במשך שנים, לצמד המילים "גיל המעבר" הייתה קונוטציה לא מלבבת - סוף עידן הפוריות, תום המשיכה המינית, קץ האטרקטיביות. אבל פרופ' לואן בריזנדיין, נוירו־פסיכיאטרית ומדענית אמריקאית מאוניברסיטת קליפורניה, שם ייסדה בין היתר את המרפאה למצבי רוח והורמונים לנשים, מציעה גישה אחרת לגמרי. בספרה "את, במיטבך!" (שתורגם כעת לעברית בהוצאת מטר) היא טוענת שמה שנשים רבות חוות באמצע החיים הוא לא ירידה (או כמו שהיא מכנה זאת "שנמוך") אלא דווקא "שדרוג". לא פחות.
פרופ' בריזנדיין (72), נשואה לנוירוביולוג ואמא לבן, היא מחברת רבי־המכר "המוח הנשי" ו"המוח הגברי" שיצאו לאור לפני יותר מעשור ויצרו באזז בינלאומי בשל הטענה שהמוח הנשי שונה ביולוגית מהמוח הגברי. הרעיון לא הצטייר כתקין פוליטית, בעיקר בקרב נשים שנאבקו במשך שנים למען שוויון בין המינים.
לספרה הנוכחי נראה שרוב הנשים יתחברו. על בסיס מחקרים עדכניים ועל סמך מאות שיחות עם נשים, פרופ' בריזנדיין מתארת כיצד השינויים ההורמונליים שמתרחשים אחרי גיל המעבר מחווטים את המוח הנשי מחדש. היא לא מתעלמת מתופעות הלוואי הרבות (ולעתים גם הקשות מאוד) שהתקופה הזו עשויה להביא עמה, אך בניגוד לתפיסות הרווחות עד כה, היא מדגישה יתרונות מפתיעים שמבוססים מדעית. וכן, היא נשענת גם על ניסיונה האישי.
פרופ' בריזנדיין נכנסה לפרה־מנופאוזה בגיל 53 וסבלה מדימום חזק של וסתות ותנודות קיצוניות במצבי הרוח. בנוסף לעיבוי רירית הרחם (תופעה נפוצה לדבריה בתקופת המעבר, שגורמת לדימומים מאסיביים), היא מספרת שהתמודדה גם מגדילה דרמטית של מיומות (שרירנים ברחם) שלחצו על שלפוחית השתן. "בגללן רצתי לשירותים באותה תדירות של השליש השלישי בהיריון", היא כותבת. "ותשכחו מסקס. רוב הזמן היה תלוי לי על אגן הירכיים שלט שאמר 'אל תתקרב אליי'. בין ההתכווצויות, הדימום החזק וחוסר הנוחות מהמיומות שלחצו על איברים אחרים, הייתי 'סגורה לעסקים'".
אחרי שעברה כמה גרידות של רירית הרחם בניסיון להקל את התסמינים, בחרה לבסוף בכריתת רחם והסרת השחלות. "ציינתי שאני רוצה הסרה מלאה, כולל השחלות, כדי שלא אחשוש מסרטן", היא כותבת. "ידעתי שאני לא זקוקה לצוואר הרחם לתמיכה מבנית, ושאם אשאיר אותו, אצטרך לעבור בדיקות פאפ שנתיות. אז לאחר שנשאלתי שוב ושוב, אישרתי: 'כן, תוציאו הכול'".
פרופ' בריזנדיין מבהירה שהיא ממש לא ממליצה לנשים אחרות "לכרות סתם איברים", אלא מתארת תחושה אישית ובעיות רפואיות ספציפיות שהצדיקו את ההליך הדרמטי. כבר בחדר ההתאוששות היא ביקשה לקבל מדבקות אסטרוגן כדי להימנע מתופעות הלוואי השכיחות של גיל המעבר, כמו גלי חום, נדודי שינה וערפול מוחי - אך מציינת שהיא לא ממליצה באופן גורף על נטילת הורמונים.
ואחרי כל זה, היא משתדלת בספרה להרחיב על הצדדים החיוביים של התקופה הזו בחיים. הנה הם.
המילה "מנופאוזה" מחוץ לתחום
לדברי פרופ' בריזנדיין, "פרה־מנופאוזה" ו"מנופאוזה" הן מילים מאובנות שנוצרו על ידי גברים בחברות תרופות. "המילים האלה לא באו לעולם מתוך עניין לעזור לנשים לשדרג את מצבן, להרגיש צמיחה ומימוש פוטנציאל של אדם שלם", היא כותבת. "המילים האלה צצו כשגברים חקרו איך לשמור על הגמישות והשלמות של חלקי גופנו, שהם הגברים, רוצים אינטראקציה איתם, כלומר שדיים ונרתיק". לכן היא מציעה שנקרא לתקופת הפרה־מנופאוזה "מעבר" (Transition) ולמנופאוזה - "השדרוג" (The Upgrade).
"הרפואה והפסיכולוגיה חיברו את הכל לקטגוריה אחת של שנים לא ממופות, בלתי מוסברות. אני כאן כדי לומר שאתן רק מתחילות להיעשות מי שאתן אמורות להיות"
היא מדגישה שחשוב להכיר בתקופת "השדרוג" וביתרונות הרבים שלה, משום שבניגוד לעבר, היום נשים חיות עוד מחצית מחייהן לאחר גיל המעבר. "נשים במדינות מפותחות חיות בממוצע עד אמצע שנות ה־80 ואף מעבר לכך. המעבר יכול להגיע בשנות ה־40 או ה־50. הרפואה והפסיכולוגיה ההתפתחותית חיברו את מה שקורה לנשים אחרי זה לקטגוריה אחת גדולה של 'אחרי המנופאוזה'. אלה 30 עד 50 שנים לא ממופות, בלתי מוסברות. לא מתוארים שום מעברים מלבד המוות. זאת סיבה נוספת לסירוב שלי להשתמש במונחים האלה. אני כאן כדי לאותת למוח שלכן שאתן רק מתחילות להיעשות מי שאתן אמורות להיות".
פחות הורמונים, יותר אסרטיביות
פרופ' בריזנדיין מסבירה שההורמונים ששולטים בגופנו במהלך שלב הפריון דוחפים נשים למצוא זיווג, להתרבות ולרַצות אחרים: בני זוג, ילדים, עמיתים לעבודה. אבל כשהשחלות מפסיקות להגיב לאותות של המוח, הנטייה הזו דועכת.
התוצאה: פחות עיסוק ב"מה יחשבו עליי" ויותר יכולת להקשיב לעצמך. "המוח הנשי הצעיר מסיט את דחפי האישה לעמוד על שלה ועל הערכים היקרים ללבה, ומבחינה ביולוגית הוא מנסה לכפות עליה שתיקה, ואילו ההשפעות ההורמונליות החדשות משחררות את המסלולים האלה. עוצמת הדחף להתבטא תורגש במידת מה כמו הנסיעה הראשונה במזראטי - צריך קצת זמן להתרגל לכל העוצמה הזאת. אבל ברגע שתתרגלו ותראו שהעולם לא בא אל קִצו, גם לא תרצו לחזור לאחור".
רכבת ההרים הגיעה לתחנה
במהלך שנות הפוריות, הגוף הנשי מנוהל כמעט כמו רכבת הרים הורמונלית. בכל חודש יש עלייה חדה ברמות האסטרוגן לקראת הביוץ, אחריה נפילה, ואז שוב שינוי עם כניסת הפרוגסטרון לתמונה. התוצאה? תנודות חדות במצבי הרוח: עצבנות, כעסים, חרדה, רגישות יתר או תחושת חוסר יציבות כללית. זו הסיבה שתקופת ה־PMS (תסמונת קדם וסתית) נהפכה לבדיחה שחוקה, אף על פי שעבור נשים רבות היא מציאות מתישה.
"בזמן שגלים של נוירוכימיקלים מתנפצים ונסוגים בגופה של אישה, הם מדליקים ומכבים מתגים וקולטנים גנטיים שמשנים את הקשרים במוח הנשי ב־25% לפחות בכל 26-35 ימים", היא כותבת. "הגלים מניעים הבדלי מציאות קיצוניים משבוע לשבוע". ולכן, לדברי פרופ' בריזנדיין, היתרון הגדול בתקופת "השדרוג" הוא האיזון. "המוח הנשי לא נלחץ עוד מכך שהחיווט שלו משתנה מבחינה הורמונלית, והתוצאה היא ירידה ניכרת ברמות החרדה ועלייה בתחושת הביטחון הפנימי. אפשר לנשום, להפסיק להתרוצץ ולהתחיל לבחור מתוך שלווה. כאשר המסלולים במוח, שהיו עסוקים כמעט כל הזמן בניתוב הגלים, פנויים עכשיו לפריסה כראות עינינו, אנחנו יכולות ליצור מציאות חדשה למה שיכולה להיות התקופה הטובה ביותר בחיינו".
התמקדות במטרה
בספרה מציינת פרופ' בריזנדיין נתון מדהים: "לקראת העשור השני של המאה ה־21, נשים בארצות הברית היו הכוח המניע הגדול ביותר בצמיחת הכלכלה ויצירת מקומות עבודה. מ־2015 עד 2016 נשים פתחו פי שניים עסקים מגברים. נכון לשנת 2017, חברות שנשים הקימו ועמדו בראשן הצליחו פי שניים מאלה שהקימו ועמדו בראשן גברים. והנתון המרתק עוד יותר: רוב המייסדות היו בנות 45 ומעלה".
כריכת הספר צילום: יח"צההסבר שלה: אסטרוגן ופרוגסטרון קשורים לריצוי, לטיפול ולהכלה. כשרמת ההורמונים האלה יורדת, גם ההשפעה שלהם על המוח נחלשת. "הדחפים, האובססיות והאשליות שהורמוני הפוריות יצרו סביב מערכת יחסים ואינטימיות משחררים את אחיזתם. המוח שלאחר הפוריות אחראי עכשיו לחקור ולהתרחב מבחינה אינטלקטואלית ורגשית. יש במוחכן יותר מקום להתבוננות, להתמקדות במטרה".
עוד היא מוסיפה שבתקופת "השדרוג" יש ירידה חדה בחרדה שמאפשרת למוח לעבור ממצב של מולטי־טאסקינג מתיש להתמקדות בדבר אחד בכל פעם. "המוח הנשי המשודרג הוא ישיר, חסר פחד וחופשי".
הגשמת הפוטנציאל העצמי
לדברי פרופ' בריזנדיין, כאשר ההורמונים של השחלות מושקטים, יש לנו הזדמנות לא להניח לשום דבר לפגוע בנו עמוקות, כפי שקורה בשלב הפוריות כשהורמון האוקסיטוצין היה מצית אש אפוקליפטית במערכת העצבים, וטוען שהעולם יבוא אל קצו אם אפילו אדם אחד לא אוהב אותנו. ב"שדרוג" אנחנו מרגישות הרבה יותר נוח להביע את דעתנו בלי להיפגע מההתקפות עלינו.
לטענתה, לא סתם המנהיגות הגדולות של השנים האחרונות הגיעו לשיא כוחן אחרי גיל המעבר. "כולן היו נשים משפיעות בצעירותן, אבל רק לאחר גיל המעבר נחשבו לבעלות חזון מהוללות", היא כותבת, ומונה בין היתר את ננסי פלוסי שניהלה את הקונגרס, שופטות בית המשפט העליון בארצות הברית כגון רות ביידר גינסבורג המנוחה, סוניה סוטומאייר ואלה קגן, וכן את כריסטין לגארד הצרפתייה, נשיאת הבנק המרכזי האירופי מאז שנת 2019.
חיוך מכף רגל
רמות הקורטיזול (הורמון הדחק) עלולות לעלות אחרי גיל המעבר - גם במהלך הלילה - ולפגוע ביכולות החשיבה שלנו. לדברי פרופ' בריזנדיין, "קוגניציה בריאה היא המפתח ליכולת להפגין את התכונות הטובות ביותר של המוח הנשי בתקופת השדרוג. לכן היא ממליצה על הרגל קבוע שיש לאמץ, ברגע שפוקחים עיניים מדי בוקר: להניע את בהונות הרגליים ולחייך. להתערבות הנוירוביולוגית של תנועת השרירים ברגליים ובפנים, היא מסבירה, יש השפעה עצומה על מצב הרוח. "להגיד שאחת הדרכים לשפר את היום שלכן היא להניע את הבהונות ולחייך ברגע שאתן מתעוררות נשמע טריוויאלי", היא כותבת, "אולם כל היבט של שגרת ההשכמה החדשה הזאת מפעיל לולאת משוב נוירולוגית חיובית שעשויה להפחית עקה ודלקות - כל דבר שמפחית דלקת עוזר למוח ומשמר את הקוגניציה".
לישון, להתעמל, להירגע: עוד 3 דברים שכדאי לדעת
אין טעם לבצע בדיקה הורמונלית כדי לדעת אם נכנסת לגיל המעבר: הבדיקה מתמקדת בהורמון ה־FSH שמצביע על רזרבה שחלתית. רמה גבוהה שלו מעידה על ירידה בפריון, ולכן גם על כניסה לשלב הפרה־מנופאוזה. לדברי פרופ' בריזנדיין, זו אינה בדיקה אמינה מספיק. הסיבה: חוסר האיזון ההורמונלי בתקופה זו יוצר תנודות חדות. אם אישה נבדקת בדיוק בזמן של "קפיצה" באסטרוגן, רמת ה־FSH שלה עשויה להיראות תקינה. חלק מהרופאים עלולים להסיק מכך שהיא לא בגיל המעבר, אף על פי שהתסמינים מעידים אחרת. התוצאה: לא רק שנמנע ממנה טיפול מתאים, אלא שהיא עלולה לחשוב שהתופעות הקשות שהיא חווה מקורן בבעיה אחרת, להיכנס לחרדה ולעשות בדיקות רפואיות מיותרות.
הפתרון: לעקוב אחר המחזורים, שמעידים טוב יותר על הכניסה לשלב הפרה־מנופאוזה, שכן המאפיין העיקרי שלו הוא וסתות לא סדירות. זה יכול להתבטא בדימום לא צפוי, במחזורים שמדלגים חודש שלם או להפך: מחזורים שמגיעים כמעט בזה אחר זה.
תרופות נוגדות חרדה במקום טיפול הורמונלי: לנשים שסובלות מגלי חום קשים ואינן רוצות או יכולות ליטול תחליפי הורמונים, עשויות לסייע תרופות נוגדות דיכאון ממשפחת SSRI.
שינה טובה היא עניין הכרחי: עם התאים החשובים ביותר במוח נמנים אסטרוציטים, שממלאים תפקיד מרכזי בתיקון הרקמות, סילוק הפסולת ושמירה על סביבה מאוזנת לנוירונים - ובכך תורמים לשמירה על הזיכרון ועל היכולת ללמוד. שינה טובה מאפשרת לאסטרוציטים למלא את תפקידם במלואו. פרופ' בריזנדיין מציינת שכאשר אלברט איינשטיין מת, מוחו נתרם למחקר, ונמצא כי ספירת האסטרוציטים שלו הייתה גבוהה במיוחד, ולא במקרה: איינשטיין הקפיד לישון עשר שעות בלילה ונמנם תנומה קצרה כמעט מדי יום.
הבעיה היא שדווקא בתקופת המעבר השינה נוטה להיפגע. "אנחנו זקוקות לשבע עד תשע שעות בלילה כדי שהשדרוג שהוזכר לעיל יפעל", כותבת פרופ' בריזנדיין ומציעה תפריט לשיפור השינה: חשיפה לאור שמש ישירה לפחות עשר דקות בשמש ביום בהיר ו־40 דקות ביום מעונן; התעמלות אינטנסיבית במשך 30 דקות (עד שעה 15:00); הגבלת הקפאין לספל אחד בבוקר; הימנעות מאלכוהול; הקפדה על ארוחת ערב שמכילה רק חלבונים וירקות ללא עמילנים - שמעלים את רמת הקורטיזול הפוגע בשינה; קירור חדר השינה ל־20 מעלות צלזיוס (אם קר מדי, מתכסים).
