שיר יודפת היא לא אישה שמחכה שהדברים יקרו לה. בגיל 26, כשהיא מחזיקה בשני כובעים, משפיענית רשת עם מאות אלפי עוקבים ובעלת סוכנות בוטיק למשפיענים המנהלת 16 כוכבי טיקטוק, היא רגילה להיות בשליטה. אבל לפני חמש שנים עמדה השליטה הזו למבחן הגדול ביותר שלה. זה התחיל בטרגדיה משפחתית והסתיים בסדרת החלטות רפואיות אמיצות ששינו את חייה.
"בת דודתי, הייתה בת 27 ובהיריון כשחלתה בסרטן השד", משחזרת יודפת. "היא לא סיפרה לנו. אנחנו משפחה אשכנזית שלא מדברת על דברים כאלה, זה טאבו. דוד שלי זרק משהו לאבא שלי, 'אולי כדאי לך להיבדק'. אבא שלי לא הבין על מה הוא מדבר ושכח מזה. היא נפטרה כעבור שלוש שנים, לאחר מאבק קשה בגרורות שהגיעו למוח. רק אחרי שמצבה הסתבך, משפחתה הקרובה חשפה את הסוד - היא נשאית של גן ה־BRCA".
הגילוי הזה הכה גלים במשפחה המורחבת שהבינה את המשמעות: הסיכון שלהם לחלות בסרטן השד והשחלות עולה באופן דרמטי, מכיוון שהמוטציה בגן BRCA שכיחה פי עשרה בקרב יהודים ממוצא אשכנזי לעומת האוכלוסייה הכללית. הגן עובר בהורשה דומיננטית, מה שאומר שדי בהורה אחד שנושא את המוטציה כדי להעביר אותה לילדיו בסיכון של 50%.
אביה של יודפת עבר את בדיקת הדם לגילוי המוטציה בגן, ועד שהגיעו התוצאות היא הייתה בתחושות מעורבות. "מצד אחד הייתה לי תחושה פנימית חזקה שיש לאבא שלי את המוטציה וגם לי", היא אומרת, "אבל באותו זמן בת דודתי עדיין הייתה בחיים ולא היה לי מושג שהיא לא תצא מזה, לא חשבתי שזה כל כך רציני".
ואז הגיעה תשובה חיובית.
"כן, הוריי עשו לי שיחה ולא הופתעתי. אמרתי להם שגם אני אעשה את הבדיקה".
איך הם הגיבו?
"הייתי בת 21, לא הם ולא המערכת הרפואית שיתפו איתי פעולה. במכון הגנטיקה ניסו לשכנע אותי לא להיבדק, אמרו שיש גיל נכון להיבדק והמליצו לעקוב אחרי המצב באמצעות ממוגרפיה, כי אני צעירה. הפחידו אותי שאם אחליט לעשות ניתוח לכריתת השדיים זה יהיה נורא ושעדיף לדחות. לא הצלחתי להבין למה מנסים לנרמל את החיים באי־ודאות. לדעתי זה קריטי, זה מנטרל את העוקץ כי אני יודעת מה עושים עכשיו".
"נפגשתי עם סוכן גדול שרצה להחתים אותי. הוא סיפר שהייתה לו חברה שעשתה את הניתוח והוא נפרד ממנה כי זה נראה נורא והוסיף, 'אני רוצה שלא תעשי את הניתוח עכשיו, אני צריך שתהיי טיפה יותר מפורסמת'"
פענוח הבדיקה הגנטית ארך כחודש של המתנה מורטת עצבים. "זה היה הדבר היחיד שהעסיק אותי באותו הזמן", היא אומרת. "למרות שידעתי בתוך תוכי שאני נשאית, הרגע שהודיעו לי על כך היה קשה מאוד. הבנתי שעכשיו אני צריכה לטפל בדבר הזה שהגיע לחיים שלי".
מה עשית?
"לא שקעתי בדיכאון. בכיתי רק שלוש פעמים בכל התהליך: פעם אחת כשסיפרו לי, אלה היו דמעות של הבנה. פעם שנייה כשבת דודתי נפטרה - לא בכיתי ככה בחיים שלי, פתאום זה נהיה אמיתי. הפעם השלישית הייתה בחדר ההמתנה לפני הניתוח הראשון. אנשים שואלים אותי, 'איך את לא בוכה?', חושבים שאני בהכחשה, אבל יש משהו מחזק בזה שאני מדברת ברשתות על התהליך שעברתי, אני משתמשת בכוח שלי כדי להפוך את החיסרון ליתרון".
אחד הדברים המטלטלים ביותר שהיא עברה היה במפגשים עם אנשי המקצוע כשהתייעצה לגבי כריתה. "היו רופאים שאמרו לי: 'יש נשים שמרגישות שאיבדו את הנשיות שלהן'. הייתה לי שיחה עם רופאה שאמרה שזה ניתוח מפלצתי ושגברים עוזבים אחריו ושכדאי שאחכה עד שאתחתן. הרגשתי שהם מכניסים לי פחדים לראש, שהם מחליטים בשבילי איך אני ארגיש. במקום להגיד לי: 'את תהיי אישה ונעשה לך את החזה הכי יפה'. בסוף החזה לא מגדיר אותי כאישה ולא את הנשיות שלי".
שני ניתוחים
בגיל 23 עברה יודפת שני ניתוחי שדיים: הראשון להקטנה ולהרמה והשני כריתה מלאה ושחזור באמצעות שתלים. "את הפרוצדורה של הקטנה והרמה עושים לבעלות חזה גדול שרוצות לשמור את הפטמה", היא אומרת. "ידעתי שרגשית אתקשה מאוד לאבד את הפטמה ולעשות במקומה קעקוע. בניתוח השני השחזור נעשה מיד לאחר הכריתה. אם הייתי רואה את עצמי בלי חזה אפילו לדקה, זה היה לי קשה מאוד", היא מודה. כיום היא מביטה בתוצאה בגאווה. "נכון, יש פחות רגישות בהיבט המיני, אבל החזה שלי עכשיו נדיר, יפה יותר ממה שהוא היה קודם. נשים צריכות להבין שזה לא נורא, הרבה יותר נורא לאבד את החיים בגלל חזה".
"לא היו לי הרבה חברים, היו כותבים לי שאני סתומה ומפגרת. הרגשתי כל החיים שאני לא חכמה, בגלל דיסלקציה שלא אובחנה בזמן"
ההחלטה להפוך לסוכנת משפיענים נולדה גם היא מתוך הרגעים הקשים של התהליך הרפואי. אחרי שהחלה לשתף את מאות אלפי העוקבים שלה בבדיקות ובהכנות לניתוח הכריתה, נפגשה עם סוכן גדול שרצה להחתים אותה.
"הוא אמר לי דברים מחרידים. הוא סיפר שהייתה לו חברה שעשתה את הניתוח והוא נפרד ממנה בגללו, כי זה נראה נורא. הוא אפילו הראה לי תמונה של החזה שלה ואמר, 'אני רוצה שלא תעשי את הניתוח עכשיו, אני צריך שתהיי טיפה יותר מפורסמת'".
4 צפייה בגלריה
"לא מבינה למה הרופאים לא דוחפים נשים צעירות שנושאות את הגן לעשות הקפאת ביציות בגיל צעיר"
(צילום: עידן כהן)
מה אמרת לו?
"הייתי בהלם, לא קלטתי מה הוא אומר. רק כששמתי לב שאני מרגישה לא בנוח לספר על תוכן השיחה לבן הזוג שלי ולמשפחה, הבנתי שקרה משהו לא טוב. באותו יום החלטתי לפתוח בעצמי סוכנות. אמרתי לעצמי: אין סיכוי שאדם כזה נמצא בתחום נשי ומכניס גישה כזו בזויה".
את חושבת שהרופאים ואותו סוכן הרשו לעצמם לדבר אלייך ככה כי את אישה צעירה?
"חד־משמעית. זה לא רגיל שמישהי צעירה הולכת על תהליכים כאלה. הם כנראה חשבו שאני לא מבינה מה זה מוות או סכנה בריאותית חמורה".
הכנות לחתונה
החוסן שהיא מפגינה הוא תולדה של מה שעברה בחייה הקצרים. היא נזכרת בילדותה בראשון לציון, בבריונות שעברה בין היתר בגלל דיסלקציה שלא אובחנה בזמן. "התלמידים ביסודי המציאו עליי שיר נבזי והיו שרים אותו בכל אינטראקציה חברתית. הייתה ילדה שעשתה אירוע חברתי וכתבה בקבוצה של הכיתה שהיא מזמינה את כולם, חוץ מאת שיר. לא היו לי הרבה חברים, היו כותבים לי שאני סתומה ומפגרת. הרגשתי כל החיים שאני לא חכמה, הלכתי לפגישות עם פסיכולוגים של התיכון, וכל הזמן עבדתי בלהיות אדם חברותי יותר. בסוף, כל הקשיים האלה פיתחו אצלי את היכולות החברתיות שהפכו לעסק שלי היום".
מתי החלטת להיות משפיענית?
"בגיל 22, אחרי הצבא, כשהתחלתי ללמוד מדעי המחשב באוניברסיטה הפתוחה, היה לי מאמן כושר תותח. אמרתי לו, 'אתה חייב לפתוח חשבון בטיקטוק', הוא לא הקשיב לי. ניסיתי לשכנע אותו, אמרתי לו: 'אתה לא מבין איזה קל זה, תראה שאגיע תוך חודש ל־10 אלפים עוקבים'. התחלתי עם תוכן במדעי המחשב, איך להתקבל לאוניברסיטה, מה ללמוד. תוך חודש השגתי את היעד. כשהגעתי ל־35 אלף עוקבים, החלטתי לפרוש מהתואר. הייתי אז בשנה השנייה, שבוע אחרי שקיבלתי הצטיינות דיקן ובעיצומו של מעבר להמשיך את התואר בטכניון".
כיום, עם 165 אלף עוקבים בטיקטוק וכמעט 40 אלף באינסטגרם, היא משתמשת בכוח שלה גם כדי להציל חיים. "אני אומרת שקיבלתי את המוטציה כדי לוודא שכמה שיותר נשים יֵדעו על זה. בשנייה שיכולתי אחרי הניתוח, אמרתי לאמא שלי: 'תוציאי מצלמה'. היה לי חשוב להראות הכול. עכשיו יש נשים שכותבות לי בפרטי שהן הלכו להיבדק. מישהי תפסה אותי ברחוב ואמרה שבזכותי היא עושה ניתוח כריתה".
מקבץ תגובות נוספות מהרשת: "את מדהימה, זה חשוב, תעלי מלא פעמים שילמדו ממך"; "תודה על האומץ לשתף ולהעלות את המודעות"; "אין ספק שגילוי מוקדם יכול להציל חיים"; "רגע, מה, סרטן עובר בגנים? כי מלא מהמשפחה שלי מתו מסרטן לצערי וזה מפחיד עכשיו".
מה בן הזוג שלך חושב על זה?
"במהלך כל התקופה שידרתי לכל העולם, כולל לבן הזוג שלי אדם בן אריה, שיהיה בסדר, שאני בסדר. בחודש אוגוסט התארסנו. הייתי רוצה להגיד לרופאה שהפחידה אותי: 'את רואה? ניתוח הכריתה לא פגע לי בקשר'. אנחנו שמונה שנים ביחד, הכרנו בצבא. שלחו אותי לחיל התקשוב לקורס שלא רציתי להיות בו, בכיתי כשהבנתי ששלחו אותי לשם, אבל למזלי הכרתי בקורס את אהבת חיי. אני לא יודעת איך כל גבר אחר היה מתנהג סביב הגילוי של ה־BRCA, אדם תמך בי לכל אורך הדרך, היה שם בשבילי, היה איתי בניתוח, הגיע לכל בדיקה ולכל מקום שהייתי צריכה. כשהיו מי שהזהירו אותי שהוא עלול להיפרד ממני, זה נראה לי אבסורד. לא היה בי פחד שזה יקרה. הוא עצמו אמר לי, 'את לא צריכה להקשיב להם'".
"בכיתי רק שלוש פעמים בכל התהליך: כשסיפרו לי שאני נשאית, כשבת דודתי נפטרה, ובחדר ההמתנה לפני הניתוח"
את עושה דברים טובים וחשובים ומציגה את מה שאת עוברת בצורה חיובית. בכל זאת, איפה הקשיים?
"אני אמורה להסיר את השחלות עד גיל 35. אם יש משהו בעייתי בגן הזה אלה השחלות, שבהן קיים הסיכון הגבוה לחלות ולמות. מה שזה אומר בעצם זה שאני צריכה להביא ילדים מוקדם, לסיים את הקמת המשפחה עד גיל 35, וזה לא פשוט. אני בת 26, קרייריסטית, יש לי עסק שאני ממנכלת, אני רוצה להגיע להישגים וכבר צריכה לחשוב על ילדים, אני עדיין לא מוכנה לזה. לא נעים לי להגיד את זה, אני יודעת שאני נשמעת פריווילגית, יש נשים שחושבות על ילדים בגיל הזה. אני לא. רציתי להביא ילדים ממקום של רווחה כלכלית, ממקום שאני גאה בו".
מה המשמעות של הסרת השחלות?
"זה אומר שאתחיל את גיל המעבר עוד תשע שנים, זה גיל מאוד מוקדם וזה משהו שאני מתקשה להתמודד איתו ועדיין מנסה להבין איך עושים את זה. ויש עוד דבר: לא אוכל להיניק, וגם זה לא פשוט".
הקפאת ביציות
כעת ניצבת יודפת בפני האתגר הבא: שימור פריון. היא מתכוננת להקפאת ביציות, תהליך שיאפשר לה בעתיד לבצע ברירה גנטית (PGD) כדי לוודא שילדיה לא יירשו את הגן. "אני לא מבינה למה הרופאים לא דוחפים נשים צעירות שנושאות את הגן לעשות הקפאת ביציות בגיל צעיר", היא אומרת. "אני כועסת על עצמי שלא התחלתי את התהליך קודם".
ואיך אדם מרגיש עם זה?
"יש עננה סביב הנושא. לא נעים לי שהוא יצטרך לעבור תהליך כדי להביא ילדים, והוא עצמו עוד לא עשה בדיקה לגילוי של הגן".
למה גם הוא צריך לעבור את הבדיקה?
"כי אם גם לו יש את הגן חייבים לעבור תהליך שבורר את הביציות ואת הזרע, במטרה לייצר עובר שלא נושא את הגנים".
והוא מוכן לעבור את הבדיקה?
"הוא עדיין לא שם, אבל כל הסיפור הזה זירז את עניין החתונה. אדם, שעוסק בתכנות, רצה כמוני להתחתן מאוחר יותר. שנינו רודפים אחרי ההצלחה. אמרתי לו, 'אני צריכה שתיתן לי ודאות. אתה לא יכול לשים אותי בהמתנה, זה לא יהיה פייר כלפיי כי אני מתמודדת עם משהו גדול יותר ממני'. בסוף הוא הציע, אבל אני מרגישה שאני כופה עליו משהו, ולמרות שאני מנסה להסתכל על המצב בצורה חיובית, זה לא נעים".
