נועה בוגוסלבסקי (19) ישבה במסעדה בקניון עם חברה והעלתה פוסט עם תיוג של המקום - בדיוק מה שרוב בנות גילה נוהגות לעשות. אבל שלא כמו רוב בנות גילה, לנועה יש כמעט חצי מיליון עוקבים בטיקטוק ו־166 אלף עוקבים באינסטגרם. אחד מהם הוא מטרידן אובססיבי שראה איפה היא נמצאת ומיהר להגיע למקום, בניסיון לפגוש אותה. "מדובר בבחור בן 20 פלוס שהיום אני כבר יודעת שהוא לא ממש בסדר מבחינה נפשית", היא מסבירה בחמלה.
מה זאת אומרת אובססיבי, מתי זה התחיל?
"לפני שנה וקצת. הוא כתב לי הודעות מיניות ודוחות לאינסטגרם וכמובן, עשיתי לו בלוק. אבל בכל פעם הוא פותח חשבון חדש וממשיך לכתוב לי, ברמה של כל יום, כל שעה, כל דקה. מדובר בהודעות סותרות, בין 'אני אוהב אותך, אני רוצה להיפגש איתך' ובין 'אני שונא אותך'. פיצול אישיות כזה. החלטתי לא להתייחס, עד שיום אחד הוא השיג את הכתובת שלי. הוא שלח לי הודעה לאינסטגרם עם תמונה של הבית שלי וכתב, 'אני פה בחוץ'".
נשמע ממש מפחיד.
"נורא נבהלתי. למזלי אני ובני המשפחה שלי לא היינו בבית באותו זמן, אבל זה כבר היה ממש מלחיץ. הבנו שאנחנו צריכים לפנות למשטרה. הם עצרו אותו והוציאו נגדו צו הרחקה למשך חודש. במהלך אותה תקופה הוא באמת לא כתב לי, אבל ברגע שצו ההרחקה פג, הוא המשיך לכתוב כאילו לא היה כלום. שוב הודעות עם הרבה דברים מיניים ומגעילים. השיא היה לפני חודשיים, כשהעליתי תיוג מהקניון. אחר כך הסתובבנו בחנויות, ואז מישהו פנה אליי ואמר לי 'היי נועה'. פתאום קלטתי שזה הוא. נבהלתי נורא. אמרתי לו, 'אל תתקרב אליי', וברחתי ממנו. אני והחברה רצנו לכיוון האוטו כשהוא רץ אחרינו וצעק, 'נועה, אני רוצה להיות איתך, נועה, אני רוצה לדבר איתך'. למזלי הצלחנו להיכנס לאוטו ולנסוע".
אהובה בוגוסלבסקי, אמה של נועה, מקשיבה לסיפור בשוויון נפש. "זה באמת מפחיד ולא נעים", היא אומרת, "אבל מדובר במקרה חריג מאוד. הוא פשוט בן אדם לא שפוי. לרוב נועה נתקלת רק בגילויי אהבה".
בכל זאת, היא בטיקטוק מגיל צעיר. לא חששת מהסכנות האורבות ברשת?
"כשנועה הייתה קטנה אני ואבא שלה נכנסנו הרבה פעמים לנייד שלה. בדקנו מה היא עושה, וידאנו שהיא לא נכנסת או חשופה לתכנים שלא מתאימים לה. גם ביני ובין נועה תמיד היו יחסים מאוד פתוחים וקרובים. הסברתי לה מה אסור וסמכתי עליה. ידעתי שאם היא תיתקל במשהו חריג, היא מיד תספר לי".
אז חוץ מאותו מטרידן היא מעולם לא קיבלה הודעות לא הולמות?
אהובה: "לא".
נועה: "זה לא נכון, אמא. כן קיבלתי המון הודעות סליזיות בפרטי. אבל זה היה כשהייתי גדולה יותר. בגלל זה לא ידעת. לא שיתפתי אותך כי כבר הייתי מספיק גדולה להתמודד עם זה בעצמי. פשוט התעלמתי ועשיתי בלוק. וכשהיה משהו שאי־אפשר להתעלם ממנו, אז כן שיתפתי".
טלפון מכיתה א'
בוגוסלבסקי, היום חיילת בת 19, היא אחת מכוכבות הרשת הגדולות בארץ. התואר הזה מביא אותה בימים אלה לככב בתוכנית ריאליטי חדשה, THE CREATOKS, שבה עשרה כוכבי רשת עם מאות אלפי עוקבים מתמודדים על התואר "יוצר/ת התוכן הבא/ה של ישראל". במסגרת התוכנית (שעלתה ב־20.6 ומשודרת ב־HOT Real) יעמדו המתמודדים בכל שבוע בפני משימה שבסופה אחד מהם יודח. המנצח יצטרף לנבחרת המשפיענים של סמסונג ישראל.
6 צפייה בגלריה
"תמיד אפשר לגדול עוד. הסדרה תגביר עוד יותר את החשיפה שלי". משתתפי הדוקו־ריאליטי THE CREATOKS
(צילום: HOT)
היא מתגוררת בתל־אביב, אמה, אהובה, סוכנת נסיעות ואביה, אייל, עובד בחברה שמתמחה בכנסים ביטחוניים. בתעודת הזהות היא נקראת "בוגוסלבסקי", אבל ברשת היא ידועה כ"בוג". "שם המשפחה שלי היה ארוך מדי לאינסטגרם", היא מסבירה. "בבית הספר גם ככה כינו אותי תמיד בוגוס".
את הטלפון הראשון שלה קיבלה כבר בכיתה א'. הוא לא היה מלהיב במיוחד, "מהטלפונים הישנים, כזה עם מקשים", היא נזכרת. אמה אהובה מסבירה. "אני ואבא שלה עבדנו עד מאוחר, נתנו טלפונים לה ולאחיה הגדול, עמרי, כדי שנוכל לתקשר איתם כשאנחנו בעבודה, לדעת איפה הם נמצאים במהלך היום".
בכיתה ג' הוחלף הטלפון הישן של בוג בטלפון חכם. "בהתחלה הייתי פעילה הרבה באינסטגרם. מעלה תמונות סלפי עם הלשון בחוץ, כמו כל ילדה קטנה. אבל בכיתה ו' חברה סיפרה לי על 'מיוזיקלי' וזו הייתה אפליקציה כל כך שונה בנוף. היה אפשר לעשות שם סרטונים עם ריקודים. זה היה משהו שלא הכרתי קודם. התלהבתי קשות".
הטיפ של נועה: "את צריכה להיות מודעת לטרנדים ושתהיה לך חשיבה יצירתית: איך את יכולה לשדרג ולעשות משהו קצת אחר. בנוסף, להיות פעילה כל הזמן, להעלות כל יום סרטון, אפילו שניים. רק ככה הלייקים עולים. וחשוב כמובן שמאוד תאהבי את זה"
רקדת כשהיית ילדה?
"לא. אבל מכיתה א' הייתי בחוג התעמלות קרקע".
אהובה: "היא מצטנעת. בגיל 12 היא גם זכתה באליפות הארץ".
ובכל זאת, למרות האליפות, בגיל 13 פרשה בוג מהחוג. היא תגיד שזה ממש לא בגלל ההתמכרות שלה לרשת. עם זאת, באותה נשימה תספר שמאז הקדישה את כל כולה לאפליקציה: "השקעתי את רוב היום שלי למיוזיקלי'. יצרתי כל יום סרטונים. הייתי מקדישה לזה שעות".
אהובה, לא הפריע לך שהילדה כל הזמן מול המסך?
"בהתחלה היא לא הייתה כל הזמן עם הטלפון. עד כיתה ח' היא עוד הייתה מתאמנת חמישה ימים בשבוע. אחרי שהיא פרשה מהחוג ראיתי שהיא לפחות מקפידה להכין שיעורי בית ושזה לא בא על חשבון הלימודים. היא למדה במגמת ספרות וצילום והוציאה בגרות מלאה. היא ילדה מאוד חכמה, וידעתי שהיא יכולה להוציא ציונים טובים יותר. בגלל זה לפעמים כן אמרתי לה למתן קצת".
מתי הבנת שבכל זאת יצא מזה משהו לטובה?
"כשאנשים התחילו לזהות אותה ברחוב ובמקביל היא הצליחה לתרגם את ההצלחה שלה ברשת ולהרוויח מזה כסף. זה מאוד ביגר ופיתח אותה. היום אפילו בנט יודע מי היא. הוא עשה סרטון על 'מה היה קורה אם הכנסת הייתה טיקטוק', ואמר: 'מי היה ראש הממשלה? נועה בוג'. זה היה מעורר גאווה".
נועה, איך בדיוק הפכת ל"ראש הממשלה" של טיקטוק?
"הייתי בין הראשונים בארץ שהיו פעילים במיוזיקלי, ובכיתה ח', כשהאפליקציה הפכה לטיקטוק וכל הצעירים התחילו להכיר אותה, כבר הייתי משופשפת. היה אז דבר כזה שנקרא 'פיצ'ר' שהיום קוראים לו 'פור יו'. מדובר בדף ציבורי שבו האפליקציה מעלה סרטונים נבחרים ואליהם חשופים כל המשתמשים באפליקציה, לא רק העוקבים שלך. כשזה מגיע לשם, הסרטונים שלך יכולים לצבור אלפי לייקים ואפילו מיליון. אני מניחה שבגלל שהתמדתי והעליתי כל הזמן סרטונים מושקעים, הרבה מהם עלו לדף הזה, מה שגרם להרבה משתמשים להתחיל לעקוב אחריי".
הטיפ של אהובה: "להסביר לבת שלך על כל הסיכונים שיש ברשת ולשים לב שהיא לא נכנסת לתכנים שאינם מתאימים לה"
הבנתי שגם נוצר טרנד בהשראתך.
"נכון. כשהייתי בכיתה י"א. נכנסתי להמון סרטונים ותמיד הייתי בין הראשונות להגיב. עד שיום אחד משתמש מסוים הגיב לסרטון שמישהו העלה וכתב: 'לפני נועה בוג'. זה כנראה הצחיק אחרים כי אחריו התחילו יותר ויותר משתמשים להגיב ולכתוב: 'לפני נועה בוג'. אם כן הייתי מצליחה להגיב לפני, היו כותבים 'אחרי נועה בוג'. זה הפך לאחד הטרנדים הראשונים בטיקטוק בארץ וזה גם הגדיל לי משמעותית את כמות העוקבים, כי גם מישהו שלא הכיר אותי או נחשף לסרטונים שלי, נחשף לשם שלי".
נועה: "בכיתה י' העברתי סדנאות טיקטוק. יצא לי לעשות גם פעילות ימי הולדת, ואז ביקשתי בין 3,000 ל־4,000 שקל"
כבר בכיתה י' הבינה שהיא יכולה להפוך את ההצלחה שלה ברשת לדמי כיס נאים. "הבנתי את עולם הטיקטוק הרבה לפני שאנשים אחרים נכנסו לאפליקציה, אז הרבה פעמים התייעצו איתי בפרטי. שאלו, 'איך כדאי לצלם את הסרטונים?', 'מה הטיפים להצליח?'. עם הזמן הגיעו גם פניות אישיות. בנות כתבו לי הודעות, ביקשו שאלמד אותן פנים מול פנים. אז התחלתי להעביר סדנאות בתשלום".
כמה עלו הסדנאות האלה?
"הייתי אז ילדה וגם העברתי את הסדנאות לילדות, אז לא ביקשתי הרבה. כל מפגש כלל בין ארבע לחמש בנות, וביקשתי מכל אחת בסביבות 100 שקל. אבל לפעמים יצא לי לעשות גם פעילות ימי הולדת, ואז הייתי מבקשת בין 3,000 ל־4,000 שקל".
לא מפרסמת גומיות
הסדנאות האלה החזיקו שנה אחת בלבד. הסיבה: במהרה קיבלה הצעה הרבה יותר משתלמת. "סוכנות טאלנטים הציעה לי לייצר סרטונים עם תוכן שיווקי ולקבל על זה כסף".
בוג מסרבת לנקוב בסכום המדויק שהיא מקבלת עבור כל קמפיין שכזה, אבל מדובר בעשרות אלפי שקלים לסרטון. היא, בכל אופן, מתעקשת שלא מדובר בכסף קל כפי שזה אולי מצטייר כלפי חוץ. "מדובר בעבודה לכל דבר. את צריכה לצלם את הסרטון, כך שמצד אחד יציג את המוצר ויתאים למה שהלקוח מבקש, ובמקביל שיתאים ויתפוס את קהל העוקבים שלך. אני לא רק אחראית על הביצוע, אלא גם על הוויז'ן וכל מה שסביב".
יש לך צוות? מישהו שמצלם אותך? שמאפר אותך?
"לא. בסרטונים לטיקטוק אני עושה הכל בעצמי, כולל את הצילום".
לא מפריע לעוקבים שלך שהסרטונים שלך נועדו למכור להם מוצר?
"לא, כי אני יודעת לבחור את הקמפיינים שלי וגם לאזן את זה. אני לא מעלה כל הזמן סרטונים עם תוכן שיווקי. רוב הזמן אני מעלה סרטונים שקשורים לחיי היומיום שלי. אז אם רואים פעם בשבוע סרטון שנועד לקדם איזה מוצר, זה חלק קטן בתמהיל. בנוסף, אני לא מסכימה לפרסם דברים שלא מתחברים לעולם שלי. הציעו לי למשל לפרסם משחק של גומיות. סירבתי כי זה הרגיש לי משהו שמיועד לילדות קטנות, משהו שלא מתאים לקהל שלי".
אם את מרשה לעצמך לברור הצעות לשיתופי פעולה מסחריים, למה את בכלל צריכה להשתתף בדוקו־ריאליטי?
"כי מבחינתי תמיד אפשר לגדול עוד. הוט זה ערוץ גדול וזה יגביר עוד יותר את החשיפה שלי. הצטלמתי לאחרונה גם ל'הגראז'', סדרת נוער עלילתית שתשודר רק בטיקטוק. פעם ראשונה שדבר כזה קורה בישראל. כל פרק יימשך שלוש דקות ומשחקים בה גם ליאם גולן (בנו של איל גולן, י"מ) ואלעד מרגי (אחיו הקטן של יהונתן מרגי. י"מ)".
שמות לוהטים. אגב, יש לך חבר?
"כן. קוראים לו עמרי רדה, הוא בן 22 ומתכנן ללמוד מינהל עסקים. אנחנו כבר שמונה חודשים יחד. הכרנו דרך אחיו שהוא חבר טוב שלי. בהתחלה בכלל לא היה לו טיקטוק. לאט־לאט הכרתי לו את האפליקציה. היום הוא מופיע איתי בהמון סרטונים".
אהובה, מה איתך? גם את התמכרת לטיקטוק?
"ממש לא. אני ובעלי הורדנו את האפליקציה לפני כמה שנים, אבל רק כדי לעקוב בה אחרי נועה. אנחנו ממש לא פעילים. אף פעם לא העלינו לשם סרטונים".
מה עם פייסבוק? אינסטגרם?
"יש לי, אבל לרוב אני רק מסתכלת על פוסטים. בפייסבוק יש לי 282 חברים ובאינטסגרם 181 עוקבים. אין פה שושלת משפחתית".
למי יש הכי הרבה עוקבים בטיקטוק, ולמה, בעצם? אביב וינברגר מסבירה
עד לאחרונה הייתה צ'ארלי ד'מליו, בת 18 מקונטיקט שבארצות הברית, האדם הכי נעקב באפליקציית טיקטוק, עם 142.6 מיליון עוקבים. ד'מליו החלה לפרסם סרטונים ב־2019, רובם הגדול כלל ריקודים או ליפסינג לשירים שהפכו אחד אחרי השני לוויראליים. הפופולריות שלה יצאה מגבולות הטיקטוק עם סדרה עליה ועל משפחתה (The D'Amelio Show) ששודרה ברשת הולו. בסדרה דיברה לא מעט על בריונות ברשת שספגה בגלל מעמדה. הונה מוערך ב־20 מיליון דולר, בזכות שיתופי פעולה מסחריים בטיקטוק. היא צברה את הפופולריות בתקופה שבה האלגוריתם של האפליקציה היה שונה מהיום וקידם בעיקר את התכנים שהיא יצרה, אך, עדיין הסיבה לפופולריות המטורפת שלה נשארה בגדר סימן שאלה. בשנת 2020 היא כתבה בשורת הביו שלה שגם היא לא מבינה את ההייפ. לאחרונה עקף אותה בחור בן 22 מאיטליה, Khabane "Khaby" ,Lame, שבזכות סרטוניו ההומוריסטיים צבר מעל 144 מיליון עוקבים.
"לכל הבנות יש ורק לי לא"
אהובית רבי־גולן מנסה לעמוד בלחצים של בתה בת העשר, שחולמת להצטרף לטיקטוק
"אין הרבה דברים ששנאתי כנערה יותר מלשבת לראות טלוויזיה עם אבא שלי. כל סצנה שטיפה הביכה אותו, גררה מלמולים סטייל "מה זה הזבל הזה?!", "איזה שטויות רואים בבית הזה?!" או "איפה השלט, לעזאזל?!". זה במקרה הטוב. במקרה הפחות טוב, זכינו אני ואחיותיי להרצאות שבסופן תמיד הגיעה התובנה שעדיף לנו בגדול לא לצאת מהבית כי נורא מסוכן שם בחוץ.
פאסט פורוורד 30 שנה קדימה: יש לי ילדה בת עשר, מיקה, שרק מחכה לשנייה של חוסר תשומת לב מצידי כדי לפלח לי את הטלפון מהכיס. אני לא צוחקת, אנשים ששואפים לפתח קריירה ככייסנים מדופלמים, צריכים לקחת שיעורים אצל הילדה הזאת. הטלפון הזה צמוד אליי כתינוק באפס הפרדה – ועדיין, היא מצליחה לגנוב לי אותו. זה לא שאין לה טלפון משלה, לזה נכנענו כבר לפני שנתיים - פשוט אין לה טיקטוק.
6 צפייה בגלריה
"היא רק מחכה לשנייה של חוסר תשומת לב מצידי כדי לפלח לי את הטלפון מהכיס". אהובית רבי-גולן ובתה מיקה
(צילום: כפיר גולן)
אני אמנם משתייכת לדור של בומרים שעברו את 40, אבל אני גאה לומר שיש לי טיקטוק. סתם, אני לא גאה - אני בקושי יודעת לתפעל את האפליקציה, אבל הורדתי אותה לצורכי עבודה. מאז שמיקה קלטה את הלוגו בזווית העין, זה הפך להיות נושא הוויכוח המרכזי שלנו – היא מקדישה לטיקטוק כל דקה פנויה שיש לה, וביתר הזמן היא מסתובבת בבית כשהיא מסמנת תנועות ריקוד עם הידיים ומחרבשת מילים שלא באמת קיימות באנגלית. עכשיו, אני לא אמא קרצייה, בחיי שלא. אני לא מתייחסת ל"מסכים" כאל ישות מפחידה שכל מטרתה היא להרוס את תומתם של ילדינו הרכים. נכון, יש שם לא מעט שיט ומלא ממה להיזהר, אבל לעניות דעתי נכון יותר לתת להם את הכלים להשתמש בטכנולוגיה בחוכמה, מאשר לדחוף להם לידיים טלפון טיפש. בינינו, אני גם לא סופרת להם זמן מסכים (רק ליד הבן זוג, כדי שהוא לא יכעס עליי. כשהוא לא נמצא אנחנו כולנו בחגיגת מסכים מטורפת. ממי, אם אתה קורא את זה, אל תאמין לכל מה שאתה קורא בעיתון!). בשורה התחתונה, אני סבורה שיש לא מעט יתרונות לדור שגדל לצד טכנולוגיה שיכולה להעניק לו ים של יצירתיות, ביטחון עצמי ולא מעט כסף – בתנאי אחד: שיש יד מכוונת ואצבע של ההורים על הדופק.
וזו כרגע הבעיה מבחינתי: אני לא מרגישה בשלב הזה שיש לי את היכולת להיות שם בשבילה עם אצבע אמיתית על הדופק. איך בכלל אפשר להיות עם האצבע על הדופק כשסרטונים מתחלפים מול העיניים שלך בקצב של 15 שניות? וכל אחד יותר מיני, מופרע וקיצוני מהקודם, כי אחרת היוצר חלילה לא יקודם על ידי האפליקציה. איך אני אמורה לשלוט על המסרים בתוך הטרלול הזה? זה מהיר לי מדי, גדול לי מדי, מפחיד לי מדי.
"היא פורטת לנו על מיתר הסוציומטרי: "היום נשארתי לבד בכיתה וקראתי ספר כי לא הכרתי את התנועות מהטיקטוק!". כמעט קניתי את זה עד שהיא הפילה את עצמה עם הספר"
אין יום שהיא לא חוזרת מבית הספר ומכריזה בשנייה שהיא פותחת את הדלת: "היום אתם חייבים להוריד לי טיקטוק!". כשהיא מבינה שהיום זה ככל הנראה לא יקרה, היא עוברת לפרוט לנו על מיתר הסוציומטרי: "כל (!) הבנות בכיתה רוקדות ריקודים שלמדו בטיקטוק ואני מסתכלת מהצד ואין לי מושג מה קורה! אתם קולטים?! היום נשארתי לבד בכיתה וקראתי ספר כי לא הכרתי את התנועות!". אוח, כמעט קניתי את זה, עד שהיא הפילה את עצמה עם הספר.
אמנם גיל השימוש המותר על ידי האפליקציה הוא 13, אבל רמת האמינות בפועל היא "אני לא הנהג" בווייז. הילדים הצעירים מוצאים דרך להשתתף בחגיגה למרות שהם לא ממש מוזמנים אליה. ואנחנו, ההורים, קרועים בין הבומרים המנותקים שאנחנו לא רוצים להיות ובין הצורך להגן עליהם רק עוד קצת. בינתיים אני מוצאת את עצמי זורקת לחלל האוויר "מה זה הזבל הזה?!" כמה פעמים ביום, אבל היא לא באמת שומעת. היא עסוקה בללמוד את התנועות כדי שלא תצטרך לשבת בהפסקה לקרוא ספר, לא עלינו.
