ביום שבו פרצה המלחמה עם איראן, עזבו מיקי קם ובעלה יהודה עדר את דירתם התל אביבית ועברו להתגורר בבית בנם הבכור אלון עדר, אשתו אורטל אצבחה והנכדים בפרדס חנה. "מיד עם ההתרעה הראשונה בשבת יהודה אמר לי, 'קומי, אנחנו עוזבים'", משחזרת קם. "ברגעים כמו מלחמה הוא איש מאוד פרקטי. במלחמת המפרץ הוא לקח את כל הגיטרות שלו, הכניס אותן לאוטו, הסתכל עליי ואמר, 'רגע, ואיפה את תשבי?'. וזה בדיוק מה שקרה גם במלחמה הנוכחית. הוא אמר לבן הצעיר שלנו, נדב: 'לקחתי את הגיטרה ואת אמא (כן, בסדר הזה), ואנחנו נוסעים לאלון'".
מיקי ואורטל מספרות על הקשר המיוחד ביניהן
(כתבת וידאו: מלי זיידמן)
כי אין לכם ממ"ד בדירה?
"אין לנו ממ"ד, רק מקלט של הבניין. אבל הסיבה העיקרית הייתה להיות קרובים לילדים ולנכדים. מבחינתנו, ברגע שבני המשפחה שלנו לידנו, אנחנו פחות חרדים. הלחץ יורד משמעותית".
אחרי שבוע בבית של בנה ואשתו העלתה קם סרטון לרשתות, ובו סיפרה בהומור אופייני: "אני רואה שברשת רצים כל מיני פוסטים על חבריה צעירים שהיה סיוט בשבילם לחזור לגור עם ההורים. אז אני רוצה להגיד לכם הלו! זה באמת סיוט לחזור לגור איתכם. אני הלכתי לבית של הבן שלי בפרדס חנה, ותקשיבו, הם קיבלו אופר חדשה. אני כיבסתי, ניקיתי, קילפתי, קרצפתי. כבר עשור שאני חיה חיים עצמאיים שקטים בלי ילדים, ופתאום גם עלינו ההורים הנחיתו את הרגרסיה הזאת. ותנו לי להגיד לכם לא קל. היה לי חשוב לזעוק את זעקת ההורים. אז תשמרו על עצמכם, ילדים חוצפנים, פרזיטים שכמותכם".
הסרטון שלך גרף עשרות אלפי לייקים ומאות תגובות.
"התגובות שהוא קיבל היו נורא מצחיקות. רוב האנשים הבינו שמדובר בהומור, אבל היו גם כאלה שכתבו, 'אז למה באת לשם?׳. אז רק כדי לסבר את האוזן עבור כל מי שלא הבין: הרברבנות הקומית שלי תמיד מנצחת בדו־קרב עם האמת. יום אחרי שעברנו לבית של אלון אני כבר הפכתי לבעלת הבית, כי זה האופי שלי. הכול קרה מרצוני. עשיתי קניות, בישלתי שלוש פעמים ביום. הדבר הכי טבעי בשבילי זה להאכיל. זה האסנס שלי. קודם אני רוצה להאכיל, אחרי זה אני רוצה להצחיק. יהודה, שראה ראשון את הסרטון, אמר: 'רגע, אבל אלון ואורטי לא ייעלבו?'. אמרתי לו, 'נראה לך? איפה אתה חי? אתה יודע במי מדובר'. והם אכן היו הראשונים שצחקו ופרגנו. הרי כולנו מדברים באותה שפה".
רגע, רקדנית זה מקצוע?
וכך מצאו את עצמם בבית אחד בכפר ארבעה אמנים: מיקי (70), שחקנית וקומיקאית רבת פעלים, יהודה (74), מוזיקאי, יוצא להקת "תמוז" המיתולוגית ומייסד בית הספר "רימון", אלון (42) מוזיקאי וזמר, ואורטל (37), רקדנית וכוריאוגרפית.
אורטל (המכונה אורטי) היא אשתו השנייה של אלון עדר, והשניים נישאו באוגוסט האחרון לאחר שלוש שנות זוגיות. לשניהם מדובר בפרק ב': אלון גרוש פלוס שלושה ילדים (דוד בן ה־13, רפא בן ה־10 ומונה בת ה־7). אורטל היא גרושה פלוס אחד (גן־אל בן ה־12).
מיקי: "הדבר הראשון שחשבתי זה שהיא יפהפייה. זה דבר שמכה בך. אי־אפשר שלא להתפעל מהיופי הזה. היא גם רקדנית. היא מתאימה מאוד לפאזל המשפחתי"
שני בני הזוג מגיעים מעולם האמנות אבל גדלו בשני מקומות שונים בתכלית. אלון נולד בתל אביב, בנם הבכור של מיקי ויהודה. אורטל נולדה באשקלון להורים שעלו מאתיופיה, הבכורה מבין ארבעה ילדים. אביה עובד מפעל ב"אסם", אמה מנהלת ברשת שופרסל. בילדותה התגוררה המשפחה בשיכונים בעיר. "למרות שגדלתי בשכונת מצוקה, אף פעם לא הרגשתי מחסור", היא אומרת. מגיל אפס נמשכה לריקוד, אבל לדבריה, "רק בסוף היסודי שמעתי מחברות שיש דבר כזה חוג ריקוד. זה היה במתנ"ס השכונתי וביקשתי מהוריי שירשמו אותי. בחוג זו הייתה הפעם הראשונה ששמעתי שיש לי כישרון, אבל בכלל לא ידעתי שריקוד יכול להיות מקצוע".
את צעדיה הראשונים בעולם המחול עשתה אחרי השירות הצבאי, במסגרת מסלול להכשרת רקדניות בבית הספר למחול בחיפה. משם המשיכה ללימודים אצל אורלי פורטל, "ותוך כמה חודשים היא כבר הזמינה אותי לרקוד בלהקה שלה. זה היה הרגע ששינה לי את החיים". כיום היא מופיעה בלהקתה של יסמין גודר ומשתתפת בפרויקטים בארץ ובעולם. במקביל הספיקה כאמור להינשא, להביא ילד לעולם ולהתגרש כשבנה היה בן ארבע. את אלון פגשה ב־2022, כשנה לאחר שהתגרש מאשתו.
איך נוצר הקשר בינך ובין אלון?
"אחרי שהתגרשתי עברתי לגור ביפו עם חברה טובה שלי, מוזיקאית. בימי שישי היינו מארחות חברים לארוחות ערב, שגם הביאו חברים שלהם, ובאחד הערבים הגיע גם אלון. הכרתי אותו לא רק כמוזיקאי: לפני שהתגרשתי גרתי בפרדס חנה, איפה שהוא גר עם משפחתו. הבן הבכור שלו למד יחד עם הבן שלי באותו בית ספר והם היו חברים".
צירוף מקרים נחמד.
"כן, אבל זו הייתה היכרות שטחית מאוד, של שלום־שלום. רק באותה ארוחה יצא לנו לדבר באמת. בשלב מסוים כל החברים הלכו ואנחנו נשארנו לדבר עד הבוקר. משם כבר המשכנו להיפגש, ותוך זמן קצר התאהבנו. מעבר לחיבור הראשוני, אהבתי את זה שאנחנו באותו סטטוס משפחתי. לא הייתי צריכה להסביר לו מה זה להיות הורה, את האילוצים, את זה שהילד תמיד יהיה במקום הראשון. אלון הכיר את אותה מורכבות מהצד שלו".
כשהיית ילדה ונערה, ידעת מי זו מיקי קם?
"ברור. גם המשפחה שלי, כולל המבוגרים שעלו מאתיופיה, ידעו מי זאת מיקי קם. זה שם שאי־אפשר להתעלם ממנו".
הלחיץ אותך שאת נכנסת למשפחה כזו מיוחסת?
"לא. היו לי דברים אחרים להילחץ מהם. למשל, העובדה שהבן שלי והבן של אלון היו חברים. לקח לנו זמן עד שחשפנו בפניהם את הזוגיות. היינו צריכים קודם להיות בטוחים שזה זה, ואז לחשוב איך לספר ואיך לתווך את זה. כמובן, הייתי מודעת להבדלים באופן שבו אני ואלון גדלנו, אבל זה אף פעם לא גרם לי להרגיש פחות. הרגשתי את השוני, אבל אף פעם לא הרגשתי נחיתות".
אמא, הכרתי מישהי מדליקה
קם מספרת שבנה סיפר לה על בת זוגו החדשה בערך חודשיים אחרי שהם התחילו לצאת, כששניהם הבינו שזה רציני. הוא אמר לי: 'אמא, הכרתי מישהי מדליקה. היא אתיופית, היא גרה בפרדס חנה ויש לה ילד בערך בגיל של דוד'. הסתכלתי עליו והעיניים שלו נצצו. מיד הבנתי שיש שם אהבה וזה מיד שימח אותי. מה שעוד יותר שימח אותי היה לשמוע שמדובר בגרושה עם ילד. ידעתי שבת הזוג שלו מבינה מה זה להיות הורה ושתהיה שם יותר הבנה והכלה. בכלל, אני מאוד אוהבת את הבנים שלי ומאוד אוהבת את הנשים שבהן הם מתאהבים. מבחינתי, אם זו הבחירה שלהם, הם כנראה צודקים. לכן אני פותחת את שתי ידיי בברכה ואומרת 'בואי'".
אורטל: "ידעתי שאני נכנסת לבית של אצולה תרבותית. היה שם איזשהו לחץ. אבל הם קיבלו אותי בחיבוק כל כך גדול וחם, שתוך רגע הרגשתי שאנחנו מכירים שנים"
ספרו על המפגש הראשון שלכן.
מיקי: "נפגשנו לראשונה כשאלון הביא אותה אלינו לארוחת ערב. הדבר הראשון שחשבתי זה שהיא יפהפייה. זה דבר שמכה בך. אי־אפשר שלא להתפעל מהיופי הזה. ואז התחלנו לדבר, ואורטי כאמור רקדנית, והיה כיף לדעת שכולנו מדברים באותה שפה. יהודה, אני, הבנים שלנו ובנות הזוג שלהם, כולנו אמנים, וזה לטוב ולרע. בתקופה הנוכחית זה קשה, כמובן, כי כנראה לא יזיק לנו איזה ספונסר שידאג לכולנו (צוחקת). אבל בשגרה זה נעים, מפרה ומוביל להרבה שיתופי פעולה. המשפחה שלנו מבשלת אמנות ביחד. זו לא מישהי שנכנסה הביתה מעולם אחר, היא מתאימה מאוד לפאזל המשפחתי, והחיבור איתה היה מיידי, כיפי וטבעי".
ולפאזל הזה היא הביאה גם ילד.
"זו הייתה תוספת מבורכת. מהרגע הראשון שפגשנו את גן־אל הוא נכנס לנו ללב. נדב, בני הצעיר, אמור להתחתן, בתקווה שהאיראנים יהיו רחומים איתנו, בתחילת מאי. בינתיים יש לי שלושה נכדים מאלון, ובזכות אורטי קיבלתי נכד בונוס. היום אני כבר אומרת בגאווה שאני סבתא לארבעה".
אורטל, איך היה המפגש הראשון בשבילך?
"מן הסתם ידעתי שאני נכנסת לבית של אצולה תרבותית. היה שם איזשהו לחץ. אבל מהרגע שחציתי את הדלת הרגשתי עטופה באהבה ובחמימות, והלחץ פשוט נעלם. זה היה דומה למפגש שלי עם אלון, שבו השיחה זרמה מיד. לא סתם הם ההורים שלו. הוא לא רק קיבל מהם את הכישרון אלא גם את האופי".
מתי ההורים שלך פגשו את מיקי ויהודה?
אורטל: "קצת לפני החתונה שלנו. הם הזמינו אותם לארוחת ערב".
מיקי: "את התרבות האתיופית הרגשנו בעיקר בחתונה של אלון ואורטי, שבה שולבו אלמנטים מסורתיים, וזה היה נהדר. אמא של אורטי עשתה לכבודי מחווה מרגשת מאוד: היא הביאה לי בגדים אתיופיים מסורתיים ושמה לי כל מיני דברים על הראש. מצאתי את עצמי רוקדת ריקוד אתיופי שמנענעים בו את הכתפיים. עכשיו בכנות, אני חושבת שאני רוקדת לא רע, אבל את זה לא הצלחתי לעשות. זה ריקוד מאוד מסובך, ולדעתי צריך להיוולד עם היכולות לרקוד אותו. אבל אני, כמו שאני, זרמתי וניסיתי. הייתה שם גם להקת מתופפות, ופשוט אי־אפשר לתאר במילים את החוויה המטורפת הזאת. הרגשתי שאני בתוך ענן".
מיקי: "מהרגע שפגשנו את גן־אל הוא נכנס לנו ללב. בזכות אורטי קיבלתי נכד בונוס. היום אני אומרת בגאווה שאני סבתא לארבעה"
נשמע ממש כיף.
"אין ספק שזה היה אחר, מדובר בתרבות אחרת. ומצד שני, לנו ולהורים של אורטי יש גם בדיוק את אותו שיח. בשבוע הראשון של המלחמה, למשל, שמעתי אותם מדברים עם אורטי ואלון, מתעניינים בשלומם, אומרים כמה הם רגועים יותר שהם גרים בפרדס חנה כי שם בטוח יותר. בסופו של דבר אנחנו הורים וסבא וסבתא, בדיוק אותו דבר".
פרובוקציה? איזה שטויות!
שבוע אחרי תחילת המלחמה חזרו קם ובעלה לדירתם בתל אביב. "אני אמורה להופיע בתיאטרון הקאמרי בהצגה חדשה בשם 'השותפה' לצד אודיה קורן, בבימוי שירילי דשא", היא מספרת. "עלה רעיון שנתחיל חזרות למרות המצב, כי אנחנו רק ארבע נשים בחדר ויש לידנו מרחב מוגן. היום אני גם עושה במקביל חזרות לסדרה חדשה שכתבה דינה סנדרסון שתעלה ב־yes. למזלי אני עסוקה מבוקר עד ערב וזה קצת עוזר בתקופה הקשה הזאת, נותן איזו הסחת דעת".
אורטל: "גם אני וגם אלון אמנים עצמאים. כל אחד מאיתנו היה בגל טוב מאוד לפני המלחמה. לאלון תוכננו הופעות גדולות, אני הייתי לקראת פרויקט חדש ומרגש. בשנייה אחת הכול נעצר".
אורטל ואלון ידועים כמי שלא בוחלים בפרובוקציות – למשל, להצטלם יחד להפקת אופנה נועזת או לנהל שיח מיני ברשתות החברתיות. לאחד הפוסטים של אלון באינסטגרם, למשל, הגיבה אורטל: "אני רוצה שתשיר לי כל היום וכל הלילה פליז". הוא ענה: "אני מסכים, תעשי לי ילדה". היא השיבה: "תעשה לי בית יפה לעד", והוא ענה: "תעשי לי ביד".
אורטל: "זה הומור שחור שפשוט מאפיין מאוד אותי ואת אלון, ואני מניחה שזה יכול להצטייר כפרובוקטיבי ולעורר עניין שלא בהכרח רצינו לעורר".
מיקי, איך זה מרגיש עבורך?
"אותי זה מצחיק. אנשים קוראים לזה פרובוקציה, בעיניי זה שטויות. קשקוש. זה ההומור של אלון ואורטי, ואני לגמרי זורמת עם זה. הם אנשים אוטונומיים ורשאים לעשות מה שבא להם. אני לחלוטין לא האמא ולא החמות שתגיד 'אוי אוי אוי'".
אורטל, מה לגבי "תעשי לי ילדה?". יש מצב?
"זה גם נאמר בהומור. זה לא משהו שאנחנו חושבים עליו כרגע. אנחנו כבר כמה שנים ביחד, והצלחנו להגיע למקום נינוח במשפחה המשותפת שיצרנו. אנחנו לא רוצים לשבור את זה".
הראיון המלא עם מיקי קם ואורטל אצבחה מתפרסם בגליון החג של "לאשה", עכשיו בדוכנים
- איפור: הלן אמויאל, שיער: חן כחלון, ע. סגנון: אוריה אביאל שרביט, הפקה: לבנת סולימני
- מיקי - חליפה: ריזרבד, חולצה מכופתרת: קסטרו, תכשיטים: פדני. אורטל - חליפה: ריזרבד, נעליים: זארה, תכשיטים: פדני
