הפקת האופנה שלפניכם תפסה את השחקנית הבינלאומית אפרת דור (38) ברגע של חשבון נפש לגבי התדמית שטיפחה והציגה לעולם עד היום. "לפני הצילומים דיברנו על הרצון שלי להביא כל מיני צדדים בתוכי, שאת חלקם הקפדתי להצניע, והתחשק לי להוציא אותם לאור", היא אומרת. "בכולנו יש גבר פנימי ואישה פנימית, בכולנו יש גם את האישה התמימה וגם את הלילית, בכולנו יש גם את הכנועה וגם את הלוחמת, רק בשנים האחרונות הצלחתי להבין שמותר להיות הכל ואין תבנית אחת של אישה שהחברה מצפה ממנה להיות. בכולנו יש מקומות אפלים שאנחנו מתביישים בהם, ואני מרגישה שרק עכשיו נפתחה לי איזושהי צ'אקרה של להפסיק להחזיק את הפרסונה הזאת שכל כך רציתי להחזיק".
את מרגישה שכאישה מצופה ממך יותר "להחזיק את הפרסונה"?
"בטח, התרבות מצפה מאיתנו הנשים ליותר, להיות האמא המושלמת, הקרייריסטית המושלמת, בת הזוג המושלמת, יש לנו מיליון כובעים להחזיק וזה קשה וכבד. מותר לנו להישבר ולכאוב. לכל אחד יש את הסיפור שלו, הכאב שלו, השיעורים שלו והמסע שלו בחיים, זה לא פוסח על אף אחד. אחרי עבודה ארוכה עם עצמי אני כבר לא שבויה בתדמית אחת, השתחררתי מהכבלים של מה אני אמורה להיות. זה לא קשור למקצוע שלי או לעובדה שאני בן אדם מוכר, זה משותף לכל האנושות".
6 צפייה בגלריה
"את האוברול הטורקיז הייתי לוקחת לחופשה בריו דה ז'נירו"
(צילום: לירן מור, סטיילינג: תמי ארד־ברקאי)
מה זה אומר "השתחררתי מהכבלים"?
"אני נותנת לעצמי את החירות להיות הכל ולהרגיש הכל, והיום אני מקבלת בהמון חמלה ואהבה את כל הצדדים שבי, גם את אלה שאני רוצה להראות וגם את אלה שאני רוצה להסתיר. ברור שאף אחד לא ביקש ממני לתחזק את התדמית הזאת, זו רק אני, אבל עכשיו אני במקום אחר".
כמה התחברת לבגדים?
"מאוד התחברתי, תוך כדי הצילומים חשבתי לאן הייתי לובשת אותם, את השמלה האדומה הייתי לובשת לפסטיבל קאן, ואת האוברול הטורקיז הייתי לוקחת לחופשה בריו דה ז'נירו. גם שאר הבגדים היו כיפיים, ההפקה לקחה חלק מהם מתערוכת הגמר של 'שנקר', אז גם היה נורא כיף לפרגן לכל היוצרים הצעירים ששפכו את הלב והנשמה לתוך הבגדים האלה".
6 צפייה בגלריה
"היום אני מקבלת בהמון חמלה ואהבה את כל הצדדים שבי"
(צילום: לירן מור, סטיילינג: תמי ארד־ברקאי)
בשנים האחרונות דור חיה עם שני ילדיה, סול (8) וריף (6) ובעלה על קו תל אביב־לוס אנג'לס, שם היא מקדמת קריירת משחק בינלאומית מרשימה, שהתחילה ב־2015 עם תפקיד משמעותי בסרט "אשתו של שומר גן החיות", המשך בסדרה "סניקי פיט" ועד לסדרת גיבורי־העל המצליחה "הפלאש". צילומי העונה השמינית של הסדרה הסתיימו לאחרונה בקנדה, ובמהלך השנה הזאת היא התגוררה בוונקובר עם שני ילדיה ובעלה, במאי הריאליטי מושיק מימון ("האח הגדול").
הביקור הנוכחי שלך בארץ הוא למטרת ביזנס או פלז'ר?
"גם וגם. בגלל הקורונה כל הפגישות, האודישנים והסשנים עם במאים ומפיקים עברו לאונליין, אני יכולה להיות בכל מקום ועדיין להמשיך את העבודה שלי, אז בינתיים אני כאן, ליד המשפחה שלי. אני כל הזמן על הקו, לפני שבועיים חזרתי מאל־איי".
"אני יכולה להיות בכל מקום ועדיין להמשיך את העבודה שלי, אז בינתיים אני כאן, ליד המשפחה שלי. אני כל הזמן על הקו, לפני שבועיים חזרתי מאל־איי"
תמיד חלמת על קריירה בחו"ל?
"כשהייתי בת 19 למדתי משחק בבית הספר של לי שטרסברג בניו־יורק, ורק אחר כך נרשמתי לבית צבי. האנגלית היא שפת אם, אז אין לי בעיית מבטא. יש לי סוכנות באל־איי כבר תשע שנים, מאז שנסעתי לשם לסבב פגישות כש'עספור', הסדרה של 'הוט' שבה שיחקתי, נמכרה לחברת 'וורנר בראדרס'. מאתגר אותי להיות דג קטן בבריכה גדולה, אני מעדיפה שיהיה לי לאן לצמוח ולשאוף, ויש שם פשוט יותר אפשרויות".
הסרט שבו התחלת את הקריירה ההוליוודית, "אשתו של שומר גן החיות", היה גם הסרט שבו שירה האס התגלתה. יכולת לנחש כמה רחוק היא תגיע?
"כן, שירה שחקנית ענקית ואני מאוד מפרגנת לה ואוהבת אותה. אני זוכרת שביום הראשון של הצילומים היא ניגשה אלי ואמרה לי 'היי, אני שירה, גם אני ישראלית', אז אמרתי לה 'בואי נהיה חברות'".
מה היה התפקיד שגרם לך לעבור ללוס אנג'לס לפני שלוש שנים?
"ליזי בסדרה 'סניקי פיט' של אמזון, בהפקתו של בריאן קרנסטון מ'שובר שורות'. הכל קרה ביומיים: שלחתי אודישן, התקבלתי ועברתי לגור שם עם שני הילדים ובעלי. איך שנחתנו כבר רצתי למדידות ויום אחרי כבר שיחקתי בסצנות סופר ענקיות. זה הכיף במקצוע הזה, שדברים יכולים לקרות בצורה ספונטנית. מצד אחד זה לא יציב, ומצד שני זה מרגש".
עם שני ילדים קטנים, זה יותר מרגש או יותר מלחיץ?
"גם וגם, אבל יש לי הרבה תמיכה מהבית, אמא שלי נסעה איתי כדי להיות עם הילדים בזמן שבעלי ארז את הבית שלנו בישראל ועד שהצטרף אלינו. אני לוקחת את זה פר פרויקט, זה לא משהו שאפשר להחליט עליו מראש כי כל פרויקט שונה מאוד מקודמו, תלוי איפה מצלמים וכמה זמן. אי אפשר לפתור הכל מראש, אז זה לא עוזר להיות בחרדה מזה".
6 צפייה בגלריה
"עוזר להאמין שאין פספוסים ומה ששלך יגיע עד אלייך"
(צילום: לירן מור, סטיילינג: תמי ארד־ברקאי)
איך הקורונה השפיעה על העבודה שלך שם?
"היה לי מזל שכשהקורונה פרצה היו לי צילומים ל'הפלאש' בקנדה והם ידעו איך להתנהל עם הקורונה. צוות השחקנים היה מופרד מכל שאר ההפקה, עשו בדיקת קורונה כל יומיים, כל יום מדדו חום, כולם הסתובבו עם מסכות והקפידו על מרחק. כשכולם מאוד ממושמעים אפשר לנהל הפקה בקלות. בסך הכל הרגשתי מאוד בטוחה".
קרה שוויתרת על תפקיד בגלל הנסיבות האלה?
"זה קרה בדיוק עכשיו, אני פה בארץ וקיבלתי תפקיד בסדרה של 'נטפליקס'. הייתי אמורה לעלות על מטוס בשבת ופתאום רשת CBS החליטה על מדיניות של חמישה ימי בידוד לבאים מחו"ל, אז לקחו בסוף מישהי אחרת".
"היה לי מזל שכשהקורונה פרצה היו לי צילומים ל'הפלאש' בקנדה והם ידעו איך להתנהל עם הקורונה. צוות השחקנים היה מופרד מכל שאר ההפקה, עשו בדיקת קורונה כל יומיים, כל יום מדדו חום, כולם הסתובבו עם מסכות והקפידו על מרחק"
איך מתמודדים עם האכזבה?
"עוזר להאמין שאין פספוסים ומה ששלך יגיע עד אלייך, גם אם לא רואים את זה במומנט. כשמסתכלים אחורה אפשר לראות את הקו שתופר לנו את החיים בצורה מאוד מדויקת".
זה גורם לך לשקול פשוט להיות שם כל הזמן?
"באופן כללי אני כן שם, אבל החיים הם דינמיים, יכולתי לצלם עכשיו בצרפת, זו תקופה לא רגילה והכל משתנה מרגע לרגע. אם אנסה כל הזמן לקלוע למשהו שכל הזמן משתנה, המרדף יהיה מתסכל. פשוט צריך לעשות את מה שנכון לך והכל פשוט יסתדר לפי זה".
מזהים אותך כבר ברחוב?
"כן, מ'הפלאש'. מתברר שזו סדרה מאוד מצליחה גם כאן. בארץ לא עשיתי שום דבר לילדים, ובכל זאת ילדים עוצרים אותי בגלל הסדרה, ולא מאמינים שאני ישראלית ומדברת עברית".
איפור: רפאל איתי ברון במוצרי סוטיס. ע' איפור: ליה דוד. שיער: עדן ירושלמי. ע' צלם: עדן חלמיש
איפה משיגים? בסניפי הרשתות ובאתרים. גמלא, דיזנגוף 150 ת״א. ink, דיזנגוף 91 ת״א. אול אין לאב, מרזוק ועזר 11 ת״א ובאתר: .allinlove.co.il אוליבר, היסוד 4 ת"א, בתיאום בטל': 054-5393390. דנה סידי, הכישור 1 ת"א ובאתר: danasidi.com
הבגדים והאביזרים לפי סדר ההופעה בכתבה:
- מחוך וחצאית שיפון משי (3,500 שקל להשכרה, אוליבר)
- אוברול (699 שקל, דנה סידי)
- שמלה עם רקמת פאייטים (3,500 שקל, גמלא)
- ז'קט (350 שקל) ומכנסיים (160 שקל, H&M), חולצה (300 שקל, אול אין לאב), סניקרס (200 שקל, סטרדיווריוס)
- בגד גוף וז׳קט (עדי טל, מתוך פרויקט הגמר למחלקת עיצוב האופנה ב"שנקר")
- שמלת טול רקומה אבנים (רותם כהן, מתוך פרויקט הגמר למחלקת עיצוב האופנה ב"שנקר"), בגד גוף (270 שקל, ink)
