הפסיכותרפיסטית הבריטית ד"ר אנני צימרמן מגדירה את עצמה כמי שגדלה בכת טיפולית. סבתה הייתה אחת הנשים הראשונות שלמדו פסיכולוגיה באוניברסיטה באנגליה. גם אמה, אחותה וכל ארבע דודותיה הן תרפיסטיות. לא מפתיע אם כן שאף היא השלימה דוקטורט בפסיכולוגיה והתמחתה, ובכן, בפסיכותרפיה. אבל היא, בניגוד לבנות השבט, החליטה לנקוט שיטה חדשנית ולערב את המדיה החברתית כדי להנגיש את נושא הטיפול הרגשי.
בשנת 2021, במקביל ללימודיה, החלה לפרסם סרטונים בטיקטוק ובאינסטגרם תחת החשבון yourpockettherapist, שבהם שיתפה תובנות פסיכולוגיות וכלים מעשיים. תוך חודשים ספורים זכו הסרטונים למאות אלפי עוקבים. בעקבות ההצלחה פרסמה ב־2024 ספר תחת אותו שם, שיוצא כעת בתרגום לעברית - "תרפיסט בכיס - ערכת העזרה הראשונה הנפשית שלכם" (הוצאת כנרת זמורה).
בריאיון מיוחד שערכנו איתה מביתה בלונדון, לרגל פרסום המהדורה העברית, היא מסבירה: "גדלתי בעולם הדיגיטלי והייתי מעריצה גדולה של תכנים חינוכיים על טיפול נפשי ברשתות החברתיות, אבל הבחנתי בכך שחסר תוכן שמעמיק בנושאים החשובים שלמדתי ורציתי להנגיש אותו גם לאנשים שלא באים מעולמות הטיפול, אבל רוצים להבין את עצמם. הבנתי שחשוב להוסיף לשיח המקוון גם רעיונות מורכבים יותר ולדבר עליהם בצורה פשוטה וברורה כדי שאנשים באמת יוכלו לעזור לעצמם".
"החברה שלנו הפכה לאינדיבידואלית מאוד, וזה גורם לניתוק מאחרים ולבעיות נפשיות. בנוסף, דווקא השימוש האינטנסיבי במסכים וברשתות חברתיות מנתק אותנו מהגוף ומהחיים האמיתיים"
האם אפשר לייחס את ההצלחה ברשתות החברתיות לכך שהדור הצעיר פתוח יותר לטיפול נפשי?
"הצעירים אכן פתוחים יותר לטיפול ולשיפור הבריאות המנטלית שלהם. אני קוראת להם 'דור התרפיה'. בעבר הייתה הרבה יותר שיפוטיות סביב נושאים של בריאות נפשית, הייתה בושה. אנשים נטו לייחס 'שיגעון' לאנשים שהולכים לטיפול, סברו שמשהו לא תקין בהם. היום קיימת יותר הבנה לכך שלכולנו יש רגעים קשים ושאין שום דבר רע בלטפל בבעיות הרגשיות שלנו. מדובר ממש בשינוי תרבותי. הצעירים של היום פחות חוששים מטיפול ומהתבוננות פנימית וצמאים מאוד ללמוד על נושאים פסיכולוגיים עמוקים. עם זאת, הספר שלי, שמאגד נושאים רבים, פונה לכל הקהלים, בעצם לכל מי שרוצה ללמוד על עצמו או מתמודד עם משהו, בלי קשר לגילו".
ובכל זאת, אין חשש משטחיות הז'אנר? מסיכון של טיפולי אינסטנט?
"אני מדגישה תמיד שאני נגד פתרונות מהירים כיוון שאנשים נוטים לחזור שוב ושוב על אותם דפוסים, וזה תהליך. הפוסטים במדיה החברתית נותנים רק שלב התחלתי כדי להבין מה עומד מאחורי הקשיים והבעיות שיש לכם, והספר מסביר איך בכלל מתחילים תהליך של טיפול או שינוי עצמי. בכל מקרה, אני מדגישה שמדובר במסע ארוך שצריך להיות איטי ומושכל".
מה דעתך על טרנד הטיפולים ב־AI שצובר תאוצה?
"האמת היא שאני כותבת עכשיו את הספר השני שלי על כל הטכנולוגיות החדשות בתחום הטיפול הנפשי. יוצרי הבינה המלאכותית הופתעו לגלות שכ־95% מהשימושים בתוכנה היו של אנשים שרצו להתייעץ על בעיות אישיות. זה מראה עד כמה אנשים מחפשים עזרה. לצד התועלת האפשרית ב־AI, שמצליח לזהות דפוסים או לנסח אמירות קשות בצורה מתונה יותר, חשוב להיות מאוד זהירים כשמשתמשים בו. הכלים המלאכותיים לא באמת רוצים לעזור. היו אפילו מקרים טרגיים של אנשים שהתאבדו אחרי ששוחחו עם AI, כי הוא לא מבין ערכי מוסר או רגש. המוח שלנו עדין, ומסוכן מאוד לתת אמון מלא במכונה".
חשוב לעורר סקרנות
ספרה של ד"ר צימרמן עוסק בנושאים קשים כמו דיכאון, חרדה או טראומה, אבל מנסה להנגיש את הדברים בשפה קלה וישירה, עם הרבה דוגמאות מחדר הטיפולים. בספר היא גם חושפת לראשונה את סיפורה האישי ואת הפרעת האכילה הכפייתית שממנה סבלה. לקח לה זמן עד שפנתה לטיפול פסיכולוגי שסייע לה להשתלט על הבעיה. "חשבתי שמה שלא בסדר איתי זאת האכילה, אבל באמצעות הטיפול הבנתי שהאכילה הייתה רק ניסיון לשפר את ההרגשה שלי. הדבר היחיד שלא היה בסדר איתי זה שלא הבנתי מה מתרחש אצלי רגשית מתחת לפני השטח".
"הצעירים של היום פתוחים יותר לשיפור הבריאות המנטלית שלהם. אני קוראת להם 'דור התרפיה'. יש כיום יותר הבנה לכך שלכולנו יש רגעים קשים ואפשר לטפל בהם. ממש שינוי תרבותי"
ההבנה הזאת של הצורך בחיפוש אחר שורשי הבעיה זירזה את יציאתה ללימודים אקדמיים וגם את הרצון להעביר זאת הלאה. ההמלצה העיקרית שלה, שעוברת לאורך כל הספר היא להאט, לאפשר לעצמנו לחקור מה באמת אנחנו מרגישים ואיזה קושי מעיק עלינו. את התהליך היא ממשילה לעבודה בלשית, שבנויה מחמישה צעדי מפתח (ראו מסגרת), שהראשון בהם הוא פשוט להיות סקרנים לגבי מצבנו הרגשי.
"הסקרנות לגבי עצמנו צריכה להיות עדינה מאוד", היא אומרת. "לשאול את עצמנו שאלות: למה עשיתי מה שעשיתי? למה הגבתי ככה? מה הרגשתי? חשוב לא לשפוט את עצמך (לא הייתי צריכה לעשות את זה) אלא פשוט להתעניין (מעניין למה עשיתי את זה). סקרנות עדינה עוזרת לנו להבין לעומק את ההתנהגויות שלנו במקום סתם להלקות את עצמנו".
הסקרנות הזאת מחייבת עצירה שלא תמיד קל לעשות אותה.
"הסקרנות היא מיומנות שניתן לפתח אותה, כמו שמפתחים כל שריר. ככל שנתנסה בכך יותר, היא תתחזק. היא אכן מחייבת עצירה, שקשה בעולם של עשייה בלתי פוסקת, אבל העצירה הזאת היא שמונעת מאיתנו לפעול מתוך דפוסים אוטומטיים. למשל, לפני שבורחים לשתייה מופרזת כדאי לעצור ולשאול: למה אני רוצה לשתות עכשיו? מה אני מרגישה בעצם? אני מציעה לסגל את העצירה הסקרנית הזאת כהרגל יומיומי".
מה הנושא הכי שכיח בפעילותך במדיה החברתית?
"הכי הרבה שאלות מגיעות בנושאים של חרדה ובדידות. החברה שלנו הפכה לאינדיבידואלית מאוד, וזה גורם לניתוק מאחרים ולבעיות נפשיות. בנוסף, דווקא השימוש האינטנסיבי במסכים וברשתות חברתיות מנתק אותנו מהגוף ומהחיים האמיתיים. אלו הבעיות הגדולות של זמננו".
"לצד התועלת האפשרית ב־AI, שמצליח לזהות דפוסים או לנסח אמירות קשות בצורה מתונה יותר, חשוב להיות זהירים מאוד כשמשתמשים בו. הכלים המלאכותיים לא באמת רוצים לעזור"
איזו עזרה ראשונה אנחנו יכולים להעניק לעצמנו?
"קודם כול לנסות לווסת את עצמנו רגשית באמצעות טכניקות של קרקוע: ציון בקול של שמות חפצים בחדר סביבנו או קולות שאנו שומעים, נשימות, ביטוי החרדה בשיחה עם מישהו שאפשר לסמוך עליו או בעזרת כתיבה אינטואיטיבית, וגם פשוט לזוז ולבטא את מרחב הרגשות שלנו בתנועה - לצאת להליכה, לרקוד, להתאגרף, כל מה שעוזר".
בפרק מעניין בספר, שאולי הכי רלוונטי לנו בישראל, מתייחסת ד"ר צימרמן לדרך הטיפול בטראומה. היא כמובן ממליצה על ליווי מקצועי צמוד במקרים קיצוניים, אבל מאמינה שגם כאן אנחנו יכולים לנסות לעזור לעצמנו באופן מיידי עד שנגיע לטיפול מקצועי.
"הדבר החשוב ביותר", היא מדגישה, "הוא לזכור שזה בסדר להיות פגיעים ולדבר על כל מה שעברנו ולא להישאר במצב מתמשך של 'הישרדות'. זה קשה כשהטראומה עדיין חיה ומתמשכת, כפי שקורה כעת בישראל. הכי חשוב בעיניי זה להיות עדינים זה עם זה, לדבר, לתמוך, לשמור על חיבור אנושי. זה הבסיס להחלמה".
דרך נוספת לעזור לעצמנו, מדגישה ד"ר צימרמן, היא לתת לעצמנו זמן. הספר שלי עוסק כולו במוטיב הזמן - להאט, לחשוב, להרגיש, לעבד. יש בו גם חלק נכבד שדן במערכות יחסים ככלי ריפוי - איך להיפתח ולהכניס אנשים פנימה, במיוחד בזמנים קשים".
אין החלמה מוחלטת
אבל גם ד"ר צימרמן מבינה שלא הכול הוא בר ריפוי. "חלק חשוב של ההחלמה הוא הכרה בכך שאנחנו לעולם לא מחלימים לחלוטין, ועלינו לטפל בחלקים הפגועים שלנו בחמלה. למשל, להכיר בכך שאירוע כמו מסיבה גדושת אנשים עלול להציף רגשות טעונים ואולי יחייב לקחת עשר דקות של הליכה הצידה כדי להיות לבד עם עצמנו.
"ייתכן שעלינו ללמוד גם לא לקחת על עצמנו יותר מדי מחויבויות מלחיצות בעבודה, רק כדי לא לצאת רע בהשוואה לקולגות שאולי מתמודדים בקלות יותר. כנראה שלעולם לא נוכל לגמרי לבטל את מה שקרה לנו, היא מדגישה, אבל אנחנו יכולים ללמוד לקבל את זה ולחיות עם זה טוב יותר".
האם כתיבת הספר שינתה אצלך באופן אישי משהו?
"הכתיבה עזרה לי לעבד את כל מה שלמדתי ולהבין מה הכי חשוב להעביר הלאה. אפשר לומר שזה ספר הדרכה שכתבתי קודם כול למען עצמי. כאמור, תהליך הריפוי אף פעם לא מסתיים, אבל כל עוד נישאר סקרנים ופתוחים להבין את עצמנו, אנחנו במסלול הנכון".
איך לשחרר את עצמנו מביקורת פנימית מוגזמת
שימו לב מהם הדברים העיקריים שבגללם, לדעתכם, אנשים אחרים שופטים אתכם או מותחים עליכם ביקורת. שימו לב גם מהם הדברים שהקול הביקורתי הפנימי שלכם מטיף לכם עליהם.
בדקו איך למדתם לדבר לעצמכם כך, בידיעה שאתם מותחים על עצמכם ביקורת רק בדרכים שמתחו עליכם ביקורת בעבר (ישירות או בעקיפין), נסו לפענח היכן למדתם לדבר לעצמכם כך. נסו להיזכר בתקופה מסוימת או ברגע מסוים שבהם הרגשתם כילדים שנמתחת עליכם ביקורת, בין אם ישירה או בעקיפין, על ידי הורים, חברים, מדיה חברתית וכו'.
זכרו שהקול הביקורתי הפנימי מנסה לעזור לכם. במקום לכעוס עליו, נסו להתחבר אליו. נסו להבין מה מקור הביקורתיות והחרדה, אילו דברים מעודדים ומרגיעים תוכלו לומר לו (למשל, "תודה על הניסיון להגן עליי, אבל אנחנו לא צריכים לחשוש בנושא").
5 צעדי מפתח להבנה רגשית
להסתקרן: חשוב לזהות את הבעיה, להבין שהיא מרמזת על עניין עמוק יותר שנמצא מתחתיה ולהתחיל לחשוב מה הוא יכול להיות. לאבחן מתי הקושי התחיל להתפתח, איזה תפקיד יכול להיות לו ואיך הוא מתבטא במערכות היחסים שלכם.
להבין: יש לבחון את ניסיון העבר שלכם, החוויות שהיו לכם ולהעמיק את המודעות לגבי שורש הבעיה והסיבה לקיומה.
להרגיש: לחוות את הרגשות שהדחקתם ולתת להם מקום. כולנו מאוד מוכשרים בהימנעות מדברים שאנחנו לא מעוניינים להתמודד איתם, אפילו בלי להכיר בכך.
לפעול: להפוך את המודעות החדשה הזאת לפעולה, כדי שתוכלו לעשות בחירות שונות.
לחזור שוב ושוב: יש להבחין מתי הדפוסים הללו חוזרים על עצמם וליישם את ארבעת הצעדים בכל פעם מחדש.
