אסנת מתתיא מגדירה את עצמה "מעצבת טיפולית" - אישה שמשנה חיים דרך סידור ועיצוב המרחב בבית או במשרד. "זה לא רק החלפת ספה או בחירת צבע לקיר", היא אומרת. "זו יצירת מרחב שמגן עלייך ומאפשר לך להשתנות. הבית הוא מראה לנפש, וברגע שאנחנו משנים את המרחב, גם משהו בפנים מתחיל להשתחרר".
היום, בגיל 41, כשהיא נשואה ואם לשניים, מתתיא מלווה אנשים בתהליכים אישיים דרך הבתים והמשרדים שלהם, מלמדת איך לייצר פינות בטוחות, מרחבים מחזקים וחללים שתורמים לביטחון העצמי.
הדרך שלה לעיסוק הייחודי הזה החלה בטראומה. "כשהייתי בת שבע, נערה תקפה אותי מינית", היא נזכרת. "סבא שלי ביקש שאני אתחבר עם הנערה כי המשפחה שלה עלתה מרוסיה והוא רצה לעזור להם להתאקלם. בכל פעם שסבא וסבתא שלה היו יוצאים לסידורים, הייתי נשלחת לשחק איתה ושם זה קרה. היא כפתה את עצמה עליי בכמה סיטואציות, השכיבה אותי על המיטה שלה, הכריחה אותי להתפשט ועשתה עליי תנוחות כמו בסרט פורנו. אני זוכרת את עצמי מסיטה את הראש לאחור, נצמדת לווילון כבד שעמד ליד הארון, הראש מנותק מהסיטואציה, הגוף משותק לגמרי".
ניסית לשתף מישהו בבית במה שעברת? "הרגשתי שאין לי תמיכה, זאת היתה התפיסה שלי בתור ילדה בת שבע. היום אני לא מאשימה את ההורים במה שהיה. בזמנו אבא שלי היה עסוק בעבודה שלו בחקלאות, ולאמא שלי היה הרגל - בכל פעם שקרה לי משהו, היא הייתה שואלת: 'מה את עשית?'. אם מישהו פגע בי בגן או בבית הספר, היא מיד הטילה את האחריות עליי. למדתי לא לספר, לשמור הכול בבטן".
במקום לספר, היא בחרה לברוח אל תוך החדר שלה. "הייתי מזיזה רהיטים, תולה סדינים ושמיכות ויוצרת לעצמי מרחב סגור ומוגן. זה היה המקום היחיד שבו ידעתי איפה הגבולות שלי. בחוץ לא היו לי גבולות, בפנים - אני קובעת".
מה הרגשת בחדר שלך? "החדר נתן לי ביטחון, פרטיות, שליטה. זה היה המקום שבו יכולתי לעשות שיפט במחשבות שלי, להרגיש שאני מישהי אחרת. לפעמים הייתי לוקחת שקית זבל ענקית, זורקת לתוכה חפצים או מזכרות מאנשים שפגעו בי, כמו האקס שלי, ומוציאה אותם מהחדר. זה היה טקס ניקוי. הייתי מדליקה נר, מציירת על הקיר וממציאה את עצמי מחדש".
הטראומה שעברה בילדותה ליוותה אותה לגיל ההתבגרות: "סבלתי מהפרעות אכילה, שתיתי בקבוק דיאט קולה אחד ביום וזהו. ילדים כתבו עליי קללות בשירותים של בית הספר והיו לי מחשבות אובדניות. הייתי בטוחה שלא אחיה אחרי גיל 21".
בגיל 19 קראה ספר ששינה את חייה, "ורוניקה מחליטה למות" של פאולו קואלו. לדבריה, "בפעם הראשונה הבנתי שאולי שווה לחיות. זה נתן לי זיק של תקווה". מאותו הרגע החלה לקרוא בשקיקה ספרי התפתחות אישית. "קראתי מאות ספרים על כוחו של הרגע הזה, על תודעה, ריפוי. כל דבר שיכולתי לשים עליו יד. קיבלתי כלים שעזרו לי לחולל שינוי בעצמי ולעזור לאחרות לעבור שינוי".
כחלק מהרצון לשינוי החליטה לעבור ניתוח להגדלת חזה. "חיפשתי אהבה וחשבתי שזאת הדרך להשיג אותה", היא אומרת. אחרי הניתוח החלה להרגיש כאבים עזים באזור האגן. במשך עשור טענו רופאים שהכול בראש שלה, עד שבגיל 28 אובחנה עם אנדומטריוזיס (מחלה גינקולוגית כרונית שבה תאים דמויי רירית הרחם גדלים מחוץ לרחם וגורמים לדלקת ולכאבים, בעיקר באזור האגן). "היו שנים של סבל, נסיעות לחדר המיון, כאבים שהלכו והחמירו. הגעתי למצב שלא יכולתי לשבת על כיסא".

הגוף צעק

בגיל 29 התחתנה עם חברה זה שש שנים, איציק, הביאה שני ילדים לעולם והמשיכה להתמודד עם המחלה: "היו לי כאבים בזמן יחסי המין ונאלצתי ללדת את ילדיי בניתוחי חירום. אחרי הקיסרי השני הייתי כמו זומבי, במצב קטטוני. הרגשתי שאין לי אנרגיה לכלום. היום אני יודעת שיש קשר ישיר בין מחלות כרוניות באגן ובין פגיעות מיניות בילדות. הגוף שלי צעק".
ואז עברה שינוי נוסף בחייה: "פגשתי מדקר ברפואה סינית ששאל אותי מה אני אוכלת, אמרתי לו שרק ג'אנק פוד. הוא הציע שאעשה שינוי בתזונה. התקשרתי לבעלי עם משולש פיצה ביד, ואמרתי לו שזו הפיצה האחרונה שלי. כדי לשנות את התזונה הבנתי שאני צריכה לשפץ את המטבח".
"אני זוכרת את עצמי מסיטה את הראש לאחור, נצמדת לווילון כבד שעמד ליד הארון, הראש מנותק מהסיטואציה, הגוף משותק לגמרי"
למה בעצם הרגשת צורך לשפץ את המטבח כדי לשנות את התזונה? "ממש כמו כשהייתי ילדה והרגשתי שאני צריכה לשנות את הסביבה שלי כדי להרגיש ביטחון, גם כאן הבנתי שכדי לשנות את ההרגלים שלי אני חייבת לעצב את הסביבה מחדש. המטבח היה סגור עם ארונות שחורים ומתקלפים, אריחים בצבע כתום ומדיח שאינו נגיש לכיור. פתחנו את הקיר וצבענו אותו בירוק תפוח, החלפנו את כל הארונות, העמדנו אי גדול במרכז המטבח והוא נראה אחרת לגמרי. הנחתי את כל הפירות והירקות במקומות נגישים וסילקתי מהעין את החטיפים ואת המאכלים המזיקים. השינוי במטבח עודד אותי לשפר את התזונה שלי. הלכתי לקורסים על אורח חיים בריא, והיום אני בריאה ומאוזנת יותר מאי פעם".

להכניס אוויר לחדר

ב־2017 החלה לעסוק בעיצוב טיפולי, שאז עוד קראה לו "עיצוב תומך". "זה תהליך של עיצוב וארגון הבית שמותאם לא רק לטעם האישי ולנוחות, אלא גם לצרכים הרגשיים והנפשיים שלנו. הרעיון הוא להשתמש בעיצוב ככלי שמחזק תחושות של שלווה, ביטחון והתחדשות, ומאפשר לנו להרגיש טוב יותר בתוך המרחב שלנו. אני נכנסת לבתים, מסתכלת על המרחב ורואה איפה החיים של האדם תקועים. לפעמים זה רהיט שחוסם, לפעמים חפצים שמעיקים, לפעמים חדר בלי אוויר. אני משנה את הסביבה ועל הדרך זה משנה את החיים של האנשים שגרים בבית או עובדים במשרד".
"לאמא שלי היה הרגל - בכל פעם שקרה לי משהו, היא הייתה שואלת: 'מה את עשית?' היא מיד הטילה את האחריות עליי. למדתי לא לספר, לשמור הכול בבטן"
היא פיתחה שיטה שהיא קוראת לה Design Your Life. "בפאנג שואי המצפן הוא כיווני האוויר. בשיטה שלי המצפן הוא האדם היושב במרחב. השיטה מבוססת על ארבעת אזורי הרווחה בבית: 'אזור בריחה' למנוחה ולטעינה מחדש עם אלמנטים של שלווה התבוננות פנימית ופרטיות, 'אזור פרודוקטיבי' לפעילות ולעבודה בערנות ובנוחות מרבית, 'אזור שהייה ופעילות' - אזור משפחתי/חברתי לעצירה יחד או הזדמנויות לפעילות משותפת ו'אזור אימון' שמזמין לעסוק בפעילות פיזית ובו אלמנטים ומגוון אפשרויות לשמירה על הבריאות".
2 צפייה בגלריה
אסנת מתתיא
אסנת מתתיא
אסנת מתתיא. "האם המרחב שלך גורם לך להרגיש כמו מלכה?"
(צילום: יאיר שגיא)
אחרי שעברה הכשרה כמטפלת רגשית בשיטת Focusing והוסמכה כמאמנת גוף־נפש־תודעה, החליטה להפיץ את הידע והשיטה שלה לקהל הרחב ופרסמה לפני שנה את הספר "מרחב לשינוי". "בחלק הראשון של הספר נמצאים כל הכלים שעזרו לי להתמודד עם הקשיים לאורך השנים, כולל מנטרות ומדיטציות. בחלק השני אני כותבת איך ליצור שינוי במרחב ואיך סידור הבית, הצבעים, האור והחללים משפיעים ישירות על הנפש שלנו, הקריירה, הזוגיות, ההורות. רציתי לתת לאנשים כלים להתמודדות".

תמונות בחדר השינה

כיום היא חלק ממיזם "הננו", שהקים משה בר צבי, המאגד מומחים מתחומים שונים כדי לקדם זוגיות הרמונית ובריאה דרך מפגשים וסדנאות. "בהרצאות שלי אני מסבירה איך שינוי במרחב הפיזי יכול להשפיע על מערכות היחסים שלנו. למשל, אם אתם גרושים עם ילדים, תמונות משפחתיות בחדר השינה עלולות לשמר אנרגיה מהעבר. באופן לא מודע זה מעכב פתיחה של דף חדש בזוגיות".
מה את ממליצה לאנשים שרוצים לשנות את חייהם? "להתחיל מהסביבה. אנחנו זימנו כל חפץ שהכנסנו לחיינו. הוא נמצא שם כדי להכשיל אותנו, ללמד אותנו שיעור או לסייע לנו. כשנבין את הסיבה לכך שהחפץ קיים במרחב, נוכל לטפל בו ובמגירות הנפש שבתוכנו. כדי לעשות שינוי, חשוב להגדיר מטרה: איך את רוצה לחיות במרחב שלך? מי את רוצה להיות במרחב שלך? האם המרחב שלך גורם לך להרגיש כמו מלכה ואישה בטוחה בעצמה? השלב הבא הוא סדר וארגון. זאת הדרך להתמודד עם העבר ועם הדברים ששמרנו שכבר לא משרתים אותנו. אפשר להתחיל מהמגירה ולעבור לארון. השלב השלישי הוא העיצוב - חפשי באינטרנט מה מדליק אותך, איזו מנורה או איזה צבע נותנים לך תחושה נעימה ולכי עם זה".