת פעילות חדשה. כמו בכושר פיזי - עובדים על תחום מסוים ובדרך מחזקים דברים אחרים. גם בפיתוח הכושר הרגשי בזקנה, דבר מוסיף לדבר
ואת מציעה לשנות את התפיסה הזאת עוד לפני שנגיע לגיל מופלג.
"בהחלט. כתבתי את הספר כי רציתי שתהליך ההזדקנות יכלול את המילים 'אנחנו' ולא 'הם'. כשחושבים על זקנים כאחרים, מאבדים את הנקודה. כל אחד מאיתנו יזדקן, וכדאי להבין את זה כבר עכשיו. אחרי שנפנים מה אפשר לעשות, נוכל לחלוק את המחשבות האלה עם אנשים מבוגרים. כגרונטולוגית, הספרים של ויקטור פרנקל השפיעו עליי מאוד, הרעיון שאפילו בזמנים הכי קשים עדיין יש רמה מסוימת של חופש רוחני ובחירה. גם בזקנה יש אפשרות לבחור ולשנות, אבל צריך להיות במודעות נכונה. לכולנו יש מזג ואופי מסוימים שאיתם נולדנו, וכולנו אוספים ניסיונות חיים, אבל מעבר לכך יש גם בחירה איך להגיב ולפעול".
מה מתוך מכלול הפעולות הכי חשוב?
"החדשות הטובות הן שכל העקרונות קשורים זה בזה ומחזקים האחד את השני. למשל, כשאת מחליטה להעניק, את חייבת ליצור יותר קשר. כשאת עוברת לכיסא גלגלים ומסתגלת, את גם צומחת ולומדת פעילות חדשה. זה כמו עבודה על כושר פיזי - עובדים על תחום מסוים ובדרך מחזקים דברים אחרים. גם בפיתוח הכושר הרגשי הזה בזקנה, דבר מוסיף לדבר".
ואפשר לעבוד על זה עד יומנו האחרון?
"ראיתי את השינוי בפועל אצל הרבה אנשים, שינוי שהמשיך עד יום מותם. אמא שלי, למשל, סובלת מדלקת מפרקים ועקמת קשה שגורמות לה כאבים כל היום וכל הלילה. כששאלתי אותה אם זה לא פוגע בשמחה שלה, היא אמרה שזה כואב אבל היא לא נותנת לזה להפוך לסבל פנימי ומנסה להתמקד בדברים הטובים, ביופי ובאהבה של אחרים. אני לומדת ממנה".
איך את, באופן אישי, עובדת על זה ביומיום?
"כמו כולם גם אני סוחבת דברים מאתגרים. אחד מהם הוא הגידול במוח של הבת שלנו שהתגלה לפני כמה שנים. היא כבר הייתה ארוזה ומוכנה למעבר ללימודים בבית הספר לרפואה כשקיבלה את הדיאגנוזה והייתה צריכה להקפיא את התוכניות. בדיעבד המשבר איפשר לנו להעריך יותר את החיים ולקבל יותר דברים רבים שלא בשליטתנו.
"בלי קשר למשברים גדולים, כל יום אני מנסה לעשות דבר אחד לפחות מארבעת האלמנטים היסודיים של צמיחה, נתינה, הסתגלות או קשר. היום, לדוגמה, אפיתי כיכר לחם מחמצת ליום ההולדת ה־90 של השכן שלי. כשהוא פתח לי את הדלת והרגיש שהלחם עדיין חם, החיוך שלו האיר אותי".
כדי להזדקן עם חיוניות ומשמעות עלינו להתמקד באיכות החיים בגיל המבוגר, ולשחרר את עצמנו ממכונת האנטי־אייג'ינג מבוססת הפחד
את כותבת בספר על המורשת שאנחנו יכולים להשאיר אחרינו. תסבירי.
"כאמור, אני חושבת שאפשר וצריך לחזק את עצמנו היום לקראת מחר. השאלה לא צריכה להיות איך לא להזדקן, אלא איך להזדקן עם חיוניות ומשמעות בדרך שתהיה פחות מכאיבה ומשפילה שלא לצורך. דרך ההתמקדות באיכות החיים שלנו בגיל המבוגר, כשאנו משחררים את עצמנו ממכונת האנטי־אייג'ינג מבוססת הפחד, אנחנו סוללים את הדרך לאלה שבאים אחרינו, הילדים והנכדים שלנו. אנחנו משאירים למעשה מורשת בעלת ערך גבוה הרבה יותר מכל ירושה כספית, מראים לדורות העתידיים שכבוד אנושי חשוב בכל גיל ובכל שלב בחיים. זה מה שאמא שלי עושה היום, והנכדים זוכרים אותה ככה, לא בגרסתה הצעירה.
"בשלב מסוים בחיי איבדתי מכושר הראייה שלי ונאלצתי לעבור כמה ניתוחים. אחרי שתפסתי את עצמי יושבת כל היום מוגבלת בכורסה, לא זזה ואוכלת חטיפים, החלטתי לשנות גישה, להתחיל לזוז בזהירות למרות המגבלה, כדי להשאיר לילדים מורשת של איך מתנהגים גם במצבים קשים".
ואי אפשר בלי הזווית הישראלית. האם מציאות חיצונית קשה כל כך מאפשרת בכלל חשיבה על תוחלת חיים של שמחה?
"קודם כול, אני שולחת את מחשבותי, תפילותיי והדאגה העמוקה ביותר שלי לאנשים בישראל. בחלקים רבים בעולם יש כיום מלחמות ומתיחויות והמצב קשה. לפעמים אני תוהה אם זה לא אנוכי בכלל לחשוב על שמחה כשיש כל כך הרבה סבל, פחד וחוסר ביטחון בעולם. אבל כשאני חושבת לעומק, כל מה שנוכל לעשות כדי לחזק את עצמנו בזמנים קשים מאוד עוזר וחשוב. כשאנחנו תחת מצב מתמשך של לחץ, טראומה ופחד, זה רק יגביר את הסבל שלנו להרים ידיים ולהיכנע. שואלים אותי: זה לא רק עניין של חיוביות? ממש לא. שמחה (Joy) ואושר (Happiness) הם דברים שונים. אושר מושפע יותר מגורמים חיצוניים, ואילו שמחה מושפעת יותר מגורמים פנימיים שמאפשרים לנו לשמור על תקווה גם כשהכול נראה מייאש.
"התמקדות בתוחלת החיים השמחים שלנו אינה אומרת להתעלם מהסבל. זה אומר לבחור לטפח התפרצויות קטנות של צמיחה, קשר, הסתגלות ונדיבות גם בזמנים החשוכים ביותר. מדעי המוח מראים שמעשים קטנים משחררים מפחד ומגבירים את העמידות שלנו. אנחנו לא יכולים לשלוט בנסיבות, אבל יכולים לעצב את התגובה שלנו".
3 טיפים שירימו אתכן
1. סגלו הרגל יומי לבדיקת המצב הרגשי, הפיזי והמנטלי ואתרו את גורם השמחה היומי שלכן: אפילו הרגעים הקטנים ביותר נחשבים. להרבה אנשים כתיבה מסייעת בתהליך ועוזרת גם לזהות מגמות - אם תמיד ביום שני אני עגמומית יותר, אולי אקבע ביום שני הבא ארוחת צהריים עם חברה?
2. הכינו רשימה של דברים שמביאים לכן שמחה: יציאה החוצה לטבע, צפייה בקומדיה טובה או קריאת ספר מצחיק, תחביב שלא מרגישים שהזמן עובר בו, בישול תבשיל לא מוכר או ביקור במוזיאון חדש.
3. קחו שליטה ברגעים קשים:
בהיבט הפיזי: אם נופלת עליכן עייפות, אתן חשות כאב או אנרגיה נמוכה - הליכה של עשר דקות, שתיית כוס מים נוספת בכל יום, מתיחות בשיעור יוגה או בבית או אכילת חטיף מזין עם חלבון עשויות לשפר את המצב.
בהיבט המנטלי: כשאתן מרגישות מבולבלות או מוצפות, הגבירו את הפעילות הפיזית, שפרו את איכות השינה, נסו מדיטציות, הפחיתו אלכוהול או הימנעו ממנו לגמרי.
בהיבט הרגשי: כשמרגישים דאון, ריקנות או חוסר נוחות - כתבו או התקשרו למישהו רק כדי ליצור קשר, הפכו פעילות פאסיבית כמו צפייה בטלוויזיה למשהו אקטיבי כמו קריאה, ציור או גינון.
4 עקרונות להארכת תוחלת החיים השמחים
לצמוח
מומלץ לטפח את הרצון לגלות דברים חדשים, ללמוד ולהתרחב: ההתמקדות היא בלאתגר את המוח בהתנסויות חדשות שיגדילו את הגמישות שלו וישפרו את התפקוד הקוגניטיבי. זה יכול להיות בשיעורי ריקוד, בלמידת שפה חדשה, בקריאת ז'אנר לא מוכר ובכל דבר שיעורר סקרנות וגילוי.
משפט מפתח: "החיים הם תהליך מתמשך של למידה, שינוי וצמיחה. חוויות חדשות מאתגרות את האופן שבו אני חושבת על עצמי ועל העולם".
לתקשר
חשוב להקצות זמן למערכות יחסים חדשות וקיימות: להיות פרואקטיביים ביצירת קשרים דווקא בתקופה שבה זה נדמה קשה מתמיד. תהיי החברה הזאת שמתכננת, זוכרת ימי הולדת, מרימה טלפונים ומארגנת ערבים משותפים או הסבתא שלומדת לשחק משחקי מחשב עם הנכדים.
משפט מפתח: "חוויתי הרבה מערכות יחסים חמות ומעוררות אמון עם אחרים. אני נהנית משיחות משותפות עם בני משפחה וחברים".
להסתגל
כדאי להתאים את עצמכם למצבים משתנים ומאתגרים: לאמץ גישה ששינויים בחיים, גם מכאובי זקנה, הם חלק נורמלי מהחוויה האנושית. הסתגלות דורשת גמישות, יצירתיות ויכולת ללמוד ולהגיב לשינוי בצורה שאפילו פותחת אפשרויות למשמעות חדשה. למשל, כשבעיות הראייה מחריפות, אפשר להתחיל להאזין לספרים מוקלטים וכך להרחיב את שעות הספרות שלכם, כשההליכה קשה, אפשר לחפש סוגי תנועה אחרים שיכולים לשמח, כמו שחייה, למשל.
משפט מפתח: "אני מנסה לחשוב על הדברים מפרספקטיבה חדשה ולאמץ התנהגויות חדשות שיעזרו לי בנסיבות משתנות".
להעניק
מוטב לחלוק את עצמכם עם אחרים, להקדיש זמן, תשומת לב, סבלנות, חוכמה או טוב לב. במקום לשקוע בתפיסה שבגיל מבוגר כבר לא צריכים אתכם, חשוב להבין שיש לכם המון מה לתת דווקא בגיל הזה. התחילו בקטן בשאלה "למי אני יכולה לעזור היום?", והשתמשו באיכויות שמשתפרות דווקא בגיל המבוגר: יכולת פתרון בעיות, ויסות רגשי ופחות אכפתיות ממה שחושבים עלינו אחרים.
משפט מפתח: "אני אדם שממשיך לתת ולחלוק את הזמן שלי עם אחרים. יש לי תחושה של כיוון ומטרה בחיי".
פורסם לראשונה: 07:20, 18.09.25
