איילון צפון, בשתיים בלילה, בתוך מכונית שעצרה בצד הדרך, נשמעו קולות רמים של בכי. בתוך הרכב ישבה יסכה חג'ג', אז צעירה בשנות ה־20 המוקדמות לחייה, בשיאו של שברון לב נוסף. זמן קצר לפני כן היא נפרדה מבחור הולנדי שאיתו יצאה. באותם רגעים של בדידות תהומית, חג'ג' עשתה את מה שילדה שגדלה בבית של רב קהילה יודעת לעשות הכי טוב: היא פתחה את הלב מול בורא עולם.
"אמרתי לו: אני עושה איתך עסקה - תמצא לי את הגבר הנכון, ואני מבטיחה שאני מוחקת את העבר שלי", היא אומרת ומצטטת משפט של חז"ל: "פִתחו לי פתח כחודו של מחט, ואני אפתח לכם כפתחו של אולם". כלומר, אלוהים מבקש ממך מאמץ קטן והוא בתמורה ייתן לך עולם ומלואו.
ארבעה חודשים לאחר מכן היא כבר עמדה מתחת לחופה עם ג'רמי, תלמיד של אביה. היום הם הורים ללוריא, בן שנה וארבעה חודשים, שנקרא כך על שם האר"י הקדוש. אבל הדרך לחופה הזו לא עברה במסלול המקובל של שידוכים במגזר, אלא דרך מועדונים בתל אביב ובתי מלון בדובאי.
מפגשים סודיים עם בנים
חג'ג' (28) נולדה בנתניה, שנייה מבין חמישה ילדים בבית חרדי. אביה הוא רב, אמה באה מרקע של בני עקיבא. אמנם הבגדים שלה כללו גרבונים לבנים וחולצות מכופתרות, אבל זו לא הייתה בועה מנותקת לגמרי – בבית של סבא וסבתא היא צפתה בסרטים מצוירים בטלוויזיה. יסכה תמיד הייתה זאת שעושה רעש. "הייתי זו שלקחה את כל תשומת הלב במשפחה", היא מספרת. "תמיד בשולחן השבת עשיתי הכי הרבה בלגן".
"העוקבות באינסטגרם לא שופטות אותי, אבל גברים כותבים לי 'איך בעלך לקח אותך? מי לוקח מישהי שהתבוללה עם גויים?'"
הקשיים התחילו בבית הספר. רק לאחרונה, בטיפול רגשי שהיא עוברת, החלו לצוף הדברים שהדחיקה. "מחקתי זיכרונות של חרמות שהייתי עוברת בבית הספר", היא מספרת. "זיכרונות על ילדות מהכיתה שלא רצו לשבת לידי, שזרקו לי את התיק מהחלון, משחקים שבהם אף פעם לא בחרו בי. באוטובוס תמיד ישבתי לבד מאחור, וכדי שיתייחסו אליי עשיתי הרבה רעש".
לקראת סוף היסודי התחברה עם מי שהיא מכנה "הילדה הלא נכונה". "באחת השבתות היא אמרה שאחיה אוסף אותה מאיזושהי דירה וביקשה שאבוא איתה. הגענו לשם, ואח שלה, בחור ישיבה, היה שם עם חברים שלו. הם התלהבו שראו בנות, אנחנו התלהבנו שראינו בנים. פעם ראשונה שבן פנה אליי, אהבתי את מה שהרגשתי. לא קרה כלום, אפילו לא נגיעה, אבל יש הרגשה יותר טובה מזה שסוף־סוף מישהו מתייחס אלייך?".
משבת לשבת המשיכה ללכת לדירה ההיא. ההורים, כמובן, לא ידעו. "חשבתי שאם הם יֵדעו השמיים יקרסו עליהם". לפני העלייה לתיכון "בית יעקב" עשתה צעד אחד אחורה. "ידעתי ששמו עליי עין ושאם מישהו יֵדע על זה, לא אתקבל. אז הפסקתי ללכת. התקבלתי לתיכון בדם, יזע ודמעות, וכנראה גם עם תרומה מסבא שלי".
עברה שנה, ובאירוע משפחתי ראתה נער מאותה חבורה. היא חזרה לשם, הפעם עם תלמידות אחרות מבית הספר. "המפגשים האלו הפכו אותי למקובלת", היא אומרת. "הבנות שמעו שאני הולכת ורצו גם". יום אחד בשיעור דינים, שמה נשמע במערכת הכריזה של בית הספר והיא נקראה לחדר המנהלת. "המנהלת יושבת שם, מסתכלת עליי ואומרת לי, 'אנחנו יודעים הכול, שאת הולכת לדירה ברחוב הזה והזה, עם האנשים שנקראים כך וכך'. אני מכחישה והיא מתקשרת לאחת הילדות ושמה את השיחה על ספיקר ואני שומעת את הילדה אומרת למנהלת 'יסכה חג'ג' לקחה אותנו לשם והיא לא בתולה'.
"כל כך הזדעזעתי ממה ששמעתי. חשבתי על האכזבה שההורים שלי עומדים לחוות. ידעתי שלא משנה כמה אסביר שמעולם גבר לא נגע בי, זה לא יעזור". יסכה סולקה מבית הספר. "ההורים לקחו את זה קשה, בחיים לא ראיתי כאב כזה גדול כמו שהיה להם באותו זמן".
"אני חרדית מדי בשביל החילונים וחילונית מדי בשביל החרדים, ועושה את הדרך שלי עם הדת איך שמתאים לי"
ההורים לא הסכימו לוותר על הלימודים שלה. "אבא שלי הלך לרב קניבסקי, שכתב מכתב למנהלת וביקש להחזיר אותי לבית הספר. ישבתי שבוע מחוץ לחדר של המנהלת וקראתי תהלים, עד שהשומר קיבל הוראה לא להכניס אותי. ישבתי מחוץ לשער בשמש והמשכתי לקרוא תהלים ואף ילדה אפילו לא הסתכלה עליי, כדי לא להיות על הכוונת של המנהלת".
השמועות במגזר החרדי, כדרכן, התפשטו. אף מוסד לימודים לא קיבל אותה. הוריה רשמו אותה לבית ספר ממלכתי דתי מעורב, שם התחילה את כיתה י'. כעבור ארבעה חודשים נשרה. "רמת הלימודים שלי שאפה לאפס", היא אומרת. "לא ידעו מה לעשות איתי. הפסקתי ללמוד ומאז לא חזרתי לבית הספר".
נישואים קצרים ומגורים בדובאי
בגיל 18, כשעבדה כמלצרית באולם אירועים בעיר, פגשה בבית הכנסת של אביה בחור יהודי ממוצא איטלקי. "חתיך הורס, אני לא מתביישת להגיד", היא אומרת. הוא היה מבוגר ממנה בחמש שנים, דיבר מעט עברית וקצת אנגלית. "התחתנו מכל הסיבות הלא נכונות", היא מודה. "לא הייתה בינינו תקשורת. החיים שלנו לא התאימו". בצר לה פנתה לאביה. "לקחתי אותו לקפה ואמרתי לו 'אני בודדה, לא טוב לי'. הוא אמר לי: 'קיבלת מחזור החודש?' אמרתי 'לא'. הוא אמר 'אם ככה בואי נחכה, אם את לא בהיריון ועדיין תרצי להתגרש, אני ואמא שלך מאחורייך".
"כשהלכנו למכון כושר, החבר בדובאי אמר לי 'אל תלכי עם מכנסיים קצרים'. כשרציתי לנסוע לחתונה של אחותי, הוא איים שאם אטוס זה נגמר"
כעבור שמונה חודשים התגרשה. "ההורים שלי צריכים לקבל מדליה. אבא שלי הוא רב קהילה, והילדה שלו עם השמועות עשתה לו מרורים ובושות – לא מובן מאליו לקבל את זה. אמא שלי תמיד אמרה: 'אני מעדיפה שהבת שלי תעשה מה שהיא רוצה מול העיניים שלי, שתהיה לי בקרה'. זו חשיבה של אמא לביאה. עכשיו כשאני אמא אני מעריכה אותה אפילו יותר. היום אני לא עושה צעד בלי להתייעץ איתה".
הגירושים היו יריית הפתיחה לשנים סוערות. יסכה, שהלכה והתרחקה מהדת, החלה לצאת למועדונים בתל אביב. "היה לי צורך בריגוש. פתאום נחשפתי לעולם. אמרתי לעצמי – אני אעבור מחצאית למכנסיים, אני אטוס, אני אבלה". היא עברה בין מערכות יחסים, חלקן עם גברים לא יהודים, עד שנחתה בדובאי בסוף 2020.
"הייתי אחרי פרידה כואבת כשאחד החברים התקשר ואמר לי שהם טסים לחגוג את השנה החדשה בדובאי. נסיעה קצרה, 48 שעות. הוא אמר שהם משלמים, רק שאבוא. אמרתי לו שאני לא ישנה עם בנים, יש לי גבולות, והוא אמר שהוא מכיר מישהי שנמצאת שם במלון ושאישן אצלה.
"לא אהבתי את דובאי בהתחלה. הכול נראה לי גדול מדי, מוגזם מדי, עשיר מדי, יפה מדי. בסיום החופשה הגעתי לשדה התעופה והתברר לי שהטיסה הוקדמה ולא ידעתי. ישבתי בשדה ובכיתי, רציתי לחזור הביתה. לא ידעתי מה לעשות, הייתי בלי כסף. חזרתי למלון לאותה בחורה והיא אמרה לי 'תישארי איתי, אני אשלם'. באותו ערב יצאנו למסעדה והכרתי שם בחור יהודי צרפתי מקסים. נשארתי שם עד שנגמרה לי הוויזה".
ושוב חזרה לארץ וכעבור זמן מה בחור חדש: הולנדי שהגיע לארץ לעבודה. אהבה מטורפת, דיבורים על גיור, מחשבות על חתונה - ושברון לב. "התברר לי שהוא לא היה נאמן", היא אומרת. "לא האמנתי, הייתי שבורה לגמרי. מרוסקת".
חבר מצרי ושידוך
כשחזרה ארצה קיבלה פנייה מבית חב"ד בדובאי עם הצעה: לנהל את המסעדה הכשרה שלהם. "הם חיפשו מישהי שיודעת אנגלית, צרפתית ועברית ונזכרו בי", היא אומרת.
בדובאי, יסכה הפכה ל"ג'סיקה". היא עבדה כמנהלת מסעדה וניהלה מערכת יחסים עם טוני, גבר ערבי־נוצרי ממצרים. "פגשתי אותו במועדון יוקרתי, הוא הסתכל לי בעיניים וידעתי שאין דרך חזרה. אבל פתאום התחילו מגבלות: כשבן דוד שלי הגיע לדובאי, טוני אמר 'את לא יוצאת עם בנים', כשהלכנו למכון כושר הוא אמר 'אל תלכי עם מכנסיים קצרים' ואז רציתי לנסוע לחתונה של אחותי והוא איים שאם אטוס זה נגמר. בחרתי לעזוב וכבר לא רציתי לחזור לדובאי, למרות שהיה לי שם הכול: עבודה, מגורים וחברים".
ההורים ידעו על הבחור?
"כן. אמא שלי כל יום התפללה עליי, אני מאמינה שהיא זו שהביאה אליי את ג'רמי".
בעלה ג'רמי הוא תלמיד של אביה, שפגש אותה בדובאי כשעוד הייתה עם טוני. הוא לא שפט אותה. "הוא הציע לי לעשות איתו שבת בחב"ד. אמרתי לו: 'אני לא שומרת שבת ויש לי חבר, אם הוא יתפוס אותך, אוי ואבוי'. הוא אמר לי: 'אמא שלך אמרה שתדאגי לי'. זה שכנע אותי להצטרף אליו. הוא הזמין לי חדר במלון ליד כדי שלא אחלל שבת, וכמו בסרטי קומדיה רומנטיים נשאר רק חדר אחד. אמרתי לו 'אם אדע שעשית את זה בכוונה, אני אגמור אותך'. בסוף ישנתי במיטה והוא על הספה, וטוני לא ידע".
"רמת הלימודים שלי שאפה לאפס, לא ידעו מה לעשות איתי. בכיתה י' הפסקתי ללמוד ומאז לא חזרתי לבית הספר"
באותו זמן היא אפילו לא העיפה לעברו מבט שני. "הוא היה שבור לב אחרי פרידה מהאקסית שלו. במשך כל סוף השבוע הוא סיפר את הסיפור שלו לכל מי שרצה לשמוע וגם למי שלא. כשנגמרה השבת חשבתי שאני לא רוצה לראות אותו שוב".
ואז הגיעה אותה נסיעה מטלטלת באיילון והתפילה לבורא עולם שיעזור לה, וכעבור ימים ספורים ג'רמי התייצב בבית הוריה והציע לה לצאת לשידוך. "אמרתי לו 'אתה בטוח? יצאתי עם בחורים לא יהודים, יש לי עבר לא הכי יפה'. הוא אמר לי 'אז מה? זה לא אומר עלייך כלום'. זה היה הדבר הכי יפה שהוא יכול היה להגיד לי".
מחפשת תשומת לב ודרמה
היום יסכה היא יוצרת תוכן. יש לה 53 אלף עוקבים באינסטגרם והיא לא מסתירה מהם כלום: לא את המשברים בזוגיות ולא את הזהות הדתית המורכבת שלה.
במדינה השמרנית שלנו, איך מגיבים לסיפור שלך – בחורה מבית חרדי שיצאה עם בחורים לא יהודים?
"הקהל שלי איתי מהנישואים הראשונים. הן יודעות כל מה שעברתי, מכירות כל בן זוג שהיה לי. כל פרויקט שאני עושה, כל מצב רוח שאני עוברת, הן שם כדי לחבק ולאהוב ולהרים ולא לשפוט. מי ששופט הם גברים, כותבים לי 'איך בעלך לקח אותך?', 'מי לוקח מישהי שהתבוללה עם גויים?'".
יכול להיות שיש בך חלק שיוצר דרמות לאינסטגרם?
"בסיפור שלי יש את אותם דפוסים מילדות, תמיד הייתי זו שמחפשת תשומת לב ודרמה. זה לא שהמצאתי סיפור חיים, בחרתי לשתף אותו. מול השקר באינסטגרם, אני בוחרת באמת, להראות את עצמי בצורה הכי אותנטית, עם הקשיים ועם ההתפרצויות. ועדיין, לא כל דבר אני מעלה באותו רגע. את הבכי בנסיעה למשל העליתי רק אחרי כמה חודשים".
איך את מגדירה את עצמך היום מבחינה דתית?
"אני הזן הכי מוזר בדת. יש ימים שאני עם כיסוי ראש מלא או פאה, ויש ימים שאני הולכת בביקיני לים. אני חרדית מדי בשביל החילונים וחילונית מדי בשביל החרדים, ועושה את הדרך שלי עם הדת איך שמתאים לי".
